מתגעגעת למה שהיה אתמול, למה שהיה לפני שנה ושנתיים ושלוש וארבע, מתגעגעת למקום, לזמן, לתקופה… טל בוקריס מתגעגעת

כשהייתי בת 17  לערך קראתי את הספר "המכתבים של יוני" , בפתיחה של הספר נכתב על "געגוע" והקטע הנ"ל נחרט  בליבי (בימים אלו אני תרה אחר המקור ואיני מוצאת- ממש מתגעגעת לזה).

מאת: טל בוקריס

טל בוקריס, מאמנת אישית ומנחת קבוצות

אני זוכרת שישבתי בסלון ביתו של חבר נעורי (עלם חמודות יפה תואר, אהבתי הראשונה  שנמשכה שש שנים בהן היינו ביחד – צמוד!) וקראתי את הקטע מהספר.

בעודי יושבת ליד מושא אהבתי, הבנתי על מה מדובר, גם כשהייתי קרובה לאהבה, פשוט התגעגעתי.
ככה זה "הגעגוע" – יש לו נטייה להיות נוכח לכרסם, להתפתל ולעקצץ בתעלות הלב.
ומאז, הגעגוע מלווה את חיי גם בימים של טוב וגם בימים של פחות.

מתגעגעת למה שהיה אתמול, למה שהיה לפני שנה ושנתיים ושלוש וארבע, מתגעגעת למקום, לזמן, לתקופה, לאנשים, לאוכל, לריח. אני פשוט טיפוס מתגעגע. אולי בגלל שאני רומנטית ללא תקנה ורגשית שכזו שכל דבר שרקומה בו האהבה אני נקשרת, נתפסת, מפנטזת ומתגעגעת.

בשפה העברית "געגוע" היא תחושה הקשורה לכמיהה או תשוקה לאדם, מקום, זמן, רעיון מסוים. תחושת הגעגוע מלווה לרוב באווירה של עצבות וכאב לב שלא דומה לשום כאב אחר. מן צביטה  מתמשכת בבטן החורטת בזיכרון מוכר וידוע, רחוק –קרוב ובלתי נגיש.

 יש געגוע  יומיומי לאנשים שאיתך : לילדים, לבן/בת -זוג,למשפחה,לחברה – געגוע שכזה הוא פשוט וקל, געגוע במרחק של נגיעה והוא מעלה בניחוחו תחושת נחמה שהנה עוד מעט תוכל/י לראות,לגעת,להרגיש ולהירגע.

יש געגוע למי שכבר לא בין החיים… געגוע כואב ועצוב, שמשאיר אותך חסר אונים ובודד למול תחושת הריקנות העצומה שאתה  חש , התהום הפעורה שלא משאירה שום תקווה. אך יחד עם זאת זהו געגוע שתופס בחיינו "נחלת קבע"  ונדמה שמתרגלים אליו ככל שהזמן עובר, עד כדי כך שלתחושת הגעגוע מתלווים זיכרונות  רחוקים ומתוקים המעלים חיוך נעים.

יש את הגעגוע לאהוב או אהובה שהיו ואינם, פשוט כי נגמר טרם הזמן, געגוע שכולו עצב וערגה, ים של דמעות ולב שזועק : "שובה אלי" – רק הגעגוע ואת/ה לבד.

 ויש עוד געגוע… – געגוע למשהו שקרוב כל-כך ורחוק כאחד… למשהו שכאילו שלך והוא לא… ובעצם אף פעם לא באמת היה שלך. געגוע לכל מה שיכול היה להיות ואם הוא היה….כנראה שהיה נפלא.

לגעגוע  יש ביטויים שונים: הוא יכול להוביל לעשייה ספונטנית כדי למלא את החסך או לפחות להרגיע במקצת את הכאב, זה יכול להיות משהו קטן כמו טלפון או סימוס וזה יכול להיות ב"אקסטרים" : לעזוב הכל  ולנסוע למקום או לאדם אליו אתה מתגעגע(דברים שקורים בד"כ רק בסרטים – חבל לא?).

הגעגוע גם יכול להוביל לעשייה אחרת, לכל מה שלא קשור למושא הגעגוע וזה בא לידי ביטוי בהשקעת זמן נוסף בעבודה , עיסוק רב בספורט, בילויים רבים עם חברים ובלבד שלא להיות רגע לבד, לא להתעסק בכאב,לנסות להעלים אותו,להתעלם ממנו.

געגוע הוא תחושה הקשורה לרגש האהבה בצורה כזו או אחרת. אין אדם יכול להתגעגע למישהו  או משהו שהוא לא אוהב או אהב פעם בחייו.

 כשמתגעגעים זה סימן שמקשיבים ללב. אל תפסיקו !!

כשמתגעגעים… צריך להתגעגע. לתת לגעגוע להיות בתוכך ולהרגיש. כל ניסיון הדחקה רק יידחה את התחושה,ובינתיים הגעגוע  ימשיך לקונן בלב,בבטן,בראש ויכאב.

כדי להתמודד עם התחושה מומלץ להשתמש בטכניקה פשוטה: הקציבו זמן לגעגוע באופן מודע. וזה הולך ככה: כשאתם מרגישים שתחושת הגעגוע מתחילה לפלח ללב, לבטן, עצרו כל פעולה שאתם עושים, וצאו ל-"הפסקת געגוע" של 5 ,10 ,15 דקות (כמה שתחליטו). אתם יכולים לצאת לעשן, לשתות קפה, לעשות סיבוב, להקשיב לשיר או סתם לשכב על המיטה ולהתגעגע. במצב כזה  בו אתם מאפשרים לעצמכם  להרגיש ולהתמודד, אתם נחים עם הגעגוע עד שהוא עובר. יכול להיות שפסק הזמן הזה יספק אתכם , עד הפעם הבאה ויכול להיות שזה השלב שתחליטו להיות רומנטיים במיוחד ולעשות מעשה שישפר את התחושה ואולי אף יביא לתוצאות רצויות.

הפסקת הגעגוע "מלמדת"  את הראש, המוח והלב  לזהות את התחושה, להכיר בה ולא לפחד ממנה וע"י כך מרגיעה את הגעגוע, פשוט כי נתתם לו מקום ולא התעלמתם ממנו.
כי ככה זה הגעגוע: "מתפלח" מידי פעם ופשוט רוצה שיתייחסו אליו קצת. אחר כך הוא עובר… עד הפעם הבאה, שהרי אי-אפשר באמת לברוח ממחשבות, אבל כן אפשר לבחור אותם בצורה מודעת וע"י כך להקל, במקרה הזה – על הגעגוע.

 

 

 

נס גדול יהיה פה!

 מאת: טל בוקריס 

אתם מאמינים בניסים?

 "נס" בהגדרה המילונית שלו הוא: "מעשה פלא, דבר שלמעלה מן הטבע" (מילון אבן שושן).
מתוך הגדרה זו מתפרש שאין לו, לאדם שליטה על כך, אין הוא יכול לגרום לניסים שיקרו לו או לאחרים וכל שנשאר זה  להתפלל להם ולקוות.

בחיי האישיים, הייתי עדה לכמה ניסים:

*  תינוקת בת שנה שנפלה מקומה שלישית על רצפת בטון ולא קרה לה כלום, אפילו לא שריטה (אחותי).

*  תינוק שנולד בריא ושלם למרות שהרופאים לא נתנו לא סיכוי ו"דחפו" להפלה בכל שלבי ההיריון (בנה של גיסתי).

*  דוד שלי  שהיה אמור לעלות על הצוללת "דקר" ובדקה התשעים החליפו אותו.

כן, ניסים אכן יכולים לקרות ואיזה נפלא שהם קורים 🙂

אך האם תמיד אנו חייבים לחכות להם שייקרו? אז זהו – שלא!

לא תמיד צריך לחכות לנס, לפעמים אפשר וכדאי לגרום לו לקרות, להתכוונן אליו ולפעול כדי שיקרה. בעזרת התרומה שלכם ליצירת הנס, רוב הסיכויים שיקרה, כל שצריך הוא להאמין ולהעיז לנסות. למשל:

אם אתם מרגישים שהזוגיות שלכם כבר "לא אותו הדבר" אל תיבהלו ובטח ובטח  אל תמהרו  לומר :"שברו  את הכלים  ולא משחקים" – פעלו למען הזוגיות: לכו לייעוץ/אימון וקבלו הדרכה איך אפשר להפוך את ה"אין" שאתם חשים ל"כן" מעודד ( וכן,אפשר שרק אחד מבני הזוג ילך)והנה יצרתם לעצמכם נס!

 "עבר" חתול שחור ביחסים עם חבר או חברה – קורה! מצב מביך ומצער,במיוחד אם אתם מרגישים שלא הובנתם כהלכה, או אם כעסכם  כבר שכח ויש בכם את הצורך "להשלים" ,"לשבור את הקרח" , אל תחכו לנס שזה ייקרה מעצמו – "הביאו" את הנס אליכם ופשוט תיזמו חיוך ,"שלום"  ואפילו שיחהוהנה יצרתם לעצמכם  נס!

ניסיתם להתקבל ללימודים? לעבודה? רציתם מאד "לסגור" עסקה? וקיבלתם תשובה שלילית – אל תתייאשו: כתבו מכתב, ערערו על ההחלטה,היפגשו עם מי שצריך, שלחו מיל, התקשרו – גלו נחישות,מוטיבציה ואמונה בעצמכם – תתפלאו כמה פעמים זה משנה את התוצאה ואולי אף פותח בפניכם אפשרות אחרת, שלא פעם יכולה להיות טובה יותר. ובמקרה שכזה הרווחתםוהנה, יצרתם לעצמכם נס!

לעיתים האדם מתמודד עם רצונות, מחשבות, שאיפות, נמשך למשהו שלא בהכרח נתפס כנכון  ומקובל  וכל אלה יוצרים  חוסר נוחות. לא פעם מה שמקובל ומצופה ,סותר את הרצון,השאיפה,הפנטזיה. במצב שכזה, תנו למחשבות "לנוח" ,אל תמהרו להצהיר הצהרות ולהתחייב למעשים. לעתים, הדרך הלא מקובלת מתבררת כנכונה ביותר בשבילכם, לכן נסו לתת "מקום" לחשיבה אחרת, כזו שתבוא מהלב ,מהבטן. תנו לראש ל-"נוח", ייתכן שדווקא אז  תקבלו את התשובה הנכונה ביתר עבורכם. וזה הנס הגדול שאתם יכולים ליצור לעצמכם!

 נסים, כאמור, הם מעשה פלא שאין לנו שליטה עליהם ובדרך כלל הם מגיעים רק במקרים קיצוניים, קשים (שלא נדע). בחיי היום יום,  לא מומלץ להתעסק בדברים שאין לנו שליטה עליהם-זה בזבוז זמן ואנרגיה. ובכל זאת, תמיד  פתחו את עינכם, את הראש,הלב והנשמה ונסו לראות ,לזהות אלו הזדמנויות עומדות בפניכם לשנות דברים,להשיג אותם,לגעת ולחולל משהו לעצמכם שהוא  "מרגיש" כמו נס.

When you believe somehow you will

you will when you believe

ומי ייתן שיהיו לנו רק ניסים ונפלאות!!! 

 

   

שגרה או שגרע??

 מאת: טל בוקריס, מאמנת אישית, מנחת קבוצות

 

 

המאמנת טל בוקריס

 אנחנו בימים של שגרה.

עברו החגים, הסתיו בפתח ומגיעים להם ימים רגילים, סגריריים וקצרים.

לא פעם אנשים נוטים להתלונן על השגרה, לומר שהיא משעממת, צפויה,ידועה מראש, שלא קורה שום דבר מעניין, כל יום דומה לזה שקדם לו.

אומרים  שהיא מסוכנת ויכולה לכרסם באהבה ובחברויות.

רובנו בדרך כלל אוהבים את המוכר והבטוח,את הידוע מראש, את המסגרת ששומרת ונותנת תחושה של ביטחון, אך יחד עם זאת אנו חשים מידי פעם את הצורך במשהו אחר… חדש… מרענן… שונה… מרגש, האמנם? כמעט!!

אני יוצאת מנקודת הנחה ששגרה  בבסיסה היא דבר טוב, השגרה אכן שומרת על מסגרת, על יציבות, גבולות. היא חשובה לתפקוד יעיל ורציף, לעשייה, היא ממקדת למטרות חשובות, למחויבות, לקיום, שהרי אם כל יום היה יום חג, אם כל יום נעשה משהו אחר, לא נוכל להתמקד בשום דבר, לא נתקדם ואולי בסופו של דבר רק נתעייף.

בשגרה אנו פועלים על סוג של אוטומט, הדברים נעשים כאילו מכוח האנרציה : קמים בבוקר, מקלחת, קפה, עוד קפה… בית הספר, עבודה, בית, סידורים, קניות ועוד כל מיני עניינים צפויים, אך אהובים גם יחד. רובנו אוהבים את הימים האלה "הידועים מראש" כי אלה החיים שלנו ומי שנמצא איתנו "בתוך" ימים אלו הם לרוב האנשים שאנחנו אוהבים. נכון, ישנם ימים מעצבנים, קשים, עמוסים, מלחיצים יותר מאחרים אך בד בבד  ישנם  גם ימים נחמדים, מרגשים, מאתגרים, מעניינים יותר מהקודמים וכל הימים האלה הם במסגרת החים הרציפים, הם "השגרה". ובכל זאת  ועל  אף, נשאלת השאלה איך אפשר להתרגש גם בימים האלה,ימי השגרה… איך אפשר להתרענן בימים הרגילים של חיינו…? או במילים אחרות:

האם בהכרח השגרה חייבת להיות שיגרע?

תשובה ראשונה – לא, היא לא חייבת!

תשובה שנייה: איך לא? – ככה:

 תכננו:

–          משהו אחד טוב למשך השבוע שאפשר לצפות לו, שלא דורש מכם לשנות את שגרת יומכם ובכל זאת יכול להיכנס ללו"ז היומי ויגרום לכם הנאה: ארוחת צהרים עם בן/בת הזוג או חבר/חברה, סרט בערב, קפה בבוקר לפני שמתחילים את היום או דרינק קצר בערב לפני שמגיעים הביתה.

–          משהו אחד לסופשבוע  שיהיה למה לצפות במהלך השבוע: שישי חופשי של שופינג עם מישהו שכיף לכם איתו, הופעה טובה שמשחררת את הראש מהלחץ שעבר עליכם, שיחה טובה עם חבר/חברה שלא נפגשתם מזמן, טיול קצר בטבע ועוד ככל העולה על דמיונכם, לא ממש משנה מה, העיקר שזה יהיה משהו שאתם אוהבים שתרצו לחכות לו. הציפייה היא, היא  זו שבעצם  עושה את כל ההבדל, יוצרת התרגשות, היא זו שמשנה את הלך הרוח ונותנת לימי השגרה לעבור בנחת ובנעימים. הידיעה שאי-שם בסוף היום או השבוע מחכה לך משהו טוב שאת/ה אוהב/ת ורוצה. "מאחורי" פעולת  התכנון, מסתתר לו הרעיון הבסיסי והחשוב: שאתם ורק אתם אחראים על אורח חייכם.

נכון, שגרה יכולה להיות האויב של כל הטוב שהיה לכם פעם ולהפוך  מבלי שתשימו לב לשגרע….

לכן, זכרו שהטוב שלכם הוא בידיים שלכם.

זכרו, שגם לדברים הקטנים יש את הכוח להחיות.

זכרו, שטוב הוא בהכרח טוב אבל הוא לא בהכרח צריך להיות תלוי לזמן מסוים וגם לא לתקציב אלא רק למשמעות שאתם מעניקים לו .

 אז לכו לתכנן משהו קטן וטוב…


טל בוקריס, מנחה ומאמנת אישית   

הורות, זוגיות, אישי                               

0523226791

כתבה על נשים לגברים! 

כתבה על נשים לגברים! 

למאמנת טל בוקריס יש מסר ברור לגברים…

כתבה על נשים לגברים!
מאת:טל בוקריס

המאמנת טל בוקריס

אומרים שצריך שניים לטנגו ,שלכל מטבע שני צדדים וזה נכון, אבל בכל הנוגע ליחסים שבין גבר ואישה יש כמה דברים בסיסים שהגבר,כדאי לו שידע, כי אנחנו, הנשים יודעות את כל מה שתקראו. אז קראו ,שננו וזכרו:

 

אלוהים ברא את האדם והאישה – "עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אישה….. והיו לבשר אחד" (בראשית פרק ב' כג'). והרי ידוע ש"לא טוב היות אדם לבדו "ולכן "טובים השניים מן האחד." ע"מ שכל מערכת יחסים תצלח יש ראשית לשמור על עקרון הכבוד ההדדי, זהו ערך מוסף ביחסים – במיוחד בין גבר ואישה.אז תהיה גבר – ונא התנהג בהתאם! להלן טיפים והוראות:

 

– הבטחת לה שתתקשר – תתקשר. הרי אם זה היה כל אחד אחר, לא היית שוכח.

– אל תשחק משחקים,אנחנו כבר לא בגן, תחשוב תמיד שזו יכולה להיות אחותך או אולי הבת שלך.

– גם אם אתה נשוי לה וגם אם אתה לא – תמיד תעשה משהו רומנטי,קטן וחמוד – זה שומר על הריגוש.

– יש לנו בחיים הרבה דברים על הראש,איתך היא יכולה להתפנק – פנק אותה!

– מאחורי הגוף היפה והפנים החמודות מסתתרת נפש,נשמה.-נשמה!

– אם אתה רוצה אותה – נהג איתה בעדינות ובנחישות – נשים אוהבות את-זה.

– טיימינג : חשוב בכל מערכת יחסים, אם תאבד את הטיימינג הנכון, אתה עלול לאבד אותה.

– אל תראה חשש ממנה – זה לא מחמיא לך ואותה זה רק עלול לעצבן.

– באהבה וביחסים לא שומרים דברים בבטן – אז תגיד את-זה כבררררררר.

– למרות שאנחנו בשנות ה2000, הנשים עדיין אוהבות להשאיר את היוזמה בידיים שלך- אז קדימה!

-תמיד תמיד התגלח לפני פגישה איתה – זיפים זה כמו שערות ברגליים – מכוער ודוקר!

– אל תנצל את היכולת שלה להכיל,להרגיש,לתת,לפנק- תהנה מזה ותחזיר בחזרה, אפילו במילה.

– לעולם אל תתפוס אותה כמובן מאליו, כי היא לא! – תמיד תתאמץ בשבילה.

– אהבה מבחינת האישה נמדדת ביכולת שלך לתת תשומת לב ויש אלפי שיטות: בחיוך הקטן שמיועד רק לה,בסימוס קצר וחינני, במבט מחבק, בזמינות שלך אליה,בטון הדיבור ובנגיעה הקלה על הכתף שלה – לא קשה נכון?

– אם היא מגיבה לך,זה סימן שאתה עושה משהו נכון – תמשיך!

– לא תמיד כשאישה מפלרטטת זה אומר שהיא רומזת! ממש לא. לפעמים פלרטוט הוא רק פלרטוט. אין שום אמירה מאחורי התנהגות זו, אלה רק עוד סוג של תקשורת, עוד דרך להיות נחמדה,סימפטית,נעימה,חביבה.

– מותר לאישה להתחיל עם גבר – זה לא אומר שהיא מתכוונת לתת! זה רק אומר שאתה מוצא חן בעינה באופן כללי. יכול להיות שכשהיא תתקרב היא תבין את גודל הטעות!

– כשאישה מחבקת ומנשקת לשלום – זה בגלל שיש בה את הנטייה האימהית הטבעית להראות חיבה ורוך – היא לא מתחילה איתך וגם לא רומזת לכלום.

– אתה לא הדבר הכי טוב שקרה לאישה – אז תתתתקדם!

– הדרך לאישה היא דרך הראש – אז אנא ,ממך זכור להפעיל את האיבר הזה כשאתה במחיצתה.

– כשאישה אומרת לא – זה לא! אבל אם היא מהססת זה אומר שהיא רוצה ולא רוצה,מבולבלת וכאן יש לך תפקיד חשוב, אם תפעל בשיקול דעת,בסבלנות ובהתמדה יכול להיות בנכם משהו נפלא.

– טעית?פגעת? דע לבקש סליחה,לדבר,להסביר – זו לא בושה ,להפך זה מה שהופך אותך לאדם – לבן-אדם,לגבר – גבר.

ואחרון אחרון חביב –יש בניכם כימיה,יש לך פרפרים בבטן בכל פעם שאתה רואה אותה, משהו מרחף באוויר כשאתם באותה הסביבה – אל תהרוס את-זה, פעל לפי הכללים ויחד תוכלו לגעת בשמיים.

בהצלחה!

* שאלות בכל הנוגע להורות זוגיות ומה שביניהם, אפשר לשלוח לטל בוקריס מ"נונשקה"- מרכז אישי. מנחה ומאמנת אישית.
Tal.bookris@gmail .com

אדרנלין -לא רק הורמון. 

אדרנלין -לא רק הורמון. 

אדרנלין הוא הורמון המופרש ע"י בלוטת יתרת הכליה.
הפרשת ההורמון גורמת למספר תופעות פיזיולוגיות כמו: הגברת קצב פעולות הלב, עליה בלחץ הדם ,הרחבת כלי דם מסוימים , התכווצות כלי דם אחרים ועוד ועוד… במצב זה הגוף מתעורר, דרוך,מתרגש! הגוף והאדם שבו – מוכנים לפעולה.
מה בא קודם? האדם אשר יש לו צורך באדרנלין או הורמון האדרנלין המופרש ומעורר אצל  האדם צורך ב……משהו…?
האמת – אין לי תשובה, אני לא רופאה ולא עוסקת בביולוגיה וגם את כל ההסבר ההורמונאלי העתקתי מויקופדיה :).
אבל אני כן פוגשת אנשים ויצא לי לאמן לא מעט אנשי אדרנלין.
אם הייתי צריכה לתאר אותם במילה או שתיים הייתי אומרת: "אנשים כריזמאטיים" ובד"כ גם "אינטליגנטים", כאלה שכשאתה נמצא בסביבתם, אתה מרגיש שבא לך "לטרוף" את החיים ביחד איתם וכשהם נעלמים פתאום , אתה  נשאר עם עצמך ומבין שזה נורא מעייף להיות מי שאתה לא.

"אנשי האדרנלין" מרגישים שהם כל הזמן צריכים להתרגש, צריכים משהו שירגיע את ה"דרייב" המטורף שחובט בעורקיהם, בסלנג הם נקראים "מכורים". זה לא שהם לא יכולים לשלוט בכך,הם פשוט לא ממש רוצים ולא תמיד חייבים.
לחייהם של אנשי האדרנלין,יש מן חוקיות מסוימת, בכל פעם שהם מרגישים את הצורך בריגוש  הם מתחלים בחיפוש אחר פעולה כלשהיא ש"תספק" את הצורך ( תהליך שלא תמיד הם מודעים אליו). תכנון הפעולה "מכניס" ל"דרייב", הציפייה מעוררת את החושים, הדרך ממריצה והמימוש הוא השיא  המלווה לא פעם  בתחושה של שכרון חושים.
בשלב של ה"אחרי" יש התרפקות  על החוויות שזה אתה חוו (שלב שעוזר לחזור לקצב חיים  רגיל וע"י כך "הנחיתה" יותר "בטוחה") והנה באים להם "ימים של שקט אחרי הרעש הגדול"…..עד העונג הבא.
מבולבלים? סימן שאתם לא "אנשי אדרנלין".לא מבולבלים? סימן שהאדרנלין זורם בגופכם בנמרצות, בהיכון מוכן לשיגור!.

מה אתם מעדיפים - רכבת הרים או חיים שלווים?

אנשי האדרנלין הם אנשים "רעבים", כל אחד מהם רעב למשהו אחר שבסופו של דבר יגרום להם לריגוש כזה או אחר. יש מהם שאוהבים ספורט (כל סוג וכל תחום מתקבל), יש מי  מהם שמכורים לעבודה ויש מי  שהריגוש והסיפוק נגרם מבילויים , אהבה ויש  גם את אלה שרוצים את הכל  מהכל. בעיקרון, כל דבר שגורם להתרגשות הם יירצו "לגעת" בו.
עצם המחשבה, הניסיון, ההתעסקות – כבר מספק את הגירוי ובמידה וגם הצליחו "לגעת", לחוש, לטעום, לבצע, ליישם  – העונג כפול ומכופל וכשזה עובר הם כבר (כאמור) יחפשו (וימצאו) את הדבר הטוב הבא.
נשאלת השאלה: האם אורח חיים שכזה, הוא באמת  ממלא ומספק? אולי זה בכלל מהות האושר? והאם זה לא מעייף לחפש כל פעם פסגה חדשה לטפס עליה?
התשובה היא: שזה גם וגם: אנשים עם סף ריגוש גבוה , נמצאים כמעט כל הזמן בעשייה ועשייה היא ביסודה דבר טוב הגוררת לא פעם  תוצאות חיוביות ,אם זה בעבודה ואם זה באופן אישי, מהצד השני התחושה של ה"היי" המטורף נגמרת ואחריה  מגיעה השגרה (רערערע).
התנהלות שכזו (חיים "על" קרוסלה) יכולה ליצור דכדוך, לעורר פחד מודחק ולהגיע כל פעם מחדש למסקנה שלא משנה כמה גבוה יטפסו ,כמה רחוק ייסעו ואיזה כיבוש יכבשו – בסוף האדם חוזר לעצמו ונשאר עם עצמו: עם המחשבות, הפחדים, הרצונות,עם החיים האמיתיים ובנקודה הזו בדיוק, כדאי לו ("לאיש האדרנלין") להבין שלמרות ההורמון המופרש ולכאורה חוסר השליטה  בו – עדיין יש  לו את האפשרות לבחור האם להיכנע להורמון או לא.  הרעיון הוא כמובן איזון(דבר המומלץ  תמיד בחייו של אדם).
במקרה זה של "אנשי האדרנלין" רצוי איזון בין: הצורך בריגוש תמידי  וסיפוק הריגוש לבין שעמום. האיזון הוא פרופורציה.
לימוד שהנאה והתרגשות  יכולים להיגרם גם מדברים קטנים,כמו: ישיבה בבית קפה, התנדנדות על הנדנה בחצר לאור ירח,ישיבה על המרפסת, שיחה טובה עם חבר/חברה וגם מעצם העובדה שבכל יום השמש זורחת והיא מחייכת רק בשבילך….. ו
כן, אפשר ללמוד את זה ומידי פעם ,כמובן ,אפשר,כדאי ואפילו מומלץ "להיטרף" קצת.

אלה החיים ליד "אנשי אדרנלין" –  אתם יכולים לחיות את חייכם  כמו שאתם אוהבים ובוחרים,בקצב שלכם ולהצטרף אליהם – מתי ואם שמתחשק – מי יודע, אולי תהנו….?

אז בין אם אתם "אנשי אדרנלין" ובין אם אתם חיים עם כאלה ואולי רק מכירים כמה,אל תנסו "להוריד" אותם משום גחמה,האיזון והרצון לאיזון חייב לבוא מהם,רק אחרי שילמדו וישכילו לדעת שהורמונים אמנם קיימים,אבל אפשר לשלוט בהם.
אני אישה – אני יודעת!