מסר אמיץ מאישה מוכה

מאת: עו"ד חגית רימון 13/3/2015

 

עו"ד חגית רימון
עו"ד חגית רימון

גברים מכים זו רעה חולה. גברים שמנצלים את כוחם הפיזי אל מול נשים, שמבחינה פיזית חלשות יותר מהם – זה דבר נתעב. בכלל, לנצל כוח מול החלש, גם כמובן כלפי ילדים ובעלי חיים – זה דבר ראוי לגינוי.

אלימות מובילה לדברים רעים והיא דרך לא ראוייה לפתור מחלוקות.

היום הופץ סרטון וידאו שבו נער בן 15 צילם את אימו, כאשר בן זוגה מושך בשערה ונוהג כלפיה באלימות.

האישה התראיינה בערוץ 2, ואמרה:

"אני מתביישת. בעיקר מתביישת… מתביישת שהגעתי למצב כזה. מתביישת שהיה לי חלק גדול בזה. שכל הזמן חזרתי אליו… כולם הזהירו אותי ממנו…"
מוזמנים לצפות בראיון המרגש בערוץ 2, שיש בו גם מסר אישי לנשים.

הנה הראיון

 

 

 

 

הסיפור של אהובה שם בדוי – אישה מוכה

למערכת אתר אישה הגיעה הודעה מאישה שסיפרה שהייתה אישה מוכה, והיא מבקשת לספר את הסיפור שלה. הנה הסיפור האישי שלה.

 

הכרתי את הגרוש שלי לפני 16 שנים. התאהבנו והיה לי מאד טוב ונעים איתו באותה תקופה.לאחר 8 חודשים התחתנו וחיינו טוב והזוגיות היתה טובה. נולד לנו הילד הראשון, ילד מקסים, והייתה לי עבודה. לאחר ארבעה חודשים גיליתי שאני שוב בהריון. אמא שלו כעסה על כך ובאה לריב איתי, ומאז התחילו הבעיות, והריבים הלכו וגברו. לא ידעתי אז שזאת אלימות מילולית, לא ידעתי שיש מושג כזה, וזה מאד הפריע לי. באותה תקופה אני פירנסתי את המשפחה והוא היה מובטל. יום עובר, חודש ועוד שנה, והוריי ומשפחתי לא יודעים כלום. לא רציתי לצער אותם. אני לא יכולה להגיד לך מאיפה היו לי כוחות לעבוד עד 17:00 ולבוא לבית ולעשות את המטלות בבית והילדים, והוא בבית ולא עוזר לי בכלל…

היה מאוד קשה, גם כלכלית וגם נפשית, לשאת את המטען הזה לבד. והנה לאחר חמש שנים כשיש לי שני ילדים, אני שוב בהריון, ונולדה לי בת. הוא התחיל לבזות אותי ולקרוא לי "פרה שמביאה רק ילדים ואין בך שום תועלת". ואני באותה תקופה התחננתי לבורא עולם שיקח אותי מהחיים האלה, לא רוצה, אבל אני, העדה שלי היא בוכרית והבוכרים נגד גירושים. ואני בעצמי לא רציתי לקבל את זה שאהיה גרושה. גידלתי שלושה ילדים וברוך השם הוא עבד. לחצתי עליו שיעבוד, הלך לעבוד בשיפוצים ואז הרוויח טוב. והנה חשבתי שחיי הולכים להסתדר, אבל זה היה חלום. הוא לא נתן לי כסף, ואני לא עבדתי כי הייתי אחרי לידה. רציתי לקנות לילדים בגדים, והוא אמר לי: "את לא שווה שאני אתן לך. לכי תעבדי, תביאי כסף ותקני לך מה שאת צריכה. הייתי גננת והחלתי לעבוד במשק בית בלי שהוא ידע, והרוותי טוב והרגשתי עצמאית שיכולה להסתדר בכוחות עצמה… יום אחד אני חוזרת לביתי והוא בבית.
"איפה היית? עם מי היית?" הוא חוקר וצועק והתחיל להרים עליי ידיים. היו לי סימנים בכל הגוף ועדיין פחדתי להתלונן. הייתי מסתירה את ידיי בחולצות ארוכות בקיץ כדי שלא יראו. יום אחד חברה הגיעה אליי בזמן שהוא צועק, והיא נבהלה ולקחה אותי לביתה. והיא התחילה לעודד אותי לקום ולעשות מעשה, כי היא הייתה שכנה והם שמעו את הצעקות והיא ידעה כמה שאני סובלת. ועדיין הפחד לא זז ממני.

נולד הילד הרביעי. אחרי חודשיים הוא רב איתי וצועק עליי. הוא במטבח ואני בסלון, מיניקה את הילד ואני עם הגב למטבח. והוא צועק וצועק ופתאום אני מרגישה את גופי רטוב וחם. הוא שפך עלי ועל התינוק מים רותחים. פה הבנתי איפה אני ומה עליי לעשות עכשיו. ארזתי לילד בגדים וכל מה שהוא צריך והלכתי בפעם הראשונה בחיי לרווחה ופתחתי תיק וביקשתי שיעזרו לי לצאת את הבית.

סיפרתי להם מה קרה ובאותו היום התפניתי בפעם הראשונה למקלט עם כל ארבעת הילדים, והרגשתי בזוייה. היה לי מאד קשה לקבל את זה שאני מוכה. הייתי במקלט והוא נעצר. נפשית הייתי קרועה, והתינוק ואני עם כוויות שלפוחיות. רצו לאשפז אותנו אבל לא הסכמתי לעזוב את הילדים במקלט.

שהיתי במקלט חצי שנה ופתחתי תיק גירושים. הילד הגדול שמע את זה והיה לו קשה. הוא היה עם בעיות של קשב וריכוז ולא היה מוכן לקבל את זה שנתגרש. הוא אמר לי משפט שהחזיר אותי בחזרה: "אמא, אם תתגרשי מאבא, לא אסלח לך על זה כל החיים…"
עצרתי את התהליך ועשינו הסכם שלום בית חתום על ידי שופט. אבל איך אומרים? עץ עקום לא יהיה ישר. חזרנו ושכרנו דירה. לאחר שבועיים תקף אותי אירוע מוחי, שיתוק בפלג העליון ידיים ורגליים, ואני לא יכולה לתפקד, לא בבית וגם לא עם הילדים. חברות היו עושות משמרות ועזרו לי בכל מה שהיה צריך, אבל אני לא הרפיתי וברוך השם אחרי חודשיים הבראתי וחזרתי לתפקד רגיל. הילדים היו מפחדים ממנו. הוא כל הזמן צעק בלי סיבה. היינו שוב בחרדה גדולה ועברנו לגור בעיר אחרת. תמיד היה אומר "משנה מקום משנה מזל" ואני הייתי צוחקת ואומרת "תשנה את הטבע שלך לא את המקום". לא עזר שעברנו דירה, וגם בבית החדש החיים היו חרא. לאחר שלוש שנים הקשר שלנו הלך והדרדר יותר, והוא לא מוכן ללכת לטיול זוגי. היה אומר: "תטפלי את. את הבעיה לא אני." ואני קללתי את הרגע שחזרתי אליו. וכך בלי שאף אחד יודע את סבלי אני בבית כל הזמן בוכה מנקה ובוכה מבשלת ובוכה על מר גורלי. הילדים כבר גדלו והגיעו לגיל בר מצווה ובת מצווה. ואני בהכנות לבר מצווה והוא צועק ולא רוצה לחגוג לילדים. אז לקחתי את הפרוייקט הזה לבד ובלי שותף שיעזור. הכל מוכן: בגדים, אולם, חליפה, הזמנות, תקליטן, צלם, ובעוד חודשיים האירוע. והנה אני חושבת שעד האירוע אני אתחזק. בשבת, חודש לפני האירוע, הוא התעצבן עליי ורב וצועק, ופתאום נתן לי אגרף בבטן, בטבור. אני התקפלתי ונפלתי על הרצפה בחדר, ואני לא רואה בעיניים. הרגשתי סחרחורת ועד שהצלחתי לקום רק בורא עולם יודע. ויש לי כאבים חזקים בבטן ולא ידעתי מה לעשות, אבל יודעת שצריכה רופא, מרגישה את זה, ושבת. במוצאי שבת ביקשתי ממנו שיבוא איתי לבית חולים והוא לא הסכים. פחד. הלכתי לבד. לקחתי מונית. בבדיקות שעשו ובצילום התברר שאני בהריון חודש שלישי אבל העובר מרוסק בבטן… עשו לי גרידה בלילה ובבקר בביקור רופא הרופא בודק אתי ואמר לי: "את יודעת, אני לא מודאג מהגרידה, אני מודאג מהשבר בטבור. את צריכה לעבור ניתוח." ואני בשוק לשמוע את הדברים. "ועוד דבר" אמר. "אם את רוצה אני אזמין שוטר ואת תספרי לו הכל. יש לנו את הצילום וראו את האגרוף של היד שלו…" לא הסכמתי. אמר לי הרופא: "עוד יומיים את משתחררת ובעוד חודשיים תבואי לניתוח." וכל הימים האלה הוא לא בא לבקר אותי. אני לבד. בלי משפחה, רק שתי חברות באות ואני בוכה ובוכה על האובדן שהיה לי על העובר. מה הוא אשם? ולא השלמתי עם זה. עשיתי את בר המצווה לילדים ואני חלשה אבל לא מרגישים עליי כלום. צוחקת ומאושרת בחוץ ובפנים הר געש שהולך להתפוצץ…

הסתיים האירוע ואני בבית חולים. שוב התעלפתי באולם. פשוט כך. קרסתי. פינו אותי ובמשך יומיים אושפזתי בבית חולים. בבדיקות ראו שלחץ הדם שלי מאוד גבוה לכן השאירו אותי, ולאחר חודש אני שוב במצוקה נפשית. הוא לא מפסיק לצעוק ולבזות אותי ושוב נתן לי אגרוף בבטן. זהו ביום ראשון התפניתי שוב למקלט אבל הפעם פינו אותי למקלט שהוא לא במרכז אלא בדרום הארץ, עם ארבעה ילדים. אני שוב במקלט. לא רציתי לקבל את זה, אבל מה לעשות? מודה לבורא עולם שהגעתי לביתי החדש, המקלט. איזו אהבה מהצוות, מהנשים והילדים, ואני פשוט צומחת, חייה ונושמת את החיים החדשים. אבל חסרת ביטחון, ושם טופלתי על ידי עובדת סוציאלית מקסימה שהצליחה להוציא ממני את כל הרע שהיה בי. ואני מאושרת מאד מאד . אהבו אותי והייתי מאד פעילה בתורנויות שהיו בחוגים, בעשייה ומחזקת נשים שבאות באותו מצב. אני מחזקת אותן ומשכנעת אותן לעזוב את הפגע הרע הזה שהוא בעל…

שנה הייתי במקלט. קשה, מה זה קשה, אבל לא באתי לחפש חברות. באתי לתהליך שהלך ונהיה מעשי. קיבלתי משמורת על הילדים, תהליך גירושים, מזונות, כל מה שצריך ובעיקר טיפלתי גם בנושא הרגשי של הילדים. יש שם עובדת סוציאלית לילדים והם סיפרו לה הכל. יש בית ילדים וסידרו לילדים בתי ספר, בית יעקב, והבן הגדול נשלח לפנימיה ולי היה מאד קשה לעשות את הצעד הזה אבל אין ברירה. הוא מתבגר ולא יכול היה לשהות במקלט. אבל בשבתות היה מגיע ואני מרגישה שאני חיה מחדש. הילדים בריאים בנפשם היה להם טוב עם החברים, חוגים, פעילות, היה טוב…

התחלתי לחסוך שם כסף. 10.000 ש"ח חסכתי. אמרתי לעצמי שכאשר אצא, שיהיה לי כסף להוצאות בחוץ. המנהלת עזרה לי בזה כי היא שמרה לי את הכסף אצלה בכספת. והנה אני לקראת יציאה מהמקלט והוא פתאום הופיע מחוץ למקלט ורוצה אותי. אני הייתי בשוק. איך מצא אותי? ארבעה ימים הוא מסתתר ומנסה ליצור קשר עם חברות שיוצאות מהמקלט, ניסה לדבר איתן והן לא עונות לו. מזמינים משטרה והוא נעלם. כך היה ארבעה ימים. תפסו אותו והוא במעצר ואימו שיחררה אותו בערבות…

והנה קוראת לי המנהלת באותו היום שתפסו אותו ואמרה לי כך:  "אנחנו צריכים להעביר אותך למקלט אחר בגלל בעלך."  אמרתי לה: "בשום אופן לא. אם אתם מעבירים אותי אני חוזרת אליו. אני לא אתחיל את התהליך מההתחלה, ועוד למקלט. לילדים זה קשה. בשום אופן." בסוף החליטו שאני אשאר. נשארתי עוד חודשיים עד שיצאנו מהמקלט. נכנסתי אישה חלשה וחסרת ביטחון והנה אני עם בטחון, לא מפחדת. פחד היה לי רק מדבר אחד, איך אני אסתדר מבחינה כלכלית, וברוך השם הסתדרתי. קניתי מכונת כביסה חדשה, את כל כלי המטבח, מצעים, הכל הכל וגם שילמתי חודשיים שכירות. נכון, עמידר עזרו לי בסיוע אבל שילמתי עד שיאשרו לי ובעל הדירה יתחיל לקבל את הסיוע.

רוצה לאמר, אני לא מצטערת היום על שום דבר. זה היה ונגמר. את הפרק הזה של החיים נעלתי במרתפי נפשי עם סוגר ובריח. לא רוצה לזכור ולא רוצה לדעת… יש קשיים וברוך השם טופלתי גם במרכז לאלימות נשים אחרי היציאה. הילדים טופלו. נולדנו מחדש לחיים הרבה יותר יפים ושקטים. רק לפני שלוש שנים קיבלתי את הגט הוא לא רצה להתגרש. רצה לחזור ועד היום רוצה אבל זה לא יוצא לו… בשום אופן אני לא אחזור. טוב לי כך לבד, אבל רוצה לאמר לכן יש חיים אחרי. נשים פוחדות וחוששות לצאת בגלל הנושא הכלכלי וזאת מחשבה לא בריאה צריך להביא בפניהם את זכיותיהן בשביל שיידעו. במגזר שאני באה ממנו, המגזר החרדי, יש מאות נשים מוכות נפשית, פיסית, ומילולית, מפחדות, מדחיקות ומטאטאות הכל מתחת לשטיח. 

אני ברוך השם לא שק חבטות יותר… תודה רבה שהקשבת לי. תפיצי את סיפורי העצוב אבל אם אני אדע שנשים קראו והפנימו וזה הועיל אפילו לאחת אני אשמח. אני פה בכל שאלה. שתהיה לך תודה רבה באמת תודה…

 

מהו מחיר החשש .. הבושה.. הוויתור על זכותנו כנשים לכבוד? 

מדוע נשים מוכות לא עוזבות את בעליהן האלימים? 

מאת: ליאת בן דור

לא אחת אנחנו שומעים או קוראים על אישה כזו או אחרת שנרצחה ע"י בעלה או בן זוגה. כואב לנו לשנייה, שתיים והחיים ממשיכים כסִדרם. "נו איך לא?" ענתה שאלה חברה שישבה איתי במסעדה לארוחת צהרים, עת שמענו ברקע את החדשות, "כבר אי אפשר להכיל, לזכור… מרוב שיש הודעות על הרוגים כה רבים בתאונות דרכים, מתאבדים, אלימות פיסית בכל פינה וגיל", היא הוסיפה, תוך כדי לעיסת מגוון החסות שהוסיפו נפח לסלט שהזמינה.

לאחרונה קראתי כתבה סטטיסטית בנושא, שהצליחה להעביר בי רעד וכאב, למקרא נתוניה. מסתבר שבין 7% ל- 10% מהנשים בישראל סובלות מאלימות מצד בן זוגן. כל שנה יש בממוצע כ- 20 מקרי רצח של נשים במשפחה. ואנו רואים מגמת ירידה קלה במספר הנשים הנרצחות על רקע משפחתי, יחסית כמובן לגודלן באוכלוסיה, ונשים יהודיות נרצחות פחות מנשות המיעוטים.

"אלימות במשפחה", היא מונח מוכר בחברה הישראלית. לדאבון לבנו, חדשות לבקרים ניתן להקשיב לחדשות ולשמוע על עוד מקרה של אישה מוכה או נרצחה ע"י בן זוגה.
החל משנת 2000 חלה עליה חדה של כשליש במספר הנשים הנרצחות במשפחה (ב-10 השנים האחרונות נרצחו במשפחה יותר מ-263 נשים ע"י בעלים, בני-זוג, קרובי משפחה, או מכרים) נתוני שטח מצביעים על כך שמצבי מתח בטחוני, מצוקה כלכלית וזמינות של גברים לנשק, מחריפים את אירועי האלימות המתמשכת במשפחה וגורמים לגידול משמעותי ומדאיג ביותר במספר מקרי רצח נשים במשפחה.
נתון לא פחות מתמיהה, מדאיג, שהאיר את עיניי היה שבין 15%-30% מהאנשים (גם מהגברים וגם מהנשים) חושבים שאלימות נגד נשים יכולה להיות מוצדקת מסיבה כלשהי. כמו גם שאנשים באחוזים דומים חושבים שהאלימות במשפחה.. נגד נשים, אינה סיבה מספיקה לפרק את הנישואים.

בכל חברה וחברה, ישנן תופעות המזעזעות את האמות הסיפים וזורעות במרכיביה אלימות לסוגיה ופחדים הנלווים לה, יחד עם זאת, נשאלות השאלות המתבקשות… הזועקות להישאל: "מדוע נשים מוכות לא עוזבות את בעליהן האלימים?" כמו גם, "האם נשים בוחרות להישאר עם מי שמכאיב, משפיל, רומס את כבודן, רק משום תלות כלכלית קשה?" .

מחקרים שעסקו בנושא הצביעו על העובדה שנשים מוכות רבות, סובלות גם משליטתו של הבעל על המשאב הכלכלי בבית, והדבר לא מאפשר להן לעזוב את הבית או להתלונן על אלימות הבעל, שמא הן תשארנה חסרות גב, משענת כלכלית, או שגורמי הבושה והפחד מתוצאות ניסיונן להיחלץ ממקור הקושי, עלול להביא רק להסלמה ביחסים עם הבעלים עד חשש שזה יביא אפילו לכדי רצח או שהבעל יעשה הכל כדי להתנקם בהן וימנע מהן לראות את ילדיהם, ומכאן שההתחשבות בילדים, שעלולים לשאת בתוצאות האסון, "מצדיקה" הישארות, ספיגת אלימות בשקט והשארתה בחדרי חדרים.

ורק כדי לסבר את האוזן, אוסיף ואציין שמדי יום מוגשות למשטרה כ- 55 תלונות על אלימות במשפחה, (כל שנה מתלוננות יותר מ- 10,000 נשים) רק אחד מכל עשרה מקרים של אלימות במשפחה מדווח למשטרה ושנשים מוכות, חולות יותר במחלות כרוניות ומצב בריאותן הנפשי והפיסי ירוד הרבה יותר מאשר יתר הנשים בחברה.

פרט נוסף הינו שנשים מהעשירון העליון הנתונות לאלימות מתלבטות בנוגע להגשת תלונות במשטרה מסיבות של בושה מהציבור או פחד מכוחו של הבעל. הטיפול למניעת אלימות נגד נשים במשפחה צריך להביא בחשבון את השוני בין המגזרים השונים החיים בישראל, תרבות חיי המשפחה, מנהגים, מקומה של האישה במשפחה, ושנשים מוכות פונות למערכת בריאות-הנפש, פי חמש יותר מנשים אחרות. (נשים נכות ומוגבלות סובלות מאלימות יותר מנשים בריאות. כל נכה חמישית נחשפת למעשי אלימות, בכללם אונס, אלימות פיזית, או אלימות מינית).

אחת מכל חמש חיילות מוטרדת מינית (עפ"י מדור המחקר באגף היועצת לרמטכ"ל). הסובלות העיקריות מהטרדות מיניות מחוץ לצבא, הן מלצריות וחדרניות.

בשנים האחרונות נפתחו מרכזים רבים לטיפול באלימות במשפחה במגזר הדתי והחרדי, כתוצאה משיתוף פעולה עם הרבנים.

נתוני נעמ"ת מראים שמרבית הנשים החוזרות הביתה לאחר שהות במקלט, בגלל הילדים ובגלל מחסור כלכלי והיעדר סביבה תומכת, נחשפות שוב לאלימות פיזית ונפשית וחלקן אף נרצחות.

המונח "אלימות" מתקשר ראשית לכל, לפגיעה פיזית, להפעלת כוח והכאה, אך חשוב לזכור כי למעשה התנהגות אלימה, היא כל התנהגות אשר פוגעת בנפשו של אדם ולא רק בגופו, התנהגויות נוספות של אלימות יכולות להיות גם מניפולציות רגשיות, חוסר כבוד וזלזול בצד שמנגד, בבת הזוג.. האישה, ניתוקה ממשפחתה המורחבת, ילדיה, חבריה ועוד.
נו ו.. מה קורה אח"כ? איזה גוף לוקח על עצמו לטפל במשפחות האלה? לעיתים המשטרה מפנה את המתלוננות למקלט לנשים מוכות או לגורמי סיוע אחרים שיכולים לתת מענה זמני.. נקודתי.
(מקלטים אילו מספקים קורת גג בטוחה לנשים ולילדיהן ודואגים לשיקומם הנפשי, הבעיה היא שאין תקציב להקמת מספיק מקלטים כאלה, שיוכלו לתת מענה הולם לאין ספור הנשים שנחוצות להם).
חשוב לתת את הדעת גם לעובדה, שאלימות שנמשכה אורך זמן, אלימות שאישה חוותה ע"י בעלה/בן זוגה, גורמת בחלק ניכר מהמקרים לערעור ביטחונה ואף למשבר נפשי קשה, ולכן, לנשים שהיו קורבן אלימות, תצטרכנה לקבל את מלוא העזרה והתמיכה כדי לבנות את חייהן מחדש ולהשיב לעצמן את הביטחון והיכולת לנסות לבנות את חייהן מחדש. דהיינו; שיקום נפשי, עזרה כלכלית, קורת גג בטוחה וגם קבלת ייעוץ משפטי.
אחדד ואציין ש 32% מהנשים חושבות שלבעלן/לבן זוגן, יש את מלוא הזכות חוקית להכריח אותן לקיים עימם יחסי מין. ( מסתבר שגם 22% מהגברים חושבים כך) עצוב שכך, אך חשוב להאיר את עיני אותן נשים ולומר שאין חוק, הלכתי או אזרחי האומר דבר כזה, זה פשוט לא מוכל בשום חוק, אלא מהווה עוד דוגמא לאלימות שמופנית לעבר הנשים, שמקבלות כ "תורה מסיני" את קביעת הגבר בחייהן, וחבל!!!

למרבה הצער, אונס אישה על ידי בן זוגה מתרחש בכל סוגי ללא הבדלי גיל, מעמד חברתי, גזע או מוצא אתני, רבות מהנשים, שנאנסות בידי בעליהן ובני זוגן, הן נשים מוכות.
בשני העשורים האחרונים, תשומת הלב הניתנת ע"י הקהילייה המשפטית לסוגיית אונס אישה על ידי בן זוגה, מקבלת משקל רב יותר, מכיוון שבמשך ההיסטוריה של מרבית החברות, היה מקובל שגברים יכולים לכפות יחסי מין על נשותיהן ללא הסכמה וכיום חלק ניכר מהנשים בעולם המערבי מוכנות "לעמוד על רגליהן האחוריות" ולא לעבור על כך בשתיקה ולהסכים. אלא שיתרת הנשים שחוששות מתוצאות מחאתן, ממשיכות לספוג עלבון והתנהגות אלימה זו בשתיקה (במערב כבשאר העולם).
ברור לכל בר דעת שלעולם לא יהיה ניתן להגיע למצב בו תופעות אילו תצטמצמנה לכדי אפס ושבכוחנו למגר ולהקטינם, אם רק לא נחשוש, נעמוד על זכותנו וזכות גופנו לכבוד והערכה, אם לצד החשש מתוצאות הגשת תלונה נגד התוקף, נקיף עצמנו בכמה הגנות נוספות, לדוגמא; לאחרונה הוחל בהתקנת לחצני מצוקה בבתי נשים מוכות, דבר שתורם לירידה במעשי האלימות נגדן, לתחושת בטחון ולהצלה מסכנה.

*מרבית המתעללים בתוך המשפחה הם גברים בבנות זוגם, אך קיימת אלימות גם במשפחות וקשרים זוגיים חד מיניים.

להלן פרטים העשויים לסייע לכל מאן דבעי:

• בישראל קיימים כיום כ-13 מקלטים לנשים מוכות, מתוכם 2 במגזר הערבי, 1 במגזר החרדי.

• אישה היוצאת ממקלט זכאית לסיוע בשכר-דירה לשנה הראשונה, וכן סיוע של עובדת סוציאלית ושל מרכז למניעת אלימות במקום מגוריה החדש. לאחרונה תוקן שמעביד לא יוכל לפטר אישה מעבודתה, במשך 60 יום מחזרתה לעבודתה לאחר ששהתה במקלט לנשים מוכות. בשל צפיפות והיעדר מקום במקלטים לנשים מוכות לא מקבלים נשים עם יותר מ-3 ילדים. מקלטים מקבלים נשים שיש להן בנים עד גיל 10 בלבד או בנות ללא הגבלת גיל.(מוזרה בעיני תקנה זו, אך קטונתי..)

• נשים נכות בכיסאות גלגלים לא מתקבלות למקלטים לנשים מוכות, בגלל היעדר נגישות.

• ניתן לפנות לארגונים שונים אשר עוסקים בעזרה לנשים כדוגמת ויצ"ו או נעמ"ת. הארגונים מספקים קבוצות טיפול, ייעוץ פסיכולוגי, סיוע משפטי ועוד.

• אחד מן הכלים העומדים לרשותה של אישה מוכה הסובלת בשל אלימות בעל, הוא קבלת צו הגנה. צו זה ניתן מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה. הצו ניתן במקרים בהם נקט הבעל באלימות פיזית כלפי מי מבני המשפחה, תהיה זו אלימות פיזית או מילולית. מטרת הצו היא להרחיק את הבעל ממשפחתו והוא ניתן לרוב, במעמד צד אחד, ללא נוכחות הבעל. (תוקפו של צו הגנה יהיה לכל היותר למשך של 3 חודשים ואשר בית המשפט יוכל להאריך את תוקפו מפעם לפעם בתנאים מסוימים – מקסימום התקופה בה יינתן תוקף לצו הגנה היא תקופה של שנה.)
"במסגרת צו הגנה, יכול לבית המשפט להטיל מגבלות שונות על הבעל ובין השאר, רשאי בית המשפט לאסור את כניסתו של הבעל אל בית המשפחה או אף להתקרב אליו. צו ההגנה ניתן לתקופה של שלושה חודשים ובסיום תקופה זו, יקיים בית המשפט דיון על מנת לבחון האם יש צורך להאריך את הצו או אם לאו."

• עמותת ל"א – לחימה באלימות נגד נשים, הקימה מקלטים לנשים מוכות ומתחזקת אותם נוסף לעמותות אחרות, (קו החרום של עמותת ל"א – עבור נשים מוכות, בשפות עברית, רוסית, אנגלית הינו 1-800-353-300)

• ארגון נעמ"ת מפעיל מרכז לסיוע משפטי עבור נשים מוכות כאשר הסיוע ניתן ללא תשלום. כמו כן, ניתן לקבל ייעוץ משפטי מעורכי דין מתנדבים במסגרת תוכנית "שכר מצווה" שמפעילה לשכת עורכי הדין.

• קבלת ייעוץ משפטי, משמעותו קבלת מידע חיוני ביותר על זכויותיה של האישה ועל זכויות ילדיה, החל במזונות אישה וכלה במזונות ילדים.

• לייעוץ דיסקרטי מיידי בנושאי אלימות במשפחה – חייגי: 03-6001112

אם ידוע לכם/ן על מקרה אלימות במשפחה, אל לנו לשבת מנגד ולומר: "זה לא ענייני!!!" או "למה לי להתערב?" אלא לדווח על כך מיד למשטרה, לרשויות, למועצה הלאומית לשלום הילד, ליועצות ביה"ס [בדרום הארץ ניתן לפנות גם לעמותת "ארץ אוהבת" – עמותה למען ילדים מוכים ונפגעי התעללות מינית (טלפון: 08-8534927)].

*הנתונים של מאמר זה נלקחו מאתרי משרד הרווחה, משטרת ישראל, אמי"ת, נעמ"ת, ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים, ויצ"ו, שדולת הנשים בישראל, אתר ynet. ועוד.

ליאת בן דור