את דמותך לא אשכח לעולם. – געגוע – סיפורון קצר

את דמותך לא אשכח לעולם. בעצם, יכול להיות שעוד שנתיים שלוש דמותך כבר לא תצוץ בדמיוני…

מאת: חגית רימון

wom

את דמותך לא אשכח לעולם. בעצם, יכול להיות שעוד שנתיים שלוש דמותך כבר לא תצוץ בדמיוני. אבל נכון להיום. לרגע זה. כשאני עוצמת עיניים אני רואה אותך בדיוק, כפי שראיתיך לאחרונה. את הגומה המתוקה בלחייך הימנית. את שפתייך שכה אהבתי לנשק. שנצמדו לשפתיי, כמו שני חלקים של מגנט. את עינייך המחייכות, שהביטו בי בחום. באהבה אינסופית. ובעצם, די סופית. אני זוכרת את מצחך המתכווץ כשקראת עיתון. ואת גופך שמפאת הפרטיות והמבוכה לא אפרט. אבל כשאני נזכרת בו אני מחייכת בערגה קלה. למה שהיה. וביום אחד, היה זה יום שלישי, או אולי שני, בחודש אב, או אולי אלול, אין תאריך חד משמעי לפרידה, כי עכשיו כשאני מהרהרת בכך, גם כשנפרדים לא כל כך נפרדים. גם כי לעיתים פוגשים שוב את האדם, וגם כי נותרים זכרונות. אבל זה בולשיט, כי זה לא אותו דבר כמו רגע לפני. כמו שסבתי הלכה לעולמה, שם בשמיים, או ביער הירוק, זה אינו אותו דבר כפי שבאתי להתארח בביתה והיא מיד מילאה את השולחן בקרואסונים, פירות ובייגלה. וכל עשר דקות שאלה: "רוניתיל'ה, את רעבה? מה להביא לך?" "סבתא, שבי, שבי". השבתי. אבל היא קמה למטבח וחזרה עם עוד אוכל ושתייה. אז כן. יש תאריך לפרידה. שלושים בספטמבר. וזה שיש זכרונות בראש, זה לא אותו הדבר. וזה שאומרים לנו שניתן לדבר עם האדם גם לאחר שהוא מת או נפרד מאיתנו, אז נו, זו לא אפילו רבע נחמה, זה קצת כמו לדבר עם הקיר. בכלל לא דומה למקור. רק יותר עצוב. בהרבה יותר עצוב. וגם צובע את הגעגוע בצבעי הקשת, ומביא שאלות והרהורים של אשמה, ולמה לא עשיתי כך או כך. סבתא, אני מצטערת. סליחה. יכולתי לעשות יותר. וכך גם בפרידות. או שעושים אידיאליזציה של מה שהיה, או שצובעים את העבר בצבעי אפור ושחור, וכשנתקלים בתמונה של חיוך ביחד או חיבוק, נזכרים שהיו גם עוד צבעים. כמו בחיים. הכחול נוגע באדום ויש גם צהוב וירוק ונצנצים לפעמים.

30/7/2014

געגוע – זה טוב או רע? ושיר מקסים של קובי אפללו ומירי מסיקה! / אתר אישה

רגש הגעגוע – הוא טוב או רע? כמה הרהורים ושירים על געגוע

hagit9

מאת: חגית רימון

הנה שני קטעים שכתבתי. איזה רגש עולה לכם בראש (מעניין שכתבתי בראש ולא בלב) כשאתם קוראים אותם?


אַתְּ רוֹאָה אוֹתוֹ

וּמְדַמְיֶנֶת אוֹתָהּ
אַתְּ חַיָּה אִתּוֹ
וְרוֹצָה אוֹתָהּ
אַתְּ שׁוֹכֶבֶת אִתּוֹ
וּמִתַּאֲוָה אֵלֶיהָ
אַתְּ יְשֵׁנָה לְצִדּוֹ
וְרוֹאֶה אֶת דְּמוּתָהּ
הַגַּעְגּוּעַ שׂוֹרֵף
כָּל מָקוֹם בַּגּוּף
הַתְּשׁוּקָה נֶחְבֶּאֶת
וְרוֹצָה לָעוּף
שָׁנִים אַתְּ כָּכָה
בֵּין יָם לְיַבָּשָׁה
נִקְרַעַת מִבִּפְנִים
לְלֹא הַחְלָטָה

 

~~~

בֵּן אָדָם קָם בַּבֹּקֶר
וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ
שֶׁבְּעוֹד שָׁלוֹשׁ שָׁעוֹת
הוּא יִפְגֹּשׁ אֶת הָאִשָּׁה
שֶׁאִתָּהּ יִתְחַתֵּן
וְיַעֲשֶׂה יְלָדִים
וְאוֹתָהּ יֹאהַב
עַד סוֹף חַיָּיו
וּמִמֶּנָּה יִתְגָּרֵשׁ
וְעָלֶיהָ יַחְשֹּׁב
בְּכָל בֹּקֶר
כְּשֶׁיִּשְׁתֶּה
אֶת הֲנֶסְקָפֶה שֶׁלּוֹ

 

כשקראתי את שני הקטעים, הבחנתי שהרגש המשותף לשניהם הוא געגוע. זה גרם לי להרהר ולכתוב בנושא הגעגוע. לפני שאפרט על מה חשבתי, הנה כמה ציטוטים בנושא על געגוע:

"געגוע ישן,
כמו צליל לא מכוון,
לא נותן לי מנוח."

– אלונה קמחי, מתוך השיר "צילו של יום קיץ"

 

"עדיין צעיר היה מלדעת שזכרון הלב מבטל את הרע ומאדיר את הטוב, ובזכות התכונה המחוכמת הזאת אנו מצליחים לעמוד בנטל העבר. אבל כשעמד על סיפון האנייה וראה שוב את הצוק הלבן של השכונה הקולוניאלית, ואת הנשרים העומדים בלי נוע על הגגות, ואת הכבסים של העניים התלויים על הגזוזטאות, באותה שעה הבין איזה טרף קל היה למלכודות הרחומות של הגעגועים."

– גבריאל גרסיה מארקס,  מתוך הספר "אהבה בימי כולרה"

 

"לפי מידת הגעגוע אנחנו יכולים לדעת עד כמה אהבנו את מי שנעלם לנו."

– יואב בלום,  מתוך הספר "מצרפי המקרים"

 

הנה קטע שכתבתי לפני כמה ימים:

 

כְּשֶׁאֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת

אֲנִי בּוֹצַעַת לִי חַלָּה טְרִיָּה

מוֹרַחַת עָלֶיהָ עַגְבָנִיּוֹת קְצוּצוֹת

וְשׁוּם

שׁוֹתָה קָפֶה מַהְבִּיל

עִם רֵיחַ מְמַּכֵּר

אוֹכֶלֶת שׁוֹקוֹלָד טִבְעוֹנִי

עִם הָמוֹן קָקָאוֹ

מַקְשִׁיבָה לְשִׁירִים שֶׁנִּכְנָסִים לַנְּשָׁמָה

וּכְשֶׁהַבֶּטֶן מִתְמַלֵּאת

וְהַמּוּסִיקָה מִתְנַגֶּנֶת

הַגַּעְגּוּעַ מִתְפּוֹגֵג

וְהַחִיּוּךְ מוֹפִיעַ

 

להרגיש געגוע – זה טוב או רע?

פעמים רבות, אין טוב מוחלט ורע מוחלט, והם מתערבבים. לפעמים קורה שמה שחשבנו שהוא "רע", יוצא ממנו טוב.

כך עם געגוע – הוא יכול להניב תוצאות מגוונות. לפעמים רגש הגעגוע יוצר תיסכול ועצב, ולפעמים הוא מניע אותנו לפעולה מבורכת.

ישנם כמה סוגים של געגוע:

געגוע לאחר פרידה מאדם אהוב – געגוע חזק לאדם, געגוע שיושב בתוך הלב ולא מרפה. געגוע לאדם שכבר אינו חלק מוחשי בחייך.

כמובן שכמו בכל דבר, השאלה היא המינון של הגעגוע, ומה עושים עם התחושה הזו.

למשל, אישה שחוותה פרידה מבן או בת זוגה – אם תחושת הגעגוע עדיין מציפה אותה, לדוגמא חצי שנה לאחר הפרידה, זה עדיין בגדר ה 'סביר' (ומי קובע מהו סביר?). אבל אם שלוש או חמש שנים לאחר הפרידה, האישה ממשיכה להרגיש געגוע גדול, ערגה, כמיהה לבן זוגה לשעבר ולעבר המשותף שלהם יחד– זה כמובן עלול לגרום לה "להיתקע".

אותה אישה עשוייה להרגיש עצב גדול, תיסכול, אובססיביות כלפי בן הזוג לשעבר (מה הוא עושה עכשיו? עם מי הוא? הוא עדיין אוהב אותי? גם הוא מתגעגע כמוני?).

הרגשות הללו עלולים גם לחסום אותה לפתח קשר חדש. היא מביטה על העבר בערגה, ואינה נהנית מההווה.

האישה הזו תתקשה לחוות שימחה והנאה, וכל הזמן תאמר לעצמה כמה חבל שבן זוגה אינו איתה, וחבל שהם לא נשארו ביחד, וכמה טוב היה אז לעומת אי ההנאה שלה היום.

מה עושים כשמרגישים געגוע מסוג זה, כמה שנים לאחר פרידה?

חשוב מאוד לטפל בזה, כי געגוע ועצב גדול שיושבים בלב חוסמים את האדם מלהמשיך בחייו, מפריעים לו להנות מהחיים, וגם עלולים לגרום לבעיה פיסית.

כידוע, ישנו קשר הדוק בין גוף לנפש, ועצב גדול וגעגוע שאינם מרפים עלולים לגרום למחלה או לבעיה פיסית.

לפיכך חשוב ללכת לטיפול מקצועי – למטפלת או לפסיכולוגית טובה שאותה תשתפו בהרגשתכם, והיא תוכל לתת לכם כלים כדי להרפות ולשחרר את הגעגוע והעצב שאתם מרגישים, ולהמשיך הלאה בחייכם. היא גם תוכל לתת לכם כלים כדי להתחזק ולהבין שישנו שפע בעולם, ותוכלו למצוא אהבה חדשה אם תטפלו בעצמכם (אני ממליצה על המטפלת מיכל קידר לוי שיש לה מגוון תארים).

חוץ מזה, לא חייבים זוגיות חדשה. ניתן להנות מהחיים גם ללא זוגיות, לפחות למשך תקופה מסויימת. יש האומרים שזוגיות טובה מגיעה רק לאחר שאתם נהנים בתקופה שהינכם ללא זוגיות.

ניתן גם ללכת לסדנאות שנותנות כלים להתמודדות עם מגוון אתגרים בחיים. באופן אישי אני מתחברת לשיטות הבאות: תטא הילינג, לשיטת הואפונופונו, לכתיבה אינטואיטיבית כמו שמלמדת ג'וליה קמרון בסיפרה "דרך האומן", לתיקשור ולשיחזור גלגולים.

דרך נוספת להתמודד עם געגוע היא להתמקד בדברים אחרים – במקום לחשוב כל הזמן על מה שהיה, תעשו דברים יצירתיים בהווה, כמו לפתח תחביב: ציור, כתיבה, תעשו פעילות ספורטיבית באופן קבוע, תיפגשו עם חברות, תבשלו, תפסלו, תשתלו פרחים ועשבי תיבול בגינה, תקראו ספרים מעניינים. לא חסרות אפשרויות ותחביבים מעניינים.

ישנו געגוע מסוג "טוב" יותר, שבו אנו מתגעגעות למי שכן נמצאו בחיינו, והוא פשוט לא עימנו כרגע – למשל געגוע לילד שנסע לטיול בחו"ל, לבן או בת זוג שלא פגשנו כמה ימים, או לחברה שמזמן לא התראינו איתה.

בגעגוע מסוג זה, אתן תמיד יכולות לפתור אותו, לפחות חלקית, בשיחת טלפון או בפגישה. זה כמובן במידה שגם הצד השני מתגעגע אליכן ומעוניין לפגוש אתכן.

געגוע כתירוץ ל- 'עצלנות'

לפעמים נוח לנו להתגעגע לאדם שכבר אין לנו קשר איתו, כי  זה נותן לנו "תרוץ" טוב לעצלנות ולדריכה במקום. במקום לטפל בגעגוע העמוק שהתיישב לנו בתוך הלב ולצעוד קדימה, במקום לפתח קשרים חדשים ולמצוא אהבה חדשה, לעיתים יותר קל לדרוך במקום ולהביט על העבר בערגה. זה גם בסדר. אין כאן טוב או רע. לפעמים זה בסדר לנוח, להביט על העבר, אולי גם להתגעגע אליו, לעבד אותו, לאגור כוחות, ולהמשיך הלאה עם אנרגיות חדשות ותובנות חכמות להמשך הדרך.

רגש של געגוע המניע לפעולה לעומת געגוע שמשאיר אותנו במקום

פעמים רבות רגש הגעגוע מניע לפעולה: למשל, כשאני מרגישה געגוע ואני מניחה שגם הצד השני מרגיש כך – אני אצור קשר עם מושא הגעגוע ואציע פגישה.

רגש געגוע שמשאיר אותנו במקום הוא געגוע עמוק ללא מעשה, אלא רק דריכה במקום. האישה מביטה בנוסטלגיות על הזוגיות שהייתה לה, וקשה לה להשתחרר ולהמשיך הלאה. מצד שני, גם כאשר ישנה דריכה במקום מבחינה רגשית, לפעמים גם הרגש הזה מניע לפעולה כמו כתיבת שירים נוגים, ציור, בישול כדי לשכוח את הכאב וכיוצ"ב. רגש הגעגוע מביא לעיתים לפיתוח היצירתיות.

געגוע מסיט אותך מהרגע הזה

כאשר את מרגישה געגוע – במקום להתרכז ברגע הזה, בדברים היפים שיש בו, את חושבת לעצמך שהיה נהדר אילו איקס היה כעת לידך ואת מתגעגעת לזמן שבו הייתם יחד.

אבל הבעיה היא שאיקס לא כאן. כך שהגעגוע גורם לך לתיסכול.

געגוע כזה שמביא אותך לעצב ודמעות – געגוע לאדם שמסמל עבורך תקופת עבר שהיתה לכם ביחד, והתקופה הזו כבר לא תשוב, ואת מרגישה צער על כך. זהו געגוע לאדם שכבר אינו חלק מוחשי בחייך.

את יכולה גם להתגעגע למישהו שאת אוהבת, ואת רוצה להיות במחיצתו עכשיו, אבל הוא מעדיף או צריך לעשות דברים אחרים, ויוכל לפגוש אותך רק בעוד כמה ימים. עומדות בפנייך כמה ברירות – להרגיש געגוע שגורם לך לעצב, תיסכול, אכזבה. או לחלופין – להרפות מהגעגוע. לא לחשוב על אותו אדם, ובמקום זה לעשות דברים אחרים כמו להאזין למוסיקה, לפגוש או לדבר עם חברות, לכתוב, לצייר, לסדר את הבית…

ישנם מליון דברים שאת יכולה לעשות במקום לבכות ולהתגעגע.

את יכולה גם להבין שהצרכים של אותו אדם שונים מהצרכים שלך, והוא שונה ממך, יכול גם להיות שאת צריכה לידך מישהו שתתגעגעי אליו פחות, כלומר מישהו שתפגשי אותו הרבה והקשר שלכם יהיה יותר אינטנסיבי. כל אחת ומה שמתאים לה.

את חייבת לזכור שזכות הבחירה בידייך. וחשוב מאוד שתבחרי בדרך שגורמת לך הרגשה טובה, ולא בדרך שמביאה אותך לעצב ולדמעות.

רגש הגעגוע הוא טבעי, אנושי. והוא הכרחי לכל קשר, שכן הוא מניע לפעולה ובעצם "מחזיק" את הקשר. למה הכוונה?

כשאת מרגישה געגוע לאדם, כשאת חושבת עליו, בדרך כלל את תעשי פעולה כלשהי – תתקשרי אליו, תכתבי לו, תציעי לו להיפגש.

אם שני הצדדים או אחד מהם לא מרגיש געגוע כלפי הצד השני – הקשר לא יתקיים. כל קשר טוב ניבנה על תחושה של געגוע הדדי – וכשאין געגוע ורצון להיפגש – לא יהיה קשר.

ישנה הקבלה בין עומק האהבה לעוצמת הגעגוע. אם אינך מרגישה געגוע כלפי אדם שלא פגשת או דיברת איתו במשך תקופה – ככל הנראה, אדם זה לא נמצא בתוך ליבך ואהבתך אליו אינה גדולה.

לאחר פרידה מאדם שאתם אוהבים – ישנה כמובן תחושה של געגוע. מטבע הדברים, ככל שחולף הזמן, וככל שנעים לכם יותר ומצב רוחכם יותר טוב – הגעגוע פוחת ופוחת.

להתגעגע לאדם אהוב שנפטר זה מובן והגיוני. לעומת זאת, להתגעגע לאדם שלא מתגעגע אלייך, או לאדם שנגמר הקשר הרומנטי איתו – זה להתעסק יותר מדי בעבר ובמה שאולי יכול היה להיות ולא קרה – וזה מבזבז לך את האנרגיות וגורם לך לתחושה לא נעימה ואף לעצב. מצד שני, שמעתי גם על סיפורים של בני זוג שנפרדו ולאחר זמן מה, לעיתים אפילו שנים… חזרו זה לזרועות זה בעקבות געגוע וזכרונות טובים, ובעיקר בגלל האהבה.

אני מאמינה בהדדיות – זה "בסדר גמור" (למרות שאין "בסדר" ו- "לא בסדר" בעניין הזה) להתגעגע למי שאת אוהבת, ושאוהב אותך. זה משאיר את הקשר ביניכם חי, אוהב, מרגש.

אדם שאינך מרגישה געגוע מצידו ורצון להיות במחיצתך – לעיתים שווה לתת לדברים זמן, כדי לראות איך יתפתח הקשר. אבל אם הזמן חולף ואינך מרגישה הדדיות, חבל שתחושי  געגוע שמוביל אותך לעצב. זה מיותר. תמקדי את האנרגיות שלך בדברים שעושים לך טוב – ביצירתיות, במפגש עם אנשים שנעים לך בחברתם, ובמחשבות טובות.

תתעסקי בהווה, בחיים עכשיו, תנווטי את הרגשות הטובים שלך כלפי אנשים שאת מרגישה שהם מחזירים לך רגשות טובים – כמו משחק מטקות על שפת הים – ולא כלפי אנשים שלא מחזירים לך אהבה.

יש גם דברים "טובים" בגעגוע

יצירות רבות וטובות נכתבו מתוך רגש גדול של געגוע – ספרים נפלאים ומרגשים, מחזות, שירים, פסלים, ציורים שצוירו ע"י ציירים שהתגעגעו לאהובתם… לפעמים זה בסדר "להתבוסס" בתוך הרגש של געגוע גדול, להרגיש עצב, ערגה, תיסכול. לשאול את עצמך שאלות, להרגיש ולא להתעלם מהרגשות שלך. היום הקשבתי לשירים של אדל המוכשרת, והרהרתי בכל שהיא עשתה קריירה מפוארת והמון כסף מלשיר על געגוע, עצב וכמיהה לבן זוג שאין איתו קשר (לדוגמא השיר: HELLO).

החוכמה היא גם לדעת לצאת מזה, לא להישאר יותר מדי זמן בתחושה של ערגה כלפי אדם שאין עימו קשר הדדי.

לסיכום – רגע הגעגוע הוא חשוב ומבורך. השאלה היא כמובן במינון שלו, והאם הוא מקדם אותך או משאיר אותך בעבר.

בנוסף כפי שכתבה רחל שפירא בשירה שאני מצטטת בהמשך: געגוע הוא כמו בן משפחה. כלומר, זהו רגש שקיים אצל כולם.

בעצם, לא צריך יותר מדי להתרגש ממנו אלא להבין שזהו חלק ממגוון הרגשות שלנו.

לקראת סיום – הנה שירו של עידן רייכל – געגוע. 

געגוע
עננים משתנים
געגוע
בעלים הנושרים
בתמונה דהויה
אהבה ישנה

געגוע
תראי
איך עוברות השנים
געגוע
פתאום הפכנו גדולים
אין כבר סודות בלחישה
אור דולק מתחת שמיכה

עם כל מה שנסגר לי בפנים
נישאתי ברוח
על כנפי כל השנים
סודות ושקרים
הלב הפצוע
מחכה ליד החמה
איך כל השנים
נישאתי ברוח
עם כל מה שנסגר לי בפנים
סודות ושקרים
הלב הפצוע
מחכה ליד החמה

געגוע
השכונה הישנה
געגוע
לחזור בריצה
ריח ערב שבת
הכול חוזר אליי לאט
ושוב הכול סוער

 

הנה שירה של רחל שפירא – געגוע אינסופי

לִמְצוֹא אֶת הַדֶּרֶךְ,
לִהְיוֹת רְאוּיִים.
לִזְכּור וְלִשְׁמוֹר
וְלִדְבּוֹק בַּחַיִים.
יָמִים וְשָנִים
מַשְׁאִירִים סִימָנִים.
צְרוּבִים הַשֵּׁמוֹת,
הַבָּעוֹת הַפָּנִים.

לִמְצוֹא אֶת הַדֶּרֶךְ,
לִהְיוֹת רְאוּיִים.
לִזְכּור וְלִשְׁמוֹר
וְלִדְבּוֹק בַּחַיִים.

לִפְקוֹחַ עֵינָיִים
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ
גַּם אִם מַעְיָן
הַדְּמָעוֹת לֹא יָבַשׁ.

הַגַּעְגּוּעַ אֵינְסוֹפִי הוּא
וּלְעוֹלָם לֹא יַעֲזוֹב.
הֲרֵי הוּא חֵלֶק מֵעַצְמֵנוּ
בֵּן מִשְׁפָּחָה חָבֵר קָרוֹב.

 

לסיום, הנה "שיר געגועים" של קובי אפללו, שלגמרי יש בו את תמצית הגעגוע. אתם חייבים להקשיב לביצוע המקסים הזה עם מירי מסיקה וקובי אפללו!

היום ליבי אלייך יאיר
היום קולי עלייך ישיר
קרוב אני בדימיוני
וזכרוני שומר שנים

בשיר געגועים נוגע
ושיר געגועים יודע

היום אני שובר שתיקה
היום אני חובק תשוקה
ואל הים אני הולך
את המילים אני שופך

בשיר געגועים נוגע…

חולם שהיא תבוא אלי
אולי תבין את סודותי
אז מסתתר ברגשותי
ותפילתי היא געגועי

 

 

חגית רימון hrimon@gmail.com

אחרי עשרים שנה

מאת: חגית רימון

ac

 

יום אחד, לפני כשנה שנתיים, שמעתי את השיר הנפלא: אחרי עשרים שנה.

והחלטתי לכתוב שיר בנושא – מה קורה במפגש אחרי שנים רבות.

מהי ההרגשה?

קרה לכן, שפגשתן מישהו שאהבתן אחרי זמן רב? מה הרגשתן? אדישות? אהבה? אכזבה? פספוס? …

הנה המילים שכתבתי:

 

 

 

 

 

___

 

 

אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה
פְּגַשְׁתִּיךְ בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב
עֵינַיִךְ נוֹתְרוּ כְּשֶׁהָיוּ
מְלֵאוֹת חֹם וְאַהֲבָה
אַךְ הַקְּמָטִים חָרְשׁוּ פַּסִים
הִזְכִּירוּ אֶת הַזְּמַן שֶׁעָבָר
חִיּוּכֵךְ נוֹתָר מָתוֹק
הִזְכִּיר לִי נִשְׁכָּחוֹת
צְחוֹקִים מְשַׁחְרְרִים
וּנְשִׁיקוֹת אֲרֻכּוֹת
אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה
פְּגַשְׁתִּיךְ בְּאֶמְצַע יוֹם
הַשֶּׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם
וְלִבִּי עָצַר מִלִּפְעוֹם
זְמַן שֶׁעָבָר
לֹא נִתַּן לְהָשִׁיב
נוֹתָר הַחִבּוּק
שֶׁל הָרֶגַע הַזֶּה
וְעִרְבּוּל שֶׁל
שִׂמְחָה וְעֶצֶב בַּחֲזֶה

 

"ביום אחד אמרת לי שדי. את לא יכולה יותר…" מירי – סיפור קצר על סליחה

מאת: חגית רימון 5/9/2014

 

sorry

 

השדרנית ברשת גימל אמרה בצהרים שאנו בפיתחו של חודש הסליחות, ושמה את השיר בביצועו של איציק קלה: "אדון סליחות".
השיר החל להתנגן… "אדון סליחות… חטאנו לפניך רחם עלינו…" וזה היכה בי מירי. היכה בי. השנים שהיינו יחד. אני חטאתי. השתן עלה לי לראש. הייתי יהיר. אני ואפסי עוד. הייתי מגיע למשרד וכולם שם התחנפו אליי. מנכ"ל משרד התשתיות. ראיתי איך המזכירות מתגנדרות לפני שהן נכנסו אליי לחדר. כשהיו מבקשות ממני לצאת להשתלמות, הן עשו לי חיינדעלך. ואני נפלתי. נפלתי. חשבתי שזה מגיע לי. אני המנכ"ל הכל יכול. ונכון, כל הזמן האשמת אותי שאני בוגד בך, אבל הכחשתי. עשיתי פרצוף תמים. ואמרתי לך: "השתגעת? נראה לך שאבגוד בך?" וגרמתי לך להרגיש טיפשה וחשדנית.
"את פרדנואידית". אמרתי לך שוב ושוב כששאלת אותי מדוע אני מגיע הביתה מאוחר, ומדוע יש לי ריח של בושם נשי על החולצה.

אחרי כמה שנים כבר הפסקת לשאול. ראיתי אותך נכבית לי מול העיניים. אבל זה לא מנע ממני להמשיך לחגוג. ליהנות משכרון הכוח. השררה. המעמד. נסעתי לחו"ל לחופשות מטעם העבודה. הצטרפו אליי אנשי צוות המשרד ומשרדים נוספים. לפעמים הוספתי לפמלייה את אחת העובדות היפות שעובדות תחתיי או שבחו"ל "סידרו" לי כל מיני עניינים. אפילו לא הרגשתי רגשות אשמה. כלום. זה מגיע לי. "נותנים לך קח, רודפים אחריך תברח". אז לקחתי. ואת המשכת לדאוג לבית. הוא תמיד היה מטופח ויפה. והילדים שלנו, שיהיו בריאים, את זו שגידלת אותם. ילדים לתפארת. אני רק נהניתי מהפירות. תמיד התחמקתי מללכת לאסיפות הורים. "יש לי ישיבה בערב". תירצתי, כשחגגתי עם הפקידה. ואת תמיד הלכת, הייתי מעורה בכל פרט בחייהם, הסעת אותם לחוגים, נתת להם מהצלחת שלך, מהלב שלך. מהנשמה. והנה, אני כל כך גאה בהם. מה אני בלעדיהם? כלום. עלה נידף.

וביום אחד עלו המים על גדותיהם, ואמרת לי בעיניים כבויות שדי. את לא יכולה יותר. חוקר פרטי צילם אותי מנשק אישה ברכב שלי. נשיקה קרובה, כזו שמזמן לא התנשקנו. והודעת לי שאת רוצה להתגרש. לא עשית שום דבר מאחורי גבי, אפילו לא תבעת אותי ראשונה. רצית להימנע מההליך המשפטי. "את רוצה להתגרש? תעשי מה שאת רוצה." אמרתי לה. והאגו שלי התרסק לרסיסים. "מי את בכלל? את אפס" הטחתי בה. והיא לא ענתה. בכל פעם שכעסתי על משהו שהיא אמרה, ובדרך כלל היו אלה דברים נכונים, הטחתי בה: "את אפס. את לא מבינה מהחיים שלך." והיא שתקה. הלכה לחדר השינה ובכתה. ואחר כך לא דיברנו כמה שעות. ומעולם לא התנצלתי בפנייך על כך. מעולם. הקטנתי אותך כחלק ממדיניות של התקפה. שלא תגלה אותי במערומיי. שלא תראה כמה אני אפס. איש קטן שמתמקד בהנאות החיים שלו, ומזניח את האישה שהבטיח לספק לה את כל צורכה ולשאת אותה על כפיים, ומזניח את הילדים. איש קטן שהולך לעבודה ומרגיש מלך, ורוצה להמשיך להרגיש מלך גם בבית. וחושב שזה שהוא יקרא לאישתו "אפס" זה מה שיגדיל אותו. ירומם אותו. ימחק את העובדה שאני סתם כלומניק שהיה במקום הנכון ובזמן הנכון וקיבל כוח עצום שבכלל לא מגיע לו. הייתי תלמיד בינוני. אבא שלי נהג להכות אותי בחגורה כשהמורה התלוננה שאני מפטפט בשיעור ומפריע. ניסיתי להיות הליצן של הכיתה כדי לקבל תשומת לב. ובערב, כשפגשתי את אבא, הוא אמר לי: "יא חתיכת אפס, מי אתה חושב שאתה? למה אתה מפריע בשיעור?" וכשניסיתי לענות הוא סטר לי. הוא מעולם לא חיבק אותי. ושנים רבות אחר כך, כשהוא כבר ניסה להתקרב, עורי הפך חידודין חידודין כשנגע בי. הוא עדיין חי, אבא שלי. וסלחתי לו. הוא התרכך עם השנים. אבל מילותיו ממשיכות להדהד בי. והעברתי אותן הלאה. אלייך, מיריל'ה שלי. בעצם כבר לא שלי. אחרי כל כך הרבה שנים ביחד החלטת שזהו. ואני הסכמתי. חתמנו על הסכם גירושין והשארתי לך ולילדים את הבית, והיה לי מספיק כסף כדי לקנות לעצמי דירה.

חשבתי שאמשיך בחגיגות, אבל נקרעתי מבפנים. פתאום הגעגוע אלייך קדח בי. כל היום – מירי מירי מירי מירי… מהרגע שפקחתי את עיניי ועד שהלכתי לישון. אפילו כאשר נסעתי לחו"ל מטעם העבודה, חשבתי רק עלייך. מירילה. התגעגעתי לישון לצידך. להריח את ריחך. לארוחות השבת עם הילדים. נכון, נכנסתי מהר לקשר עם אחת הנשים שהיו מסביבי, ואנחנו גרים ביחד. אבל זה לא זה. זה לא זה. והשיר שאני שומע עכשיו "אדון סליחות" הביא אותי מיד לומר לך סליחה. סליחה נשמה טהורה. סליחה שהתעללתי בך במשך כל השנים האלה. סליחה שלא ראיתי את היהלום שהיה לי בבית, ולא הערכתי את ערכו. סליחה ששיקרתי לך כל כך הרבה זמן. סליחה. אני כל כך מתגעגע אלייך…

~~~

 

אם את רוצה לקרוא סטטוסים וכתבות מעניינות, הצטרפי לאתר אישה בפיסבוק

כאן

ביום שלישי באמצע ספטמבר, הוא יצא לה מהלב…

 

 

 

 

‎‎פרסום‎ by ‎אתר אישה‎.‎

מתגעגעת למה שהיה אתמול, למה שהיה לפני שנה ושנתיים ושלוש וארבע, מתגעגעת למקום, לזמן, לתקופה… טל בוקריס מתגעגעת

כשהייתי בת 17  לערך קראתי את הספר "המכתבים של יוני" , בפתיחה של הספר נכתב על "געגוע" והקטע הנ"ל נחרט  בליבי (בימים אלו אני תרה אחר המקור ואיני מוצאת- ממש מתגעגעת לזה).

מאת: טל בוקריס

טל בוקריס, מאמנת אישית ומנחת קבוצות

אני זוכרת שישבתי בסלון ביתו של חבר נעורי (עלם חמודות יפה תואר, אהבתי הראשונה  שנמשכה שש שנים בהן היינו ביחד – צמוד!) וקראתי את הקטע מהספר.

בעודי יושבת ליד מושא אהבתי, הבנתי על מה מדובר, גם כשהייתי קרובה לאהבה, פשוט התגעגעתי.
ככה זה "הגעגוע" – יש לו נטייה להיות נוכח לכרסם, להתפתל ולעקצץ בתעלות הלב.
ומאז, הגעגוע מלווה את חיי גם בימים של טוב וגם בימים של פחות.

מתגעגעת למה שהיה אתמול, למה שהיה לפני שנה ושנתיים ושלוש וארבע, מתגעגעת למקום, לזמן, לתקופה, לאנשים, לאוכל, לריח. אני פשוט טיפוס מתגעגע. אולי בגלל שאני רומנטית ללא תקנה ורגשית שכזו שכל דבר שרקומה בו האהבה אני נקשרת, נתפסת, מפנטזת ומתגעגעת.

בשפה העברית "געגוע" היא תחושה הקשורה לכמיהה או תשוקה לאדם, מקום, זמן, רעיון מסוים. תחושת הגעגוע מלווה לרוב באווירה של עצבות וכאב לב שלא דומה לשום כאב אחר. מן צביטה  מתמשכת בבטן החורטת בזיכרון מוכר וידוע, רחוק –קרוב ובלתי נגיש.

 יש געגוע  יומיומי לאנשים שאיתך : לילדים, לבן/בת -זוג,למשפחה,לחברה – געגוע שכזה הוא פשוט וקל, געגוע במרחק של נגיעה והוא מעלה בניחוחו תחושת נחמה שהנה עוד מעט תוכל/י לראות,לגעת,להרגיש ולהירגע.

יש געגוע למי שכבר לא בין החיים… געגוע כואב ועצוב, שמשאיר אותך חסר אונים ובודד למול תחושת הריקנות העצומה שאתה  חש , התהום הפעורה שלא משאירה שום תקווה. אך יחד עם זאת זהו געגוע שתופס בחיינו "נחלת קבע"  ונדמה שמתרגלים אליו ככל שהזמן עובר, עד כדי כך שלתחושת הגעגוע מתלווים זיכרונות  רחוקים ומתוקים המעלים חיוך נעים.

יש את הגעגוע לאהוב או אהובה שהיו ואינם, פשוט כי נגמר טרם הזמן, געגוע שכולו עצב וערגה, ים של דמעות ולב שזועק : "שובה אלי" – רק הגעגוע ואת/ה לבד.

 ויש עוד געגוע… – געגוע למשהו שקרוב כל-כך ורחוק כאחד… למשהו שכאילו שלך והוא לא… ובעצם אף פעם לא באמת היה שלך. געגוע לכל מה שיכול היה להיות ואם הוא היה….כנראה שהיה נפלא.

לגעגוע  יש ביטויים שונים: הוא יכול להוביל לעשייה ספונטנית כדי למלא את החסך או לפחות להרגיע במקצת את הכאב, זה יכול להיות משהו קטן כמו טלפון או סימוס וזה יכול להיות ב"אקסטרים" : לעזוב הכל  ולנסוע למקום או לאדם אליו אתה מתגעגע(דברים שקורים בד"כ רק בסרטים – חבל לא?).

הגעגוע גם יכול להוביל לעשייה אחרת, לכל מה שלא קשור למושא הגעגוע וזה בא לידי ביטוי בהשקעת זמן נוסף בעבודה , עיסוק רב בספורט, בילויים רבים עם חברים ובלבד שלא להיות רגע לבד, לא להתעסק בכאב,לנסות להעלים אותו,להתעלם ממנו.

געגוע הוא תחושה הקשורה לרגש האהבה בצורה כזו או אחרת. אין אדם יכול להתגעגע למישהו  או משהו שהוא לא אוהב או אהב פעם בחייו.

 כשמתגעגעים זה סימן שמקשיבים ללב. אל תפסיקו !!

כשמתגעגעים… צריך להתגעגע. לתת לגעגוע להיות בתוכך ולהרגיש. כל ניסיון הדחקה רק יידחה את התחושה,ובינתיים הגעגוע  ימשיך לקונן בלב,בבטן,בראש ויכאב.

כדי להתמודד עם התחושה מומלץ להשתמש בטכניקה פשוטה: הקציבו זמן לגעגוע באופן מודע. וזה הולך ככה: כשאתם מרגישים שתחושת הגעגוע מתחילה לפלח ללב, לבטן, עצרו כל פעולה שאתם עושים, וצאו ל-"הפסקת געגוע" של 5 ,10 ,15 דקות (כמה שתחליטו). אתם יכולים לצאת לעשן, לשתות קפה, לעשות סיבוב, להקשיב לשיר או סתם לשכב על המיטה ולהתגעגע. במצב כזה  בו אתם מאפשרים לעצמכם  להרגיש ולהתמודד, אתם נחים עם הגעגוע עד שהוא עובר. יכול להיות שפסק הזמן הזה יספק אתכם , עד הפעם הבאה ויכול להיות שזה השלב שתחליטו להיות רומנטיים במיוחד ולעשות מעשה שישפר את התחושה ואולי אף יביא לתוצאות רצויות.

הפסקת הגעגוע "מלמדת"  את הראש, המוח והלב  לזהות את התחושה, להכיר בה ולא לפחד ממנה וע"י כך מרגיעה את הגעגוע, פשוט כי נתתם לו מקום ולא התעלמתם ממנו.
כי ככה זה הגעגוע: "מתפלח" מידי פעם ופשוט רוצה שיתייחסו אליו קצת. אחר כך הוא עובר… עד הפעם הבאה, שהרי אי-אפשר באמת לברוח ממחשבות, אבל כן אפשר לבחור אותם בצורה מודעת וע"י כך להקל, במקרה הזה – על הגעגוע.