לאחי יש יום הולדת… ואני בארון

מאת: אתר אישה    פברואר 2006

womannice

 

לאחי יש יומולדת, וכמיטב המסורת – הוריי הזמינו את כל המשפחה לארוחת צהריים ביום שבת.

היום בבוקר, למרות שהגב שלי שוב עושה לי בעיות, שמתי את פעמיי לקניון כדי לקנות לאחי מתנה. כהרגלי, החלטתי לקנות לו חולצה יפה. נכנסתי לחנות של בגדי גברים, ומצאתי שם חולצת פסים ארוכה מכופתרת מכותנה – הפסים בצבע כחול וסגול, והרקע לבן. קניתי לו גם חולצה קצרה בצבע כחול עם טיפטיפה צהוב.

זהו. אני מצויידת ליומולדת.

אני לא מתה על ארוחות משפחתיות. בדרך כלל אבא ואמא מתווכחים וגולשים לאמירות לא נעימות. לעיתים השיחות במהלך הארוחה משעממות אותי, או שסתם אני עייפה ובא לי לחזור הביתה לנוח. אבל למרות הקיטורים, אחת לכמה זמן ממש נחמד לי לפגוש את בני משפחתי, ולהרגיש שלא משנה מה – תמיד הם יהיו לצידי.וחוצמזה – האוכל אצל הוריי תמיד טעים.

אז מי יגיע מחר? יגיע אחי, חתן היומולדת, שהגיע במזלטוב לגיל 30. כמובן שתגיע גם אשתו היפה והמטופחת, ובנם המתוק והיפהפה (חמסה). יגיע גם אחי הנוסף, שסופסוף אשתו בהריון (שיהיה להם בהצלחה, טפו טפו טפו). יגיעו גם אחותי ובעלה, וכמובן שגם אני אגיע. עם הקטנים שלי.

ובלעדיה.

אני אגיע בלעדי האישה שאיתי. טרם סיפרתי לה. עוד לא מצאתי את הרגע הנכון (יש כזה רגע בכלל?). אני בטוחה שכמו בכל פעם – היא תיעלב ותכאב, ותתמה מדוע אני מסתירה אותה. המשפחה שלה מכירה אותי, ומידי שבוע אימה מוסרת לי ד"שים חמים. לעומת זאת – אני ה"אמיצה" – בארון. משפחתי מעולם לא נפגשה עם האישה שאיתי. בעצם, המילה "מעולם" קצת דרמטית. מוטב שאשתמש במילה "טרם", שחבויה בה אופטימיות זהירה.

אמי יודעת דרך ילדיי שאני יוצאת עם אישה, אבל היא לא מדברת איתי על הענין. כמובן שהיא גם לא הזמינה את האישה שאיתי ליומולדת מחר. כאילו היא אינה קיימת.

שאר האחים – אינם יודעים.

זה די עצוב שאני מרגישה צורך להסתתר. "נו, מה הבעייה שלך? תביאי אותה מחר לארוחה". אתן בוודאי אומרות לעצמכן. וזה בדיוק מה שהייתי אומרת לכן אילו הייתן מספרות לי סיפור דומה.

הלוואי שזה היה כל כך פשוט. אני עדיין מצוייה בשלב שבו אני מתביישת, ומרגישה למול משפחתי מבוכה בשל העובדה שאני יוצאת עם אישה. אני מניחה שאילו הייתי יוצאת עם גבר – מזמן הייתי מביאה אותו לבית הוריי.

אוף. הרגע נתקלתי בכותרת באינטרנט, שבה מצטטים את אלי ישי אומר: "הומואים ולסביות הם אנשים חולים. אם היתה תרופה, אם היה כדור שמרפא אותם, כולם היו הולכים לקחת אותו. זו מחלה. התורה מדברת על החומרה שבדבר, ואני מאחל להם רפואה שלמה, אני לא מסתיר זאת".

די כבר. שיילך להזדיין. נמאס כבר לשמוע את כל האמירות ההומופוביות האלה, שנובעות מתוך בורות גדולה ושנאה לשונה. הבעייה היא שאמירות כאלה מחלחלות ונטמעות אצל חלק גדול מהציבור, וכך נוצרת לגיטימציה להתייחס לאוכלוסייה ההומולסבית כאל מצורעים. וזה גם מה שגורם ללסביות והומואים רבים להתבייש במי שהם.

אל דאגה, אלי היקר. עוד כמה זמן, גמני אצא מהארון המחניק. אני כבר שלושת רבעי רגל בחוץ…היר איי קאם…

 

 

נשים לסביות נשואות בארון – מה רצוי לעשות? מהם הקשיים של נשים לסביות נשואות בארון?

 

 

 

 

ראיון עם גילי שם טוב – שדרנית ספורט מובילה 

ראיון חושפני עם שדרנית הספורט גילי שם טוב 

מאת: ליאת בן דור

מגישה מוערכת ומאוד מקצועית במשדרי הספורט המובילים בארץ, מגישת מבזקים וכתבת כללית בערוץ 1, השופטת עצמה בצורה נוקשה ומחמירה, לא עושה לעצמה הנחות וכמעט אחרי כל שידור, עוצרת, בוחנת ומנסה רק לשפר ולהתמקצע יותר ויותר.
מי שהשתתפה בתוכנית "לרקוד עם כוכבים" ובתוכנית הריאליטי "בקרוב אהבה".

שלום גילי,
אחרי שעות רבות של קריאת כל כתבה אפשרית שנכתבה עלייך, הן בתחום המקצועי והן מההיבט האישי, אני מודה שאין בכוונתי לראיין אותך על נושאים, שהקוראים כבר קראו ויודעים אודותייך כמעט הכל, אלא לקחת אותך איתי למסע אחר… לכיוון שונה, כיוון שלתחושתי יהיה בו ערך ישיר ועקיף רב וחיוני ביותר.
מאחר שאחד מעיסוקַיי הינו בעל נגיעה בנוער עם נטייה, כזו או אחרת, לאובדנות, הייתי רוצה להתייחס לכמה נקודות ונושאים שסיפרת בעברך, על מנת לשפוך, אולי, אור אל אותם תועים בדרך.

בסביבות גיל 15 נפגעת בברך, פגיעה שהסתבכה, החמירה ואילצה אותך להיפרד מאהבתך הגדולה ביותר – הכדורסל ובהמשך מעיסוק בדוגמנות, איך מתמודדים עם אכזבה… טראומה כה קשה, שלא זאת בלבד שהרחיקה מהחלום, היא אף אילצה אותך להתהלך עם קביים לאורך שנה שלמה?

סבלתי מבעיות בברך מגיל 9, המצב הלך והסתבך בגלל רשלנות רפואית. השיא הגיע בגיל 15 אז הרופא המטפל שבר לי את הרגל בטעות בניתוח בהרדמה מלאה. כיום אני סובלת ממגבלה רצינית בכיפוף הברך ומצלקת עבה וארוכה לאורך הרגל (שלושים ס"מ).
בעצם כנערה, "ביליתי" הרבה זמן בבתי חולים ונתמכתי על ידי קביים. אין ספק שהייתה לזה השפעה פסיכולוגית עמוקה. בזמן שחברותיי היו עסוקות בהתבגרות המינית, בבילויים, מסיבות, בנים, אני הסתגרתי בבית וסבלתי מכאבים.
ההתפתחות הנשית שלי והדימוי העצמי שלי נפגעו מאד, ההורים שלי נאלצו לקלח אותי, כי לא יכולתי לעמוד, ואני בטוחה שכנערה מתבגרת הייתה לזה השפעה לטווח ארוך, בבגרותי.
אני זוכרת שבגיל 16, 'ירדתי' מהקביים אבל עדיין סבלתי מצליעה משמעותית. חברות שכנעו אותי לצאת סוף סוף מהבית למסיבה. בעודי יושבת סמוך למועדון, עברה באזור חבורה של נערים ואחד מהם התחיל איתי והחמיא לי, מרוב מבוכה קמתי וחיפשתי את חברותי, ואז הבחינו הנערים שאני צולעת. מיד הפכתי למושא ללעג וגם הנער שהתחיל איתי זכה להערות נוסח "דביל , אתה מתחיל עם נכה". לקח לי הרבה זמן להתגבר על הטראומה מהתקופה ההיא אבל עם הרבה עבודה על דימוי עצמי, דבקות במטרות והצבת אתגרים לעצמי, התחזקתי ואפילו חזרתי לשחק כדורסל באופן חובבני.
על מנת להיות חלק מעולם הכדורסל ולחוש את הפרקט, ניגשתי לאודישנים בערוץ הספורט, התקבלתי, ומאז אני עיתונאית ספורט.

באחת הפעמים ששיתפת אודות אותה פציעה שקרתה לצד גירושי הוריך, שהתרחשו כמעט בסמיכות, והמעבר למגורים באילת, אמרת "הייתי בדיכאון אטומי, רזיתי, הייתי עם סף אנורקסיה. במשך שנה הסתגרתי, לא תפקדתי, היו לי מחשבות אובדניות."
מה גרם לשינוי, מה חילץ אותך מאותה תחושת נכאים, מאותו דיכאון קשה.. מחשבות אובדניות? ואיזה משקל היה לגירושים אלה עלייך?

נעזרתי בטיפול פסיכולוגי ובכדורים (עד היום). את ההשלכות של גרושי הורי הבנתי רק מספר שנים אחרי בעזרת המון עבודה עצמית ושיחות עם פסיכולוגים. בתור נערה הדחקתי את הגרושים, התכנסתי בתוך עצמי והתרחקתי מהוריי. בכל שלב תמיד נאחזתי במשהו שעניין אותי, ספורט, חברות, לימודים, ספרים, חשוב היה לי להישאר בתנועה, להתקדם, לשאול שאלות לטפל…
בגיל 16 התאהבתי לראשונה בבחורה, חברה מהתיכון ובמשך שנתיים זה כל מה שעניין אותי. הקשר היה אינטנסיבי מאד ולא תמיד הדדי, והורי הבינו שלא מדובר בקשר רגיל, למרות שלא שיתפתי אף אחד. כשהרגשות הפכו לאובססיביים, דבר שפגע גם בלימודי, הורי ביקשו לדבר איתי. באותה שיחה הם אמרו לי, שזה בסדר להיות לסבית ולאהוב אישה, אבל הכי חשוב שאהיה מאושרת ואם הבחירה שלי גורמת לי סבל אז ישנה בעיה. הם הדגישו בפני את העובדה שהם אוהבים אותי ותומכים בי בכל אשר אבחר, אבל הם רואים שאני סובלת ורוצים לעזור. היום במבט לאחור, אני יודעת להעריך את הפתיחות והקבלה של הורי.

 

התמיכה מבית, מהמשפחה, ששידרה לך שזה בסדר ללכת לאן שהלב לוקח, שתהיי את ובפרט שתהיי מאושרת, לא תסולא בפז ולא ברורה מאליה. רק כדי לסבר את האוזן, אזכיר רק את ההתייחסות והנידוי של
חלק מההורים של הנערים והנערות  שנפצעו ב"בר נוער" לפני כשנה, רק משום השתייכותם למגדר שלא תואם את רמת ציפיותיהם, כבודם.
לצד הפתיחות, ההולכת וגדלה כיום בקרב הציבור לנושא ההומולסבי, האם היית ממליצה לבני נוער המתחבטים בשאלת זהותם המינית, לשתף את ההורים בלבטים ובהתחבטויות, כבר בשלבים ראשונים,  מוקדמים?

אין לי תשובה חד משמעית, כי המשפחות שונות, אנחנו יודעים (או לפחות חושבים שאנחנו יודעים) איך ההורים שלנו יגיבו והאם הם מספיק ליברלים לקבל או לנסות להקשיב ולהבין אותנו. יש המון מקרים שהנער או הנערה בטוחים שאם הם יספרו, ישתפו את ההורים, יגיע סוף העולם, ואחרי שהם מספרים, מסתבר להם שהעולם רק הפך ליותר טוב ונוח, וההורים הפתיעו מאד בתגובתם.
נכון, "יציאה מהארון" היא לא דבר קל לרוב ההורים, וצפויים רגעים קשים של כאב, אבל אם תגיעו לשיחה מוכנים ותלמדו לקבל גם את הרגשות של ההורים שלכם, ממקום שמבין שלא עשיתם שום דבר רע, תעזרו לכולם להתמודד טוב יותר עם התהליך.
לדעתי מי שיודע, מראש, שההורים שלו יגיבו בצורה קשה, שימתין עד שיהיה מספיק בטוח בעצמו, שלם עם הנטייה שלו ומוכן לעמוד בגאווה וביטחה מול ההורים, בינתיים הייתי ממליצה לו לשתף את מי שקרוב אליו כמו אחים, חברים קרובים וכד', ולחפש חברים הומואים/לסביות, כדי להבין ולהרגיש שאתם לא לבד.
הכי חשוב – לא לחיות בפחד או עם רגשות אשמה. מותר לנסות , מותר לשאול שאלות, מותר להיות אתם עצמכם.

ואעבור ברשותך לנושא מעט שונה. שתפי אותנו בקשיים ו/או בהתמודדות היומיומית הכרוכה בגידול ילד במשפחה חד מינית. מצד אחד, אני מניחה שלא צריך להיות שוני בין גידול בנך, לילד אחר שאישה סטרייטית ילדה כרווקה, ומצד שני, הנוף שונה, הנתונים סביב אחרים. 

בני היום בן שנתיים. אנחנו משפחה מאד גדולה ומאושרת, יש לו אמא ואבא שדואגים לו במשותף, יחד עם בני הזוג של אימא ואבא שאוהבים אותו כמו בן. אנחנו כמו ארבעה הורים וחולקים הכל לטוב ולטוב פחות.
עד היום לא נתקלנו בקשיים בגלל העובדה שמדובר במשפחה חד מינית ואני מקווה שגם לא נתקל. אנחנו מגלים סביבנו יותר ויותר משפחות דומות והשוני הופך לפחות מאיים.
אנשים מקבלים אותנו כמו שאנחנו, ועד היום לא הרגשנו חריגים, אלא אהובים ומקובלים. וחוץ מזה לאיזה בני זוג יש כל סוף שבוע שני חופש וזמן לזוגיות, כמו שלנו יש?? אני ממליצה על המודל הזה בחום!! נכון, אצל אמא ומאיה מותר לעשות יותר בלגן, ללכלך, להשתולל ולעשות ספורט, בעוד שאצל אבא ורוני, חול זה מחוץ לתחום, הם שומרים באובססיביות על נקיון וסדר (הומואים או לא? 🙂 ) הם צופים איתו בארוויזיון ושומעים מוסיקה קלאסית, לכן הקטן רק מרוויח מכל העולמות.

ולסיום, אני חייבת להודות, שמהיכרותיי אותך, לצד כל הפרסום והפופולאריות שלך והייחוס המשפחתי, המכובד ביותר לכל הדעות, נשארת צנועה, ואין בך רצון לשמור על פאסון, כאילו היית מורמת מעם, ועל כך הערכתי הרבה אותך.
תודה לך שהקדשת לנו מזמנך. 

תודה רבה על המחמאות, בשמחה.

 

לקבל את האחר – האם זה אפשרי?

אני רוצה לקחת את ההזדמנות להצדיע לאותם נשים וגברים אשר יצאו מהארון בגבורה… 

מאת איריס נאור

לקבל את האחר, זה שעובר את החיים אחרת, זה שחושב אחרת, זה שבוחר אחרת וזה שמחליט אחרת – האם זה באמת אפשרי?
ביום שישי האחרון אני ובעלי ישבנו כמו רבים אחרים לראות את הסרט של אסי עזר "אמא, אבא, יש לי משהו לספר". כאישה סטרייטית, ויחד עם זאת מאוד ליברלית היה לי מאוד מעניין ויחד עם זאת עצוב לראות את הסרט ולהבין שבאמת גם בשנת 2010 "האחר" אינו מקובל בחברה וזה מייד החזיר אותי חזרה לנשים ולגברים המדהימים שאני מלווה.

גדלתי באוסטרליה, שם היה חשוב להורי שאני לא "אסתובב" עם גויים. רצה הגורל והיו לי בעיקר חברות וחברים לא יהודיים אבל אני קיבלתי אותם כמו שהם ומהר מאוד הבנתי שכולנו אותו הדבר.

כשהגעתי לארץ לביקור ופגשתי את רונן לראשונה, אימי הפולנייה פתאום לא "אהבה" את הבחירה שלי ברונן, הוא ספרדי היא אמרה ואני, ילדה טובה שיודעת שהוא בטוח לא גוי לא הבנתי מה העניין. לימים אני ורונן התחתנו וכיום אנחנו מגדלים את ארבעת ילדינו "המעורבים" אבל באותם ימים בתחילת הקשר לא הבנתי איך כל החיים הייתי צריכה להסתובב רק עם יהודים ופתאום גם בתוך היהודיים יש "אחרים", פתאום הבנתי שאני בעיקר קיבלתי חינוך לא לקבל את האחר ויחד עם זאת תמיד כילדה וכמבוגר קיבלתי את האדם ממול מבלי לשים לו תווית או לשייך אותו לקבוצה.

רצה הגורל שוב והנה אני מתמודדת עם כל מה שהוא "שונה".
אני מלווה נשים וגברים להריון. מה שזה אומר בפועל זה שאני נמצאת הרבה בבנקי הזרע כשאני מחזיקה בידן של נשים אמיצות אשר מבקשות להיות אמהות יחידניות ללא דמות אב, זה אומר שאני נמצאת לצידן של לסביות אמיצות אשר מבקשות לממש את ההורות שלהן על אף אי המוסכמות בחברה גם היום, זה אומר שאני מלווה זוגות חד מיניים אמיצים שעוברים תהליך של פונדקאות כי ככה הם בוחרים וכי מגיע להם, וזה אומר שאני מקבלת באהבה ובחום את כול האנשים גברים ונשים כאחד בבחירה שלהם לממש את ההורות ולהסתכל לחברה בעיניים בהודעה, גם לי מגיע!!!

בסרט היה לי קשה כאמא לראות הורים אשר מתביישים ומנדים את ילדיהם בגלל היותם הומואים או לסביות. הייתה לי קשה המחשבה שאני נמצאת בתהליכים קשים ולעיתים כואבים פיזית ונפשית עם אנשים שכל ייעודם וחלומם הוא להוליד ילד ולהעניק לו אהבה רבה ושמחת חיים, בעוד שישנם אנשים אשר מוותרים על ילדיהם בגלל נטייתם המינית – האם העולם השתגע???

אני חושבת שמה שמאוד בלט לי בסרט היה העובדה שכשמדובר באישה לסבית או גבר הומו ישר מדביקים לזה משמעות זולה של יחסי מין וסטוצים מהצד ולא מבינים שיציאה מהארון משמעות הדבר הכרה אמיתית בצרכים אישיים ללא בושה וללא רצון להיות מישהו שאתה לא רוצה להיות ובעיקר הצורך בחום, אינטימיות ואהבה מאדם, כל אדם באשר הוא גם אם זה אומר מאותו המין בלי שום קשר לסקס.

אני רוצה לקחת את ההזדמנות להצדיע לאותם נשים וגברים אשר יצאו מהארון בגבורה ואשר היום מממשים את המשך הדרך ברצון העז ליצור משפחה אוהבת, תומכת ומעניקה לילדים העתידיים שיולדו להם, בלי ויתורים ועם המון תקווה בלב, אשרכם!

כמה מילים עלי:

baby"נעים מאוד, שמי איריס נאור ואני פריה – מומחית בליווי ותמיכה לנשים וזוגות בתהליכי פוריות. עברתי טיפולי פוריות במשך כ 3 שנים ארוכות, עד שהפכנו אני ובעלי להורים לראשונה וכיום אני אמא ל 4 בנים מקסימים טפו טפו. לאחר מחקר ולימוד של שנים, ומתוך ניסיון אישי ומקצועי בתחום, פיתחתי את "שיטת נאור" העוסקת בלימוד, תמיכה וחיזוק התהליכים השונים וכתבתי עבור נשים יחידניות וזוגות מדריכים של שאלות, תשובות ועצות מעשיות – "המדריך שלכם לעולם הפוריות" "והמדריך שלך לעולם הפוריות" אותם אפשר להוריד בחינם מהאתר שלי. אני יודעת מה כרוך בטיפולי פוריות, אני יודעת כמה זה קשה, ואני יודעת כמה זה כואב… לכן החלטתי להתמחות כיועצת, מלווה ותומכת בזוגות ונשים יחידניות במהלך טיפולי פוריות. אני בעלת תואר שני במנהל עסקים ותואר ראשון בשיווק ומסחר ובנוסף אני יועצת אישית וזוגית מוסמכת, מגשרת מטעם משרד המשפטים ומנחת קבוצות בכירה. עברתי טיפולים והצלחתי, עזרתי לאחרים להצליח ועכשיו תורכם. בואו נהפוך את העול של טיפולי פוריות למקור תמיכה עצום אחד כלפי השני ונחזיר שליטה לחיים. שלכם, איריס נאור, מלווה אותך להריון! www.irisnaor.com