המהפך שעברה איריס למדן, מאישה עשירה לאישה שהמציאה מחדש את עצמה

מאת: רות מגד 31/8/2014

אירית למדן
אירית למדן

איריס למדן היתה בת 55 כשמצאה עצמה חסרת כל בחדרון עלוב באכסניית נוער בתל אביב. כמה שנים קודם לכן היא היתה אשה עשירה, מנאות אפקה בצפון תל אביב, בעלת שתי דירות, ממון, מכוניות שני ילדים ובעל. לא חסר לה דבר ולא היתה מאושרת ממנה. היא לא העלתה על דעתה את מה שהחיים יזמנו לה, עד שיום אחד נפטר בעלה.

היום, מספר שנים אחרי, איריס היא בעלת עסק בשם: איריס הסופרוומן, היא כבר סבתא ומתגוררת במושב יחד עם בן זוגה החדש. את קורות חייה היא העלתה בספר, ואין זה ספר רגיל, אלא ספר היכול לשמש תמריץ ועידוד לכל אישה שחוותה או חווה משבר. הספר מלווה בהסברים של עובדת סוציאלית בשם דורית קיף, שמתמחה בטיפול במצבי משבר אצל נשים. הוא נקרא "כל אחת יכולה" ומיד נסביר מדוע.

את איריס ודורית אפשר לראות בימים מופיעות במפגשי נשים במופע סטנד-אפ מיוחד בשם:"כל אחת יכולה" שהצלחתו הביאה להוצאת הספר בשם זה.

איריס:"חיי הם משל לחייהן של הרבה נשים שחוות מצבי משבר אך אינן יודעות איך לצאת ממנו, ולא רק שהן חיות בסבל קשה, כמוני, שמצאתי עצמי חסרת כל בחדר עם מקקים, אלא שהן ממשיכות לשתוק ולהיכנע לגורל. בשבילן אני כאן.

אחרי שקמתי ובניתי עצמי מחדש התחילו אנשים לשאול אותי כיצד עשיתי זאת וסיפרתי. עד מהרה מצאתי את עצמי מקיימת מפגשים מיוחדים אליהם הוזמנתי כדי לספר על עצמי והחלטתי שאני אתרום לשומעים שלי ערך מוסף. אצרף אלי אדם מקצועי שייתן את הזוית המקצועית של היציאה ממשברים. הצעתי לחברתי דורית קיף, עובדת סוציאלית להצטרף אלי. דורית שהתמחתה בשנים האחרונות בטיפול בנשים במצבי משבר, חברה אלי ויחד בנינו את המופע:"כל אחת יכולה".

כששואלים אותי מאין השם הזה? אני עונה :"אם אני יכולתי לצאת מהמשבר ולעלות מהתהומות-כל אחת יכולה".

איריס נולדה בישראל להורים צעירים שלא ידעו לגדל ילדים, ושלחו אותה לחיות אצל משפחה אומנת בגיל רך מאוד. לא היתה זו התחלה מרנינה  לילדה, המעידה על עצמה שהייתה בהכרח לעצמאית מגיל צעיר, אך בודדה. אחרי מספר שנים החזירו אותה ההורים הביתה, אחרי שהוטרדה מינית וברחה ממאמציה  לבית סבתה.

וכך איריס היא מספרת : הילדות שלי הייתה קשה מאוד, כי גדלתי לסירוגין במשפחת אומנה ובבית הורי, בגיל 11 הוטרדתי מינית במשפחת האומנה. הייתי חסרת בטחון ולא זכיתי לאהבת אם ואב כמו שכל ילדה אמורה לקבל. לכן זה היה טבעי, שכאשר הכרתי את בעלי הראשון בגיל 16, מיהרתי להינשא לו.

הוא היה "גבר מהסרטים". נדיב ונאה ואהב אותי מאוד. חיינו נפלא שכן הוא בא ממשפחה אמידה ולא חסר לי דבר. אבל הגורל חשב אחרת. הריתי והתינוק מת, כי לקיתי ברעלת הריון .  זה היה שוק נוראי, לשמוע מהאחיות שילדת בן במשקל של ארבעה קילו ולא נותנים לך אותו. הוא לא מת מיד אחרי שלושה ימים שלחו אותי הביתה בלעדיו. לא היה מה לקחת. אני שגדלתי לבד רצתי מאוד מאוד ילדים והרבה, אך היו קשיים להיכנס להריון בגלל נזק שנגרם בלידת המלקחיים. הרופאים בישרו לי: "לא תוכלי ללדת".

כבר חשבנו לאמץ תינוק כדי שנוכל להיות משפחה מאושרת כמו ששאפנו, ואף קבלנו תשובה חיובית לאימוץ,ואז התגלה לי שאני בהריון. לא היה אושר גדול מזה".

איריס ילדה בן ובת, את ייסורי שמירות ההיריון קבלה באהבה, והיום היא סבתא לארבעה נכדים.

ואז קרה הנורא מכל. בהיותה בת  36 נכנסה לסלון להגיש לבעלה ענבים ומצאה אותו מת בכורסת הטלוויזיה. "החיים הטובים הסתיימו כאשר אני מטופלת בשני ילדים קטנים, הרגשתי שהשמיים נופלים עלי".  מספרת איריס בגילוי לב. אך כדי לא להישאר לבד, הסכימה לשידוך שעשו לה ארבע שנים אחר כך. "הכרתי בחור שהבטיח לקטוף לי את הירח והכוכבים, הוא נהג לנשק את כפות הידיים שלי ואמר: "אצלי את לא תבכי", ולא ידעתי שאבכה אצלו יותר מאשר בכיתי כל חיי והוא יחרוץ את גורלי לתהומות.

אני מודה, הזהירו אותי מפניו. לגרושתו שבאה והזהירה אותי שלא להינשא לו אמרתי: "את מקנאה לכי מפה". להורי בעלי המנוח שניסו למנוע ממני להינשא לו אמרתי שלא יתערבו. אוי כמה הייתי עיוורת וטפשה. כבר אחרי שהתחתנו, הקערה התהפכה על פיה, הגבר הזה התגלה בפרצופו האמיתי,  כגבר אלים נפשית ומילולית, מהמר כפייתי. אני רציתי לקבור עצמי באדמה מהבושה, הוא הימר על כל הכסף שהיה לי, (שתי דירות) הוא קילל אותי, צעק עלי השפיל אותי מידי יום. אני אתן דוגמה: ביום בהיר אחד ביקשתי ממנו  להכניס את סיר הספגטי למדיח, הוא התעצבן העיף את הסיר לתקרה, ואמר לי: עכשיו תנקי את תקרה, עכשיו!! פחדתי ממנו פחד מוות, לקחתי סולם, עליתי עליו כשאני בוכה, והתחלתי לנקות, שאלתי את עצמי:"איריס, מה את עושה כאן".

" ובכל זאת איריס נשארה איתו " מסבירה דורית והיא מפנה את השאלה במהלך המופע לאיריס:"מדוע?"

"התביישתי" מסבירה אריס "התביישתי לגלות לכולם כמה טיפשה הייתי שלא הקשבתי בקולם. לאיש לא ספרתי על מה שעובר עלי. גם לא לילדיי. ספגתי לבד בשתיקה את ההתעללות בתקוה שזה ישתנה. אך המצב רק החמיר. הבעל הנוכל הזה הצליח למכור את דירתי השנייה לבזבז את כל כספי והחסכונות שלי ובסופו של דבר נאלצתי למכור גם את הבית בו גרנו כדי לכסות את החובות שלו. ככה חייתי בהכחשה של אשה מוכה. היום אני באה לספר את סיפורי כדי למנוע מנשים אחרות לחוות זאת".

 ודורית שואלת: "ומה היתה נקודת השבר שבה קמת ועזבת ויצאת מהבית?"

איריס: "הרגע שבו הוא העיף עלי מחשב.  הבנתי שאני בסכנת מוות. נסתי ממנו כל עוד נפשי בי, הבנתי שאם אני נשארת איתו – אני לא אשאר בחיים. כשהוא הבין שאני עוזבת אותו, הוא הצליח להקדים אותי וללכת לבנק ולרוקן את כל חשבון הבנק המשותף. נשארתי עם 10 ₪ בחשבון. לא היה לי כסף, לא היה לי כלום ועדיין לא פניתי לבקש עזרה מאיש. אפילו לא מילדיי".

איריס איכסנה את חפציה ומצאה מסתור באכסניית נוער, בחדר של  מטר על מטר.

דורית: "כשאת עוזרת לעצמך – העולם עוזר לך. בכל פעם שאיריס פנתה לעזרה היא הצליחה למצוא מוצא. ואז זה קרה לה, שמצאה את עצמה דווקא בחדר ההוא".

איריס: " אני זוכרת שלילה אחד הסתכלתי על התקרה, ראיתי את קורי העכביש, אמרתי לעצמי, ריבונו של עולם, מה אני עושה כאן.. איך הפכתי מאישה עשירה לאישה חסרת כל, אני בת 55 ואפילו אין לי מקצוע ביד, אני לא יודעת לעשות כלום, חוץ מלהיות עקרת בית. אני חושבת ששם, באותו מקום הבנתי שאין מנוס, אני צריכה  להמציא את עצמי מחדש. אני שוכבת במיטה באכסניית נוער, רואה את העכבישים על התקרה, ושואלת את עצמי, מה אני הולכת לעשות, במה אני טובה? אז היום אני סבתא להשכרה. בשלנית. תומכת בנשים אחרי לידה.

 למרות כל מה שעברתי אני אוהבת את החיים.

דורית:" זה לא חייב להיות אלימות זה יכול להיות מחלה, גירושין, מות פתאומי פיטורין, נשים מחליטות להתמודד לבד וזה לא בלתי אפשרי אך השיתוף והייעוץ מסייעים.

 

 על מופע העצמה נשית

"כל אחת יכולה"

שתי נשים עומדות זו בצד זו, מאחורי כסא.

האחת איריס למדן, שחוותה חיים קשים השנייה דורית קיף, עובדת סוציאלית. הן מעלות מופע מסוג חדש.  מופע העוסק בסיפור החיים הדרמטי של איריס למדן,  שבגיל 55 אחרי שהתאלמנה והתגרשה, התחילה הכול מההתחלה.

העו"סית והמאמנת האישית דורית קיף, נותנת פרשנות לתהליכים אשר עוברת איריס, תוך מתן כלים להתמודדות בסיטואציות דומות.

איך נולד הרעיון למופע  המשותף?

איריס: אחרי שסיפרתי את סיפור החיים שלי בכל מקום, הרגשתי שחסר לי משהו, פניתי לדורית שהיא עובדת סוציאלית ומטפלת במצבי משבר,  וביקשתי ממנה להצטרף אלי כשהיא מוסיפה את הפן המקצועי.

דורית:  כששמעתי את סיפור חייה המרגש של איריס, ראיתי בעיני רוחי את איריס כמודל להרבה נשים שעוברות בחייהן משברים וחוויות דומות, כמו: נטישה של בעל, התעללות, מחלה, ילד יוצא מהארון, הסתרה, סודות. במופע, כשאיריס מדברת מצד אחד יש הזדהות רבה מצד ומצד שני נשים מאוד מועצמות מהמופע ומבינות שכל אחת יכולה לצאת ממצבי משבר. אנחנו עומדות שתינו על הבמה ומנהלות פינג פונג של שאלות ותשובות אני שואלת את איריס היא עונה, ואני מוסיפה את הגוון המקצועי.

איריס, את יכולה לתת דוגמה למשבר כזה, שאת מדבר עליו במופע?

איריס: הילדות שלי קשה מאוד, גדלתי לסירוגין במשפחת אומנה ובבית הורי, בגיל 11 הוטרדתי מינית במשפחת האומנה, התחתנתי עם גבר מהסרטים בגיל צעיר, לצערי התאלמנתי ממנו בגיל 36 והחיים הטובים הסתיימו כאשר אני מטופלת בשני ילדים קטנים, הרגשתי שהשמיים נופלים עלי. בגיל 40, הכרתי בחור שהבטיח לקטוף לי את הירח והכוכבים, הוא נהג לנשק את כפות הידיים שלי ואמר: "אצלי את לא תבכי", כשהתחתנו, הקערה התהפכה על פיה, הוא התברר כגבר אלים נפשית ומילולית, מהמר כפייתי, הוא הימר על כל הכסף שהיה לי, (שתי דירות)הוא קילל אותי, צעק עלי השפיל אותי מידי יום.

 דורית: התחברתי לסיפור של איריס, איריס הצליחה לשאול שאלות חשובות כי הבנתי שהרבה נשים יכולות לשאוב ממנו כוח. להתעצם. הנה דוגמא לאיך שזה עובד במופע שלנו:

 איריס למה לא פניתי לעזרה בזמן המשבר?

כי התביישתי, כי הזהירו אותי ולא שמעתי לאזהרות.

דורית:  איריס היא לא היחידה שמתביישת,  יש נשים רבות שלא מספרות סודות כמו: מחלות אובדן, גירושין, פיטורין, ילד בארון,  ולא מבקשות עזרה, זה פוגע בהן בסופו של דבר.  כי הן מתביישות.  

במופע אני מסבירה מה הן כן יכולות לעשות, איך הן לא צריכות לשלם מחיר נוסף.

איריס, איפה את היום?

אני בעלת עסק היום. השתמשתי בכישורים כעקרת בית נותנת שירותי בישול, סידור וארגון ארונות, ועזרה לתינוקות.

איפה אתן מופיעות?

שלוש שנים וחצי אנחנו מופיעות בכל הארץ, בארגונים גדולים וגם בחוגים פרטיים שמחפשים הרצאות העצמה, ואנחנו מגיעות עם המסר שלנו – אם אני יכולתי כל אחת יכולה.

בעקבות המופע נולד גם הספר – כל אחת יכולה,  שניתן לרכוש אותו בהופעות שלנו ובאינטרנט שהוא תמצות של המופע. http://www.youcantoo.co.il/

 הנה ראיון נוסף עם איריס למדן

איריס למדן: 0525-903953

עו"סית דורית קיף- 052-5558309

לקבלת כתבות מעניינות, סטטוסים מעודדים וסופי שבוע מופלאים לנשים – הצטרפי לאתר אישה בפיסבוק

 

 

‎‎פרסום‎ by ‎אתר אישה‎.‎

ליאת בן דור מראיינת את איריס למדן – אישה שעברה תהפוכות

איריס למדן בראיון חושפני, על הילדות, הבגרות והיציאה מקשיים 

מאת: ליאת בן דור 24/9/2011

אירית למדן

לא אחת אנחנו קוראות או שומעות על אישה שחוותה תהפוכות, כלל לא פשוטות בחייה ואובדנים רבים, אך סירבה להיכנע ובחרה בחיים, אלא שסיפורה של איריס למדן לא יכול להשאיר אף אחד אדיש לנוכח  העובדה, שלצד המסע המרשים שהיא עשתה על מנת לא להיכנע ולהרקיע…להתעצם, היא קוראת ליותר ויותר נשים לא לפחד, גם כשנראה שהן בתחתית וגם מרגיש להן שכל הסיכויים מצביעים נגדכן. בקריאתה היא ממליצה להרים את הראש, לקבל תמיכה בכדי לצאת מהמצב הקשה ולהתקדם קדימה לאן שכל אחת ואחת רוצה… מתאווה להגיע.
שלום לך איריס,  בגיליון החג של "לאישה" שיצא בתאריך 05.09.10 , מופיעה כתבה ענקית על סיפור חייך הקשה, וכיצד נעשית עקב כך ל "איריס הסופרוומן". בכתבה שיתפת ואמרת, שכיום את מרגישה כבר טוב עם עצמך ושסלחת לכל מי שעשה לך רע בחיים..אך לא שכחת !!! שתפי אותנו בבקשה במה שהופך את סיפור חייך לקשה כל כך? איך ניתן לסלוח ולא לנטור למי שעשה לנו רע בחיינו?
את יכולה להסביר לי למה את מתכוונת כשאת אומרת "אך לא שכחתי"? 

 

מאז שהייתי בת חצי שנה, אני חווה אירועים קשים ואינטנסיביים ולצערי, לא היו הרבה תקופות בחיי שיכולתי לומר עליהן שהן היו שלוות ושקטות עבורי. בהיותי בת חצי שנה, הורי מסרו אותי מרצונם החופשי למשפחה אומנת. באותה תקופה, משפחות אומנה היו מיועדות ליתומים ולילדים להורים גרושים. אני לא הייתי יתומה ואף לא היו לי הורים גרושים, הורי פשוט מסרו אותי מפני שלא התפנו לטפל בי. בגיל 4 הם החזירו אותי הביתה, לבית בו ההורים מנהלים ביניהם ויכוחים אין סופיים ומחליפים האשמות הדדיות ואיומים קשים.
לכן הייתי ילדה שגדלה בכוחות עצמה בלי מבוגר אחראי ובלי תשומת לב שמתאימה לילדה בגילי. בגיל 11 הורי החליטו שהם יוצאים לטיול סביב העולם ומסרו אותי שוב לאותה משפחה אומנת. לאחר תקרית בה האב ה"אומן" נכנס למיטתי כשהייתי בת 12 והטריד אותי מינית, ברחתי אל סבתי ומאחר ולא אהבתי להיות אצלה, עברתי לגור עם דודתי ועם משפחתה ושם חייתי משך שנה וחצי. כשהוריי חזרו מחו"ל הם החזירו אותי הביתה ואמי, בשל נקיפות מצפון, ניסתה לשקם בינינו את היחסים ולתת לי מעט תשומת לב, מה שלא נתנה לי כאמור עד אז ומה שהכניס מעט שקט לחיי עד לתקופת הצבא.
התגייסתי לצבא, כמו כל בחורה בארץ, ולקראת סוף השירות שלי, פגשתי את בעלי המנוח, איתו היתה לי זוגויות טובה שחיפתה מעט על החוויות הקשות שלי כילדה. נכנסתי מיד להריון וילדתי תינוק שנפטר 3 ימים לאחר לידתו. שני ההריונות הבאים כבר נחשבו להריונות בסיכון, והצריכו "שמירת הריון" קפדנית לאורך כל תקופת ההריון. ההריונות הללו הסתיימו בלידת בני בכורי ובתי. (ילדי כבר בוגרים ולשמחתי, אף העניקו לי נכדים מקסימים). כשבני היה בן 15 ובתי בת 11, בעלי נפטר במפתיע משבץ מוחי. מאחר ובעלי היה איש עשיר נשארתי אלמנה עשירה, עם שני ילדים, התעקשתי להמשיך לתפקד ולדאוג לחיי וחיי ילדי. לימים, יצאתי לעבוד בחנות בגדים, בה הפכתי להיות אח"כ גם המנהלת, ומכיון שמצבי הכלכלי אפשר לי, העסקתי גם מנהלת משק בית, מה שאפשר לי להיות יחד עם ילדי המתבגרים בבית, בכל שעה שהזדקקו לי.

ליאת, נראה לך שאת יכולה לשמוע עוד? אחרי 4 שנים פגשתי את בעלי השני, איתו התחתנתי, לצערי, תוך כדי התעלמות מהאזהרות של הסביבה. די מהר גיליתי שהוא מהמר כפייתי וספגתי ממנו התעללות מילולית ורגשית לאורך כל חיי נישואינו. הוא בזבז את כל כספי וכתוצאה מכך נשארתי בלי הרכוש והכסף שהיו לי בתחילת הנשואים.
מסתבר שהפחד להישאר לבד, לאחר כל כך הרבה נטישות בחיי, מנע ממני לעשות את מה שעשיתי רק 13 שנה אח"כ. במהלך נישואיי לבעלי השני, עברתי אירוע מוחי שהותיר אותי משותקת בצד אחד של הגוף ומנע ממני את האפשרות לתפקד באופן עצמאי. סירבתי להמלצה להיכנס לבי"ח לוינשטיין לשיקום ובמקום זה הייתי עורכת לעצמי טיולים יומיומיים, על הקביים, בהם התעקשתי לעמוד על רגלי ולהכריח אותן ללכת. אחרי יותר משנה חזרתי לעצמי ונותרה רק חירשות מלאה באוזן אחת. גם תקופת המחלה לא הצליחה להוציא מבעלי דאז,  צדדים יפים ואמפטיה למצבי והוא המשיך ביחסו הפוגעני והמשפיל.


רק כאשר בשעת ריתחה הוא זרק לעברי מסך של מחשב, הבנתי שזה כבר עובר לפסים של אלימות פיזית ונבהלתי. לשמחתי הצלחתי להרים את עצמי והחלטתי שזהו, הסיפור נגמר.. עד כאן!!! אני עוזבת את הנישואים האלו.
מכיוון שלא נשאר לי כלל רכוש או כסף להתקיים, וגם לא יכולתי לאפשר לעצמי להמשיך לגור באותה דירה שכורה בה גרנו, עברתי להתגורר באכסניית נוער, שם ניסיתי למצוא פתרון למצב ודרך כיצד להמשיך לשרוד. הבושה שחשתי משום שלא הקשבתי לאזהרות משפחתי וחברי, ובסופו של דבר נכשלתי בנישואי, מנעה ממני לפנות לעזרה עבור ילדי הבוגרים, והגעתי למסקנה, המוטעית, שאני צריכה למצוא לבד פתרונות למצב.
הייתי מיואשת, חסרת מקצוע וללא משאבים, לכן החלטתי שגם אם אין לי מקצוע, יש לי מספיק ניסיון כאמא וכעקרת בית שיוכלו לסייע בידי. לכן פניתי לחברת השמה, שהפנתה אותי למשפחה עם שני ילדים קטנים, בהם טפלתי תקופה ארוכה וחלקית עד היום.
פריצת הדרך שלי ארעה כשהמעסיקים שלי הודיעו לי, שמכיוון שהילדים גדלו הם לא צריכים אותי ליום שלם. התעצבתי והודעתי להם שאני נאלצת להתפטר, כי אני חייבת הכנסה של משרה מלאה על מנת להתקיים, המעסיק שלי הביט בי ואמר: "את כל כך טובה במה שאת עושה, למה שלא תפתחי עסק פרטי ותתני את השירותים האלו לאחרים?" אמנם דבריו גרמו לי לפקוח זוג עיניים גדולות, אבל זה מה שאכן עשיתי, והיום אני עדיין עובדת במשרה חלקית במשפחה הזו, אך
יחד עם זאת, יש לי עסק של נתינת שירותים מיוחדים בבית, אותו אני מרחיבה ומפתחת כל הזמן.
אשת המקצוע, דורית קיף, ששותפה להרצאות על ספור חיי אומרת בהרצאות שלנו, שמכלול האירועים שעברתי במהלך בחיי, מספיק לעשר נשים יחד. ושגם עשירית ממנו תהיה די והותר לכל אשה.
עוד על ההרצאות שלנו "כל אחת יכולה" ניתן לקרוא בקישור המצ"ב:
http://www.greatlife.co.il/

 

לענין הסליחה, צריך להבין שברגע שאנו כועסים ושונאים, גם כשיש לזה לכאורה הצדקה, האדם שהכי סובל מכך הוא או אדם שלא מצליח לשחרר את הכעסים והשנאה ששקעו בו לאורך השנים … או במקרה שלי, אני עצמי. האנרגיה השלילית והתחושות הקשות שמתלוות אליה, מציפות אותנו והנזק הגדול נגרם לנו ולא לאלו שאנו כועסים עליהם.
כשמבינים זאת אפשר להגיע להחלטה מודעת ולסלוח, לא בגלל שהאחר "הפך את עורו" פתאום או נתפס כ"בסדר" אלא על מנת שאנחנו נוכל לחיות בשלום עם עצמינו ועם הסביבה שלנו, בהווה.. בעתיד. כשמחליטים שגם לנו מגיעים חיים טובים, צריך פשוט לסלוח, כיום אני יכולה לומר בבטחה שזה בהחלט אפשרי. 
ולמה התכוונתי כשאמרתי שאני זוכרת?  אי אפשר להעביר "במכונת כביסה" את חיי ולהכניס אחרי כן ל"מייבש". עובדתית, האירועים קרו, כך שתמיד אזכור שהם היו שם, כמו גם על האופן שהם השפיעו על חיי, אבל, לכן החלטתי שאני לא מוכנה לתת להם לשבש לי יותר את החיים.

איריס, ברשותך, אני מצטטת אותך ואת אמירתך המאוד, מאוד מכאיבה לי כאם לארבעה ילדים, ואני יותר מבטוחה שהיא תיגע בעוד הרבה אחרות:
"להורים שלי לא היה חשק לטפל בי, אחרי שנולדתי הם מסרו אותי למשפחה אומנת, בני זוג בנוה ים, שגידלו לפרנסתם קבוצה של יתומים וילדים להורים גרושים. מהתקופה ההיא אני לא זוכרת כלום, אבל במשך השנים עינתה אותי השאלה מה כבר עשיתי שכל כך עלה להורי על העצבים"// מתוך: הראיון עם ענת מרדכי, מגזין "לאישה" 05.09.10

לתחושתי מדובר כאן באמנזיה (שכחה) מסוימת, לתופעה המתייחסת למצב של איבוד היכולת לזכור דברים מסוימים מעברנו כגון: עובדות, מידע , דברים שהתרחשו.. קרו לנו ו "חוויות" קשות מן העבר. 

מצד אחד כאילו "מחקת" תקופה מסוימת מעברך ומצד שני בא העינוי.. עלו השאלות, האם הפנית אי פעם את שאלתך הנוקבת.. המכאיבה בפני הוריך.. האם קיבלת עליה אי פעם תשובה ? 

כן, אני שאלתי ואף קיבלתי תשובה מתחמקת, תשובתם היתה, שבתקופת ילדותי, הזמנים היו קשים עבורם ושקשה היה להם לגדל אותי, אך לאחר שנים רבות יותר.. לימים, הם סיפרו לי, שהם רצו להיות חופשיים ולצאת לבילויים, או במילים אחרות, אני היוויתי מטרד, הקשיתי על תוכניות הבילוי שלהם.
כיום, בעקבות ההרצאות שאני מעבירה על סיפור חיי, אני מבינה שחיי הורי כילדים, היו קשים לא פחות משלי. הם העבירו לי ועלי את הדברים כפי שהם למדו וספגו בילדותם. מדהים אותי להיווכח, לראות, עד כמה חלק מהסיפורים שלהם זהים כמעט לחלוטין למה שאני עברתי איתם או להשוות ולראות אפילו, שאותם "חוויות" קשות שאני עברתי, אירעו גם להם בגילאים דומים. 

 

כיצד ילדותך או העדר ילדוּת נורמטיבית, השפיעה על גידול ילדיך שלך? אם בכלל. 

דווקא משום שילדותי היתה כל כך לא נורמטיבית, החלטתי שהילדים שייוולדו לי, לא יעברו לעולם את ה "חוויות" שאני עברתי, וכך היה. אני שימשתי ומשמשת כאמא במשרה מלאה, לא יצאתי לעבוד, לא רכשתי לי מקצוע (גם אם בדיעבד התברר לי ששילמתי על כך מחיר כבד) .מאוד היה חשוב לי תמיד להיות בבית בצהרים ולקבל את ילדי מהמסגרות מהן חזרו. למרות שבהמשך אני עצמי הלכתי ללמוד ולהעשיר את עצמי בלימודים, הקפדתי שאף פעם זה לא יבוא על חשבון הילדים.
לילדיי היה כל מה שלי לא היה כילדה, צעצועים, ספרים, סדר יום והורים קשובים ומעורבים. אני התעקשתי להעניק זאת להם גם אחרי שבעלי הראשון נפטר ונשארתי לבדי עם שני ילדים קטינים וללא מקצוע. אך גם אז, כשיצאתי לעבוד בפעם הראשונה בחיי, כמוכרת בחנות, הקפדתי להיות תמיד בשעות הצהרים בבית לקבל אותם.

 

בערב ראש השנה שעברה סגרת, לטענתך, את מעגל חייך הקודמים ופתחת בחיים חדשים, חיים שחלק ניכר מהם מוקדש להרצאות שאת מעבירה יחד עם דורית קיף, עובדת סוציאלית ומטפלת במקצועה, בפני נשים כשפעמים רבות יש בניהן נשים שחוו או חוות בהווה אובדן, משברי חיים או אפילו אלימות נפשית מילולית וגופנית, נשים הסבורות שאינן שוות או ראויות לדבר.
המוטו שלך כיום הינו, שכל אישה יכולה לעשות שינויים בחייה ולהתחיל הכל מחדש, האם אכן כולנו יכולות או רק אותן בעלות תעצומות הנפש, כמוך?

אכן, אני חושבת שכל אחת יכולה לעשות שינויים בחייה. הטעות היא שנשים חושבות שהן צריכות להתמודד ולעשות את הכל לבד, כפי שקרה לי. כיום אני יודעת, שחובה לגייס את הסביבה הקרובה ואף לפנות לקבלת עזרה, אם מקצועית או לא מקצועית. שחשוב ונכון לשתף ולערב אנשים קרובים במה שקורה לנו, לא להתבייש לספר ולא לשמור סודות בבטן ולעצמנו, כיוון שזו הטעות העיקרית שאני עשיתי.

איריס, תמיד את שמחה לעזור, לתמוך ולייעץ, ממקום היודע .. ומבין, שנשים רבות זקוקות לעזרה, אולם אינן מוכנות ללכת לייעוץ מקצועי מחמת הבושה.  מהיכן את שואבת את האנרגיות האלה, את הכוח להכיל ולהקשיב לצרות של נשים אחרות, אחרי כל מה שאת עברת בחייך? 

מתוך הסבל שאני חוויתי הבנתי כמה כוח אפשר לקבל מאדם שמקשיב לך ומוכן לעזור. היות ואני נמצאת במקום טוב היום, אני רוצה לתת לאחרים את כל מה שלא היה לי. מהניסיון האישי ומהחוויה הנוכחית שלי , בה משפחתי ובן זוגי נותנים לי את מלוא התמיכה, אני מוקירה את ערך העזרה ושואפת לתת אותה לאחרים. זה מה שמוביל אותי היום.
בגיל 62, כאם לשני ילדים וסבתא ל – 3 נכדים, את בעלת עסק פרטי ששמו "איריס הסופרוומן", שם שנבחר אמנם בשל מגוון השירותים שאת נותנת בשוק הפרטי, אך מסתבר שהוא גם מתאר בדיוק רב את העוצמות שאת מביאה לידי ביטוי משום עברך. 

 

ספרי לי ולקוראות על מגוון השירותים שאת נותנת, אודה לך אם בתשובתך תתייחסי לשאלה; לאיזה צורך עונה לך הנתינה, אותה נתינה כמעט אין סופית? 

השירותים שלי הם שירותים מיוחדים שאני נותנת בבית הלקוח, כל אחד וצרכיו. אני נותנת שרותי מיון, סידור וארגון ארונות וניירת בבתים ובמשרדים. אני מגיעה אל בית הלקוח, ותוך מספר שעות הארון מסודר, מאורגן ומחולק לפי צבעים ועונות או שהמסמכים מסודרים כך שהלקוח מצליח למצוא כל דבר… סידור ארונות מתאים כמובן גם לכל מי שעובר או כבר עבר דירה וצריך לסדר את הארונות.
אני עוזרת להעביר הורים מבוגרים לדיור מוגן, אורזת להם את תכולת הבית לפני המעבר ודואגת שהמעבר יהיה להם קל עד כמה שאפשר. אח"כ, אני מסדרת להם את הארונות כך שתהיה להם נגישות קלה לכל פריט ופריט. ואם צריך, אני משמשת להורים מבוגרים שנזקקים לי כבת לוויה ..אני מגיעה אליהם, מבשלת עבורם, מסדרת להם את התרופות, יוצאת לטייל איתם, מלווה לחוגים ומארגנת להם את הבית כך שיקל להם להגיע בהישג יד לכל דבר שהם נזקקים לו במהלך היממה.
וזה עוד לא הכל… אני נותנת שירותי בישול בבית הלקוח. אני המבשלת הפרטית שמגיעה הביתה, ומבשלת מה שהם בוחרים עפ"י תפריטים שהם מקבלים ממני מראש.
בנוסף אני גם "סבתא להשכיר" הנותנת עזרה מיוחדת וייחודית ליולדות. אני מבשלת אוכל בייתי שמיועד במיוחד ליולדות כמו גם לנשים לאחר ניתוח קיסרי וכאלו שמניקות. כשמדובר באמהות שיש להן ילדים נוספים בבית והן מותשות מחוסר שינה רצופה בלילות, אני מקפידה להגיע אליהן בשעות אחה"צ המאוחרות, כדי לעזור ליולדת עם שאר הילדים בבית..מכינה עבורם ארוחות ערב..מקלחת אותם ודואגת להשכבתם לישון. במידת הצורך, אני נשארת בבית היולדת כל הלילה כדי להנחותה בתפקידה החדש כאמא טריה או לאפשר לה לנוח ולהתחזק.
שאלת אותי מהיכן נובע צורך הנתינה שלי?
לכן אענה לך ואומר, שאני יודעת היום שאני יכולה לעזור למגוון רחב של נשים.. אנשים, לומר את האמת… אני לא מצפה לשום תמורה, אלא שואבת כוח מעצם הנתינה שלי, זה מרומם את ליבי ועושה אותי מאושרת. אהבתי לילדים ולמבוגרים, נותנת לי את כוחות הבלתי נלאים שלי בעבור נתינה. אני משערת שזה נובע מהעובדה שגדלתי בבית שהנתינה בו לא שפעה במיוחד, נהפוך הוא, כיום כשאני עוזרת ונותנת מעצמי ומכישורי המקצועיים, אני חשה כ "בעלת ערך" בעיני עצמי, וזה חשוב לי ולנפשי מאוד, לאחר הרבה מאוד שנים בהן חשבתי שאני לא שווה כלום.

 

בשנים האחרונה אנחנו עדות לכך שיותר ויותר נשים, נפגשות לפני הלידה עם דולות, תומכות לידה, על מנת להגיע מוכנות יותר, רגועות לרגע הגדול.. לידת ילדן. אני מבינה שאת מסייעת ליולדות אחרי הלידה, סוג של " סבתא להשכיר", שתומכת, עוזרת, מאפשרת ליולדת .. להורים לנוח, בעוד את מטפלת ברך הנולד.
מהיכן התעורר בך הרעיון לתפקיד זה, מה היתה הסיבה להחלטתך לפתח אותו ומה מוכל בו ? 

לי מעולם לא היתה עזרה מהורי עם ילדי. כשילדתי את ילדי, בעלי עבד וכשרציתי עזרה בבית כגון: קניות, בישול או אפילו קצת לפנק את עצמי, כאם חדשה וצעירה לאחר לידה, לא היה לי את זה ולמי לפנות, הייתי צריכה לרכוש הכל בכספי. עד היום אני זוכרת כשפניתי לאמי מיד כשיצאתי מבית החולים עם תינוק על הידיים, ובקשתי ללמוד ממנה כיצד לחתל או לרחוץ את התינוק, התשובה שקיבלתי.. שהיא ענתה לי היתה: "שכחתי!!!" .
מאותו יום הבנתי, האמנתי שיגיע היום בו אני אתן ליולדות את כל תמיכתי ועזרתי, יחד עם הניסיון שאני אצבור (וצברתי במשך השנים הרבה ניסיון). כמובן שלא ידעתי מתי אני אוכל ליישם זאת, ולא תיארתי לעצמי שזה יקרה אחרי כל כך הרבה זמן, משום הנסיבות קשות שלא אפשרו לי ליישם זאת בשלב מוקדם יותר, אך כשהיגיע הרגע המתאים, כשהתפניתי לצורך הגשמת הבטחתי, חלומי זה, יצאתי לדרך עם הרבה מאוד מרץ, רצון ואהבה לכל מה שאני לוקחת על עצמי לעשות.

 

ולסיום, אודה לך אם תשתפי אותנו במסר שאת מנסה להעביר בפעילויות המגוונות להפליא ובכללן בהרצאותיך. 

המסר שלי הוא "לא לתת כל החיים את הלחי השנייה". גם אם אין לך מקצוע ואת חושבת שאת לא שווה-זה לא נכון!!!
גם לנקות ולשטוף רצפות.. כלים זה מקצוע.
אני הדוגמא הטובה לכך שללא מקצוע ביד, בחרתי להשתמש בכישורי כעקרת בית ולהפוך אותם לעיסוק נדרש. לדעתי, לכל אישה יש כישורים, אחת יודעת לאפות, האחרת אוהבת פרחים וכל אחת יכולה להשתמש בכישוריה ולהפוך אותם לעסוק, שיאפשר להתפרנס ממנו בכבוד.
לדעתי כל אישה כמעט יכולה לעזוב חיים קשים ואומללים, לשנס את מותנייה ולהחליט ש "לא עוד"!! עליה להחליט לא להיות יותר בגובה השולחן או לזחול ולהיות נצרכת לפירורי תשומת לב…
עליה לקום ולעמוד על הרגליים האחוריות שלה ולהחליט שלא סובלים יותר-ומתחילים בחיים חדשים.
המפתיע הוא, שכאשר אני החלטתי לעשות צעד זה… פתאום נעלמו מחיי כל הדברים הרעים והתחילו להגיע לחיי רק דברים טובים.
נכון להיום..יש לי זוגיות נפלאה חדשה ובן זוגי הוא החבר הכי טוב שלי..הוא שותף שלי לטוב ולרע.. (משהו שהיה חסר לי מאד בחיי).
בהרצאות שלי, אני חולקת מסר זה עם הקהל, תחילה, יחד עם שותפתי, דורית קיף, ייעדנו את ההרצאות רק לנשים. אלא שבעקבות משובים שקיבלנו מהקהל, הבנו שנכון יהיה לייעד את ההרצאות לכולם, גם לגברים וגם לנשים. לכן גם אם אני מדברת על ספור חיי לנשים, אני מדגישה שהוא נכון ומתאים גם לגברים.

 

איריס יקרה, אני מודה לך בשמי ובשם הקוראות ומאחלת לך עוד הרבה שנים של הושטת יד לעזרה, והרבה נחת ממשפחתך .. ומעשייתך.

ליאת בן דור

 

לאתר של איריס:
http://www.iris-superwomen.co.il/