כוחה של מחשבה 

האם עצרתם פעם לבדוק מה אתם חושבים על עצמכם? כמה פעמים הבטתם במראה ולא אהבתם את מה שראיתם? 

מאת: שירית שלו

האם עצרתם פעם לבדוק מה אתם חושבים על עצמכם? כמה פעמים הבטתם במראה ולא אהבתם את מה שראיתם? האם ניסיתם להבין למה? האם מי שהביט בכם במראה הוא אתם או מי שאתם מאמינים שאתם?
"פעמים רבות אנו מאמינים שהדברים בחיים הם מקובעים, סופיים. ככה זה וזהו. ילדים בני ארבע אומרים לפעמים "אני ביישן", ומאמינים שזו האמת. הרעיונות שאנחנו מאמינים בהם נראים מאוד לא גמישים. כזה האופי שלי. כזו האישיות שלי. אני לא מקובלת. אני שמן. אני לא טוב בחשבון. דרך הפילטרים האלה הילד מנהל את חייו והפלא ופלא, צובר "הוכחות" לנכונותם.
באימון הילד מבין שרעיונות הם דבר גמיש מאוד, ושכאשר משנים את הרעיון – גם החוויה יכולה להשתנות. מה שמתחיל בזרע בתודעה מסתיים בפרי במציאות (ילדים מתחברים מאוד לדימוי הזה).
לדוגמא, אנחנו יכולים להציע להם לחשוב על כמה רעיונות ביחס לעצמם וביחס לחיים, ואז לבדוק (בגוף) איך זה גורם להם להרגיש. זה עוזר להם להבין שרעיונות משנים את התחושה – ולא האירועים שבחוץ.
לאחר שהרעיון הזה הופנם, אנו מלמדים אותם להתחיל להפנים בתודעה שלהם רעיונות מעצימים – כאלה שייצרו את התחושה שהם רוצים ליצור."
את המילים האלה כתבה רינה כורש-יוצרת שיטת האימון האינטגרטיבי. בקטע הפתיח מוצגת נקודת המבט של הילד- איך אני רואה את עצמי במציאות בה אני חי ופועל. מי אני מאמין שהנני.
את מערכת האמונות שלנו אנחנו מבססים על רעיון שעולה לנו בראש ואתו אנחנו יוצאים אל העולם וחיים אותו בתוכנו. כמובן שאנחנו לא מודעים לכך. אילו היינו מבינים שהכל התחיל ברעיון ושהרעיון הזה הוא שלנו בלבד ולא המציאות האמיתית, היינו מבינים שאנחנו יכולים לשנות אותו. כי היתרון במחשבות שלנו הוא שאנחנו יכולים לחשוב מה שאנחנו בוחרים, אנחנו יכולים וצריכים לנהל את המחשבות שלנו. אנחנו פועלים לפי איך שאנחנו מחשיבים את עצמנו, ועם זה אנחנו מעצבים את המציאות שלנו. לכן אפשר גם לחשוב אחרת, לחשוב מחשבות מעצימות ולא מחשבות שיורידו לנו את הביטחון ושיגרמו לנו לתחושות קשות על עצמנו.
כשילד אומר לעצמו אני לא טוב בחשבון, המחשבות שמלוות אותו תוך כדי האמונה הזו –מגבילות את פועלו בחייו וכדור השלג הזה רק מתעצם וגדל: אני לא טוב בחשבון אז אני לא משתתף בשיעור, אני גם לא מרוכז לגמרי כי המורה "רצה" עם החומר ואני כבר הלכתי לאיבוד מזמן וכך אינני מבין את החומר. אני לא מרגיש נוח לדבר עם ילדים מהכיתה שמבינים טוב ממני את החומר כי אני לא רוצה שיחשבו שאני לא מבין, שאני טמבל, שאני מטומטם….אני מתבייש לספר להורים, לבקש עזרה, אני מתהלך בתחושה קשה, בחוסר והחוסר הזה גורם לי לפעול באלימות אולי, הסתגרות מפני אחרים, בילוי מול המחשב / טלוויזיה בבית לבד, רב עם אחותי הקטנה כי עליה אני יכול. אני עצבני יותר ומחייך פחות, ועוד ועוד.

אז איך נגרום לילד שלנו לכוון את חייו למקום שיהיה לו טוב לחיות בו, לילד שמח וחייכן?
עלינו לחזור למקור, לרעיון הראשוני ש"הפיל" את הילד שלנו, שזרק אותו למקום הזה של – "אני לא מוצלח", אני לא מספיק טוב " ומשם להתחיל לשנות את החשיבה. להעצים את מחשבותיו על עצמו, להביא אותו לתחושות חדשות לגבי עצמו, לתת לו להרגיש אותן, להסתובב איתן בחוץ בין הילדים האחרים, המורים, המשפחה ולחוות את התחושה החדשה הזו שתגרום לו לחזור לחייך.
החיוך הוא פעולה חשובה ולה יתרונות רבים: הוא מרגיע ומפחית לחץ ומתח, מסיר דאגות, הוא משחרר אנדורפינים וסרוטונין לגוף שמהווים ריפוי טבעי וגורמים לנו להרגיש טוב.
עשו מבחן קטן לעצמכם: חייכו, גם אם זה חיוך מזויף (הגוף אינו יכול להבחין בכך) עכשיו נסו לחשוב מחשבות שליליות תוך כדי חיוך. זה קשה! גם אם הצלחתם לחשוב על משהו שלילי אינכם חשים אותו , החיוך מונע מכם להיכנס לתחושה השלילית.
כאשר אנחנו מחייכים הגוף שלנו שולח מסר כי החיים טובים, אז בואו נישאר במצב הרוח הזה וניתן לו להיות.

 

שירית שלו, מאמנת ילדים ונוער בשיטת האימון האינגרטיבי

 

התעוררות היא שם המשחק עכשיו, זה המסר שיורד כל הזמן. תתעוררו! / שושנה דונאיה

הדפסתי שלטים במדפסת שלי ותליתי בבנין שלי, בלוחות מודעות. התחלה. האם זה ישנה את העולם?… 

מאת: שושנה דונאיה

כילדה ובמיוחד כנערה, האמנתי שאנו יכולים לשנות את העולם, שיש בכוחנו להשפיע. ההתבגרות לימדה אותי להפסיק לחיות באשליות. מבחינת העולם המבוגר אדם אחד אינו יכול לשנות כלום.
כילדים, כמתבגרים נלחמנו לעשות שינוי, התמרדנו, כעסנו, התנתקנו, יצרנו לנו בעיות של קשב וריכוז, נעלמנו לעולמות אחרים, כדי להעניש וחלק מאיתנו גם לקחו סמים כדי לשכוח מהעולם שהוא לא נחמד.

כשגדלתי עוד קצת הבנתי שבעצם במקום לשנות את העולם עלי לשנות את עצמי. כשאני משתנה העולם משתנה. הדרך הזו ליוותה אותי זמן רב ואני מאמינה בכך, גם אם באותו רגע זה לא נראה כך והעולם עדיין נראה כל כך גדול וכל כך מסובך.
המסע שלי ליפן וניו זילנד שינה בי משהו, ואחד הדברים שהשתנו – חזרה אלי האמונה שיש בכוחנו להשפיע, והעשייה שלנו יכולה להיות אחרת, לא דרך המלחמה. מלחמה אינה יוצרת אנרגיה חיובית, במלחמה גם המנצחים מנוצחים ומדובר גם בויתור על המלחמה עם עצמי.

הדבר השני היה – יפן וניוזילנד הורידו אותי לקרקע, לאנשים, לעבוד עם אמא אדמה. גיליתי כמה אנשים יכולים להיות טובים, נדיבים ומלאי אמפטיה. גיליתי שיש לנו עולם נפלא ושאני רוצה שיהיה רק טוב, שאני מוכנה להשקיע, ליצור לא רק ברוחני אלא גם בפיזי. ושאנו יכולים להשפיע דרך העשייה החיובית. לסלוח, לחבק, לטפל, לנקות את הכאב שבאהבה.

התעוררות היא שם המשחק עכשיו, זה המסר שיורד כל הזמן. תתעוררו!
הסכמתי שוב ושוב ובכל זאת המסר שוב יורד. תתעוררו!
ביום שלישי האחרון התעוררתי! משהו מההתלהבות של הילדות, נעורים, לעשות, לשנות חזר אלי. הרצון להשפיע. הבנתי שהשינוי צריך להיות לא רק רוחני, אלא גם בפיזי. הרצון ליצור שינוי באנרגיה שלנו, בעם שלנו, שיהיה פתוח יותר, חביב יותר, אוהב יותר. איך עושים זאת? ילדת האינדיגו שבי התעוררה לעשות פעולות.
לדוגמא, אחד הדברים שהקסים אותי ביפן, אוסטרליה וניוזילנד היה שבכל מקום, אנשים אינם מתעלמים ממך. הם מחייכים, אומרים הי, חיוך קטן גורם לך להסתכל בפניו של האדם שמולך, לראות אותו ואז אתה מרגיש אחרת. נדהמתי שנסעתי במשך כמעט שלושה חודשים לבד ולא הרגשתי רגע אחד לבד. האנשים גרמו לי להרגיש בבית. הי וחיוך קטן. וביפן הקידה, התודה, החיוך זה בכלל חוויה.

כשחזרתי לארץ הייתי מאד בתוך האווירה הזו, כל כך פתוחה לראות את האחר, להגיד שלום גם אם לא מכירים, בוקר טוב, חיוך. ואני הולכת לי בבוקר ואנשים הולכים מולי עם פנים קודרות, מאומצות, פנים דואגות. אני מחייכת או אומרת –היי..:), בוקר טוב! לעתים הם מופתעים ועונים גם, ולעתים קרובות יותר מביטים בי מופתעים בצורה של "מי מכיר אותך?"ואחרים אפילו מתעלמים וממשיכים הלאה, לא מאמינים שזה מכוון אליהם בכלל.

רציתי ללכת לראש העיר לבקש ממנו לשים שלטים במסלולי ההליכה "הי! וחיוך קטן אומר "I SEE YOU" :), אם אני רואה אותך, גם אתה רואה אותי והבדידות נשכחת. ועשיתי מעשה, לא גדול, קטן, אבל גרם לי אושר.
הדפסתי שלטים במדפסת שלי ותליתי בבנין שלי, בלוחות מודעות.
התחלה. האם זה ישנה את העולם? האם זה ישנה אותי? לא יודעת, אבל אנחנו מוכרחים להתחיל ממשהו. להתחיל להזיז כי ביחד כן נוכל לשנות את העולם.

ולמה כתבתי כל זאת? כי להתעורר זה לא רק ביכולות הרוחניות שלנו, אלא גם להתעורר מהאדישות, מהקיפאון, לעשיה אחרת, להתכוונן ,ליצור בריאה חדשה. לצאת מהמטריקס. לברוא עולם חדש אוהב, זורם ,ילדותי. נתעורר ונברא מחדש את החלום שלנו , ליצור את גן-יה. זה השם שיצא לי לגן העדן החדש. גן-יה, לברוא אותו מחדש.
במקום להתנתק כדי לדחות מעלינו את העולם "המרגיז" והמכאיב, נחבק אותו לתוכנו.
כמו סיפור הילדים "פרח לב הזהב" שהאהבה הפריחה את הקוץ והוא הפך לפרח.
ואם נרצה אין זו אגדה.

מתעוררת באהבה, אתכם,
שושנה דונאיה

מורה רוחנית, מטפלת ומתקשרת