מאת: חגית רימון hrimon@gmail.com

ספרי לי על עצמך
בדצמבר הקרוב ימלאו לי 28 חורפים, אני פעילה בחזית לשחרור בעלי חיים ומקדישה את מרבית שעותיי לפעילות למען אלו, טבעונית מזה שנתיים וחצי, ובעיקר, ממש ממש מעצבנת. באמת, או שאוהבים אותי, או שממש, אבל ממש לא יכולים לסבול אותי.
את מעלה הרבה פוסטים בפיסבוק, הקשורים לפעילויות בנושא טבעונות
לפני כשנתיים וחצי, אבא שלי בחר באורח חיים טבעוני בכדי להימנע מפגיעה במי שאין שום צורך לפגוע בו. מספר ימים אחריו הצטרפתי אליו. לא ידעתי מה זו טבעונות, גם לא מה טבעונים אוכלים. הייתי בטוחה שטבעונים אוכלים רק מלפפון. אבל כשהוא הסביר לי כמה זה נבזי ללטף את בוני, הכלב שלי ז"ל, כשבתפריט שלי יש גורים אחרים, חמודים לא פחות מבוני, הבנתי שאין שום אפשרות אחרת. פתאום קלטתי, אני אוכלת בעלי חיים חמודים.
מספר ימים לאחר מכן, שוב בשיחה עם אבא שלי, אמרתי לו שמשהו חסר, לא יכול להיות שטבעונות זה מספיק, הרי הורגים אותם שם, בועטים בהם, מחשמלים אותם, חותכים אותם, אני לא מונעת מכל זה לקרות. אז הצטרפתי לפעילות של תנועת החזית לשחרור בעלי חיים, בה אני פעילה עד היום הזה.
למה את פועלת בנושא?
כי הם לבד. כי אין מספיק אנשים שעושים את זה. על היד שלי מקועקע ציטוט באנגלית של מרתין לותר קינג, שאומר, בקצרה, שמי שמשלים עם העוולה, מעורב בה בדיוק כמו זה שפועל להנצחתה. הקעקוע הזה הוא התחייבות שלקחתי על עצמי לעולם לא להשלים עם העוולה, לעולם לא לעמוד מן הצד ולחכות שמישהו יעשה משהו בעניין. אני "מישהו".
במה מתבטאות הפעילויות שלך בעניין?
מה שטוב במאבק לשחרור בעלי חיים, זה שהוא מתאים באמת לכולם. כל אחד יכול לפעול למענם. בין אם לדבר עם אנשים, לעשות הסברה לחברים, משפחה, שכנים וכו'; יש אינסוף דברים שאפשר לעשות כדי לעזור להם, ואם למישהו אין הכשרה או התמחות בשום תחום – שידבר. שיספר. שילבש חולצות עם תמונות שלהם מהמקומות האלו בהם הם מוחזקים. שיבוא להפגנות. שישתף פוסטים בפייסבוק. לא חסר מה לעשות. באופן אישי, קשת העשייה שלי היא ממש רחבה. החל מעיצוב פוסטים, עריכת וידאו, הפצה אינטנסיבית, הפעלה של צוות מפיצים, מחאות, הסברות יזומות בשטח, הפגנות, ועד פעולות רדיקליות במסגרת פעילותה של תנועת החזית. פייסבוק הוא כלי מטורף והפרופיל האישי שלי משמש בעיקר בשביל זה.
במה את עוסקת?
התחום שלי, בתכל'ס, הוא שיווק ומכירות. הייתי מנהלת סניף, אני טובה בלהוציא כסף מלקוחות. אבל בשנה האחרונה אני כמעט ולא עובדת, ובאמת מקדישה את מרבית שעותיי לפעילות למען בעלי חיים.
מה את עושה בחזית לשחרור בעלי חיים? בבקשה ספרי על הארגון הזה
תנועת החזית לשחרור בעלי חיים היא תנועה עולמית שקיימת כבר יותר מ-40 שנה. החזית הישראלית היא התנועה הרדיקלית הגדולה ביותר בישראל היום, היא קמה לפני שנתיים ע"י קבוצת אנשים קטנה שאפשר לספור אותם על יד אחת, אליהם הצטרפו עוד ועוד אנשים, מצפון ועד דרום, בכל הגילאים, נוצרים, יהודים, מוסלמים, אנשים שיש להם מטרה אחת שקושרת ביניהם – לשים קץ לסבל של בעלי החיים.
אפשר לומר שהיום, שנתיים אחרי, עיניהם של ארגונים מכל העולם נשואות אל החזית בישראל, התנועה מונה כיום מאות פעילים ועשרות אלפי תומכים, ומקיימת פעולות רדיקליות שגוררות פעולות דומות במדינות רבות אחרות. קשה על רגל אחת לסקור את הפעילות האינטנסיבית של התנועה – מיצגים, תיעודים, חשיפות, תחקירים, הסברות, מחאות, פעולות שחרור, הצלות, חסימות בתי מטבחיים, פעולות ישירות, מאות אזכורים במדיה שהביאו לחשיפה נרחבת וחסרת תקדים על מצבם העגום של בעלי החיים ויצרו שיח ציבורי שמעולם לא היה כאן לפני כן.
התנועה, במלחמה שלה אל מול הגופים הכלכליים החזקים ביותר, פועלת מתוך ההבנה שהמצב, כמו שהוא היום, פשוט לא יכול להמשך עוד. ההתייחסות אל אותם יצורים טובים ותמימים, כמוצרים עם מדבקת מחיר, חייבת להפסק. זו מלחמה קשה כי אין לנו את הכלים שיש לאותם גופים, לשטוף לאנשים את המוח, לגרום להם לחשוב הם עושים את הדבר הטוב והנכון עבור הילדים שלהם ועבור עצמם, אין לנו את המשאבים הפיננסיים, אבל את יודעת, כל שקר סופו לצוף ולהתגלות. אי אפשר לשקר לנצח. האמת בסוף מנצחת, הטוב מנצח, הצדק מנצח. לפעמים מהר, לפעמים לאט, אבל בסוף, הוא תמיד מנצח. בשורה התחתונה – לאף אחד לא מגיע לעבור את העינויים האלו. חכם או טיפש. הם מרגישים. איך אפשר להכאיב למי שמרגיש?
זהו עולמם כשם שזהו עולמנו, אין להם לאן ללכת. זו אכזריות שאין לה סליחה. במקום בו ניתן למנוע סבל – חובה למנוע אותו. טוב לב, אם נגדיר אותו כעשיית טוב והימנעות מעשיית רע, הוא זה שמביא בסופו של דבר את אלו שמסוגלים לגלות חמלה כלפי מי שזקוק לה יותר מכל – אל המעגל האקטיביסטי ששואף לעקור מהשורש כל תפיסה לפיה פגיעה במישהו אחר יכולה, באיזושהי דרך, להיות לגיטימית. זה מה שעושה תנועת החזית. החזית לשחרור בעלי חיים מורכבת מהמון איכותי של אנשים, שהחליטו: לא עוד. אני חלק מהתנועה הזו, מאחוריה ולצדה בטוב, ברע, באש, במים, וגאה להיות.
התנועה הזו היא עובדה קיימת, לא משנה באיזה שמות יכנו אותה – כת, קיצוניים, פנאטיים, ארגון טרור – בשורה התחתונה, אי אפשר עוד להתעלם מהתנועה הזו. אנחנו כאן ולא הולכים לשום מקום. לאנשי התעשייה שקוראים לנו טרנד, מצפות לכם הרבה הפתעות מאיתנו בעתיד הקרוב.
אני לא מגדירה את עצמי כמישהי בעלת איזשהו קושי ביכולת הביטוי, אבל דווקא כשמדובר באריות, איכשהו, אני תמיד מתחילה לגמגם. לא מצליחה להסביר! כנראה שזה פשוט בלתי אפשרי לתאר במילים את התחושה שהם גורמים לך, לעמוד ליד אריה, להשפיל את המבט כי הם פשוט מסתכלים לך ישר בעיניים, והעיניים שלהם פשוט מקפיאות לך את הדם וגורמות לברכיים שלך לרעוד.
תמיד ידעתי שאני אעבוד עם אריות. אוכלוסיית האריות נמצאת בסכנת הכחדה לא פשוטה בכלל – לפני 30 שנה היו כ-375 אלף אריות באפריקה, היום יש פחות מ-12 אלף. היום אני פשוט מבינה שיש המון, המון אחרים שזקוקים לעזרה.
באיזה אופן המעבר לטבעונות השפיע עלייך?
מה החלום שלך?