הבחירות = תקופת התבגרות מואצת

הבחירות = תקופת התבגרות מואצת

מה מתגלה מאחורי מערכת המשפט והפוליטיקה?

האמת מאחורי הפוליטיקה

מאת: ד"ר עדית קמחי

מערכת המשפט והפוליטיקה מאתגרות זו את זו בפני עינינו תמונה אחר תמונה. תמונות שקודם היו דבוקות זו לזו כמו באלבום תמונות ישן,  מופרדות כעת וניתן להתבונן בהן אחת אחת לכל פרטיהן. ומה מתגלה? ראשית, עריכת דין אינה מדע מדויק. מערכת החוקים היא התוצר המיטבי אליו הגענו כאנושות בכלל וכמדינה בפרט,  אך היא אינה המערכת האולטימטיבית למוסר ולסדר הציבורי בכל שלב ובכל מצב. על כן, חשוב שיהיה מגוון השקפות ורקעים בבחירת הפרסונות שבראשה.  בנוסף, אנשי מקצוע בעלי מוטיבציות וכישורים מגוונים יפרשו ויחלצו מתוך המציאות חלק מסוים ממנה על מנת להוכיח את טענתם.

מן העבר השני, מתגלות התנהגויות מזעזעות של נבחרי ציבור שעסוקים בצבירת כח וממון אישיים במקום לנהל את המדינה לרווחת האזרחים. מתגלה שמי שנבחר הוא מי שפיצח את צופן הפרופגנדה המודרני בחלקו, שהריי בחלקו הוא גם העתיק יומין. כל הדיקטטורים שלטו באופן הזה: ההשפעה המכרעת של המסר החזותי והאינטנסיביות של חשיפתו לציבור, הצורך להגביר סיקור חיובי ולצמצם את השלילי. קראתי פעם על שליט מסוים שמעולם לא היה חתום על מכתבי פיטורין או מכתבים "רעים". רק על ה"טובים". תמיד היה מישהו אחר שעשה עבורו את העבודה השחורה. לפני שנים אחדות קיבלנו גרסה מתונה של מה שמתפרש אצלנו כפסול כאשר רמטכ"ל התפנה לסחור בבורסה במניותיו האישיות במקביל לניהול מערכה צבאית. כיום אנחנו רואים מהדורה הרבה יותר מורכבת ומתוזמנת של עיסוק במיתוג במקום במהות.

התמונות יותר ברורות עכשיו על המשמעות העמוקה של הפרדה של רשויות כדי שיוכלו לאתגר זו את זו ולהכריח זו את זו להתנקות ולהתכייל למטרתן של המערכות ולא למטרות האישיות של נבחרי ועובדי הציבור. גם התפקיד של אמצעי התקשורת הופך גלוי יותר. כמה חשוב שהעשייה הזו תהיה חופשית כי למעשה כיום ישנן ארבע רשויות: המחוקקת, המבצעת, השופטת והתקשורת, רק שהאחרונה היא גם בידיים פרטיות. לפחות זה מה שסברנו עד כה, אלא שמשאב ציבורי "קונה" את הרשות הזו. במקום שהמשאב הציבורי שמיוצר על ידי האזרחים יושקע ברווחתו, בריאותו, ביטחונו, חינוכו וכהנה, בדרך מהייצור לשימוש, איזה נבחר ציבור חוטף את המשאב ומשתמש ברובו כדי להבטיח את כוחו באמצעות פרופגנדה מודרנית (ולהגביר את הונו הפרטי).
מרוב שהתמונות שמתגלות מטלטלות את מה שהבנו והאמנו עד כה, ישנה נטייה לא לרצות לראות אותן. לא לרצות להיחשף לכל הפרטים הלא נוחים עד מזעזעים. אבל צריך לראות את הפרטים, לא בשביל לקבוע עמדה, כי זו מתגבשת לה בהדרגה עד ליום הבחירות בלי שנעסוק בעיצוב הבחירה באופן ממוקד. הסיבה היא שאם לא נראה נכוחה את מה שקורה מאחורי מה שמראים לנו אז ניוותר ילדותיים, מוזנים ומושפעים על ידי עניינים ילדותיים ומנוהלים על ידי אינטרסים הון-שלטון-עיתון,  על חשבון המשאבים שאנחנו מייצרים בשביל שבלי ידיעתנו, מישהו ישלוט במה שנחשוב ונאמין.
למעשה, כל מערכת בחירות היא עדשה שמגדילה את הפרספקטיבה שלנו. תוך כדי שאנחנו בונים לנו את הסיפור שלנו עד להצבעה, אפשר ואף רצוי לראות גם מה שמאחורי המציאות כדי להפוך להיות יותר בוגרים בבחירות שלנו וגם לאתגר את נבחרינו גם הם לנהוג ביתר אחריות ציבורית, כלומר – מערכת בחירות היא גם מסע התבגרות קולקטיבי. אם נתבגר, המהות תגבר על המיתוג.

 

יומן בחירות – אבי גבאי משפיל את ציפי לבני. ומה זה אומר עליו? האם הציבור בעדו?

בתחילת השנה החדשה, בדיוק ב- 1/1/2019, תקע אבי גבאי סכין בגבה של ציפי לבני. האם הסכין עלולה להתהפך עליו? מה שעשה הינו צעד אמיץ או עלוב?

מאת: חגית רימון hrimon@gmail.com

לפני כמה ימים פרסמתי בפיסבוק את הסטטוס הבא, שבו שאלתי האם ישנה אלטרנטיבה לביבי נתניהו. וכך כתבתי:

"יעוד מעט הבחירות. ושום דבר לא השתנה מבחינת האלטרנטיבות. נניח שאינכם מעוניינים בביבי, אז במי כן?
לצערי טרם מצאתי אדם בעל שיעור קומה שאני סומכת עליו שיראה למול עיניו את האינטרסים של המדינה, ואשר יש לו נסיון בלתת מעצמו לאחרים.
ומה עם אבי גבאי? לא יודעת. הוא כמו טפלון. משהו בו לא תופס. לא יודעת אפילו כמה אנשים יוכלו לזהותו ברחוב.
מה הדבר הכי גדול שעשה עד עכשיו? להיות מנכ"ל של בזק, החברה שקיבלה כספים רבים מהציבור במשך שנים רבות, והייתה מונופול. זה מה שכתוב בויקיפדיה על מר גבאי:
"בשנת 2007 מונה למנכ"ל בזק, תפקיד אותו ביצע עד פרישתו בשנת 2013. המגזין פורבס פרסם כי על פי ההערכות, בתקופת עבודתו כמנכ"ל בזק צבר הון בשווי 52 מיליון שקל (לפני מס). ההון שצבר מורכב בין היתר מבונוסים ומשכר כ-24 מיליון שקל ומאופציות, ש-50% מהן, בשווי 15 מיליון שקל, מימש בשנת 2010. במהלך תקופת כהונתו נפתח שוק הטלפוניה לתחרות והחברה השקיעה סכומים ניכרים בהקמת רשת האינטרנט המהיר."

דעתי אינה נוחה ממנכ"לים ובעלי תפקידים בחברות הציבוריים שמשתכרים מליוני שקלים. זה מרגיש לי כמו "עיניים גדולות" ולקיחת שכר גבוה מדי מהקופה הציבורית.
אם לאדם יש סטארטאפ או שהוא עובד בחברה פרטית, שירוויח מליון ש"ח בחודש, לא מעניין אותי, אבל במגזר הציבורי זה דבר אחר.
בכל אופן, אשמח לשמוע על תרומתו של גבאי לחברה הישראלית ואת דעתכם על שאר המועמדים. בשפה נקייה."

טרם יבשה הדיו על מסך הפיסבוק, ולפתע היום בבוקר, בעודי בישיבה בעבודה, אמר אחד המשתתפים שאבי גבאי הכריז על פירוק המחנה הציוני.

זה מה שפורסם בדף הפיסבוק של "החדשות":

הדחה בשידור חי: יו"ר העבודה אבי גבאי הודיע שפירק את המחנה הציוני ושציפי לבני ו"התנועה" לא תרוץ ברשימת העבודה בבחירות הקרובות: "קיוויתי והאמנתי שהשותפות החדשה תוביל לצמיחה ולפרגון הדדי, אבל הציבור חכם, ראה שזה לא המצב – והתרחק".

הנה כתבה קצרה ומעניינת, הכוללת את תגובתה של לבני:

 

 

"חברות ושותפות?" – האמנם?

אבי גבאי מדבר על "ערכי חברות ושותפות", אבל מה שעשה זה לתקוע סכין בשותפתו הפוליטית!! הוא הזמין אותה לשבת לצידו, ותכנן מראש להעיף אותה לכל הרוחות, ככה בשידור חי. לעולם לא אצביע לאדם שמתנהג בצורה כזו.

הוא היה יכול להזמין את ציפי לבני לפגישה עימו, להטיח בפניה את כל טענותיו כלפיה, לתת לה הזדמנות להגיב, ולאחר מכן לומר לה מהי החלטתו, לפני שהוא מספר זאת לציבור הרחב. אילו היה אדם חברי, הוא היה יכול גם לחשוב על להוציא הודעה משותפת של לבני ושלו בדבר פירוק המפלגה. אבל הוא בחר בדרך נלוזה ועלובה, שכל מטרתה הייתה להשפיל אותה בשידור חי!

אבי גבאי עזר להביא לריסוק המפלגה. כבר שנים שהמפלגה מידרדרת ואין מושיע. בוז'י הרצוג הינו חסר כאריזמה לחלוטין וגם התכנים שהביא לא היו מעניינים ופרודוקטיביים בשיח הפוליטי. לא אשכח שבבוקר שלאחר הבחירות סיפר שהעירו אותו מהשינה, והוא הופתע לגלות שהמפלגה שלו ירדה במספר המנדטים מלפני כמה שעות, עת הלך לישון. וישאל השואל, מי הולך לישון בליל בחירות?? זה ממש הצחיק אותי ואמר משהו על האופי המנומנם שלו.

שלי יחימוביץ, עם כל האג'נדה החברתית שלה, גם איכזבה את קהל בוחריה. ראשית, סיפרו עליה שמבחינת יחסי אנוש היא לא אדם קל להתנהל מולו (אגב לפני מספר שנים כשפגשתי אותה באקראי באיזה מסדרון בשעות היום וניגשתי אליה ורציתי לומר לה מילה אחת או שתיים לצורך פרגון, הרגשתי קרירות ואדישות). יחסי אנוש טובים הם דבר מאוד חשוב לדעתי, בכל תחום, ומי שאינו ניחן בהם – יהיה יותר קשה לו לנסוק ולהצליח במשך תקופה ארוכה.

האכזבה הנוספת שהייתה לי מגב' יחימוביץ הייתה שערב הבחירות היא הכריזה שלא תשב עם ביבי בקואליציה. אז שאלתי את עצמי – למה שהציבור יצביע לך אם ממילא את לא תשפיעי ותשבי מחוץ לממשלה?? למה להכריז הכרזות מראש, באופן שעלולות לפגוע במפלגה?

אחרי יחימוביץ והרצוג הגיע דם חדש למפלגה. מתישהו גם שינו לה את השם ל"המחנה הציוני", שמההתחלה נשמע לי כמו שם הזוי וארכאי שמעולם לא התחברתי אליו. מה הכנסתם ציונות עכשיו? מה גם שהשם עשה לי אסוציאציה למפלגת ימין הארד קור ולא למפלגה שאמורה למשוך אליה את הגוש השמאלני, שמזה מספר שנים מחפש מנהיג כריזמטי ובעל שיעור קומה.

ונחזור לעניין אבי גבאי – למרות שניסה למנף את עצמו כמנכ"ל מצליח וכמלח הארץ ממוצא "מזרחי", הציבור לא קנה את זה. גם חודשים רבים אחרי שנבחר, בקושי זיהו את תוי פניו ברחוב.

ממה שכתוב בויקיפדיה, נראה שהמדובר באדם שעשה בעיקר למען עצמו ובני ביתו. הוא הרוויח מליונים מחברה שאמורה להיות ציבורית, ואשר הייתה מונופול או כמעט מונופול בשוק התקשורת.

מפלגת העבודה, או בשמה המטופש "המחנה הציוני", הידרדרה מיום ליום, אבל גבאי לא הפנים את העובדה שיש לזה גם קשר הדוק אליו. הציבור פשוט לא התחבר אליו! אז מה הוא החליט לעשות? להאשים את לבני בהידרדרות המפלגה, ולהעיף אותה קיבינימאט בשידור חי!!

אומץ או עליבות?

גבאי רצה להשפיל את לבני, אבל לדעתי זוהי חרב פיפיות, וחלק גדול מהציבור סבור שזהו מהלך בזוי. בדף הפיסבוק שלו פרסם הבוקר גבאי בצירוף סרטון ההדחה את ההודעה: "אומץ זה לעשות מה שצריך בשביל לנצח. אפשר לשנות, ואנחנו ננצח."

הוא מתבלבל. אין כאן שום אומץ אלא עליבות גדולה. רוב המגיבים בדף הפיסבוק שלו, כולל כאלה שבעבר הצביעו למחנה הציוני, הגיבו נגד המהלך. הנה כמה מהתגובות:

רועי:  "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" (מסכת ברכות דף מג עמוד ב). אתה צריך להתבייש באיך שנהגת היום, פשוט תת רמה ורוע לב."

התגובה שלי: "מה שעשית זה לא מעשה אמיץ אלא מעשה עלוב ובריוני. תקעת סכין בגב ובכוונה הבכת את ציפי לבני מול כולם. הצלחת להרוס את המפלגה… וניסית להאשים את לבני. רצוי שתקח אחריות על חלקך בדבר."

עדי: "אני חברת מפלגת העבודה, והפסדת את הקול שלי עם המהלך הנבזי שעשית לליבני. דרך ארץ אומרים אצלי בבית…"

שלמה: "למה מהלך נבזי?האישה הזאת הקימה מפלגות הרסה מפלגות ,הרסה שותפויות,קיבלה מנדט האזרח להקים ממשלה ונכשלה מקומה בבית עם ילדיה נכדיה והאיש שלה."

רונית: "זאת הובלה? זו התנהגות? איכס."

דינה: "לא נראה שאתה עם העם עם הודעה כה מפתיעה בלי הודעה קודמת😕"

סופי: "עשית טעות. חבל. חיבלת במפלגתך. ובנו."

עמרי: "שקלתי להצביע עבורך, זה ירד מהפרק. לא בגלל ציפי לבני, אני לא חסיד שלה. פשוט בגלל שאתה לא בן אדם. מי שנוהג בדרך כזו במי שהיה שותף שלו לא ראוי להיות לא ראש ממשלה ואפילו לא חבר כנסת."

טל: "וואו. נכון להיום בבוקר הייתי כמעט בטוח שאצביע למחנה הציוני, אבל כשראיתי (ועדיין לא מאמין למראה עיני) את האופן המשפיל והלא מכובד שבו הדחת את ציפי ליבני – דבר אחד ברור לי: אם אתה אכן תעמוד בראש המפלגה בבחירות, את הקול שלי איבדתם! בושה."

אביחי: "אני לא ממעריצי לבני, בדיוק להפך למען האמת, אם כי אין לי משהו אישי נגדה כמובן. המהלך הזה שעשית היום הוא כולו היה אישי. עשית את אחד הדברים הנוראיים ביותר, גם מבחינה ציבורית ואפילו מבחינה יהודית- הלבנת פני אדם ברבים. ולמה? לא יכולת למצוא דרך מכובדת יותרלסיים את השותפות שלכם מאשר להטיל כזו פצצה ולצאת מהחדר בהפגנתיות? אם לא הייתי רואה את זה בעיניים, הייתי מתקשה להאמין שבנאדם מבוגר שאמור להיות אחראי מתנהג ככה. וכל זה אחרי שאמרת ש"טעית בצורה שהתנסחת בעבר".  בושה שנבחר ציבור מתנהג ככה."

אור: "חביבי אתה לא ביבי. אין לך קהל שבוי שילך איתך באש ובמים כשאתה מתנהל בעריצות ובביזוי התפקיד שלך. זו דרך עלובה וממש לא משכנעת לפתוח את קמפיין הבחירות שלך."

לסטטוס שהעלה אבי גבאי בפיסבוק, שבו התפאר בתכונה של "אומץ", יש נכון לעכשיו כ- 1800 תגובות ורובן המכריע מביעות שאט נפש מהתנהלותו.

לסיום אציין את תגובתה המאופקת של ציפי לבני למהלך הנבזי בשידור חי. אני מניחה שהתגובה הראוייה להכרזה שהכריז בלי ליידע אותה מראש הייתה "לך קיבינימאט, אתה עלוב נפש וברוך שפטרנו", אבל היא כנראה הייתה כל כך המומה שהעדיפה לא להגיב, ורק לאחר מספר שעות התעשתה והגיבה במסיבות עיתונאים.

ובאמת לסיום, מה דעתי על ציפי לבני? היה לה פוטנציאל כל כך גדול אך ברגע האמת היא איכזבה. הייתה לה ההזדמנות להקים קואליציה לפני מספר שנים ולהיות ראשת הממשלה, עת קיבלה את רוב קולות המצביעים, אבל נראה לי שהיא נבהלה ושמטה את כתר המלכות מידיה. מאז מעמדה בפוליטיקה רק יורד. חבל. האם היא תצליח לנסוק שוב? הציבור די מאוכזב ממנה, אבל לפעמים יש הפתעות.

 

מיהי ציפי לבני, והאם תהיה ראשת הממשלה? כמה מילים על סיכוייו של המחנה הציוני

מאת: עו"ד חגית רימון, בסיוע הויקיפדיה

ראשת הממשלה (?) ציפי לבני
ראשת הממשלה (?) ציפי לבני. מדף הפיסבוק שלה

בשבוע הבא נדע כולנו מי ניצח בבחירות – "המחנה הציוני" – כלומר בוז'י הרצוג וציפי לבני, או שוב – ביבי נתניהו

בבחירות הקודמות התאכזבתי מכך שלמרות שהשרה לבני קיבלה את האפשרות והיכולת להקים ממשלה, היא לא עשתה כן. היה נראה לי שהיא חוששת מן הכוח שלפתע נחת עליה, והרגישה אולי לא בשלה לעמוד בראשות הממשלה. אבל הנה, חלפו רק שנתיים, ובמהלך מבריק של בוז'י הרצוג ולבני – הם החליטו להתאחד, וביחד הם לגמרי מממשים את חוק הסינרגיה – מאחד ועוד אחד יוצאים יותר משניים. ומדוע? כי לבוז'י לבד – לא היה סיכוי לנצח. יש לו בעיה של העדר כאריזמה, וגם העבר הציבורי שלו אינו נתפס בידי הציבור ככל כך מפואר. וציפי לבני לבד – גם לה לא היה סיכוי לקבל קולות רבים. אבל שניהם ביחד? נראה שהם עומדים לנצח, או לפחות לקבל נתח גדול מהקולות. בעיקר מקולות המאוכזבים, שיבחרו ב"מחנה הציוני" ב- שיטת האלימינציה.

ולמה אני מתכוונת?

מכיוון שציבור רחב מהעם מאוכזב מהשלטון הקיים, הרי שבשיטת האלימיניציה, כלומר מי לא, הציבור הזה יישארו עם "המחנה הציוני". ואפרט:

השמאלנים – רוצים לחזק את מחנה השמאל, ונראה להם הכי טבעי לתמוך בבוז'י-ציפי כי רק המפלגה הזו מהווה אלטרנטיבה של "שמאל-מרכז" לשלטון הקיים. אמנם, כאמור לעיל, בוז'י סובל מהעדר כאריזמה ווהעדר רקורד מפואר, ולבני כבר אכזבה פעם אחת כשלא הצליחה להרכיב ממשלה, אבל ביחד שניהם מהווים אלטרנטיבה ראוייה, או לפחות אלטרנטיבה יותר סבירה מביבי, שכבר ניתנו לו המון הזדמנויות, אבל הוא איכזב. לבני מצטיירת כאישה ישרה, למרות שהיא "זגזגה" בין כמה מפלגות. לבני צברה קילומטראז' גדול כפוליטיקאית, יש לה אומץ לב פוליטי (עובדה שלא היססה לפרוש ממפלגות) והיא ניחנה בהתמדה. לעומת זאת, בתחום המדיני, כאשר עמדה בראש הצוות למשא ומתן עם הפלשתינאים – היא לא הביאה להישגים מרשימים או בכלל לאי אלו הישגים בתחום. השאלה היא אם זה קרה כי כשלה בתפקיד הנ"ל, או מכיוון שידיה מראש היו כבולות עקב הכתבת ממשלתו של ביבי.

מצביעי מרצ המסורתיים – קצת מאכזב להצביע כל הזמן למפלגה ששוב ושוב אינה נמצאת בממשלה. בבחירות האלה, רבים ממצביעי מרצ המסורתיים יצביעו ל"מחנה הציוני", כי המטרה הראשונה שלהם היא קודם כל לנצח את ביבי ולהחליף את השלטון.

"יש עתיד" ויאיר לפיד – יאיר לפיד היה ההפתעה של הבחירות הקודמות. הוא כאריזמטי, נאה, יודע לדבר ולסחוף, כותב טורים מצויין והוא סחף המוני מצביעים אחריו. הבטחות רבות היו למר לפיד לפני הבחירות הקודמות, בעיקר לעזור למעמד הביניים. אבל ההרגשה היא שמעמד הביניים קיבל "שטוזה". מיסים חדשים צצו, מחירי הדירות המשיכו להאמיר, העשירים המשיכו להתעשר והמעמד הבינוני והנמוך נאבק בעול הפרנסה והמחייה היקרה. נראה שליאיר לפיד יש כוונות טובות והוא אדם ישר, אבל ההכרזה שלו מיד לאחר הבחירות הקודמות על העלאה במיסים (מחלק ההכרזות הוא חזר בו, כמו למשל הטלת מס מוזר על מתים בבתי הקברות), אבל הנזק כבר נעשה. הוא איבד את אמונו של רוב הציבור שהצביע לו. דבר חשוב שייאמר לזכותו – הוא הקטין את מספר השרים בממשלה, והמושג המגעיל הזה של "שר בלי תיק" לעת עתה עבר מן העולם.

למרות האכזבה של רבים מהבטחותיו של לפיד שלא מומשו – בהעדר מנהיג ישר וכריזמטי, שיודע להסתכל על העם בעיניים ולממש את הבטחותיו, נראה שיאיר לפיד שוב צובר כוח. ככה זה כשאין הרבה אלטרנטיבות. סולחים על טעויות ועל הפרת הבטחות. ומאידך, רואים שללפיד יש רצון טוב לשנות ולשפר.

ובואו נגיע למחנה הימין

מצביעי ביבי המסורתיים נו, ברור שרבים מאוכזבים משלטונם של ביבי ושרה. די, נמאס מהנהנתנות, הבזבוז, ההסתכלות על העם מלמעלה, המלחמות, העדר פתרון מדיני, העדר שקט, העלאת מחירי הדיור בפרט ויוקר המחייה בכלל. נמאס לאנשים רבים, מהם בוחרי ביבי המסורתיים, שמצבם הכלכלי הורע. יש מפוטרים רבים, ובפריפריות קשה למצוא עבודה. המצביעים הללו מחפשים אחר אלטרנטיבה להצבעה. חלקם יילכו יותר ימינה, למשל לבנט, ומיעוטם אולי ייתן הזדמנות לבוז'י-לבני או ללפיד.

זהו בעצם. מצביעי בנט ימשיכו להצביע לו. אנשים אוהבים נפנוף בכוח, וזה מה שבנט מציע.

בכל אופן, נראה שיש שריף חדש בעיירה, ושמו בוז'י. וציפי לבני? גם היא תצבור עוד כוח, ואולי אפילו תהיה ראשת הממשלה!

אז מיהי ציפי לבני? הידעתם שבעברה השתייכה לליכוד? הנה, תקראו  – לקוח מויקיפדיה

ציפורה מלכה (ציפי) לבני (נולדה ב-8 ביולי 1958) היא יושבת ראש מפלגת התנועה וחברת כנסת. בעברה הייתה יו"ר מפלגת "קדימה". כיהנה בממשלות ישראל כממלאת מקום ראש הממשלה, שרת החוץ ושרת המשפטים.

בתחילת הקריירה הפוליטית שלה הייתה חברת הכנסת ושרה מטעם מפלגת "הליכוד". בשנת 2005, עם הקמת מפלגת "קדימה", הצטרפה אליה. בשנת 2008 נבחרה ליו"ר מפלגת "קדימה", והתמודדה מטעמה לראשות הממשלה. בכנסת ה-18 שימשה כיו"ר האופוזיציה. בשנת 2012 התפטרה מהכנסת לאחר שהפסידה בפריימריז לראשות המפלגה לשאול מופז. לקראת הבחירות לכנסת ה-19 הקימה את מפלגת "התנועה" אשר זכתה בבחירות ב-6 מנדטים. כיהנה כשרת המשפטים בממשלתו של בנימין נתניהו ופוטרה על ידו בסוף ימיה של הממשלה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-20 סיכמה עם יו"ר מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, על ריצה משותפת בבחירות הקרובות, במסגרת "המחנה הציוני".

ציפורה מלכה לבני נולדה בתל אביב ב-8 ביולי 1958, לאיתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל ולימים חבר הכנסת מטעם "הליכוד", ושרה לבני, שהייתה לוחמת באצ"ל.

בנעוריה הייתה חברה בתנועת "בית"ר". במהלך הלימודים בתיכון עירוני א' בתל אביב שימשה כרכזת קבוצת הכדורסל אליצור תל אביב. 

בהיותה בת 16 השתתפה בהפגנות נגד הנרי קיסינג'ר ונגד נסיגה ישראלית מרמת הגולן ומסיני, אותם ניסה לקדם קיסינג'ר במסע הדילוגים שערך במזרח התיכון לאחר מלחמת יום הכיפורים. בנעוריה גם למדה לתופף והיא ממשיכה לעסוק בתחביב זה. מגיל 13 היא צמחוניתמטעמי מצפון, ולימים סייעה בהעברת מהלך החקיקה האוסר על פיטום אווזים.‏

לבני שירתה בצה"ל כמפקדת מחלקה בבית הספר לקצינות והשתחררה בדרגת סגן.

לאחר שירותה הצבאי החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת בר-אילן. בין השנים 1980 ו-1984 שירתה לבני ב"מוסד". היא החזיקה עבור המוסד דירת מגורים בפריז כדי שהדירה לא תישאר ריקה ותעורר חשד. עם חזרתה לישראל החלה קורס מבצעי במוסד אולם לא סיימה אותו עקב נישואיה‏‏‏. ב-1983 חזרה ללימודיה בבר אילן וסיימה את לימודי המשפטים.

לבני עסקה בעריכת דין כעשר שנים כשהיא מתמחה במשפט מסחרי, משפט ציבורי ונדל"ן, לאחר שהקימה משרד עצמאי. משרד עורכי הדין שלה שכן במצודת זאב בתל אביב, ובין השאר שימשה כעורכת הדין של סיעת הליכוד בהסתדרות.

בשנת 1996 התמודדה בפריימריז של הליכוד בסיסמה "ציפי לבני – שם שהוא מוסד" (רמז להוריה ולשירותה ב"מוסד"), והוצבה במקום ה-36 ברשימת הליכוד לכנסת ה-14. הליכוד זכה ב-32 מנדטים בלבד, ולבני לא נכנסה לכנסת. בהמלצת אביגדור ליברמן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מונתה למנכ"לית רשות החברות הממשלתיות. בתפקיד זה יישמה את מדיניות ממשלת נתניהו, והביאה להפרטת שורה של חברות ממשלתיות.

לימים לבני הביעה חרטה על הפרטת חברות מסוימות ואוצרות טבע. בתור יו"ר התנועה ב-2013, כתבה לבני, "אני לא בטוחה שהיום הייתי מפריטה שוב את כימיקלים לישראל ואת אוצרות הטבע בים המלח".

לאחר הקדמת הבחירות לכנסת ה-15 על ידי בנימין נתניהו בשנת 1999 התפטרה מראשותה של רשות החברות הממשלתיות והתמודדה בפריימריס של הליכוד. הפעם מוקמה במקום ה-18, ונבחרה לראשונה לכנסת, כאשר הליכוד זכה ב-19 מנדטים בבחירות אלה.

בפריימריז שהתקיימו לאחר התפטרות בנימין נתניהו בשנת 1999, תמכה באהוד אולמרט מול אריאל שרון‏‏.

בנושאי חקיקה, הצטרפה לבני להגשת הצעת חוק המחייבת רוב של 80 חברי כנסת לכל מימוש של זכות השיבה, מעבר למאה מקרים הומניטריים בשנה, ולהצעת חוק המחייבת עריכת משאל עם ורוב של יותר מ-50% מבעלי זכות ההצבעה לכל הסכם עם הרשות הפלסטינית.

בכנסת החמש עשרה עמדה בראש הוועדה המיוחדת שהכינה את החוק הקובע שכל העברה של שטח או סמכויות בירושלים תחייב רוב של 61 חברי כנסת.

במהלך כהונתה כמחוקקת הגישה לבני חמש הצעות חוק והצטרפה ל-22 נוספות. אחת מהצעות החוק הציעה לשריין את כל חוקי היסוד הקיימים ברוב של 70 חברי כנסת, ובעצם לתת להם מעמד חוקתי. כמו כן, לבני הציעה למחוק את סעיף הנכד מחוק השבות. לבני עמדה בראש מספר ועדות משנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובהן ועדת המשנה שהכינה את החוק לאיסור הלבנת הון וועדת המשנה לתקנות חוק החברות. כמו כן הייתה חברה בוועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין הסחר בנשים ובוועדה לקידום מעמד האישה.

לאחר ניצחונו של אריאל שרון בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 מונתה לבני לתפקיד השרה לפיתוח אזורי, עד לכניסתה של מפלגת המרכז לקואליציה ומינויו של רוני מילוא לתפקיד. לאחר מכן כיהנה כשרה בלי תיק, ולאחר מכן כשרת החקלאות.

בשנת 2003, עם הקמת ממשלת שרון השנייה, מונתה לשרה לקליטת העלייה. בשנת 2004 מונתה במקביל לשרת הבינוי והשיכון במקומו של אפי איתם, בשל פרישתו מהממשלה בעקבות תוכנית ההתנתקות.

בשנת 2004 זכתה בפרס אביר איכות השלטון לנציג מהרשות המבצעת, כהוקרה על תרומתה לאיכות קליטתם של העולים בישראל ועל תרומה ייחודית לחיזוקו של שלטון החוק ולהגנה על עקרונות הדמוקרטיה.

אחרי פרישת שינוי בסוף שנת 2004 מהממשלה מונתה לבני לשרת המשפטים במקום יוסף לפיד, במקביל לתפקידה כשרה לקליטת העלייה. במסגרת הוויכוחים הפנים מפלגתיים בליכוד על רקע תוכנית ההתנתקות, שימשה לבני כמפשרת בין ראש הממשלה אריאל שרון, ובין שלושה משריו, בנימין נתניהו, סילבן שלום ולימור לבנת, והביאה לניסוח מחודש של קווי התוכנית שאפשרו את אישור התוכנית בכנסת. לבני ניהלה במסגרת משרד המשפטים את הצד המשפטי-חקיקתי של תוכנית ההתנתקות ובעיקר אישור חוק יישום תוכנית ההתנתקות.

במסגרת תפקידה כשרת המשפטים החלה בקידום רפורמות בבתי המשפט. היא תמכה במועמדותה של פרופ' רות גביזון לשופטת בבית המשפט העליון, אך נתקלה בהתנגדותו של נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק. היא עיכבה את כינוס הוועדה לבחירת שופטים, להערכת פרשנים עשתה זאת על מנת להשיג רוב למינוי גביזון. בסופו של דבר, גביזון לא מונתה. כמו כן, יזמה את העברת מתחם בית המשפט בתל אביב לדרום העיר (יוזמה שלא יצאה אל הפועל) ויזמה חקיקה שתמנע עיקול של כספי הפיצוי שיקבלו המפונים מגוש קטיף וצפון השומרון.

כשרת המשפטים גיבשה לבני תזכיר חוק שנועד להבנות את שיקול הדעת השיפוטי בענישה, כאשר העקרון המרכזי הוא יחס הולם בין העבירה לבין העונש, עם קביעת עונשי מוצא שמהם השופטים יקבעו את העונש בהתאם לנסיבות המקרה.

בשנת 2005 חתמה כשרת משפטים, יחד עם שר התמ"ת, אהוד אולמרט על מינוים של כ-20 חברי מרכז הליכוד וקרוביהם כנציגי ציבור בבית הדין לעבודה, אך כאשר התבררה לה עובדה זו הורתה להפסיק שיטת מינויים זו.‏

עם הקמתה של מפלגת קדימה, בסוף נובמבר 2005, פרשה מהליכוד והצטרפה למפלגה החדשה. בעקבות מחלתו של אריאל שרון והעברת סמכויותיו לממלא מקומו, אהוד אולמרט, הביעה לבני את תמיכתה בו כמנהיג קדימה. היא מוקמה במקום השלישי במפלגה, לאחר אולמרט ושמעון פרס. ב-18 בינואר 2006, אחרי ההתפטרות של סילבן שלום, מונתה לשרת החוץ, בנוסף על תפקידיה הקודמים.

בממשלתו של אולמרט מונתה לבני, ב-4 במאי 2006, לממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ. בזאת הייתה לאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד ממלאת מקום ראש הממשלה, ולאישה השנייה, אחרי גולדה מאיר, המכהנת כשרת החוץ. ב-30 בנובמבר 2006 מונתה באופן זמני גם לתפקיד שרת המשפטים לתקופה של כחודשיים, עד למינויו של דניאל פרידמן.

כחלק מתפקידה כשרת החוץ מונתה לבני על ידי ראש הממשלה לעמוד בראש צוות המשא ומתן עם הפלסטינים. לאורך כהונתה נפגשה פעמים רבות עם ראשי המשלחת הפלסטינית ובן השאר פעלה לכינוס ועידת אנאפוליס שהתקיימה בנובמבר 2007. בוועידה, שהיוותה ניסיון לפתיחת הליך למשא ומתן לקראת הסכם קבע, עמדה לבני יחד עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בראש המשלחת הישראלית. בוועידה נאמה לבני ואמרה:

אני גאה במקום בו ישראל נמצאת היום, ואני מקווה שהיום קיימת הבנה שהדבר הנכון הוא לבנות עתיד משותף בשתי מדינות נפרדות. האחת – מדינת ישראל – שהוקמה כמדינה יהודית, בית לאומי לעם היהודי, והשנייה – פלסטין – שתקום כדי לתת פתרון לאומי שלם ומלא לבני העם הפלסטיני באשר הוא.– אתר קדימה, ‎27 בנובמבר 2007

במהלך המשא ומתן עם המשלחת הפלסטינית, העלתה לבני את האפשרות של העברת הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית העתידית בדרך שתביא להעברת יישובים ערביים ישראליים לאותה מדינה, הצעה שנדחתה על ידי יו"ר המשלחת הפלסטינית אבו עלא.

במאי 2007 נבחרה לבני על ידי הטיים מגזין האמריקאי, לאחת ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם, ואחת מעשרים המנהיגים והפוליטיקאים המשפיעים ביותר לשנה זו.‏

יומיים לאחר פרסום מסקנות הביניים של ועדת וינוגרד, ב-2 במאי 2007, הודיעה לבני במסיבת עיתונאים כי בפגישתה עם ראש הממשלה אמרה לו כי לנוכח הדו"ח "התפטרות היא הדבר הנכון מבחינתו". על אף עמדתה זו, ספגה ביקורת בשל החלטתה להישאר בממשלה למרות הטחת ביקורת כה קשה, משהתברר כי אין רוב בסיעת קדימה התומך בהחלפתה את אולמרט בראשות הממשלה. לבני נימקה את החלטתה שלא להתפטר ברצונה "לפקח על יישום המסקנות מתוך הממשלה". במסיבת עיתונאים כעבור מספר שבועות, חזרה בה מהקריאה לאולמרט להתפטר – מה שקומם עליה הן את תומכי אולמרט והן את מערכת המשפט. לאחר פרסום המסקנות הסופיות של ועדת וינוגרד, ב-30 בינואר 2008, נמנעה לבני מלהתבטא בפומבי בעניין הדו"ח, וממילא לא חזרה על קריאתה לראש הממשלה להתפטר, מה שרק הגביר את הביקורת על התנהלותה.

עם התחלת התערערות מעמדו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, והקריאות הגוברות להתפטרותו, התחזק מעמדה של לבני בקדימה והחלו להישמע קולות הן מתוך המפלגה והן מחוץ לה, הקוראים להתמודדותה על ראשות המפלגה במידה שיערכו בחירות מקדימות או ארציות ‏.

ביולי 2008 החליטה מפלגת קדימה לקיים בחירות מקדימות, ואלה התקיימו ב-17 בספטמבר 2008. עם הכרזתו של אולמרט כי לא יתמודד על ראשות המפלגה ויתפטר עם בחירת ראש מפלגה חדש, החל באופן גלוי הקמפיין של לבני לראשות המפלגה. לבני ניצחה בבחירות אלה בהפרש קטן, כשזכתה ב-43.1% מקולות הבוחרים (לעומת 42% ליריבה העיקרי, שר התחבורה, שאול מופז‏‏).

עם ניצחונה של לבני בבחירות הפנימיות בקדימה, ובחירתה לראשות קדימה, התפטר אהוד אולמרט מתפקידו כראש הממשלה והליך הרכבת הממשלה הוטל עליה על ידי נשיא המדינה, שמעון פרס‏‏‏.

תחילה חתמה לבני על הסכם קואליציוני עם מפלגת העבודה. לאחר ההסכם עם העבודה, התפנתה לבני לנהל משא ומתן עם יתר הסיעות. ב-25 באוקטובר פרסמה מועצת חכמי התורה הודעה, לפיה חילוקי דעות בנושאי הקצבאות וירושלים התגלעו במהלך המשא ומתן, ולכן ש"ס לא תוכל לשבת בממשלה בראשות לבני, אף שלבני הציעה למפלגות החרדיות תקציבים של כמיליארד ש"ח.‏ משהתברר כי גם חברי דגל התורה לא יצטרפו לממשלה בראשותה, ולאחר שהמשא ומתן הקואליציוני עם מפלגת הגמלאים, שהתאחדה שבוע קודם לכן, ועם מרצ לא התקדם, הודיעה לבני לנשיא פרס ב-26 באוקטובר כי נכשלה בניסיונה להקים ממשלה, על-אף ההסכם שהושג עם מפלגת העבודה. ‏‏

כיו"ר "קדימה" הובילה לבני את מפלגתה בבחירות לכנסת ה-18. קמפיין המפלגה התבסס בעיקרו על תדמיתה של לבני כפוליטיקאית נקיית כפיים וניסיונות לקעקע את אמינותו של יריבה בנימין נתניהו, בין הסיסמאות של קדימה היו: "ציפי לבני – מה שטוב למדינה" "ראש ממשלה אחרת" ו"ביבי?! אני לא מאמין לו". לבני ערכה סיורי בחירות במעוזים של צעירים חילונים כמו מתחמי בילוי ונאמה רבות במהלך מערכת הבחירות בבתי ספר. כמו כן דיברה לקהל הנשים ולציבור השמאל, ביקשה "להחזיר את התקווה לשלום" והצהירה על שאיפתה ל"יונה שעל אדן החלון".

"קדימה" בראשות לבני קיבלה בבחירות אלה 28 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה ביותר בכנסת, עם יתרון של מנדט אחד על הליכוד, אך למעט "קדימה" אף מפלגה לא המליצה לנשיא המדינה שמעון פרס להטיל עליה להרכיב ממשלה, והמשימה הוטלה על בנימין נתניהו, שמועמדתו זכתה להמלצת נציגי סיעות הימין וסיעות הדתיים שמנה 65 חברי כנסת. לבני הודיעה מייד שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו, כיוון שאינה מוכנה להיות חברה במה שהגדירה כממשלת ימין קיצונית, ושהיא תשמש כיו"ר האופוזיציה. נתניהו דווקא לא רצה שממשלתו תתבסס על מפלגות הימין והמפלגות הדתיות בלבד, ולאור התנגדותו הראשונית של אביגדור ליברמן לכניסתה של מפלגת העבודה לממשלה, היה מוכן להציע ללבני הצעה מרחיקת לכת. בטיוטת הסכם קואליציוני שגובשה בין גדעון סער מטעם "הליכוד" וצחי הנגבי מטעם "קדימה", הוסכם ששתי המפלגות יזכו למספר שווה של תיקים בממשלה ובקבינט המדיני-ביטחוני ושלבני תכהן כראש ממשלה בשנה וחצי האחרונה מתוך ארבע וחצי שנות כהונת הממשלה ועד אז תכהן כשרת החוץ וכממונה על המשא ומתן עם הפלסטינים. אך המשא ומתן נכשל כאשר השיחות הפכו לישירות בין לבני ונתניהו. להערכת הנגבי, הסיבה לכך הייתה חוסר אמון של לבני בכך שבהתחשב בשותפיה הקואליציוניים, תהיה לה השפעה מהותית על מדיניות הממשלה.‏

עם כניסתה לתפקיד ראש האופוזיציה תקפה לבני את גודלה של ממשלת נתניהו השנייה.‏ השנה הראשונה לישיבתה של "קדימה" באופוזיציה לוותה בחשש כי המפלגה תפורק וחלק מחבריה יחברו לממשלה, זאת משום שמספר שבועות לאחר השבעת ממשלת נתניהו, עבר בכנסת חוק התפלגות סיעה שמאפשר לשבעה חברי כנסת להתפלג לסיעה עצמאית בלי שייחשבו ל'פורשים', אף שאינם מהווים שליש של הסיעה המקורית ולא זכו להסכמת רוב חבריה. לבני יצאה בחריפות כנגד מה שהגדירה כניסיון לפרק את קדימה. בהמשך תקפה לבני את ראש הממשלה בנימין נתניהו על אי התקדמותו במשא ומתן עם הפלסטינים ועל חוסר אמונתו בפתרון שתי מדינות לשני עמים, כדבריה. לאחר "נאום בר-אילן" של נתניהו ב- 14/06/09, הגיבה לבני על התפנית בעמדתו ובירכה עליה, אך תקפה אותו בטענה שנדרש לשאת את הנאום תחת לחץ נאום ברק אובמה באוניברסיטת קהיר שנישא עשרה ימים לפני כן, ושהממשלה עוסקת בהישרדות ולא במדינאות.‏ במרץ 2010 התבטאה לבני כנגד החלטת ממשלת נתניהו לשינוי בתוכנית לבניית אגף חדש במרכז רפואי ברזילי באשקלון בשל קברים אשר נמצאו באתר המיועד לבנייה. בעקבות מחאה ציבורית רבה, ההחלטה נהפכה על פיה מספר שבועות לאחר מכן.

לבני עמדה לצד הממשלה לאחר המשט לעזה ב-2010 ונמנעה מלמתוח ביקורת על נתניהו כאשר החליט על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, אך מתחה ביקורת חריפה על ראש הממשלה לנוכח כישלון המשא ומתן הישיר בין ישראל לפלסטינים שהושק בספטמבר 2010 והעדרה של תוכנית ישראלית יזומה, חידוש ההכרה של אחדות ממדינות דרום אמריקה במדינה פלסטינית בגבולות 1967, המשבר המתמשך ביחסים עם טורקיה והמתיחות ביחסים עם ארצות הברית. בעקבות השריפה בכרמל קראה לבני לראשונה לבנימין נתניהו להתפטר מתפקידו לנוכח תוצאות השריפה ומספר ההרוגים הרב. בשנת 2011, אל מול הפיצול במפלגת העבודה והתגברותה של המחאה החברתית, התבטאה לבני כנגד ראש הממשלה "שעוסק בהישרדות" והוסיפה כי היא מקווה שהאירועים יובילו לפירוק הממשלה והליכה לבחירות.

יום לאחר שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט התבטאה לראשונה בחריפות כנגד העסקה ותקפה את ראש הממשלה בנימין נתניהו על הסכמתו לעסקת שליט. את שתיקתה עד למועד זה, נימקה בהבטחה שנתנה לאביו של שליט כי לא תתבטא בגנות העסקה טרם אישורה.

בבחירות המקדימות שנערכו ב"קדימה" ב-27 במרץ 2012 הפסידה לבני לחבר הכנסת שאול מופז, שנבחר ליו"ר המפלגה במקומה בפער ניכר. בעקבות זאת התפטרה לבני מהכנסת ב-1 במאי 2012.‏

ב-27 בנובמבר 2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, הכריזה לבני על התמודדותה בבחירות במסגרת מפלגה חדשה בראשותה בשם "התנועה". למפלגת החדשה הצטרפו גם שבעה חברי כנסת מכהנים, שהתפלגו ממפלגת קדימה: מאיר שטרית, יואל חסון,רחל אדטו, שלמה מולה, מגלי והבה, רוברט טיבייב ואורית זוארץ.‏

בבחירות לכנסת ה-19 זכתה "התנועה" בראשות ציפי לבני בשישה מנדטים.

ב-19 בפברואר 2013 חתמה "התנועה" על הסכם קואליציוני עם סיעת הליכוד ישראל ביתנו, שבו הוסכם כי לבני תכהן כשרת המשפטים ושר נוסף מטעם "התנועה" יכהן כשר להגנת הסביבה. התחילה את תפקידה כשרת המשפטים במרץ 2013 והוסמכה על ידי ראש הממשלה נתניהו לנהל את השיחות עם צוות המשא ומתן הפלסטיני. במסגרת תפקידה כיהנה לבני גם כיו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה.

ביוני 2013 הקימה יחד עם ח"כ אלעזר שטרן וח"כ יצחק הרצוג שדולה תחת הכותרת "עם דת ומדינה" ששם לו למטרה ליישם את אמנת גביזון מדן.

במהלך כהונתה, קידמה את הצעת החוק שאוסרת על הפצת ישראל היום בחינם. בנובמבר 2014, הצביעה בקריאה טרומית בעד החוק.

ב-2 בדצמבר 2014 פוטרה מהממשלה על ידי ראש הממשלה נתניהו.

ב-10 בדצמבר 2014, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, הודיעה לבני יחד עם יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג על ריצה משותפת של התנועה בראשותה עם מפלגת העבודה, ברשימה בשם "המחנה הציוני", שתכלול את לבני במקום השני ומועמדים נוספים מטעמה. במידה והרצוג ימונה לראשות הממשלה, יכהן הוא בשנתיים הראשונות ואילו לבני אמורה להחליפו בשנתיים הנוספות.‏

לבני נשואה לנפתלי שפיצר, אם לשניים, ומתגוררת בשכונת ישגב שבתל אביב.‏‏‏

 

 

חמש הבחירות שעשיתי בחיי ששינו לי לגמרי את החיים ב 180 מעלות!!

מאת: נויה אור יהב

נויה אור יהב
נויה אור יהב

 

כרגיל האמת העירומה שלי בלי פילטרים.

בחירה ראשונה : כאשר החלטתי להתגרש מבעלי הראשון לאחר שסיימתי את התואר הראשון שלי בסיעוד אמרתי לו שמע יש עכשיו מבצע חסר תקדים מי שמסיים תואר ראשון מקבל 2 תעודות תעודת תואר ראשון ו… תעודת גירושין מאותו היום שבחרתי לא לחיות יותר עם מי שאני לא אוהבת ולקחתי את ההחלטה ויישמתי אותה והיום אני אומרת הגירושים זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.

כי אין יותר דבר גרוע באהבה מלחיות עם מישהו שאתה לא אוהב במערכת יחסים מתה שאי אפשר להחיות אותה, מערכת שיש בה חוסר כבוד ונעדרים בה ערכים ושאתה נשאר בה רק מהפחד מלהיות לבד, או מהפחד להתמודד לבד עם החיים ועם שוק הדייטים האכזרי, או מהפחד מנפילה כלכלית, או מהפחד מימה יגידו ומה יחשבו ומהפחד לפרק את המשפחה שבנית.

בחירה שנייה : כשבחרתי להיות נאמנה לעצמי, נאמנה לדרך שלי ואני הולכת עם האמת שלי עד הסוף גם אם היא לא מקובלת על אחרים וככה אני חיה את החיים שלי בלבד את החיים שרציתי ולא את החיים שהחברה הרגילה אותי לחיות כי מי כמוני יודעת אחרי 31 שנות ריצוי כל העולם אשתו וחמותו והחברה והמוסכמות החברתיות שלה. מה שמתאים ונכון לאחד לא מתאים ונכון לשני בסופו של דבר שהולכים לעולם הבא אפשר לקחת רק את המצפון אז עדיף שהוא יהיה נקי וככה גם לא יהיו לי חיים מלאי חרטות ושיברון לב על דברים שלא עשיתי.

בחירה שלישית : כשהחלטתי להוריד את האות ת' מהמילה תחרות וככה נשארתי רק עם…. חרות. אני חושבת היום שכל אדם הוא יחיד ומיוחד וכישרוני ויצירתי ולכן אין צורך לעשות השוואות עם אחרים או תחרות למי יש יותר כי התחרות והשוואות לאחרים לעולם באופן אוטומטי מורידים מהעוצמה שלך וגם הם לא יתנו לך לחיות בשלווה פנימית ובשקט נפשי עם עצמך.

אני מאמינה בכל ליבי שלכל אדם יש כשרונות. לי למשל יש כישרונות מאוד גדולים שאני אספר לכם עליהם : כל דבר שאני נוגעת בו או שהוא מתקלקל או שהוא נשבר או שהוא עולה הרבה כסף לבעלי, ובניווטים אני אלופה אם שולחים אותי לדרום אמריקה אני מגיעה בקלות לדרום אפריקה, ובנהיגה אין יותר אלופה ממני איך שחזרתי לנהיגה על השנייה הראשונה הרכב הלך טוטאל לוס אז אתם רואים לכל אחד מאיתנו יש כישרונות.((:

בחירה רביעית : והיא הבחירה הכי משמעותית שלי כאשר עליתי על הבמה בסדנת משחק עם לבוש מינימלי של חשפנית ורקדתי ושפכתי מים על כל הכיתה וככה גם הקדמתי את חג השבועות בדיוק ברגע הזה גיליתי את החופש האמיתי לחיים כי בדיוק באותו הרגע נפטרתי לגמרי מי מה יגידו ומה יחשבו איזה חופש איזו הקלה, סוף סוף אני יכולה לחיות את חיי בעוצמה, סוף סוף אני יכולה לחיות את החיים שלי איזה כיףףףףףף.

ברגע שיש לך את הפחד מי מה יגידו ומה יחשבו אוטומטית אתה מקטין את עצמך, מקטין מהעוצמות שלך ולא נאמן לעצמך, אין לך כלל רצונות משלך והאישיות שלך נמעכת ואתה כמו בובה על חוטים שכל אחד יכול להזיז אותך לאיזה כיוון שהוא רוצה, במקום הזה הייתי 31 שנים!!.

בחירה חמישית : כשהסתכלתי על הפחד שלי ממים והתגברתי עליו ולמדתי לשחות, פריצת הדרך שלי בשחייה הייתה שבשיעורים הראשונים שחיתי ליד הקיר בגלל הפחד ואז באה המורה לשחייה השנייה והגיעה עם ילדים בני ארבע ואמרה למורה שלי בבקשה תזיזי את התלמידה שלך לאמצע הבריכה כי הילדים צריכים להיות ליד הקיר כי הם ילדים ואני עשיתי פרצוף של אוףףף כמו ילדה ואמרתי למורה שלי אז מה אם הם ילדים מה אני לא ילדה ? והמורה אמרה לי נויה את לא ילדה את בת 40 אוטוטו אז אני אמרתי לה את אל תגדילי אותי יש לי עוד כמה חודשים להיות בת 40 והיא צחקה ואז אמרתי לה את שני המילים הכי חשובות…… אני יכולה ואז עברתי לאמצע הבריכה ושחיתי בלי לפחד יותר ממים ובלי להיעזר בקיר שחיתי לבד באמצע הבריכה ובמים העמוקים. תמונות בקרוב אשים לכם.

חברים יקרים ואהובים תודה ענקית על ההקשבה שבת מבורכת לכם אוהבת אתכם כל יום מחדש

~~~

 

בואי לסופשבוע מופלא לנשים בפולג – 19-20 בדצמבר

 הקליקי כאן – סופשבוע מופלא לנשים בפולג בדצמבר – סדנאות נפלאות ונשים מקסימות