צילום רחם, מה את צריכה לדעת? 

נכנסתי לחדר הרנטגן, הייתי בשוק כשהתבקשתי להוריד את המכנסים והתחתונים, הרי לרנטגן יש את האפשרות לראות את גופנו…  

מאת: איריס נאור

היא התקשרה נסערת בערב לילה גשום. בדיוק היה רעם חזק בחוץ והיה לי קשה לשמוע אותה מעבר לרעש הגשם ששטף את האזור. ביקשתי שהיא תחזור על דבריה ואם אפשר להגביר את קולה, היא התקשתה.
שלום שמי נ' ואני רוצה להיפגש איתך היא אמרה. לאחר שהודיתי לה על פנייתה, הסברתי לה שאני יכולה להיפגש איתה לפגישת היכרות של 45 דקות ללא עלות. היא הבהירה שמה שיש לה להגיד ייקח יותר מ 45 דקות ושהיא מבקשת לבוא לפגישה אישית בתשלום.

בסופו של אותו שבוע נפגשנו באסותא. היא נכנסה לקליניקה שלי, גופה הארוך היה צנום וכפוף וראיתי בעיניה עצב ועייפות. הסברתי לנ' מה הולך להתרחש כאן וביקשתי ממנה להתחיל לספר לי על עצמה והתהליך שהיא עוברת.
היא נשואה לד' מעל שלוש שנים היא סיפרה. הם התחתנו באהבה גדולה ולאחר קניית דירה לפני שנתיים הם התחילו לנסות להיכנס להריון.
"לא הייתי בלחץ" היא מספרת, שנינו עוסקים בפעילות גופנית ואוכלים בריא, המחזור שלי תמיד סדיר והתחושה הכללית היא שהכל בסדר".
לפני שמונה חודשים לאחר שנה של ניסיונות טבעיים, קבעתי תור לאחד מטובי רופאי הפוריות. הוא הסביר לנו על התהליך והסביר שנקודת ההתחלה שלנו היא בדיקת זרע, פרופיל הורמונאלי, וצילום רחם.
הבנו מה נדרש על מנת לבצע בדיקת זרע וגם על הפניית הפרופיל ההורמונאלי היה כתוב שזוהי בדיקת דם אך שום דבר בעולם הזה לא הכין אותי לצילום הרחם.

קבעתי תור לצילום הרחם, לא ידעתי לקראת מה אני הולכת ובדיעבד אני מבינה שגם לא ידעתי מה לשאול. התור נקבע שלושה שבועות לאחר קביעתו ונסעתי טובת לב ושמחה לבדיקה.
הייתי בטוחה שהבדיקה היא צילום רנטגן פשוט לא פולשני כלל. היה לי ברור שאם הבדיקה "רצינית" הרופא היה מדריך אותי מה עלי לעשות ובעיקר מה עלי לצפות.
בקבלה האחות שאלה אותי אם הגעתי עם מלווה, עניתי לה שלא אך היא בדיוק קיבלה שיחת טלפון שהשיחה את דעתה.
כשישבתי וחיכיתי לתורי, חשבתי על שאלתה. השאלה הייתה לי מוזרה אך לא ייחסתי לכך יותר מדי חשיבות ובעיקר חשבתי שהיא נשאלה מכיוון שאנחנו מנסים בזוג להיכנס להריון ואולי בן הזוג צריך לתת תמיכה רגשית.
נכנסתי לחדר הרנטגן, הייתי בשוק כשהתבקשתי להוריד את המכנסים והתחתונים, הרי לרנטגן יש את האפשרות לראות את גופינו מבלי להוריד את הבגדים אז למה לא כאן?
נשכבתי על המיטה, הרופא נכנס, הסביר לי בשתי מילים שעכשיו הוא מכניס את הספקולום אך בשלב הזה כבר היה מאוחר מדי. הייתי בשוק. ראשית הייתי בשוק "מהפלישה" הלא מתוכננת לגופי. לאחר מספר שניות הייתי בשוק מעוצמת הכאב, גם הייתי לחוצה, גם לא הייתי מוכנה למה שעומד לקראות וגם הרגשתי כמו חפץ שעושים בו כרצונם.
צרחתי פעמיים במהלך הבדיקה, לרוב אני זוכרת שבכיתי בעוצמה בפנים ובחוץ. יצאתי מהבדיקה משותקת מכאב, איפור עייני היה מרוח על כל הפנים והיה לי קשה ללכת בגב זקוף.

בשלב הזה של הסיפור, נעמדתי וחיבקתי את נ'. עוצמת החוויה הייתה מאוד חזקה והרגשתי שהיא נפלה קורבן למערכת שלא מחשיבה את מטופליה כאל יחיד אלא כאל קבוצה. קבוצת נשים שעוברות צילום רחם ולא אישה שעוברת צילום רחם וצריכה הכוונה, ליווי ותמיכה.
צילום הרחם נעשה לפני 5 חודשים ומאז נ' מתקשה להמשיך במסע להורות. היא לא קיימה יחסי מין מלאים עם בעלה מאז הבדיקה, היא עייפה נפשית ופיזית ומרגישה שהיא לא יכולה להמשיך במסע להורות באופן טבעי ובטח לא באופן רפואי.

הסיפור של נ' מכעיס אותי במיוחד. כל אישה רשאית לדעת מה מהות הבדיקה שהיא הולכת לבצע, מה מחפשים בבדיקה, איך היא מתבצעת ועל ידי מי, מה חשוב להביא ולזכור.
חשוב לי מאוד לציין שצילום רחם היא בדיקה שאלפי נשים עוברות בכל חודש ורוב רובן לא כואבות במהלך או אחרי הבדיקה.
בדיקת צילום הרחם מבוצעת בחדר רנטגן, על ידי רופא נשים ורנטגנולוג, ללא הרדמה. מטרת הבדיקה היא לראות תוך כדאי צילום, אם יש מעבר של היוד שמוחדר לחלל הרחם בחצוצרות, בשחלות וברחם באופן תקין. החדרת היוד לא כואבת כלל, מה שיכול לכאוב מעט היא קיבוע של הרחם, ואם יש חסימה ברחם, היוד שנשאר שם יכול לדמות כאב מחזור חזק.


על מנת להקל מעט על הכאב שעלול להופיע, אני רוצה לצייד אותך בכמה כלים:
1. ראשית, כחצי שעה לפני הבדיקה רצוי לקחת שני כדורים של משככי כאבים, כגון אופטלגין, נורופן או אדויל, על מנת "לרכך" מעט את הכאב.
2. רצוי לבוא עם מלווה אשר יסיע אותך הביתה לאחר הבדיקה, כיוון שאין לדעת איך תעברי את הבדיקה ואם תוכלי להיות ניידת לאחריה.
3. רצוי לבוא עם תחתונית, כיוון שלאחר הבדיקה יכול להופיע דימום קל. אם הדימום מסיבי, רצוי להתייעץ עם הרופא המטפל.
4. אם את עובדת בעבודה לא מאומצת את יכולה לשוב לעבודה, אך רצוי לנוח ביום הבדיקה ולשתות הרבה מים.
5. צילום הרחם עלול לגרום לדלקת באגן, לכן יש רופאים רבים הממליצים על טיפול אנטיביוטי למניעת זיהום. התייעצי עם הרופא שלך.

ליוויתי עשרות נשים לצילומי רחם, ואני יכולה להעיד שכאשר נשים מבצעות את הפעולות הפשוטות הללו לפני הבדיקה, הבדיקה עוברת יותר ברוגע והכאב אם קיים בהחלט נסבל.

לא הייתה ליידי אף אשת מקצוע שהדריכה אותי בתהליכים שלי, לא סיפרו לי מה אני ארגיש בכל בדיקה ומה עלי לעשות ולכן כיום אני מקיימת את מפעל חיי על מנת שאף אישה לא תחווה טראומות בדרך להורות.

נ' עוברת תהליך מדהים אצלי, היא היום הרבה יותר חזקה והרבה יותר מוכנה להמשיך את המסע שלה להורות בידיעה שאני עומדת לצידה עד להצלחה.

איריס נאור, מומחית לליווי ותמיכה בטיפולי פוריות, מלווה אותך להריון.

 

לכבוד השנה החדשה שתבוא עלינו לטובה  

הלוואי שבשנה החדשה נלמד לקבל את האחר, אבל בעיקר את עצמנו… שנדע להתבונן עמוק בפנים ונגיד תודה על מה שכאן 

מאת: איריס נאור

 

 

הלוואי שבשנה החדשה נלמד לקבל את האחר, אבל בעיקר את עצמנו
שנדע איך לדבר עם האחר גם כשהוא אינו לטעמנו
שנדע להביט סביב ולהפנים שאנחנו בני מזל
שנדע להתבונן עמוק בפנים ונגיד תודה על מה שכאן.

שכננו הינו האדם הקרוב ביותר אלינו פיזית,
אולי הגיע הזמן לפתוח לקראתו גם את ליבנו
ואם נבחן קצת יותר את סביבתנו
אולי נבחין שפספסנו את אהבת חיינו

שנדע לקבל גם את כל מה שלא בשליטתנו
ושנשלוט על הדברים שבאמת חשובים לנו
שנדע לשמוח בשמחתם של אחרים
ובעיקר נכניס לחיינו אנשים שיחבקו ויאהבו אותנו ללא תנאים

גם כשקשה וקצת עצוב
שתמיד נמצא את הדרך לראות את הטוב
שנדע לתמוך גם מבלי שביקשו מאיתנו
ובעיקר שנדע לקבל עזרה מאלה שסובבים אותנו

שנאהב, שנשמח,
שנרקוד ונשכב
שנבריא את כל הפצעים שמעיקים מהילדות
ונאפשר לילדינו לגדול ולהתעצם כי מגיע להם

 

שלא נכעס ללא פרופורציות
וגם אם החמות אומרת משהו לא במקום שנדע להעמידה במקומה
שנקבל את חבריהם ובחירותיהם של ילדינו
הרי אנחנו זוכרים כמה היה לנו קשה כשלא קיבלו את שלנו

שנבין שהמספר במשקל הוא לא זה שקובע איזה יום יהיה לנו
ושנכבד את זה שהר הכביסה תמיד יהיה חלק מעולמנו
שנתכנן חופשה חצי שנה מראש
זה אמנם הורס את הספונטניות אבל זה נותן המון כוח להמשך המרוץ

שנבחין שחיינו הם תוצרת של בחירתנו
ונשכיל שגם בחירות ניתן לשנות
תחבקו תמיד את העומד מולכם מעומק הלב,
מתי בפעם האחרונה באמת קיבלתם חיבוק אוהב מלב אל לב?

שנדבר עם הורינו כל יום ויום
כי יבוא אותו יום ולא יהיה עם מי לדבר יותר
שנחיה את חיינו כמו שזה היום האחרון
כי איש בעולם לא יודע מתי תורו לחתום.

שתהיה לכולנו שנה טובה ופורייה, מלאה בבריאות, אושר, חברים והרבה אהבה, אמן!

 

לקבל את האחר – האם זה אפשרי?

אני רוצה לקחת את ההזדמנות להצדיע לאותם נשים וגברים אשר יצאו מהארון בגבורה… 

מאת איריס נאור

לקבל את האחר, זה שעובר את החיים אחרת, זה שחושב אחרת, זה שבוחר אחרת וזה שמחליט אחרת – האם זה באמת אפשרי?
ביום שישי האחרון אני ובעלי ישבנו כמו רבים אחרים לראות את הסרט של אסי עזר "אמא, אבא, יש לי משהו לספר". כאישה סטרייטית, ויחד עם זאת מאוד ליברלית היה לי מאוד מעניין ויחד עם זאת עצוב לראות את הסרט ולהבין שבאמת גם בשנת 2010 "האחר" אינו מקובל בחברה וזה מייד החזיר אותי חזרה לנשים ולגברים המדהימים שאני מלווה.

גדלתי באוסטרליה, שם היה חשוב להורי שאני לא "אסתובב" עם גויים. רצה הגורל והיו לי בעיקר חברות וחברים לא יהודיים אבל אני קיבלתי אותם כמו שהם ומהר מאוד הבנתי שכולנו אותו הדבר.

כשהגעתי לארץ לביקור ופגשתי את רונן לראשונה, אימי הפולנייה פתאום לא "אהבה" את הבחירה שלי ברונן, הוא ספרדי היא אמרה ואני, ילדה טובה שיודעת שהוא בטוח לא גוי לא הבנתי מה העניין. לימים אני ורונן התחתנו וכיום אנחנו מגדלים את ארבעת ילדינו "המעורבים" אבל באותם ימים בתחילת הקשר לא הבנתי איך כל החיים הייתי צריכה להסתובב רק עם יהודים ופתאום גם בתוך היהודיים יש "אחרים", פתאום הבנתי שאני בעיקר קיבלתי חינוך לא לקבל את האחר ויחד עם זאת תמיד כילדה וכמבוגר קיבלתי את האדם ממול מבלי לשים לו תווית או לשייך אותו לקבוצה.

רצה הגורל שוב והנה אני מתמודדת עם כל מה שהוא "שונה".
אני מלווה נשים וגברים להריון. מה שזה אומר בפועל זה שאני נמצאת הרבה בבנקי הזרע כשאני מחזיקה בידן של נשים אמיצות אשר מבקשות להיות אמהות יחידניות ללא דמות אב, זה אומר שאני נמצאת לצידן של לסביות אמיצות אשר מבקשות לממש את ההורות שלהן על אף אי המוסכמות בחברה גם היום, זה אומר שאני מלווה זוגות חד מיניים אמיצים שעוברים תהליך של פונדקאות כי ככה הם בוחרים וכי מגיע להם, וזה אומר שאני מקבלת באהבה ובחום את כול האנשים גברים ונשים כאחד בבחירה שלהם לממש את ההורות ולהסתכל לחברה בעיניים בהודעה, גם לי מגיע!!!

בסרט היה לי קשה כאמא לראות הורים אשר מתביישים ומנדים את ילדיהם בגלל היותם הומואים או לסביות. הייתה לי קשה המחשבה שאני נמצאת בתהליכים קשים ולעיתים כואבים פיזית ונפשית עם אנשים שכל ייעודם וחלומם הוא להוליד ילד ולהעניק לו אהבה רבה ושמחת חיים, בעוד שישנם אנשים אשר מוותרים על ילדיהם בגלל נטייתם המינית – האם העולם השתגע???

אני חושבת שמה שמאוד בלט לי בסרט היה העובדה שכשמדובר באישה לסבית או גבר הומו ישר מדביקים לזה משמעות זולה של יחסי מין וסטוצים מהצד ולא מבינים שיציאה מהארון משמעות הדבר הכרה אמיתית בצרכים אישיים ללא בושה וללא רצון להיות מישהו שאתה לא רוצה להיות ובעיקר הצורך בחום, אינטימיות ואהבה מאדם, כל אדם באשר הוא גם אם זה אומר מאותו המין בלי שום קשר לסקס.

אני רוצה לקחת את ההזדמנות להצדיע לאותם נשים וגברים אשר יצאו מהארון בגבורה ואשר היום מממשים את המשך הדרך ברצון העז ליצור משפחה אוהבת, תומכת ומעניקה לילדים העתידיים שיולדו להם, בלי ויתורים ועם המון תקווה בלב, אשרכם!

כמה מילים עלי:

baby"נעים מאוד, שמי איריס נאור ואני פריה – מומחית בליווי ותמיכה לנשים וזוגות בתהליכי פוריות. עברתי טיפולי פוריות במשך כ 3 שנים ארוכות, עד שהפכנו אני ובעלי להורים לראשונה וכיום אני אמא ל 4 בנים מקסימים טפו טפו. לאחר מחקר ולימוד של שנים, ומתוך ניסיון אישי ומקצועי בתחום, פיתחתי את "שיטת נאור" העוסקת בלימוד, תמיכה וחיזוק התהליכים השונים וכתבתי עבור נשים יחידניות וזוגות מדריכים של שאלות, תשובות ועצות מעשיות – "המדריך שלכם לעולם הפוריות" "והמדריך שלך לעולם הפוריות" אותם אפשר להוריד בחינם מהאתר שלי. אני יודעת מה כרוך בטיפולי פוריות, אני יודעת כמה זה קשה, ואני יודעת כמה זה כואב… לכן החלטתי להתמחות כיועצת, מלווה ותומכת בזוגות ונשים יחידניות במהלך טיפולי פוריות. אני בעלת תואר שני במנהל עסקים ותואר ראשון בשיווק ומסחר ובנוסף אני יועצת אישית וזוגית מוסמכת, מגשרת מטעם משרד המשפטים ומנחת קבוצות בכירה. עברתי טיפולים והצלחתי, עזרתי לאחרים להצליח ועכשיו תורכם. בואו נהפוך את העול של טיפולי פוריות למקור תמיכה עצום אחד כלפי השני ונחזיר שליטה לחיים. שלכם, איריס נאור, מלווה אותך להריון! www.irisnaor.com

 

מה, צריך כבר להחליט? תינוק עכשיו או יותר מאוחר? / אתר אישה – אתר נשים

באיזה גיל רצוי להרות? לחכות לזוגיות או להתחיל את התהליך לבד? איריס נאור עוזרת למתלבטות 

מאת: איריס נאור ,                                                                                              24/9/11

 

 

עוד יום הולדת הגיע ואיתו גם הבשורה שבאמת כבר הגיע הזמן להחליט האם אני אממש את ההורות לבד או שההוא עם הסוס הלבן כבר ימצא את הכתובת. אבל מה יהיה אז?
אולי יהיה מאוחר מדי? אולי הגוף שלי כבר לא יתפקד? אולי הביציות שלי כבר יהיו עייפות או פשוט זקנות? אולי אני כבר לא אהיה אימא?

מתי באמת מגיעה נקודת האל חזור שבה אנחנו צריכות להחליט? האם באמת יש נקודה שהיא נקודת "האל חזור" מבחינת טיב הביציות? והאם יש נקודה שכבר פשוט מאוחר מדי?

מדינת ישראל מממנת לאישה טיפולי פוריות עד גיל 45. הגיל הזה מתבסס על הערכה שהאישה מסוגלת לבייץ וכמובן "להחזיק" הריון באופן תקין עד סופו עד הגיל הזה.

אין זה אומר וחשוב לציין שישנם נשים רבות ברחבי העולם וכאן בישראל שהרו גם לאחר גיל 45 אך הן המיעוט ולא העיקר ולכן אין להתייחס לנתון זה כאל קובע.

בניגוד לגברים שאצלם מערכת הזרע מתחדשת אחת ל 72 עד 74 יום, אישה נולדת עם מאות אלפי ביציות בשחלותיה (400,000 – 450,000) השמורות בתוך זקיקים, ובכל ביצית טמון הפוטנציאל להפוך אותה לאמא. הבעיה היא שבניגוד לזרע שיכול להפרות ביצית גם על ידי גבר בן 80, אצל נשים מחקרים כבר מזמן הוכיחו שהחל מגיל 35, איכות הביציות שלנו רק הולכת ויורדת ואיתה כמובן גם הכמות ולכן מאוד קשה להבין מתי היא הנקודה שצריך להחליט אם לממש את ההורות או לא.

אני מבלה הרבה בכנסים בהם רופאים כמעט מתחננים שנשים לא יגיעו לראשונה לטיפולי פוריות בגיל 43 כשטיב הביציות כבר מוטל בספק.  ברור לחלוטין שגם בגילאים כאלה נשים רבות נכנסות להריון, חלקן הגדול באופן טבעי וספונטאני אך זה בדרך כלל קורה כאשר יש כבר בבית ילדים ובעיקר כאשר ההחלטה בגיל הזה היא מתוך רצון להרחיב את המשפחה הקיימת לילד שלישי או רביעי כך שבאופן טבעי "הלחץ" של הזמן ובעיקר של הרצון להיות אימא לא קיים מכיוון שההורות כבר מומשה בעבר ואינה תלויה רק ובעיקר בהצלחת ההיריון הזה.

ההחלטה האמיצה להביא ילד לבד אינה טריוויאלית. היא דורשת המון אומץ, כוחות אדירים ובעיקר אמונה. אמונה שזאת הדרך ואמונה בתהליך שצריך לעבור על מנת להרות.

אבל חשוב מאוד להבין ולזכור שכול שמעכבים את ההחלטה (גם החלטה לא להפוך לעולם לאם היא החלטה ראויה בעיניי) אך לשבת על הגדר שנים רבות ולאחר מכן להחליט ללכת על כל הקופה רק בגלל מרכיב הלחץ, זאת בעיני החלטה מאוד לא נכונה.

אם מתקבלת החלטה מתוך לחץ, כל התהליך יהיה קשה יותר וכמובן ארוך יותר כי כבר מזמן ברור שלנפש השפעה אדירה על הגוף.

מה שאני מציעה לעשות לכל אותם מתלבטות בשאלת ההורות היחידנית כן או לא, זה להחליט מה היא "שעת האפס" מבחינתם. ממש לפתוח יומן ולראות מתי בדיוק ההחלטה מתקבלת, האם ביום הולדת מסויים, או לחילופין בתאריך בעל משמעות.

חשוב לרדת מהגדר ולו מתוך ההבנה שלביציות שלנו יש נקודת אל חזור ולא הייתי רוצה שנשים רבות יעברו חודשים ואף שנים של טיפולי פוריות, תרומות ביציות ותהליכים ארוכים שיגזלו מהן הרבה מאוד משאבים כלכליים וכמובן נפשיים רק בגלל שהן החליטו לחכות "עוד קצת" או רק עד שההוא יגיע.

קחי שליטה על חייך ועל העתיד שלך, תנסי לנטרל את הפחד והחשש וכמובן את תגובות הדודה מנתניה ותאפשרי לעצמך בלב שלם להחליט את גורל עתידך ההורית.

אני מאחלת לך המון הצלחה וזכרי שכל החלטה היא הטובה ביותר עבורך.

איריס נאור, יועצת אישית וזוגית מוסמכת
מומחית בליווי ותמיכה בתהליכי פוריות
054-6610771