אחרי 30 שנה… קמה בבוקר אישה ומתלוננת. האם זה טוב? האם זה רע?

אחרי 30 שנה… קמה בבוקר אישה ומתלוננת. האם זה טוב? האם זה רע?

חגית רימון

אחרי 30 שנה… התמונה להמחשה בלבד.

אין לי בעיה עם זה
שיזכירו לאדם פשעים שעשה גם לפני 40 שנה
אם גנב או נהג באלימות או הטריד מינית או ניסה לאנוס…
אם לא התנצל על מעשיו ולא ביקש מחילה,
שמעשיו יבואו מולו גם אחרי 40 שנה.
יש חוק ויש מוסר וצדק.
יש את נושא ההתיישנות והבעייה של הבאת ראיות אחרי שנים רבות
ויש את העניין המוסרי – אסור לפגוע באדם אחר באלימות, בגופו או בכספו
ועניין הצדק – אדם שפשע, שפגע באישה וגרם לה לנזק נפשי, או שנטל מאדם אחר את כספו במירמה – למה שיתקדם בסולם? אם אפילו לא עצר לרגע לבקש סליחה.

האם המתלוננת נגד השופט משקרת? מסלפת? קשה לי להאמין שאישה קמה בבוקר וממציאה דבר כזה. אבל מי יודע… אף אחד חוץ ממנה ואולי חוץ מהשופט, אינו יודע מה בדיוק היה. או לא היה.
תודה לכל אישה שאוזרת אומץ לספר על הפגיעה בה. ומצד שני, מי שממציאה שקרים כדי לפגוע או כדי לקבל פיצוי כספי – זה דבר דוחה ולא מוסרי ובבחינת עבירה פלילית.

אני סבורה שכל מחאת ה- me too היא מבורכת. על אדם להתמודד עם פשעים ועבירות שביצע, גם לפני שנים רבות.
אם אינכם מעוניינים שיזכירו לכם פשע שעשיתם לפני 30 שנה – פשוט אל תעשו אותו! ואם כבר עשיתם, אז קחו אחריות, תתנצל ותפצו את מושא העבירה.

מחאת ה me too הביאה לדברים מבורכים בעיניי. 
גברים חושבים עכשיו עשר פעמים לפני ששולחים ידיים לאישה או מוציאים כלפיה מילה גסה. ועדיין רבים מאוד מעשי הפשע כלפי נשים.
דבר מבורך נוסף הוא שיפור מעמד הנשים. הן פחות ופחות משמשות ככלי למימוש יצרם של גברים דוחים, והן צוברות כוח שוויוני.
הלואי שהמחאה תתפשט בכל העולם, בכפוף לכך שלא יהיו תלונות שווא. כי זה דבר נורא כשלעצמו.

"למה נזכרת רק עכשיו??" הנה 10 תשובות!!

פעמים רבות, כאשר נשים מתלוננות על הטרדה מינית או אונס שעברו לפני שנים, יש המגיבים להן במשפט: "למה נזכרת רק עכשיו??"

מאת: חגית רימון

חגית רימון - תעריכי את הדברים שיש לך
למה נזכרת עכשיו?

אנו חיים בתקופה שבה האמת רוצה לפרוץ החוצה.

נמאס לה להסתתר, להתבייש, להאשים את עצמה.

האמת משתוקקת לראות אור יום, להתאוורר, לחלץ את איבריה ולומר בקול – "הנני כאן. הביטו בי. איני אשמה. איני מכוערת. נמאס לי להתחבא בחושך."

אושרת קוטלר סיפרה לאחרונה שלפני כ- 25 שנים, אלכס גלעדי, שהיה אדם בעל קשרים וסמכות, התחיל איתה ואמר לה: " את לא יודעת איך מתקדמים בטלוויזיה בהוליווד? "

נרי ליבנה סיפרה שבמהלך קשרי עבודה עם גלעדי, כשהיה כמובן מעליה בהיררכיה המקצועית, הזמין אותה לביתו ובעוד שהיא חשבה שמדובר בקשרי עבודה, כשירד למטה פתח את חלוקו והראה לה את "החליל" שלו ואמר לה: "דברי אליו."

לאחרונה שתי נשים טענו שלפני שנים רבות הן נאנסו ע"י גלעדי, ואחת מהן סיפרה שהוא אמר לה ש"כוכבות" רבות בטלויזיה נהיו כאלה לאחר שעברו במיטתו… הנה הכתבה

דנה וייס סיפרה שלפני כ- 15 שנים, גבי גזית נהג לנשקה בפה מבלי לקבל את אישורה. לאחר הפרסום שלה ושם אישה נוספת, זרמו טענות נוספות של נשים כלפי גבי גזית.

נשים רבות נוצרות את ההטרדות המיניות שעברו במשך שנים רבות. אבל לעיתים, בעקבות סיטואציות מסויימות, הן מחליטות שלא עוד, שנמאס להן לשתוק ולהסתיר, והן מפרסמות את מה שעברו.

ואז חלק מהתגובות שהן מקבלות זה: "למה נזכרת עכשיו?" שזוהי תגובה מזלזלת שטמונה בה האשמה כלפיהן ובעצם אמירה שאם שתקת עד עכשיו, אז תמשיכי לשתוק, כי זה כבר לא רלוונטי מה שאת טוענת.

אתמול פרסמתי בדף הפיסבוק של "אתר אישה" סרטון מלפני 29 שנים, שפורסם בדף הפיסבוק של "כאן ועכשיו", ובו רואים את גבי גזית ממש שולח את ידו לעבר השד של רקדנית בטן שהגיעה לתוכניתו, גם סוחט ממנה נשיקה ומנסה להפשיטה. זהו סרטון מטריד והנה הוא בדף של "כאן ועכשיו"

 

נשים רבות הסתייגו מהסרטון, אבל היו גם תגובות כאלה:

אתי: "29 שנים ???? ורק כעת מתעוררת ???? איפה היית כל השנים הללו ???? אתם ואתן ממש מגזימים עם התלונות שלכם ודי נמאס לראות ולשמוע."

 טלי: "לא נמאס לחפש דברים מהבוידם?! איפה הייתם בזמן אמת?"

מגיבה נוספת: "שחררו לחץ. חלק מזה זו פרובקציה לשמה. נכון הוא לא היה צריך לנהוג כך אבל עכשיו להתחיל לנבור 20 שנה לפני ."

 רותי: "יש כמוהו אלפים. המעצבן שנזכרו עכשיו כי נעים להיזכר."

אז למה נזכרתן עכשיו?? הנה 10 תשובות!!

  1. למה נזכרת רק עכשיו? כי התביישתי כל כך הרבה שנים ולקחתי עליי חלק גדול מהאשמה. אבל התבגרתי והתחזקתי והבנתי שלא עוד. אני לא מתביישת במה שמישהו אחר עשה לי בניגוד להסכמתי.
  2. למה נזכרת רק עכשיו? נשים נוספות התלוננו תלונות דומות על האיש. כך שאני מבינה שלא הייתי היחידה!!
  3. למה נזכרת רק עכשיו? התביישתי להתלונן. מי יאמין לי?? וחוץ מזה, בטוח שכולם היו תומכים בו כי הוא כל יכול בענף התקשורת ואם אתלונן ינדו אותי ואאבד את משרתי.
  4. למה נזכרת רק עכשיו? כי הצדק צריך לצאת לאור, גם אחרי שנים רבות. וכן, יש פה גם קמצוץ של נקמה על הפגיעה שנעשתה שלפיי.
  5. למה נזכרת רק עכשיו? כדי לחזק נשים נוספות. תראו לדוגמא את פרשיית הארווי ויינשטיין (וגם ביל קוסבי). הוא הטריד מינית למעלה ממאה נשים!! את חלקן הוא אנס. אבל כולן שתקו כי הוא מפיק על והן עלולות להפסיד את עבודתן והוא גם איים עליהן בהגשת תביעת דיבה. אבל ברגע שלאישה אחת היה אומץ לספר את מה שהוא עשה לה, נפתחה תיבת פנדורה ונוספו עוד נשים רבות שסיפרו על אירועים מטרידים מצידו.
  6. בזכות הנשים האמיצות כגון דנה וייס ואחרות שמסרות על מה שהיה, זה נותן לנשים נוספות כוח ואומץ לספר על מה שהיה.
  7. למה לא סיפרתן אז ולא התלוננתן במשטרה? כי סביר להניח שהאדם שהטריד היה מכחיש, וקשה להוכיח אונס או הטרדה מינית אם אין עדים או שהעדים מפחדים, ולהיחקר במשטרה זה מאוד לא נעים וגם בהחלט יכול להיות שהיו סוגרים את התיק, ואת היית נשארת מחוסרת עבודה, עם אות קין על המצח ובמצב יותר קשה שלא האמינו לך.
  8. אז למה נזכרת עכשיו? כי עכשיו האיש שהטריד כבר לא מאיים עליי, אני אישה חזקה יותר, יש לי יותר ביטחון בעבודה והיום יאמינו יותר למילה שלי מול אותו אדם.
  9. למה נזכרת עכשיו? כי האיש הזה, שהטריד אותי מינית, שניצל את מרותו עליי והפחד שלי לאבד מקום עבודה – האיש הזה לא ראוי להיות נשיא, האיש הזה לא ראוי להישאר במשרתו הבכירה, האיש הזה לא ראוי לכבוד והערכה שאתם רוחשים לו. תדעו שמתחת לחזות של אדם ממלכתי ומוכשר וכריזמטי, מסתתר גבר בריון שהטריד נשים ועשה בהן כרצונו.
  10. אז למה נזכרת עכשיו? כי נמאס לי לשתוק!! די! נמאס! גברים – תשלטו על "החליל" שלכם, תשמרו על הפה שלכם, ותפסיקו להטריד. אל תנצלו את סמכותכם המקצועית על אף אישה, ואל תתנהגו בבריונות.

והנה סיבה 11 שהוסיפה מיטל: כי הייתי רק ילדה ואמרת לי לשמור את זה בסוד, כי היו לי פחדים שבגללם לא רציתי לספר, פחדים של ילדה שרק שהתבגרתי הבנתי אותם.כי פחדתי שאם אספר תעשה לי משהו רע יותר או למישהו שאני אוהבת, כי לא רציתי חיים במערכת משפט של חקירות ולהסתכל לך בעיניים בזמן שבטח תכחיש. כי רק רציתי לשכוח.

חגית רימון hrimon@gmail.com

 

 

"לא ראיתי מול העיניים שלי גבר, אלא נמושה שמנצלת הזדמנויות" – סיפור קצר / אתר אישה

מאת: חגית רימון

eye

 

אתמול בערב אחרי שהתקלחתי והבית היה שקט, אף אחד לא היה בו, לפני שנכנסתי לחדר שינה הסתכלתי על עצמי במראה. לראשונה מזה הרבה שנים שהסתכלתי על עצמי. אבל באמת הסתכלתי על עצמי. עמדתי עם כל הגוף שלי עירום מול המראה. ומה שראיתי לפניי – לא אהבתי לראות. לא ראיתי לפניי גבר, גבר זקוף, גאה, חזק, גבר שנותן, גבר שעושה, גבר שדואג, ראיתי מול העיניים שלי נמושה. פשוט נמושה. נמושה שמנצלת הזדמנויות. ראיתי מישהו שאני מכיר אותו אבל אני לא רוצה להכיר אותו. שלא בוחל בשום אמצעי כדי להתקדם. ראיתי מישהו שכל אישה אשר הייתה נכנסת אליי למשרד, הייתי מפשיט אותה בעיניים. ככה סתם. בלי בושה. את אישה ואת באת אליי ויש לי את הכוח אז אני אסתכל איך שאני רוצה. ואני אדמיין אילו דמיונות שאני רוצה עלייך. שאני מזיין אותך מכל הכיוונים. ופורם לך את הכפתורים של החולצה. ובמקום לחשוב על מצב הביטחון, ובמקום לחשוב על תפוקות, חשבתי על איך לדפוק אותה. במקום לבלות זמן עם אשתי, הייתי מדמיין את המזכירה שלי באיזו יאכטה בים. בסדר, זה לא רע לדמיין. אני מניח שגם את מדמיינת לפעמים, לא? אבל זה לא היה סתם דמיון. גם הרשיתי לעצמי הכל. כאילו אני איזה סולטן.


אני ראיתי את התגובות של המזכירות שלי, של העובדות שלי, של אנשים שנכנסו אליי. אני מיד קלטתי. חלק הסתכלו בי במבט מעריץ של וואוו, אני מנכ"ל, של חברה גדולה שמגלגלת מליונים ומרוויח אולי איזה מאתיים אלף בחודש, ונוסע לחו"ל כל הזמן. וחלק באו בשביל לעבוד. אני קלטתי את זה שהם באו בשביל לעבוד. אבל דווקא את אלו שבאו בשביל לעבוד אני ראיתי בהם כמיותרים. כמי שמפריעים לי, מאפילים עליי, גורמים לי להרגיש שאני לא בסדר, שזמני קצר בחברה. והתייחסתי אליהם בזלזול. בישיבות השתקתי אותם ולא נתתי להם לדבר, ביקרתי את עבודתם על ימין ועל שמאל, בלי הצדקה אמיתית. ואת העובדות שלא שיתפו עימי פעולה, והתנהגו אליי באופן קורקטי, הרחקתי ממני. הרגשתי התנשאות מצידן, והאמת שפחדתי. כמו שהמזכירה שהתחלתי איתה, ואשר היא אמא חד הורית שחיפשה עבודה בנרות, פחדה ממני, כך אני פחדתי מהעובדות שלא שיתפו עימי פעולה ולא נענו לפלירטוטיי.
ועכשיו אני מביט בעצמי ובא לי להקיא. אני לא דוגמא לכלום. נכון, פרנסתי היטב את הילדים ואת אשתי, אבל מה עוד נתתי להם? אילו ערכים? של לקחת מה שלא שייך לך? של לזלזל בזולת? של לבגוד? לשקר?
בוא הנה, תסתכל לי בעיניים ותשמע דבר אחד. אתה יכול לשכוח ממי שהייתי עד לפני רגע. אני בוחר לשנות את חיי. מעכשיו אני נאמן. מילה שלי זו מילה. הגיע הזמן שאנהג באשתי בכבוד, שאבלה זמן עם ילדיי, שאתייחס במקצועיות לעובדיי. תסתכל לי בעיניים. אני נשבע לך שמהרגע הזה אני בנאדם חדש.

 

גבר – סיפור קצר על גבר מטריד מינית

אתמול בערב, אחרי שהתקלחתי והבית היה שקט (אף אחד לא היה בו) – לפני שנכנסתי לחדר השינה הסתכלתי על עצמי במראה

מאת: חגית רימון

התמונה להמחשה בלבד
התמונה להמחשה בלבד

 

אתמול בערב, אחרי שהתקלחתי והבית היה שקט (אף אחד לא היה בו) – לפני שנכנסתי לחדר השינה הסתכלתי על עצמי במראה. לראשונה מזה הרבה שנים, שהסתכלתי על עצמי. אבל באמת הסתכלתי על עצמי. עמדתי עם כל הגוף שלי עירום מול המראה, ומה שראיתי לפניי – לא אהבתי לראות. לא ראיתי לפניי גבר, גבר זקוף, גאה, חזק. גבר שנותן, גבר שעושה, גבר שדואג. ראיתי מול העיניים שלי נמושה. פשוט נמושה. נמושה שמנצלת הזדמנויות. ראיתי מישהו שאני מכיר אותו, אבל אני לא רוצה להכיר אותו. שלא בוחל בשום אמצעי כדי להתקדם. שעושה קומבינות. ראיתי מישהו שכל אישה שהייתה נכנסת אליי למשרד, או שנפגשת איתי, הייתי מפשיט אותה בעיניים. ככה סתם, בלי בושה. את אישה, ואת באת אליי, ויש לי את הכוח, אז אני אסתכל עלייך איך שאני רוצה. ואני אדמיין איזה דמיונות שאני רוצה עלייך. שאני מזיין אותך מכל הכיוונים. ופורם לך את הכפתורים של החולצה. ובמקום לחשוב על תפוקות, חשבתי על איך לדפוק אותה. במקום לבלות זמן עם אשתי, הייתי מדמיין את המזכירה שלי אתי, באיזו יאכטה בים… בסדר, זה לא רע לדמיין, נו מה, מה, אני מניח שגם את מדמיינת לפעמים, לא? אבל, אבל זה לא היה סתם דמיון. גם הרשיתי לעצמי הכל. כאילו אני… איזה סולטן…

אני ראיתי את התגובות של המזכירות שלי. של העובדות שלי. של הנשים שנכנסו אליי. אני מיד קלטתי. חלק הסתכלו בי במבט מעריץ של וואאוו, אני מנכ"ל של חברה גדולה שמגלגלת מליונים ומרוויח אולי איזה מאתיים אלף שקל בחודש ונוסע לחו"ל כל הזמן. וחלק באו בשביל לעבוד. אני קלטתי את זה שהן באו בשביל לעבוד. אבל דווקא את אלה, שבאו בשביל לעבוד, אני ראיתי בהן כטרף קל. הן צריכות את העבודה. רוצות להתקדם. ואני ניצלתי את זה. בגדול. הייתי זורק להן הערות מיניות. חלק התעלמו, חשבו שאם ישתקו, אני אסתום. אבל לא סתמתי אלא המשכתי והלשון שלי הלכה יותר ויותר רחוק. החמאתי להן בהתחלה על הבגדים היפים. הן הודו לי במילה, אבל לא הפסקתי בכך. אחר כך הייתי חייב לספר להן שהבושם שלהן מוצא חן בעיניי, ושהמחשוף שלהן מוציא אותי מדעתי.
ללשון שלי לא הייתה רסן. הרשיתי לעצמי, לא כי אני מי יודע מה, אלא כי אני סתם חרא קטן. רק עכשיו אני קולט!! איזה חרא אני. איך העזתי לדבר אליהן ככה? מי אני חושב שאני? השתן עלה לי לראש.
ואם חשבתם שזה נגמר רק בלשון, טעיתם. הידיים שלי קיבלו ממני מרחב פעולה מלא. הרשיתי לעצמי לגעת בכל עובדת שמצאה חן בעיניי. כשהיא התקרבה אליי כדי לשוחח עימי או לתת לי דבר מה, הידיים שלי נגעו בה, התחככו בה. חלקן זזו באי נוחות, חלקן קפאו על מקומן. נשים יצאו ונכנסו מחדרי. ככה כבר שנים שאני נמצא בעמדות מפתח. אני מביט בעיניי מול המראה ולא מסוגל להישיר מבט. אני נגעל מעצמי. אני לא גבר. אני סתם זבל. ומהיום, מהיום, גמרתי עם הכל. אם אוציא מפי מילה לא מכבדת כלפי אישה או אדם כלשהו – שאדום לעד. אם ידיי ייגעו במישהי מבלי לקבל רשות – שיקטעו אותן בזה הרגע. מהיום אהיה ראוי להיקרא "גבר". ובזה הרגע אני מתקשר להפתיע את אשתי בחופשה מדהימה בחו"ל.

 

כך מכינים מרציפן בקלי קלות, עם עיצובים מגניבים

מהי הטרדה מינית? אם הוטרדת מינית, כיצד לפעול?

מאת: חגית רימון, עו"ד

22/5/2013

חגית רימון, עו"ד
חגית רימון, עו"ד
צילום: שירי הכהן

לפני מספר ימים התקשרו אליי מרשת א' וראיינו אותי בנושא הטרדה מינית, לתוכנית של יעל יפה וטל ניסן. הנה השאלות והתשובות.

מהי הטרדה מינית לפי החוק הישראלי?

החוק למניעת הטרדה מינית קובע כי הטרדה מינית היא כל אחד מהמעשים הבאים:

1. סחיטה באיומים, כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני. למשל: מעביד המאיים לפטר עובדת אם לא תקיים איתו יחסי מין.

2. מעשים מגונים לפי חוק העונשין. כלומר נגיעה בעלת אופי מיני, ועד אוננות.

למשל: גבר הנוגע באישה לשם גירוי מיני או החושף את עצמו בפניה, ללא הסכמתה.

3.  הצעות או התייחסויות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות; ואולם – אין צורך להראות אי-הסכמה כשההצעות מופנות:

א) לקטין, לחסר ישע, לתלמיד, לסטודנט, למשתקם (אדם עם מוגבלות), למטופל במסגרת טיפול נפשי או בריאותי, לאדם, כאשר המטריד הוא כהן דת  – תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול;

ב) לעובד, תוך ניצול של יחסי מרות בעבודה.

4. התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית.

התמונה להמחשה בלבד
התמונה להמחשה בלבד

 

במישור הפלילי, כאשר מגישים תלונה במשטרה – העונש על הטרדה מינית הוא בין שנתיים לארבע שנים, בהתאם לסוג העבירה.

אם מגישים תביעה בבית המשפט – גובה הפיצויים, לא הוכחת נזק, יכול להגיע עד 50,000 ₪, ואם הוכח נזק התובעת יכולה לקבל גם מאות אלפי שקלים.

עד לפני פחות מ-20 שנה כמעט לא דובר על הנושא של הטרדות מיניות. מה הוביל לכך שהנושא יעוגן בחוק?

המושג "הטרדה מינית" ("sexual harassment") נוצר לראשונה בארה"ב, בשנות ה-80 של המאה ה-20. הוא נוצר תחילה במאמרים ובמחקרים אקדמיים פמיניסטיים, משם עבר לפסיקה של בתי המשפט ורק לבסוף הגיע לחקיקה.

איסור על הטרדה מינית בעבודה נקבע בשנת 1988 בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. במדינת ישראל, כמו במקומות אחרים בעולם, הטרדה מינית היא תופעה חברתית נפוצה הפוגעת בנשים רבות, וגם בגברים. בשלושים השנים האחרונות החלה תסיסה של נשים וארגוני הנשים כלפי התופעה הזו, שבעבר ניתנה לה לגיטימציה גברית. לפי ויקיפדיה, בשנת 1997 כתבה אורית קמיר מאמר ובו הצעה לחוק למניעת הטרדה מינית. את המאמר שלחה לכתב העת משפטים, לוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ולבית המשפט העליון. המאמר השפיע על דיוני הוועדה בכנסת, בראשות יעל דיין, והוביל להצעת חוק שאושרה בשנת 1998 והייתה לחוק למניעת הטרדה מינית.
החוק למניעת הטרדה מינית חולל מהפך. עד לחקיקת החוק, השתרשו בארץ, ובעיקר בצבא, נורמות התנהגות שוביניסטיות פסולות, שכללו הערות מיניות כלפי נשים ואף כפיית מגע בניגוד לרצונן.
החוק עורר ועדיין מעורר בארץ הדים רבים, וישנם רבים, בייחוד גברים, הכופרים בנחיצותו ומלגלגים על תוכנו.

כמה נפגעי תקיפה מינית יש להערכתך?

מעניין שבכל פעם אני רואה שהאחוזים גדלים. בעבר קראתי במאמר ש-30% מהנשים חוו הטרדה מינית, ובאתר של מרכז הסיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית האחוזים מגיעים ל- 40%.

ידוע שמרבית נפגעי התקיפה המינית אינם מדווחים על כך ומגישים  תביעה. למה המצב הוא כזה ואיך את חושבת שניתן לשפר אותו?

ישנן מספר סיבות לכך – אם זה במקום עבודה – אז הפחד להיות מפוטרת. וגם – חשש שלא יאמינו לעובדת אם היא תתלונן על הבוס, וגם שלא יתמכו בגרסא שלה, כי שאר העובדים יתמכו בו כי הם פוחדים לצאת נגדו. למשל במקרה שהדס שטייף חשפה לאחרונה, כל מיני אנשי תקשורת העידו שהם ידעו על חשד להטרדות מיניות, אבל לא עשו כלום. בנוסף לאמור לעיל– האישה שהוטרדה חשה בושה גדולה.

פעמים רבות היא מאשימה את עצמה. ההליך בבית המשפט  או בירור התלונה במשטרה אלו הליכים ארוכים וקשים. צריך המון אומץ כדי להגיש תלונה. ואני מורידה את הכובע בפני כל הנשים שהגישו תלונות. וכמובן שאיני מבקרת ואני מאוד מבינה את הנשים שחששו ולא הגישו תלונה.

איך ניתן לשפר את המצב?

אני חושבת שקודם כל על המדינה להעמיד לנשים שחוו תקיפה מינית מכל סוג שהוא סיוע נפשי. פגישות עם פסיכולוגים מומחים בעניין. פנו אליי נשים רבות וסיפרו שהן נאנסו, אבל אינן יודעות למי לפנות כדי לקבל טיפול נפשי מתאים, ולחלק אין את הכסף לכך.

איך ניתן לשפר את הגשת התלונות בארץ? לשכפל את הדס שטייף לעוד 1,000 נשים. לגרום לגברים שיצרם גובר עליהם והם נהנים להטריד מינית נשים ולנצל את כוחם – פשוט לפחד שהם ייחשפו. להגדיל את הענישה. לפני כמה שבועות קראתי שגנב פלאפונים קיבל עונש יותר כבד מגבר שחטף וכלא את החברה שלו.

צריך ללמוד יותר על הנושא בבתי הספר. להגביר את מתן הכבוד לנשים בפרט, ולבני אדם בכלל. ללמד את בני הנוער כבוד הדדי. יחס יפה לאישה.

 למה לפי דעתך הגבול בין חיזור להטרדה הוא כ"כ לא ברור ובעיקר שנוי במחלוקת בין גברים לנשים?

הוא שנוי במחלוקת כי הגברים רוצים להרשות לעצמם יותר. לחלקם קשה עם העובדה שניטלה מהם הזכות לכפות את עצמם על נשים, להמשיך הלאה גם כאשר האישה אמרה להם לא, לנצל את המרות שלהם כלפי העובדת שלהם. ודבר נוסף – כואב לי לגלות שיש נשים שמנצלות את החוק כדי להעליל עלילה על גבר. הנשים הללו פוגעות בנשים אחרות, ומוציאות שם רע לחוק.

יש גם גברים שחוו תקיפה מינית. האם יצא לך לטפל במקרה כזה? כמה גברים כאלו יש להערכתך?

לא טיפלתי במקרה כזה. אני מניחה שגברים אפילו עוד יותר מתביישים להתלונן על הטרדה מינית. קראתי במאמר ש- 15% – 20% מהגברים חוו הטרדה מינית בשלב כלשהו בחייהם. היה טוב אילו היו בודקים לעומק מה קורה בחלק מהישיבות. מידי פעם אנו שומעים על מקרים מזעזעים בהם הרב ניצל מינית את תלמידיו. פעמים רבות הילדים לא מתלוננים, וגם אם הוריהם יודעים הם חוששים להתלונן כדי שלא ינדו אותם או למעלה מכך.

איך פועלים נגד אדם שמטריד מינית?

קודם כל – תתעדו את אופי ההטרדה. מה קרה ובאילו מועדים.

קיימות מספר דרכי פעולה נגד המטריד, וביניהן:

הגשת תלונה במשטרה – הטרדה מינית הינה עבירה פלילית, והעונש המקסימלי הקבוע בחוק הוא 4 שנות מאסר. יצויין כי בחוק העונשין קיימות עבירות חמורות יותר מהטרדה מינית, כמו למשל מעשה מגונה ואונס והעונש גבוה יותר.

אם מדובר בהטרדה מינית במקום העבודה – ניתן לפנות לממונה על הטרדה מינית במקום העבודה כדי שיבצע בירור.

 הגשת תביעה כספית נגד המטריד – הנפגע/ת יכולים להגיש תביעה נגד המטריד (וגם נגד המעביד). אפשר לתבוע עד 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק. לתביעה אפשר להוסיף פיצוי על נזקים כמו הפסד השתכרות, נזק נפשי וכיו"ב.

מכתב מאיים – נשים רבות שהוטרדו מינית אינן מעוניינות להגיש תלונה במשטרה או להגיש תביעה בבית הדין לעבודה. הן חוששות להיחשף ואינן מעוניינות בהליך ארוך וקשה. במקרים כאלה הן יכולות לפנות לעו"ד כדי שיסייע להן. לפעמים מכתב טוב, מפורט ומאיים מעו"ד מקצועי אל המעסיק שהטריד מינית יכול להביא את המעסיק לפתוח את הכיס ולשלם פיצויים לעובדת שהוטרדה על ידו, וזאת בשל החשש שלו שתביעה פומבית תפגע בו ועדיף לו לשלם.

יצויין שההתיישנות היא עד 10 שנים, ברם יש לבדוק לגופו של עניין החוק.

 לאחרונה מופיעות כותרות רבות בעיתונים על בני נוער שתקפו מינית או שחוו תקיפה כזו בעצמם. האם את חושבת שיש לעורר מודעות רבה יותר בקרב בני נוער לנושא?

בוודאי. חשוב שהתלמידים יקבלו שוב ושוב את המסר שאף אחד לא רשאי לפגוע בהם מינית, וחשוב לחנך אותם לכבוד הדדי. הקללות בהן משתמשים התלמידים הן מזעזעות ופוגעניות – למשל בן זונה, הומו ועוד שאני מעדיפה לא לחזור עליהן. צריך ללמד את התלמידים דרך ארץ. וכמובן שלהורים יש אחריות ראשונה לכך.

 

חגית רימון

hrimon@gmail.com