מה עושים כשאת מתקשרת ושולחת הודעות והוא לא חוזר אלייך?

מה עושים כשאת מתקשרת ושולחת הודעות והוא לא חוזר אלייך?

הכל עניין של טיימינג
הכל עניין של טיימינג

 

מאת: חגית רימון
כמה מילים על טיימינג
ישנו מסר שאני חייבת להעביר אלייך
והוא קשור לטיימינג.
נכון שקרה לך שאת מאוד רוצה למשוך את תשומת ליבו של אדם כלשהו? למשל חברה שניתקה איתך את הקשר או בן/ת זוג שהתנתקו ממך.
את מתקשרת לאותו אדם ומנסה להחזירו אלייך. וזה לא עוזר.
ואת כותבת לו או לה הודעות – וזה לא עוזר.
את מעלה לפייסבוק כל מיני תמונות כדי שיקנא בך ויחשוב שאת עושה חיים – וזה לא עוזר. הוא לא מתקשר אלייך!
ואת משתגעת ולא יודעת כבר מה לעשות כדי לזכות שוב בתשומת ליבו ואהבתו.
אז מה עושים??
להמשיך להתקשר אליו או אליה? לכתוב הודעות? להעלות תמונות שמחות לפייסבוק? (כשאת בוכה מבפנים…)
התשובה שלי היא – להרפות!!
אחרי שהתקשרת וכתבת והראית שאת מעוניינת בקשר
אך הצד השני לא נענה.
אין מה לעשות פרט ל – להרפות.
זהו עניין של טיימינג ואנרגיות.
יכול להיות שברגע זה לאותו אדם לא מתאים להתחבר אלייך שוב.
יכול להיות שכבר אינו נמשך או אוהב אותך כמו בעבר.
יכול להיות שכרגע הוא עובר כל מיני דברים ולא יכול להיות איתך בקשר.
כל מיני אפשרויות קיימות.
ומה שהתבקשתי להציע לך זה – להרפות.
תרגעי.
אם הוא אמור להיות בן זוגך – הוא יחזור אלייך וייצור קשר.
ואם לא – אז לא.
יש אחרים. לא פחות טובים.
אז ההמלצה שלי להיום היא להסתנכרן עם הזמן ועם מה שקורה ולא ללחוץ. אלא להיפך. להרגע ולהרפות.
את יכולה גם לזמן לעצמך את מי שראוי ונכון להיות בן או בת זוג מתאים עבורך.
לאו דווקא להיתלות על זה שהלך…
אלא לזמן לחייך מי שמתאים יותר.
תודה תודה תודה.
חגית רימון
hrimon@gmail.com

ואולי דווקא צריך לשנות את בן הזוג?

מאת: ד"ר צביה גרנות, טיפול זוגי
love

 

בואו נהרהר קצת במיתוס "לקבל את בן הזוג כמו שהוא ולא לשנות אותו". למה בעצם לא לשנות אצלו דברים קשים או דברים לא צודקים או דברים לא חכמים? למה אנחנו צריכים לקבל את הנאחס אחד של השני?

אז לא רק שמותר לשנות את בן הזוג, צריך לעשות את זה. וזאת בעצם המטרה הגבוהה ביותר של החיבור הזוגי: לתקן את המידות של כל אחד מהצדדים. ואת זה אנחנו אמורים לעשות באמצעות המראה שאנחנו מציבים אחד לשני, כדי שכל אחד יראה את הפגמים שרצוי לו לתקן. כך אנחנו גדלים להיות יותר טובים ויותר יפים, ובלי גדילה אין חיים.

אבל כדי לשנות את השני יש שני תנאים:
התנאי הראשון הוא לשנות אצלו רק את מה שאפשר לשנות אצלו, ולקבל כל דבר שאי אפשר לשנות בו, גם אם אנחנו לא אוהבים את זה. אז כשאתם משתדלים לשנות משהו אצל בן זוגכם, הבחינו קודם אם השינוי שאתם רוצים ממנו אפשרי או לא.
איזה שינוי אפשרי ואיזה לא? שינוי אישיותי לא אפשרי, שינוי התנהגותי אפשרי. אם אנחנו רוצים שהוא יהיה רציני יותר, מצחיק יותר, אופטימי יותר, שמח יותר, פעיל יותר או חושב יותר, זה שייך לתחום האישיות שלו. ואת זה לא תוכלו לשנות.
אם אתם רוצים שהוא יפסיק להתעסק בטלפון בזמן שאתם מדברים אתו, או שיילך אתכם לעתים קרובות יותר אל ההורים שלכם, או שידבר אתכם יותר בנימוס, זה אפשרי, כי זה רק שינוי ברמת ההתנהגות, והוא לא נוגע בשורשי הטבע שלו.
האבחנה הזאת תחסוך לכם הרבה זיעה ודמעות, כי תדעו איפה יש טעם להשקיע את המאמצים שלכם, ואיפה צריך לקבל את הדברים כמו שהם.
אז שיהיה ברור: את האישיות שלו אתם לא יכולים לשנות. לא תשנו את מבנה החשיבה שלו, את הטמפרמנט שלו, את הקצב שלו, את כושר הדיבור שלו, את הצרכים והרצונות שלו.
לא תוכלו להפוך פסיבי לאקטיבי ולהפך. לא תוכלו להפוך בעל חשיבה עיונית לבעל חשיבה קונקרטית ולהפך. לא תוכלו להפוך אדם איטי למהיר החלטה ולהפך. לא תוכלו להפוך אדם שטחי למעמיק ולהפך. לא תוכלו לשכנע נהנתן שנעים יותר לשבת בבית, ולהפך.
כל אלה הם צדדים באישיות של השני, ואתם לא יכולים לעשות עם זה דבר. אז מה נשאר לכם לשנות? הרגלים והתנהגויות: חוסר שיתוף בתפקידי הבית, הימנעות מלהודיע על איחור, מרחב אישי מוגזם, קשרי ידידות מעצבנים עם בני המין השני. כל אלה אינם חלק מהאישיות. כל אלה הם דפוסי התנהגות נרכשים שאפשר לשנות, ושרצוי לשנות.
אבל זה לא סוף הסיפור, כי אתם יכולים לשנות משהו אצל השני רק עם שיתוף פעולה מלא מצדו. וזה התנאי השני.
כפייה לא עובדת, כפייה רק מעוררת התנגדות. ואת זה אתם כבר יודעים טוב מאוד. לא עובדים גם מאמצי שכנוע שזה חשוב לכם. הוא ישתף פעולה רק אם זה מספק גם את האינטרסים שלו. ובנקודה הזאת נבחנת היכולת שלכם להשיג שיתוף פעולה בחן ובחסד ובאהבה.
ואל תשכחו את העיקר: לקבל מכל הלב את מה שאתם לא יכולים לשנות אצלו, או את מה שהוא לא רוצה לשנות בעצמו. לא יזיק קצת כבוד למי שהוא, גם אם זה לא מוצא חן בעינינו.

 

ומה אתכם? תקועים בזוגיות קשה? ניסיתם הכל? לא יודעים איך לשפר את היחסים? למה לא נגלה ביחד שיש דרך אחרת לחיות ביחד?

נגלה איך להיות חזקים בלי צעקות, ואיך לשלוט בעצמנו בלי לשלוט בבן זוגנו. נגלה שאף אחד לא בא להציל אותנו, ושרק אנחנו מנהלים את חיינו. ונגלה שאנחנו אחראים לחיינו, אחראים למימוש הציפיות שלנו, אחראים לבחירות ולהחלטות שלנו, אחראים לגישות שאנחנו מביאים ליחסים שלנו, אחראים לסדרי העדיפויות שלנו, אנחנו אחראים לאיכות התקשורת שלנו, אחראים לתגובות הרגשיות שלנו.

מוזמנים לאתר של ד"ר צביה ברנות

~~~

 

רוצה להכיר חברות חדשות? להנות מסדנאות נפלאות? 

בואי לפסטיבל אישה – סופשבוע מופלא לנשים 

סופשבוע בנושא הצלחה, משיכת שפע לחיים והגשמת חלומות

 

 

"את לא יודעת לתלות כביסה?" – על חשיבה חיובית וביקורת

מאת: שירלי נס ברלין 12/3/2013

שירלי נס ברלין

ביקורת היא ניסיון להכיל תפיסה אישית ופרטית בדבר איך הדברים אמורים להיות על המציאות הנוכחת:

"איזה אוכל נוראי מגישים פה, אני מכינה סלט חצילים הרבה יותר טוב!"
"תגידי, את הסתכלת בראי בבוקר? פסים ונקודות לא הולך ביחד!"
"למה אתה תמיד מתרפס בפניה? למה אתה לא יכול להיות יותר אסרטיבי!?"

בתפיסה הפרטית והאישית של המבקר, יש להכין סלט חצילים בדרך מסוימת מאוד, לבחור בבגדים עם פסים או נקודות אבל לעולם לא יחד, ולפתח עמוד שדרה ואסרטיביות במגעים עם הזולת.

המבקר מצוי ברמת אומללות שכזו, שכשהוא רואה עוולות נוראיות שכאלו מתרחשות לנגד עיניו, הוא חייב להעיר עליהן. למעשה בכך הוא מעניש עצמו עונש כפול:

מבזבז אנרגיה – קרוב לוודאי שרוב ההערות ייפלו על אזניים ערלות, שכן הן מבטאות את תפיסת עולמו של המבקר שאינה חופפת דווקא לתפיסת עולמו של המבוקר.

מכאיב לעצמו – מאוד כואב לראות מישהי לובשת חולצת פסים ונקודות, בשעה שאת יודעת בוודאות שזה מכוער.
הפער הנוצר, בין הטעם, התפיסה, האמונות, דרך החיים, המוסר הפנימי של המבקר לבין הטעם, התפיסה, האמונות ועוד של המבוקר, יוצר אצל הראשון תסכול עמוק ומתמשך. זהו הפער הנורא בין איך שהחיים אמורים להיות לבין איך שהם הווים. ולעולם פער זה לא ייסגר אלא רק ימשיך ויתסכל.

הניסיונות הכנים של המבקר את הזולת או את עצמו, להשתחרר מכאבי הביקורת התמידית, יהיו כרוכים בנשיכת לשון ובאמירה פנימית (מלווה באנחה כמובן): "אין מה לעשות" וגם "ככה זה" והמהדרין מצרפים בין השתיים: "אין מה לעשות וככה זה…"

אמירה זו לא מקלה על הכאב הפנימי בראותו את הפסים והנקודות משתובבים יחדיו על חולצת חברתו, אלא מהווה ניסיון שכנוע שלרוב רק מגביר את התסכול: הוא יודע שככה זה אבל הלוואי או הלוואי שזה לא היה כך!

המילים: "צריך" או "הלוואי" רק מעידות על עולם הפנטזיה בו חי המבקר, שכן הן נובעות מתוך אמונתו הפנימית האדוקה בדבר איך הדברים צריכים להיות, המתנפצת ללא הרף על מזבח המציאות.

היא צריכה להחליט פסים או נקודות – אבל לובשת את שניהם

הסלט אמור להיות טוב – אבל הוא לא

הלוואי שהיא הייתה יותר קשובה – אבל היא לא

הקושי האמיתי הגדול של המבקר, הוא לקבל את המציאות, ולהפסיק לנסות להכיל עליה את האמונות שלו בכל דבר ונושא.

קושי גדול נוסף, הוא להבין כי ישנם דברים שאינם עניינך, אינם תלויים בך ואינם משפיעים ישירות על עולמך, אלא אם אתה מנכס אותם אליך.

ריפויו יגיע בהסטת האנרגיה משאלת ה"למה" ("אבל למה ככה??") האיומה והמענה אל פעולה ושינוי במקום בו אפשר לפעול ולשנות, ושחרור מתוך הבנה כי העולם אינו מתנהל בהתאם לתפיסות האישיות שלו.

ואילו המבוקר – יש אנשים הנפגעים מדברי ביקורת, וכבר הדבר מוזר ומפתיע, שכן הביקורת היא ביטוי של עולמו של המבקר, היא שייכת אליו ומעידה עליו, ותו לא. אין לה ולו דבר עם עולמו של המבוקר.
אנו תמיד אומרים, שאם הביקורת פוגעת יש בה אמת. אם אשנה מעט את המשפט אומר, שאם אני בוחרת להיפגע מהביקורת, סימן שהיא מבטאת חלק מהמחשבות שלי גם.
יכול להיות שאם אמי אומרת לי שתספורתי זוועתית ונפגעתי מזה, איני בטוחה שתספורתי אכן אינה זוועתית. שהרי אם הייתי בטוחה ביפי תספורתי, הייתי יודעת שזו דעתה, וזכותה לה, אך זו אינה דעתי. ודעתי שלי על עצמי אמורה להיות חשובה ומרכזית לאין ערוך מדעתו של כל אדם אחר עליי.

תרגול:
* לבחור יום בשבוע ולהפוך אותו ל"יום ללא ביקורת".
* להעיר רק אם נשאלת, וגם אז בדוק את עצמך: האם מה שיש לך להגיד חשוב מאין כמוהו? חיוני להמשך קיומו של האדם? הינו ציון הדרך היחידה והנכונה הבלעדית לפעול? אם לא – חשוב על משהו אחר לומר. משהו נחמד.

ולמי שחווה ביקורת שאינה פוסקת מהזולת:
* הגיבו לביקורת במשפטים המתחילים במילה: "את/ה": "את חושבת שחצאית אדומה עם חולצה סגולה לא מתאימות יחד." "את מתעצבנת כשאיני מקשיבה לדעתך"…
תגובה כזו לביקורת תזכיר לנו שהביקורת היא ניסיון של הזולת להכיל את עמדותיו עלינו. עמדותיו כמו ביקורתו שייכות אליו ולא לנו, מעידות על המחשבות והצרכים שלו ולא שלנו.
* כאשר נשלחת אליך ביקורת שנראית לך כנכונה או מועילה, הודה עליה. אמור תודה "תודה יקירתי על שהראית לי כמה התספורת לא מתאימה לי. פעם הבאה באמת אסתפר אחרת"
הדבר מנטרל את העוקץ מהביקורת, מאפשר לך להיפתח לדעות ורעיונות של אחרים והופך אותה להבעת דעה לגיטימית ומועילה.

עוד על חשיבה חיובית: www.positivevoice.co.il

אהבה ויחסים – איך שומרים על האהבה?

מה לעשות כדי לשמור על גחלת האהבה? צריך להוסיף תבלינים לאהבה… הנה כמה תבלינים וטיפים, חלקם מפתיעים… 

מאת: טל בוקריס

love

"הוא אוהב אותה, והיא אותו…..זה נחמד…. זה נחמד…."
אבל מה לעשות כדי לשמור על גחלת האהבה, אחרי הכל, "לא מוצאים אותה בחלונות הראווה….!"

כמה קראנו, שמענו, ודיברנו על יחסים של בינו לבינה. אהבה זה אחד הנושאים המדוברים ביותר בחיינו. פוגשים את זה בכל מקום: ספרות, קולנוע,עיתונות,רדיו,טלויזיה, בבית, בפאב, בבתי קפה, בבית הספר, באוניברסיטה, בצבא…. לאן שלא תפנו – זה שם! ולא סתם, אהבה זה הדלק של חיינו,זה מניע.
אהבה היא אחד הרגשות העזים ביותר שאדם יכול לחוש והיא מלווה בהרבה תחושות שונות שעד שלא חשנו אותם לא ידענו שהם קיימים בנו.

לפעמים הרגש הזה מביא אותו למחוזות נעימים ולפעמים למקומות אפלים.
אני יכולה לכתוב עוד ועוד ועוד. ובכלל אהבה זה נושא שאני אוהבתתתתת!

אבל הפעם אני בוחרת להתייחס לצד אחד בנושא המתוק הזה:
אהבה ונישואים –  LOVE AND MARRIAGE

הנישואים המקובלים והשכיחים ביותר הם אלה שנבחרו וצמחו מאהבה צעירה וכיפית. אהבה כזו שעשתה פרפרים בבטן, שגרמה לנו להתגעגע, לצחוק, לבכות, ולהאמין שאין דבר בעולם מלבדנו וביחד ננצח הכל.
והאמת- ככה צריך להיות וזה בעצם מהות האושר האמיתי. לא?
אז התאהבנו, הרגשנו, הגענו לגיל והתחתנו. עשינו קריירה, ילדים ויש משפחה ובית. וטוב טוב לי על הלב…

ומה עכשיו? ה" עכשיו" זה הכי חשוב בעולם. עכשיו זה הזמן האמיתי שלנו: שלך, שלו, של שניכם.
צריך לתת לאהבה נפח נוסף, טעמים שונים, להוסיף לאהבה הנעימה, המוכרת והבטוחה תבלינים ולקבל את רבדיה החדשים בהבנה ונינוחות.

 

אפשר להמשיל את האהבה לתבשיל אהוב ומוכר, שאנחנו מכינים כל פעם מחדש – פשוט כי זה טעים לנו. אבל בכל פעם שאנו מכינים אותו, אנחנו דואגים לקנות את המצרכים שיהיו טריים, להוסיף את התבלינים הדרושים ומבשלים בבישול איטי, עם הרבה סבלנות. ובסוף כשטועמים, זה כאילו טעמנו בפעם הראשונה….. וזה טעים לנו שוב ושוב כל פעם מחדש.
את אותו המתכון צריך לתת לאהבה שלנו. האהבה המוכרת, הידועה, הבטוחה והקיימת.
והתבלינים? התבלינים זה סוד הקסם. וזה תלוי רק בכם, בשניכם.

אז על קצה המזלג הנה כמה "תבלינים" וקצת טיפים חשובים לשימור הגחלת הזוגיות באשר היא:
– קנו מדי פעם, ככה ללא סיבה, משהו קטן.
– פעם ביום סמסו משהו מתוק, אפילו מילה, סמיילי או כל דבר ששייך לקודים ביניכם.
– עזרו אחד לשני, אפילו בדברים שנראים פשוטים.
– קחו אחת לכמה זמן 24 שעות רק לעצמכם.
– וגם – מותר להתגעגע- קחו אחת לכמה זמן 24 שעות בנפרד.
– תמיד היכנסו למיטה ריחניים ונקיים – דווקא בגלל שאנו חיים עם אותו אדם הרבה שנים חשוב חשוב חשוב לשמור על אסתטיקה. זה שומר על המשיכה שעלולה להישחק במהלך השנים.
– אתם אולי זוג, אבל אתם לא חייבים להיות החברים הכי טובים, זו טעות נפוצה לנסות להיות החבר/ה הכי טוב של בן/ת זוגך שמביאה לא פעם לתסכולים מיותרים. יש דברים שאי-אפשר לדבר עם בן/ת-הזוג וזה בסדר, בשביל זה יש חברים. מספיק שתהיו מודעים לזה ושתזכרו שאתם משפחה, ושתמיד תהיו שם כשצריך אתכם. ההרגשה הזו של ביטחון שווה לפעמים הכל.
– אל תשכחו לגעת, לפעמים מספיק רק ליטוף, קריצה, חיוך משהו קטן שאומר: אני ואת/ה.

ועוד משהו קטן: אמרו לכם אינספור פעמים: הדליקו נרות, קנו שמן ריחני, שימו מוסיקה שקטה וכו' וכו'… לא שזה לא נחמד ונעים אבל בואו נשים פעם אחת דברים על דיוקם – אם היינו רוצים ספא היינו פשוט הולכים לספא. שום נר, או שיר יפה ברקע לא יעזור אם לא עשיתם לפחות משהו אחד קטן וטוב. משהו שיגרום לבן/ת זוג להרגיש מחוזרים, נאהבים, רצויים ונחשקים.
כל זה נכון לחיזור מכל סוג שהוא , זה נכון לזוג בתחילת דרכו, אבל זה הכי נכון וחשוב לשימור הזוגיות הקיימת.

אז קדימה לכו לפלפון כהנסו ל"הודעות" וסמסו כבר משהווו…

* שאלות בכל הנוגע להורות זוגיות ומה שביניהם, אפשר לשלוח לטל בוקריס מ"נונשקה"- מרכז אישי יועצת מנחה מטפלת ומאמנת אישית.
Tal.bookris@gmail .com