מה בין קרניים על הראש והתכנית החשאית לחקר עב"מים של הפנטגון?

עכשיו טורי/  עדית קמחי

מה בין קרניים על הראש והתכנית החשאית לחקר עב"מים של הפנטגון?

 

ד"ר עדית קמחי
עדית קמחי

הסבר: החלטתי לכתוב טור אישי שמספר על דברים שמעסיקים אותי, ומאחר שיש רבים כאלה, צפוי להיות מעניין ועשיר לחלוק אתכן/ם מדי פעם באופן זה.

תמיד עניינו אותי הקרניים שעל ראשי בעלי החיים או שתי הבליטות הרכות כמו למשל על ראש הג'ירפה. קרן, אפשר לומר ככה בגדול, דומה לשערה שצומחת  (וגם עשויה מאותו חומר) רק פי אלף מונים. ואני – תמיד עניין אותי השיער.

העסיקו אותי שאלות כגון: למה צומח לנו שיער, ולמה בעיקר בראש? ולמה במקומות האחרים דווקא? ולמה השיער נראה כמו.. אנטנות קטנות, וכאלה שאלות. השיער הוא בעצם סוג של חלבון (קרטין) פלוס מינרלים וויטמינים. זה מתחיל בפלומה כמו שכולנו יודעים ועם הזמן כל זקיק עדין הולך ומתעבה והופך לשערה. גם הקרניים עשויות מאותם חומרים אבל כל זקיק מקבל מנה הרבה יותר גדולה של חומרים. לפני הפלומה יש סוג של קרינה, האנרגיה הזו מתעבה לחומר פלומתי עדין ואחר כך, החומר הפלומתי העדין מתעבה והופך לשערה. במקרה של הקרן פשוט מכפילים את העצמה של השיער פי אלף מונים ומקבלים את הגוש הזה, אלה שנשארים ללא כיסוי קשיח ואלה שמפתחים כיסוי קשיח. כי אכן יש שני סוגים – הרך והקשיח.

למילה 'אנטנה' יש שני פירושים עיקריים. אנטנה או מחוש, היא איבר חישה של חרקים, והיא גם רכיב חשמלי בדרך כלל בצורת מוט לשם הולכה של שדר יוצא או קליטה של שדר נכנס. המקור של המילה הוא בלטינית ופירושה 'מוט'.

אהבתי את שני הפירושים. גם את זה שמתייחס לשיער/קרן כאל איבר חישה, וגם זה שמתייחס אליהן כהולכה של גלי אנרגיה. זה ניכר גם בשמות שניתנו לתופעות הללו: השיער כשער או פתח יציאה וכניסה והקרן משמע ישר הנמשך לאינסוף וגם ישר דרכו זורמת אנרגיה (קרינה). 

ואז, קראתי את ספריו של זכריה סיטצין, חוקר של תרבות שומר העתיקה (זו שכמעט לא מספרים לנו עליה), שניתח את הציורים השומרים על גבי החותמות הרבות שנמצאו, כציורים של חוצנים שהגיעו לכדור הארץ למשימות מסוימות, ובין השאר גם בראו את אדם וחווה. מה זה קשור? סיטצין הראה שלחוצנים הללו יש אנטנות…אה…סליחה… כלומר, קרניים. לא קרן אחת אלא שתיים – אולי אחת היא לפלוס והשנייה למינוס? או אחת לשידור והשנייה לקליטה? בכל מקרה, ה"אלים" או ה"חוצנים" לבושים בלבוש שלא תמיד ניתן להסביר אותו ותמיד תמיד תמיד – יש להם אנטנות על הראש.

כששוחחתי על כך עם היסטוריונים וארכיאולוגים שמרניים, הם השיבו שזהו פשוט סמל. כלומר, באומנות השומרית אל ואדם נראים אותו הדבר, מלבד העובדה שעל ראש האל מצוירות קרניים "זהו ההייצוג האלוהי בתרבות השומרית", הסבירו. 

הבוקר, בדרך לעבודה, כששמעתי את הדיווחים על התכנית החשאית ועל היחידה לחקר העבמ"ים של הפנטגון שכבר עשרות שנים חוקרת את ביקוריהם, ואת השאריות של חוצנים שנשארו כאן באופן זה או אחר, ואת הצורות ההנדסיות הבלתי מוסברות בשדות חיטה, ושהיא מתוקצבת בסכום נכבד בכל שנה מכיסו של משלם המיסים האמריקאי, ושיש תיעוד רב של כלי טייס שצילמו ודיווחו ונתקלו בהם באוויר, נפל לי האסימון.

הבנתי שהקרניים על ראשי האלים אינם סמל, אלא אנטנות פונקציונאליות איתן הם מחוברים אל ספינת אם או כוכב אם או מערכת אם בעודם מסתובבים רחוק מהבית. זו פשוט טכנולוגיה שאנחנו לא מכירים. העובדה שניתן לעלות את כל תנ"ך ולחרוט אותו על ראש סיכה – גם היא קשה לעיכול, אבל בשבוע שעבר ראיתי את זה במו עיניי, כלומר לא ראיתי את זה כי לא ניתן לראות את זה בעזרת העיניים האנושיות, אבל ביקרתי בהיכל הספר במוזאון ישראל, שם מוצג התנ"ך הזעיר בעולם – על ראש סיכה. 

קשה לנו לקבל את הנוכחות של חיים אחרים, כי הסתירו את זה מאתנו במהלך כל החינוך שלנו, כמו שהסתירו את היחידה של הפנטגון. לא רק הסתירו אלא גם הגחיכו את זה בכל מיני פרסומים, סדרות, צילומים שאיכותם ירודה מאוד. בנוסף, ישנו הרובד של חרושת שרלטנים סביב כל עניין, גם סביב העניין הזה. אז אם לא נכנסים לזה לעומק – זה נשמע לנו שטחי ולא רציני.

כדאי פשוט להתחיל להתרגל לרעיון. יש דברים הרבה יותר הזויים, שאנחנו פשוט מקבלים רק בגלל שסיפרו לנו עליהם כשהיינו קטנים. סתם בתור דוגמא, סיפרו לנו שהקרנות רעילות על הגוף מרפאות סרטן. זה הזוי אבל אנחנו מאמינים. גם אם איננו בקיאים בתחום. הסיבה שאנחנו מאמינים היא שלפתע מפרסמים המון מחקרים, ונתונים סטטיסטיים וכביכול מוכיחים את העניין. אלא שהסיבה שמתפרסמים המון מחקרים כאלה היא שמישהו מממן אותם: גוף מחקרי, מדינה, חברה עסקית, וואטבר. והנה, בשבועות האחרונים אנחנו נחשפים לסיפורים של חולי סרטן שלא הסכימו לקבל טיפול כימותרפי ונרפאו, חלקם הגדול – רופאים. מה שמספרים לנו בגיל צעיר וממשיכים לפמפם – זה מה שנחרת. כוחו של חינוך.

לבסוף, ההצעה שלי היא, שלפני שאתם פוצחים בוויכוח האם אותם חוצנים "טובים" או "גרועים", והאם צריך לפחד מהם או לקדם אותם בברכה, וכל סוגי ה"או או" האלה – פשוט תתרגלו שהרעיון הזה אינו כה הזוי. רק עשו לו יחסי ציבור רעים עד כה. 

הכותבת היא בעלת תואר שלישי ביזמות חינוכית ומשמשת מנהלת מחלקת חינוך והדרכה במוזאון ארצות המקרא ירושלים.