חמש מי יודע? או: כמה לסביות יש בתל אביב? (נכון ל- 2002)

אז ככה: לאחר בלבולים, תעיות ותהיות, עליתי סוף סוף על האמת, בנות. והאמת היא, שבתל-אביב יש 5 (במילים: חמש) לסביות…  

מאת: דנה ארביב

אז ככה: לאחר בלבולים, תעיות ותהיות, עליתי סוף סוף על האמת, בנות.
והאמת היא, שבתל-אביב יש 5 (במילים: חמש) לסביות.
חמש הלסביות של תל-אביב עובדות קשה. הן עושות לפחות שתי משמרות בשבוע בקרפה דיאם, הן רשומות בניקים מגוונים באתרים השונים, ולפחות פעם בחודש דופקות כרטיס במסיבת נשים.
חמש הלסביות של תל-אביב הן A, B, C, D ו-(ניחשתן נכון) E.

A היא האקסית המיתולוגית של B, והיא היתה גם עם C ועם D, אבל כמובן לא עם E, שגם היא אקסית של B. D ו-C חיו יחד שלוש שנים, והביאו לעולם ילד (שאם אתן מתעקשות, אפשר לכנות אותו כאן CD), שהיום C מגדלת יחד עם E. ל-B היה רומן קצר עם C, ממש לפני ש-E נפרדה מ-D, לאחר שהתאהבה ב-C.

וכן הלאה, וכן הלאה, להמשיך בזה נוכל, כמאמר השיר, והקומבינציות הן רבות יותר משאתן מעלות בדעתכן, ואני לא טורחת לחשב אותן כרגע, כדי שהמורה שלי למתמטיקה לא תזהה אותי כאן לפי השגיאות. הנקודה הובהרה, ואידך זיל גמור.

התיזה המבריקה עלתה במוחי, לאחר שנרשמתי לאתר האינטרנט הידוע, המתגאה במאגר של 1,000 לסביות. אינני רוצה להשמיץ את האתר. האתר הוא כלל ארצי – ואפילו לסביות מהתפוצות רשומות בו. יתכן שיש לסביות בחיפה ובצפון, ויכול להיות שאפילו בירושלים. אבל עדיין, אני עומדת על התיזה שלי שבתל-אביב יש חמש. ואכן, אני וארבע הלסביות האחרות של תל-אביב, שמכירות, כמובן, משכבר הימים, שמחנו לחדש קשר באמצעות האתר, ואפילו גילינו, לאחר מאמצים, שקיימות שתי קומבינציות שעדיין לא מוצו.

ולכל החברים שלי, שוחרי טובתי ומוקירי זכרי, שחוזרים ומנג'סים לי, כמו אמי סוניה, למה אני לא מתמסדת כבר, ומדלגת מאישה לאישה, באופן שאינו הולם את גילי ואת מעמדי, ואף מוציא לי שם רע – ובכן: אני פשוט אלטרואיסטית. אין לי לב להוציא מהמחזור שתיים מתוך חמש הלסביות של תל-אביב.

הבת של סוניה 

לפני שנתיים הייתי השכנה ממול של השכנים שלי בגבעת פיזדיולוך ג' הצעירה, עם בעל מצודד, שני ילדים, כלב, גינה, מטבח מעוצב, אוסף של נעלי עקב ושאר האינוונטאר של סטרייטית שעשתה את זה 

מאת: דנה ארביב

woma

שלום לכם, קוראיי הנאמנים.

מאחר שאני מרשה לעצמי להניח, במידה די גבוהה של סבירות, שלא אמי, ולא חבורת האלמנות הפולניות שלה מהברידג' (לא כולן אלמנות, אבל אצל הפולניות זה עניין טכני) נמנות עם קהל הקוראים הקבוע של "אתר אישה", לא אחסוך מכם שום פרטים מביכים. כל מה שנכתב כאן הוא האמת, וכל האמת (נו, כמעט), ושום דבר מלבד האמת.

לפני שנתיים הייתי השכנה ממול של השכנים שלי בגבעת פיזדיולוך ג' הצעירה, עם בעל מצודד, שני ילדים, כלב, גינה, מטבח מעוצב, אוסף של נעלי עקב ושאר האינוונטאר של סטרייטית שעשתה את זה. עד שלגמרי במקרה, עליתי על תגלית מדהימה, ובאופן ספציפי יותר, השדיים של אחת מחברותי. זה עלול להשמע לכם קצת מטופש ומרחיק לכת, אבל, בשרשרת לא ארוכה של סיבתיות, התגלית הזאת הובילה אותי לרבנות.
מובן, שלא התכוותי לשתף את סוניה אימי בתגלית, אבל נוצר הכורח לספר לה על גירושי.

סוניה שמעה, הגישה לי מרק עם קרפלעך, כיוונה את כל התאורה בבית לפנים שלי, ופתחה בחקירה צולבת. מהר מאד הודיתי שלא, אין לי רומן, אבל, כן, היה לי, ואני לא יכולה להשאר עם דני אחרי זה, ולא, אמא, זה לא היה עם הבוס שלי, ולא עם עוזר הבית הניגרי, ולא, אמא, זה גם לא חחבר חחומו שלי מהתיכון.

"אז מי זה היה, חבר של דני?". בנקודה הזאת נשברתי, ואמרתי: "לא, אמא, זה לא היה חבר של דני. היא היתה חברה שלי".
"אהה. בעל של חברה שלך?"
"לא, אמא. לא בעל של חברה. החברה."
במאמץ אינטלקטואלי עילאי, קימטה סוניה את המצח, בדיוק באופן, שבו אסרה עלי לעשות זאת מגיל חמש, בטענה שיהיו לי קמטים בגיל שלושים, ושאלה, בתמהון אמיתי: "מה זאת אומרת?".
תגובתה הראשונה, לאחר פאוזה של דומיה מוחלטת של כעשר דקות (דומיה ראשונה שלה מאז שאני זוכרת את עצמי ואותה), לאחר שהפנימה את משמעותם המפחידה של הדברים (בוז'ה קוחני, הבת שלי לסבית. איך אוכל אי פעם להראות את הפרצוף שלי ברחוב), היתה פילוסופית משהו:
"נו, אני מניחה שיכולים לקרות מקרים הרבה יותר גרועים, למרות שכרגע אני לא מצליחה להעלות בדעתי שום דבר כזה."

את הדברים האלה היא אמרה בקול מאד רגוע, ומיד הלכה לשירותים, שם, אני מניחה, פרצה בבכי מר ותלשה לעצמה שערות מהראש (– בפולניה זה ביטוי מקובל של סערת רגשות, כאשר מקפידים, כמובן, לתלוש את השערות הלבנות, ובעלות הקצוות השרופים בלבד).
אבל, כשחזרה, וראתה את הפרצוף שלי, באה וחיבקה אותי ואמרה, ממש כמו בסיטקום לסבי אמריקאי מתוק:
"נו, די כבר, אני אוהב אותך תמיד, לסבית או לא. ותפסיקי כבר לייסר את עצמך. תגמרי את המרק. תראי כמה רזית. כמו שאת נראית עכשיו, אף אישה לא תרצה אותך!"

מאז חלפו ימים רבים, ונכון, זו תהיה הגזמה לומר שסוניה מאושרת עם זה שהבת שלה לסבית. אבל, בנות, לפני כמה חודשים, כשקלארה מהברידג' שאלה אותה במתיקות: "מה קורה עם דנה? אין לה חבר?", היא ענתה בלי למצמץ:
"היא יוצאת עכשיו עם רופאה מאד נחמדה. קרדיולוגית."
ובשלווה סטואית קמה להביא מים לשתי אלמנות שהתעלפו.
וביום שישי האחרון, סוניה לקחה אותי הצידה, ואמרה:
"דנוש, את כבר הפסקת לחשוב על הנעמי הזאת, נכון? היא בכלל לא התאימה לך. ותשמעי – -", היא הוסיפה בהתרגשות, "התברר שהבת של מרישיה היא לסבית. את זוכרת אותה מהחתונה שלך? שחרחורת חמודה כזאת. אולי תפגשי אותה?"