מכתב אחרון ופרידה, מאת ג'וג'ו מויס – בקורת ספר – מומלץ לקרוא?

מאת: חגית רימון

מכתב אחרון ופרידה - ג'וג'ו מויס
מכתב אחרון ופרידה – ג'וג'ו מויס

הסופרת ג'וג'ו מויס היא אלופת הרומן הרומנטי. לפני כמה ימים סיימתי לקרוא ספר נוסף שלה – "מכתב אחרון ופרידה".

העלילה של הספר עניינה אותי, ורציתי כבר לדעת מה יהיה המשכה, ולכן סיימתי את הספר בשלושה ימים בערך.

למרות שיש בספר בגידה, אני מניחה שגם הסופרת וגם הקוראות הינן בעד האישה הבוגדת, כי לכאורה היתה לה סיבה טובה לבגוד בבעלה.

הספר כלל אינו שופט את הגיבורה שבוגדת, אלא להיפך. במהלכו קיוויתי שהיא תמצא את האהוב שלה ויהיה סוף טוב.

זוהי עלילת הספר, הכתובה על הכריכה:

1960. ג'ניפר סטרלינג חיה חיי מותרות עם בעלה העשיר. לכאורה, יש לה הכל. אך למעשה היא מאוהבת בגבר אחר שמבקש ממנה לסכן הכל.

2003. אלי האוורת היא כתבת בעיתון ארצי ומאוהבת בסופר כריזמטי. לכאורה, היא אמורה להיות מאושרת. אך למעשה הקריירה שלה מקרטעת והגבר שכבש את לבה נשוי לאחרת.

כאשר אלי נתקלת בערימה של מכתבי אהבה לוהטים משנות השישים, חייהן של שתי הנשים נשזרים אלה באלה… ומשתנים.

בתחילת הספר מופיע מכתב אהבה מסקרן:

4 באוקטובר 1960:

"אוכל לשרוד רק אם אהיה במקום שבו לא אוכל לראות אותך, שבו לא

אחשוש מהאפשרות שאראה את שניכם יחד. אין לי ברירה אלא לחיות במציאות שבה אירועי היומיום יהדפו אותך ממחשבותי,

דקה אחר דקה, שעה אחר שעה. ומצב זה לא ייתכן כאן.

לכן החלטתי לקבל את המשרה ולנסוע. ביום שישי, בשעה

19:15, אהיה על רציף 4 בתחנת פדינגטון, ולא יהיה אדם

מאושר ממני אם יהיה לך אומץ לבוא איתי."

 

בקורת ספר – מכתב אחרון ופרידה

זה לא ספר עומק ואין בו תובנות מדהימות.  כפי שציינתי, זהו רומן רומנטי.

מה שמעניין זה שבמהלך הספר לא נתקלים בשום זוג שמערכת היחסים ביניהם היא באמת טובה.

וישאל השואל – האם ישנה מערכת יחסים מושלמת? מתי רצוי להתפשר? ומתי לא? כמובן שלכל אחת יש את התשובות שלה.

התשובה הטריוויאלית היא שלא רצוי להתפשר בזוגיות, אבל דעתי האישית היא שלעיתים, במשך תקופה מסויימת, ניתן להתפשר, כל עוד יש לך יתרונות כלשהם ממערכת היחסים.

חוץ מזה, לפעמים לוקח זמן להבין שהזוגיות לא טובה ועדיף לוותר עליה… וגם צריך כוחות כדי להיפרד. לכן אני ממליצה ללכת לבעלת מקצוע מעולה שתסייע בתהליך.

כמובן שהשאיפה היא להיות בזוגיות נפלאה וטובה. לא שווה לבזבז הרבה שנים עם בן זוג שלא נוהג אלייך בצורה חמה ואוהבת ואינו מעריך אותך.

המלצה שלי בנוגע לספר – תעקבי אחרי התאריכים בספר. לפעמים הסופרת הולכת אחורה עם הזמנים, אז פשוט שימי לב לסדר הכרונולוגי של העלילה.

המלצה נוספת – בהתחלות של הפרקים משובצים מכתבי פרידה של אנשים אנונימיים. חוץ מבפרק הראשון כמדומני, המכתבים לא קשורים לעלילה. הם אפילו קצת מיותרים לדעתי ואין צורך לתת להם משמעות.

לסיכום – ספר מתוק שכייף להיכנס איתו למיטה, להסיט את מחשבות היומיום למחשבות ותחושות של אהבה ורומנטיקה. אם את אוהבת ספרים רומנטיים – יש להניח שתהני מהספר. תבואי בלי ציפיות, כמו שאני ממליצה לפני כל בליינד דייט 🙂

 

ספריה של ג'וג'ו מויס (עפ"י הויקיפדיה)

  • גשם מחסה (2002) (השם המקורי במהדורה האנגלית: Sheltering Rain)
  • פירות זרים (2003) (השם המקורי במהדורה האנגלית: Foreign Fruit, בארצות הברית: Windfallen)
  • פיקוק אמפוריום (2004) (השם המקורי במהדורה האנגלית: The Peacock Emporium)
  • ספינת הכלות (2005) (תורגם לעברית; השם המקורי במהדורה האנגלית: The Ship of Brides)
  • מפרץ הכסף (2007) (השם המקורי במהדורה האנגלית: Silver Bay)
  • מוזיקת לילה (2008) (השם המקורי במהדורה האנגלית: Night Music)
  • סוס הרקדנית (2009) (השם המקורי במהדורה האנגלית: The Horse Dancer)
  • מכתב אחרון ופרידה (2010) (תורגם לעברית; השם המקורי במהדורה האנגלית: The Last Letter From Your Lover)
  • ללכת בדרכך (2012) (תורגם לעברית; השם המקורי במהדורה האנגלית: Me Before You)
  • ירח דבש בפאריז (2012) (השם המקורי במהדורה האנגלית: Honeymoon In Paris)
  • הנערה שהשארת מאחור (2012) (תורגם לעברית; השם המקורי במהדורה האנגלית: The Girl You Left Behind)
  • אחד ועוד אחד (2014) (תורגם לעברית; השם המקורי במהדורה האנגלית: The One Plus One)
  • החיים אחריך (2015) (תורגם לעברית; השם המקורי במהדורה האנגלית:After You)
  • ספינת הכלות (2017) (תורגם לעברית; השם המקורי במהדורה האנגלית: The Ship of Brides)

 

שני ספרים – הנערה שהשארת מאחור, וגברת ורבורג מאת עירית לינור/ אתר אישה

מאת: חגית רימון

סיימתי לקרוא שני ספרים שונים לגמרי זה מזה:

הנערה שהשארת מאחור, מאת ג'וג'ו מויס

מויס כתבה גם את רב המכר: "ללכת בדרכך", שנעשה ממנו סרט מצליח.

על כריכת הספר: הנערה שהשארת מאחור חובק את סיפורן של שתי נשים בלתי נשכחות שעשורים רבים מפרידים ביניהם. בשנת 1916 יוצא הצייר אדוארד לפבר אל החזית ומשאיר מאחור את אשתו סופי בכפר קטן בצרפת. כמעט מאה שנים אחר כך, דייוויד הלסטון משאיר מאחור את אישתו ליב כשהוא מת מוות פתאומי וחסר פשר זמן קצר לאחר נישואיהם. בין המאות ובין הנשים קושרת תמונה אחת – "הנערה שהשארת מאחור" – תמונה של סופי שצייר לפבר לפני צאתו למלחמה, ושאותה העניק דייוויד לליב בירח הדבש שלהם.

הנערה שהשארת מאחור הוא בעת ובעונה אחת תעלומה המבקשת בוא על פתרונה, רומן היסטורי וסיפור אהבה הסוחף את הקוראים למסע רגשי וספרותי מטלטל. ג'וג'ו מויס היא אחת הסופרות האהובות בעולם. גם ספרה זה, שתורגם לשלושים שפות, זכה למליוני קוראים ולביקורות נפלאות.

דעתי על הספר:

הספר כתוב נפלא, סוחף, מרגש, עצוב, וחושף בפני הקוראים תקופה היסטורית קשה והתמודדות של אזרחים במצב קשה שניכפה עליהם. במהלך הקריאה הכל נראה כל כך מוחשי, כמו סרט דוקומנטרי.

הספר עוסק ברוע האנושי מצד אחד, ובאהבה וחברות מצד שני.linor

גברת ורבורג, מאת עירית לינור

הספר עוסק במשפחות ובמערכות יחסים. אין בו רגשנות יתר, או בכלל רגשנות, אלא הוא כתוב במבט מפוכח. כשתסיימי לקרוא אותו, כנראה שאת תרגישי שימחה. את תראי שמערכות היחסים של האחרים, למשל של הדמויות בספר, לא טובות משלך. אין כאן אהבה גדולה ומושלמת כמו בסרטים, אלא להיפך – ישנן אהבות שמתגברות על קשיים, או לא מתגברות, ויש בהן קשיים, בגידות, אי וודאות, חוסר ביטחון. כך גם המשפחות בספר – הן אינן משפחות מהסרטים, אלא משפחות שאינן"מושלמות", כל אחת בדרכה.

הספר כתוב היטב ובצורה רהוטה וזורמת. הנה קטע ממנו:

"הלל היה בהחלט שיכור ומסטול כשפתח לי את הדלת ומיד נעל אותה מאחוריי. עיניו היו אדומות, ואת ריח הבירה מפיו כבר הספקתי לטעום כשנישק אותי על המרפסת. את רוב רצפת החדר כיסה מזרן גדול, והלל אחז בעורפי והוביל אותי אל פיו בעודו מרים את שמלתי היפה ביותר ומושך אל ברכיי תחתונים פרחוניים וישנים שמעולם לא התכוונתי להראות למישהו. תוך שניות נחלצנו מבגדינו ואני הוטחתי את המזרן ואל גופו הזר של הלל, שלא היה סנטימטר שלא רציתי לגעת בו."