בגידות

מאת: לאה גבע

zug

ההגדרות למונח בגידה שונות בין זוג לזוג ובין אדם לאדם וקשורות לערכים, תפיסת עולם, כבוד ואמון.  

סוגי הבגידות הם רבים ויש אנשים שמתייחסים לנשיקה או אפילו לחיבוק לסוג מסוים של בגידה. בימינו יש כל כך הרבה הזדמנויות לבגוד ומאוד קל להתפתות וזאת בעיקר דרך אמצעי התקשורת החדישים שקיימים, ובעקבות כך אחוזי הבגידות הולכים וגדלים אצל הנשים והגברים.

המקור לבגידה מופיע ממספר סיבות ולא תמיד מתוך בחירה.                                                                 

*  בגידה, כמו ארועים דרמטיים אחרים במהלך החיים, מאתגרים את תפיסת העולם הבסיסית שיש לכל אחד מבני הזוג על עצמם ועל אחרים. לאנשים רבים קשה לסלוח על בגידה והם מתחילים לפקוח עיניים לאחר שאיבדו את אמונם בבני הזוג, וחלק יעדיפו לשקם את הקשר שלהם ולבנות את אמונם מחדש על ידי טיפול או שיחות אצל יועצים זוגיים ומשפחתיים, ויש כאלה אשר יעדיפו לצאת למלחמה בגלל הקושי להשלים עם הבגידה והם יפנו לכיוון של הרס, פרידה , ואפילו גירושים.        

*  אחת התחנות המשמעותיות הבאות היא ההחלטה לתת שוב אמון. לאדם שבגד יהיה קשה להוכיח שהוא ראוי לאמון לאחר שבגד , ואם הוא בכל זאת מבקש אמון מחודש, ופה מתחיל כל תהליך השיקום, לבחור ולהחליט האם לתת אמון מחדש אחד בשני. בתהליך שיקום הקשר הדימוי העצמי של שני בני הזוג משתנה בעקבות בגידה והוא דורש הערכה ועיבוד מחודש ושאלות לגבי המוסריות שלו. אפשר וכדאי במצבים מסוימים לבנות אמון מחודש בבן או בבת הזוג כאשר יש רצון לשקם את הקשר ולקחת אחריות על הקשר ותוצאותיו העתידיות.                                                 

הבגידות גורמות  לכאב גדול ולצלקת ריגשית, חשדנות תמידית, נטישה ריגשית , רגשי אשמה , אובדן הערך העצמי והביטחון העצמי, מרדנות, נקמנות, נוקשות, כעס, פגיעה , צער  ועוד.

בדור הקודם התייחסו בחומרה רבה לנושא הבגידות ולא היה שם מקום לדרך חזרה ובני הזוג פשוט קמו והתגרשו.     בדור של היום נוטים זוגות רבים לסלוח ולהתפשר ומשתדלים לתת עוד הזדמנות וכל זאת רק כדי לא לפרק את המסגרת הזוגית מסיבות רבות וחשובות.        

המציאות מלמדת אותנו שיש זוגות שמבינים אחרת את משבר הבגידה בתוך היחסים שלהם והם מבקשים לשקם את הזוגיות ופונים ליועץ זוגי למספר מפגשים ובסוף על ידי שיתוף פעולה מלא של שני בני הזוג הם מצליחים לשקם את זוגיותם.                               

לעיתים הבגידה מובילה לכיוונים חיוביים – בני הזוג מתקרבים יותר , חווים אהבה מחודשת ויש להם את הרצון להשקיע יותר ולתת יותר והם פותחים את כל הקלפים ואת כל הליקויים שהיו במערכת הזוגית להתפרץ החוצה ופה ישנה ההזדמנות לשנות ולתקן דברים ולקחת אחריות על הבית המשותף ועל הקשר הזוגי.          

לייעוץ זוגי , תכשיטי קבלה לזיווג, פרנסה, שמירה והגנה מעין הרע, קוורצים , דמיון מודרך וטיפול להוצאת עין הרע ניתן לפנות לטלפון 0528619838.

בברכה, לאה גבע.

מָנִיפֶסְט מיומנה של אישה נבגדת

אפילו לא סיפרתי לו שבעברי נאנסתי. אנחנו נשואים כבר עשרים שנה ואף פעם לא מצאתי לנכון לשתף אותו, אין לי אפילו תשובה מדוע לא… 

מאת: ליאת בן דור

התמונה להמחשה בלבד
התמונה להמחשה בלבד



ליאת בן דור מתנדבת במרכז לנפגעי תקיפה מינית. להלן מונולוג של אחת הנשים מהמרכז.

מה בעצם אני מרגישה עם הבגידות של בעלי?
מצד אחד זה פוגע, מעליב ומצד שני מהרגע שהחלטתי ללכת ולטפל בעובדה שבעברי עברתי התעללות מינית, לפתוח את זה, לשתף, לספר, ממש לא אכפת לי, עכשיו אני נותנת לעצמי זמן עם פנימיותי.
אפילו לא סיפרתי לו שבעברי נאנסתי. אנחנו נשואים כבר עשרים שנה ואף פעם לא מצאתי לנכון לשתף אותו, אין לי אפילו תשובה מדוע לא.
עכשיו אולי זה מאוחר כבר, אני מניחה שהייתי צריכה לעשות זאת בתחילת הקשר שלנו, כחברים או כזוג נשוי.

האם אני מתביישת בעובדה ? האם אני מרגישה מחוללת?
אני מניחה שלמרות שלא טיפלתי מיד אחרי הארוע בנושא, הוא לא נעלם, הוא ישב שם וחיכה שאתן אור ירוק להוצאתו מנבכי נשמתי.
אני מניחה שאילו הייתי מטפלת בזה אז, היום זה לא היה רובץ עלי בכבדות ועוצמה כזו.
אני מניחה שאילו הייתי מרגישה מחוללת, לא הייתי ממשיכה להתראות ולקיים יחסי מין עם גברים ו/או מתחתנת.

ובכל זאת, איך זה שלא סיפרתי על זה לא לאמי, להורי, לבעלי רק בשנים האחרונות, בעקבות פתיחת הנושא על ידי חברה טובה מהעבודה, נפתחה גם אצלי תיבת פנדורה, התחלתי לשחרר מעט, לדבר על זה ועכשיו אני בשיחות במרכז לנפגעי תקיפה מינית.
בפעמים הראשונות ששוחחתי על זה, סבלתי מזכרון הגוף, כאב לי ממש כמו בעת שהאירוע קרה, אחר כך זה הלך ונחלש, תודה לאל, עם הזמן היה לי יותר ויותר קל לשוחח על זה ופה ועד המעבר לשיחות (חינם) במרכז לנפגעי תקיפה מינית היה קצר.
בהתחלה כשפתחתי את הנושא, היתה לי תחושה שאני מסגירה את עצמי, שכל מי שרואה אותי מרגיש שאני עוברת שינוי כלשהו, הפכתי למסוגרת יותר, מופנמת, אלא שזו היתה תחושה סובייקטיבית, אף אחד לא העיר, ציין זאת.
אני זוכרת שבתוך תוכי נעלבתי שאפילו בעלי לא שם לב שאני עוברת משהו, שאני שקטה יותר, לעיתים דומעת.
זוכרת שניסיתי בכל מיני דרכים להסב את תשומת לבו לעובדה שמצב רוחי ירוד מהרגיל, חשבתי לעצמי שזו אולי תהיה ההזדמנות לשתף אותי בסודי הגדול, אבל מיד חזרתי בי מהתוכנית, חששתי שזה יעורר ויכוח ואולי אף מעבר, הייתי בטוחה שיפריע לו שמעולם לא סיפרתי לו, שהוא עלול להרגיש שלא בטחתי בו מספיק כדי לשתף אותו בעברי הטראומטי, בדבר האירוע העגום הזה, לכן בחרתי לא להכניס את עצמי לסיטואציה הזו ופשוט כשהרגשתי שמצב רוחי הולך ומתקדר, מצאתי לי סיבות לא להימצא לידו, פעם זה היה מפגש דחוף מטעם העבודה ופעם חברה שמאוד זקוקה לי, פעם עייפות ופרישה מוקדמת למיטה… לישון ופעם משהו אחר.

כרגע, תוך כדי זה שאני כותבת את הדברים, אני חושבת לעצמי שזה אם כך לא פלא שהוא בחר לבגוד בי, לחפש לו מישהי אחרת שתעניק לו יותר חום וקירבה.
אני זוכרת כמה קשה היה לי כל מגע איתו, בתחילת פתיחת הנושא, כמה לא יכולתי לחשוב על גבר שנוגע בי, גם אם מדובר בבעלי, במי שאני אוהבת ובחרתי בו לחיות לצדי.
מעניין מה הוא יענה לי, יזרוק לי לפרצוף אם אומר לו שאני יודעת כבר כשנה שהוא בוגד בי, האם הוא יטיח בי האשמה של קרירות או שהוא יכחיש, יתפתל וינסה להפיל עלי את האשם.
נראה לי שאוותר לפי שעה על עימות איתו, על פתיחת הנושא, מצד שני מרגיש לי לא נוח עם זה שאני נותנת לו יד במרמה הזו, במרמה שלי, אולי פשוט אומר לו שאני יודעת וזהו, לא אבקש הסברים, רק אגיד שלא יחשוב שאני לא יודעת על חייו הכפולים, אולי כך לא ארגיש מטופש עם עצמי, לא אתן לו להמשיך להצמיח לי קרניים ולחיות בהרגשה שהוא כל כך מעולה עד כי הוא מצליח להסבות זאת כל כך טוב ושאני "המטומטמת" או "העיוורת" לא שמתי לב לזה.
השאלה מה זה ייתן לי, או שיצא מזה ריב גדול, אולי זה ייתן לו פתח טוב לקום ולעזוב את הבית ומה אז ?

אולי לא כדאי בכלל לפתוח את זה, להמשיך כאילו לא היה ולא נברא וליהנות מהיותי במסגרת משפחתית זוגית, תהיה שקרית ולא תקינה ככל שתהיה ?
קשה לי, אני בדילמה, במלחמה עצמית, לא יודעת מה להחליט.
בהתחלה כתבתי שזה לא מפריע לי, אבל תוך כדי כתיבה, הסתבר לי שיותר מפריע לי שהוא חושב שאני טיפשה וניתן לעבוד עלי ולבגוד בי מבלי שארגיש.
המטפלת שלי אמרה לי פעם שאני צריכה לברר עם עצמי מספר נקודות:

• למה לא שיתפתי אותו ?
• למה לא מפריע לי שהוא בוגד בי ?
• האם לא מתעוררת בי קנאה או רצון לנקום בו על כך ?

על שלוש השאלות לא ידעתי מה לענות.
עכשיו נראה לי שאני יכולה להבין למה הוא מחפש בשדות אחרים, יכולה לומר שבוודאות שעדיין זו לא סיבה טובה לבגוד באמון שלי, בזוגיות שלנו, יכולה לומר שעצם העובדה שלא שיתפתי אותו זה לא בגידה בו ובאמון שלי בו, וגם אם זה סוג של בגידה, זה לא משתווה מבחינה מוסרית לבגידה שלו בי.

ודבר אחרון,
אני בטוחה שאני צריכה לחשוב על אפשרות של התניה, או אני או היא, אין כל הצדקה לבגידה הזו, כי אם אני עשיתי הכל כדי לא לתת בפגיעה המינית בי להשפיע על יחסי איתו, עשיתי הכל כדי לאהוב אותו מכל לבי, עשיתי איתו ילדים ממקום של אהבה, אין הצדקה לבגידה הזו.

זהו.. החלטתי.

____________________________
הבהרות:

1. "מניפסט או מנשר בעברית הוא גילוי דעת או
הצהרה פומבית, המתארת רעיונות, עקרונות, אמונות, ערכים ומטרות של אדם, תנועה או ארגון. מניפסט בדרך כלל עוסק בתחום הפוליטי והחברתי או בתחום התרבותי."
2. פרסום המניפסט אושר לי על ידי האישה שכתבה אותו.