לְחָיַיִם / עדי קניג לויתן

מאת: עדי קניג לויתן   5 מאי 2014‏

עדי קוניג לויתן
עדי קוניג לויתן

 

 

לְחָיַיִם. נצמדת ללחיים. לא שהן לא קמוטות, אך הקמטים עדיין מטושטשים, כמו הגלים הקטנים, העדינים שלוחכים את החוף, כשהים משטח זכוכית כתום שאינו נושם כשהשמש שוקעת. עדיין הם לא העמיקו וחרצו בבשר. נולדו ומתהווים דקה–דקה. עוד בעודנו מדברים. החריצים, היודעים ומכירים הדרך לליבי ומלמדים אותו על העומד לבוא.

עוֹרִי. המחוג הגדול של שנותיי הוא עוֹרִי, וכשכופה עצמי על עצמי, אני שוכחת את הרוח, והחומר משתלט. התפצלויות קטנות מתגנבות, חריצים–חריצים, שבדרכם הנחרצת כמו חושקים להחריבו להשמיד עד כלות ומרחיבים ומעבים עצמם וכובשים, שטח ועוד שטח. כאילו איני רואה.הלוואי וזה היה מצחיק אותי. טיפשוניות. אמרתי טיפשוניות כמילה של אהבה עליהן, עלי.כסליחה.

הַמַּרְאָה. לעיתים נדירות, אשב עם מראה בידי. מתעייפת מעמידה מול המראה. קל לתרץ את המנוסה אל השיער.
השיער. לא צובעת. שם כבר קצת אוהבת את עצמי. הפסקתי כשהתחלתי להלבין, ומעצלות חדלתי. פסים רחבים, לבנים, אוספים בדרכם את גווני הצבע החום של חיי הקודמים. כחוטי רקמה,מושכים גווני צבע, חוטים דקים  המתלווים לצבע המוביל. המקהלה היוונית.

אִמִּי. אני מקשיבה. עכשיו מקשטת לכם את הרגע.  באמת, ויודעת שזו קלישאה. אני בכל-זאת כותבת ורואה מולי את אִמִּי שמתה השנה, שפתאום קמה לתחייה בתוכי, ונחרדת. וכאן מגיע הרגע, שאין לאן לברוח. איני בת שש-עשרה המתחפשת לזקנה.זהו, אין יותר אחורה. ואין למה להתחפש.

ברחוב. כשהולכת ברחוב, שוכחת ונדמית לעצמי חסרת גיל, צעירה. ככה זה בדרך כלל, אני אפילו לא חושבת על זה. ובעיניי, כך גם רואים אותי העוברים ושבים. וכשנעצרת לרגע, לפטפוט קל עם מכרים,מדברת מהר, בלהג ערני, עכשווי. צעיר. מתחפשת בפה. במילים. מהדקת אותן , מהדקת החבל. אך רגליי תקועות עם כל משקל גופי, בולעות את כל הגוף.

הבושה. מתביישת. כבוגדת בעצמי. כמגלה סוד. שלא אוהבת אותי ככה. וברגעים כאלה, בניסיון הנואל הזה, החוזר עלעצמו, יש להודות, שומעת שוב את קולות המקהלה היוונית שלי, הבסים של חיי, את לא אוהבת את עצמך, אה-בה-ציגהלה-מה.

היא. יש תמונה אחת של אִמִּי ובה היא ממש אני ואני היא. ובאותו רגע מול המראה

איני רוצה לחשוב על זה. אני מתעייפת ויוצאת מן התמונה.

בדרך כלל זוכרת הכל, אך כאן מבקשת לשכוח.

 

* ותודה לסוזי רזניק על העריכה

 

 

50 זה IN 

50 זה IN 


20 זהOUT
50 זה INNNNNNNNNNNNN

מאת: טל בוקריס, מאמנת אישית וזוגית

המאמנת טל בוקריס

עם התופעה החדשה-ישנה שמטפטפת לנו אט אט על נשים בוגרות וגברים צעירים התחלתי לחשוב ולבדוק מה משמעותו של גיל האישה…?
וזה לא סתם שכתבתי "בוגרות"!!
ומי שחגגה לפני כשנתיים בערך את גיל ה-40 (בהתרגשות מרובה) אני  מבינה יותר ויותר את משמעות המשפט ש"לאהבה אין גיל", אבל אני נותנת לו משמעות אחרת.
אהבה, לא במובן של אהבה בין בני זוג. אני מדברת על האהבה לחיים, לאופטימיות שהיא מחדירה בנו,לרצון להמשיך להיות צעירים בנפש ולחוות את מה שהחיים מציעים לנו.
ולזה כנראה אין גיל ואגזים ואומר שככל שמתבגרים ומבינים את משמעות החיים,יודעים להבחין בין העיקר לטפל, לדעת להתרגש משיר ישן ברדיו, משיחה על ספר טוב שקראת לאחרונה. או מסתם שבת ביתית עם סרט טוב ועוגה מפנקת.
אחרי שעוברים דבר או שניים, אחרי שחווים אהבה אמיתית, אחרי שחווים אהבה נכזבת ועוד כמה אהבות, אחרי שמתחתנים ,מולידים ילדים – מקימים משפחה , יש לחיים יותר משמעות, והם הופכים להיות הרבה יותר "טעימים",  מסקרנים, מושכים.

אז מה זה גיל 50 החדש?
גיל 50 החדש זה גוף שיש לשמור עליו- לאכול נכון, לעשות ספורט, לערוך בדיקות שגרתיות, למרוח קרמים, לטפח את השיער – אבל גם בגיל 20 עשית זאת לא?

גיל 50 החדש זו אהבה שגורמת לחוסר תאבון, פרפרים בבטן, חיוך ללא סיבה, ולהרגיש שהשמש מחייכת כל הזמן גם כשגשם זלעפות בחוץ- אבל גם בגיל 20 אהבת ככה לא?

גיל 50 החדשזה הרצון ללמוד עוד דברים, להבין שעכשיו אפשר לנסות שוב הכל מהכל ושכדאי לחוות עוד ועוד חוויות,להרגיש שעכשיו ,אחרי שגמרנו עם כל המחויבויות אפשר לעשות מה שרוצים- אבל גם בגיל 20 הרגשת ככה- לא?

גיל 50 החדשזה בכלל גיל ה40 הישן שכולם דיברו איתנו עליו…. זה שילוב של חוכמה, רגישות וסקסיות, זה הידיעה ששום דבר לא נמשך לנצח והחוויה האמיתית זה מה שקורה לנו כאן ועכשיו- ואת כל זה ממש לא ידענו בגיל 20, גם לא בשלושים ובגיל 40 כנראה שאנחנו רק חושבים שאנחנו יודעים ומבינים.

ומה אני אומרת בעצם?:
נכון בגיל 50 חייבים לעשות ספורט אם רוצים לשמור על הגוף, אבל בניגוד לספורט שעשית במילא כל החיים , בגיל 50 יש לך בד"כ יותר  זמן לזה ואפילו למדתן ליהנות מזה.

בגיל 50, אחרי שכבר הבנת דבר או שניים על אהבה,  את יודעת  להעריך את האהבה שהחזיקה מעמד או לחילופין ממש ליהנות מאהבה חדשה.

בגיל 50, אחרי שכבר "עשית" קריירה אחת לפחות , כבר למדת את מה ש"חובה" באוניברסיטה, וכבר באמת סיימת חלק גדול מהמחויבויות (ולא, זה לא צבא) את יכולה לבחור קריירה נוספת והילדים הקטנים שמתרוצצים לך בין הרגלים,הם או האחיינים שלך או שהם הילדים של השכנים,או הנכדים ואיזה יופי – הם הולכים הביתה ואפשר לישון לילה שלם. .

להיות בת 50 זו בכלל מתנה, במיוחד כשאת משכילה להבין שאישה זה לא בקיני על שער "לאישה" ושיער מתנופף "ברכות מלטפת "– זה באמת רק בפרסומות.
את כבר לא מחכה לאביר על הסוס הלבן – אלא מזהה אותו כשהוא מגיע!

להיות בת 50 זו את, לגמרי! אז תיהני לך!

וזכרי  את שאמרתי: 20 זה OUTו50 זה מה זה IN

ולי? לי נשאר לחכות ( לא עוד הרבה) ………. איזה כיף!

* שאלות  בכל הנוגע להורות זוגיות ומה שביניהם, אפשר לשלוח לטל בוקריס מ"נונשקה"- מרכז אישי.
יועצת מנחה ומאמנת אישית
Tal.bookris@gmail .com