מהי מודעות עצמית? ומהו השלב הבא?

מודעות עצמית, מהי?
היום הגיעה אליי הפרשנות שלי לצמד המילים הזה.

מאת: חגית רימון

 

מודעות עצמית, מהי?
היום הגיעה אליי הפרשנות שלי לצמד המילים הזה.
מודעות עצמית היא כאשר אדם מודע לעצמו, למעשיו, למה שמתחולל בליבו. אין הוא מדחיק את רגשותיו, אלא מתמודד איתם. אין הוא מסתיר את חלומותיו, אלא מגשים אותם.
מודעות עצמית היא הידיעה שאינני יודעת הכל, ואני רוצה ללמוד. כאשר אדם שאני מכבדת אומר לי שפגעתי בו, או שפעלתי לא כשורה לדעתו, אני מקשיבה, עוצרת, מתבוננת, בודקת. איני מבטלת את דבריו, ואם הוא נפגע – אני מתנצלת.
מודעות עצמית היא בדיקה אינסופית של פעולותינו והרהורינו. אם דבר מה אינו פועל כשורה בחיינו – מוטב לבדוק מדוע, מהי תרומתנו לכך, ומה אני יכולה לשנות כדי להיטיב עם המצב.
מודעות עצמית היא הידיעה שאינך מושלמת. וההשלמה איתה. מודעות עצמית היא להבין שאם לא תשפצי דבר מה באישיותך, הדברים הלא נעימים יחזרו על עצמם.
מודעות עצמית היא למידה אינסופית. בחינה, בדיקה עצמית. להרפות ממי שאינו מוסיף לנו טוב. להכניס לחיינו את מי שמוסיף לנו שמחה.
מודעות עצמית היא תיחזוק של הנפש. לפני הסלון החדש.
מודעות עצמית היא שמחה.
ואהבה.

השלב השני לאחר ה-מודעות העצמית, הינו שלב ה- "שינוי".
אני מודעת היטב לחולשות שלי. לפגיעות. לשריטות. לכאבים. אבל, לפעמים אני חוזרת שוב ושוב למקום הפוגע. לאותה הפינה שבה רע לי. למקום שגורם לדמעותיי לזלוג.
הסיטואציות משתנות. האנשים משתנים. אבל ההרגשה… לפעמים היא כל כך דומה, שאני מרגישה פתטית וחלשה כל כך. כמו אישה מוכה, שחוזרת למי שהיכה אותה. כמו ילדה שנאנסה, ואנשים מרימים גבה ולא מבינים כיצד חזרה שוב ושוב אל האנס.
מזוכיזם היא בעיה. תחושה של חוסר אונים, שגורמת כמעט לשיתוק. הגוף רוצה לזוז, אבל הנשמה קפואה במקום. או שאולי זה להיפך.
אני יכולה להיות אישה נהנתנית שמעריכה ארוחה טובה וטיול לחו"ל ואוהבת להתפנק, ויחד עם זאת בעניינים מסויימים אני יכולה להיות מזוכיסטית, לאפשר למי שמולי, שאותו אני אוהבת, להכאיב לי שוב ושוב. לתת לאותה הפגיעה לחזור על עצמה, בוורסיות אחרות. במקום להזדקף ולהגיד לכלב שנושך את רגלי לעזוב אותי במנוחה, אני נותרת מקופלת בפינה, כמו ילדה בת תשע. ולא יעזור לי שעמוק פנימה אני רואה מה קורה, אני נותרת עם בלבול. ותחושת חוסר האונים והפגיעות משתלטת על השכל הישר.
כמו שכתבתי בהתחלה, לאחר השלב של ה"מודעות העצמית" מגיע שלב השינוי. דהיינו, לא להיכנס שוב ושוב לאותה הפינה, לתחושת חוסר האונים. במקום זאת, מומלץ להזדקף, להזיז את הטוסיק ולצעוד למקום שבו ארגיש נמרה. ולא ילדה.
השבוע קראתי באחד הקטעים שכתב רבי נחמן מברסלב שהעולם משתנה בכל רגע ורגע. כל יום הוא הזדמנות לשינוי עבורנו.
אז גם אם אתמול הרגשת כמו ילדה קטנה בכל מיני הקשרים, אין בעיה. היום את יכולה להרגיש כמו נמרה.

 

"את לא יודעת לתלות כביסה?" – על חשיבה חיובית וביקורת

מאת: שירלי נס ברלין 12/3/2013

שירלי נס ברלין

ביקורת היא ניסיון להכיל תפיסה אישית ופרטית בדבר איך הדברים אמורים להיות על המציאות הנוכחת:

"איזה אוכל נוראי מגישים פה, אני מכינה סלט חצילים הרבה יותר טוב!"
"תגידי, את הסתכלת בראי בבוקר? פסים ונקודות לא הולך ביחד!"
"למה אתה תמיד מתרפס בפניה? למה אתה לא יכול להיות יותר אסרטיבי!?"

בתפיסה הפרטית והאישית של המבקר, יש להכין סלט חצילים בדרך מסוימת מאוד, לבחור בבגדים עם פסים או נקודות אבל לעולם לא יחד, ולפתח עמוד שדרה ואסרטיביות במגעים עם הזולת.

המבקר מצוי ברמת אומללות שכזו, שכשהוא רואה עוולות נוראיות שכאלו מתרחשות לנגד עיניו, הוא חייב להעיר עליהן. למעשה בכך הוא מעניש עצמו עונש כפול:

מבזבז אנרגיה – קרוב לוודאי שרוב ההערות ייפלו על אזניים ערלות, שכן הן מבטאות את תפיסת עולמו של המבקר שאינה חופפת דווקא לתפיסת עולמו של המבוקר.

מכאיב לעצמו – מאוד כואב לראות מישהי לובשת חולצת פסים ונקודות, בשעה שאת יודעת בוודאות שזה מכוער.
הפער הנוצר, בין הטעם, התפיסה, האמונות, דרך החיים, המוסר הפנימי של המבקר לבין הטעם, התפיסה, האמונות ועוד של המבוקר, יוצר אצל הראשון תסכול עמוק ומתמשך. זהו הפער הנורא בין איך שהחיים אמורים להיות לבין איך שהם הווים. ולעולם פער זה לא ייסגר אלא רק ימשיך ויתסכל.

הניסיונות הכנים של המבקר את הזולת או את עצמו, להשתחרר מכאבי הביקורת התמידית, יהיו כרוכים בנשיכת לשון ובאמירה פנימית (מלווה באנחה כמובן): "אין מה לעשות" וגם "ככה זה" והמהדרין מצרפים בין השתיים: "אין מה לעשות וככה זה…"

אמירה זו לא מקלה על הכאב הפנימי בראותו את הפסים והנקודות משתובבים יחדיו על חולצת חברתו, אלא מהווה ניסיון שכנוע שלרוב רק מגביר את התסכול: הוא יודע שככה זה אבל הלוואי או הלוואי שזה לא היה כך!

המילים: "צריך" או "הלוואי" רק מעידות על עולם הפנטזיה בו חי המבקר, שכן הן נובעות מתוך אמונתו הפנימית האדוקה בדבר איך הדברים צריכים להיות, המתנפצת ללא הרף על מזבח המציאות.

היא צריכה להחליט פסים או נקודות – אבל לובשת את שניהם

הסלט אמור להיות טוב – אבל הוא לא

הלוואי שהיא הייתה יותר קשובה – אבל היא לא

הקושי האמיתי הגדול של המבקר, הוא לקבל את המציאות, ולהפסיק לנסות להכיל עליה את האמונות שלו בכל דבר ונושא.

קושי גדול נוסף, הוא להבין כי ישנם דברים שאינם עניינך, אינם תלויים בך ואינם משפיעים ישירות על עולמך, אלא אם אתה מנכס אותם אליך.

ריפויו יגיע בהסטת האנרגיה משאלת ה"למה" ("אבל למה ככה??") האיומה והמענה אל פעולה ושינוי במקום בו אפשר לפעול ולשנות, ושחרור מתוך הבנה כי העולם אינו מתנהל בהתאם לתפיסות האישיות שלו.

ואילו המבוקר – יש אנשים הנפגעים מדברי ביקורת, וכבר הדבר מוזר ומפתיע, שכן הביקורת היא ביטוי של עולמו של המבקר, היא שייכת אליו ומעידה עליו, ותו לא. אין לה ולו דבר עם עולמו של המבוקר.
אנו תמיד אומרים, שאם הביקורת פוגעת יש בה אמת. אם אשנה מעט את המשפט אומר, שאם אני בוחרת להיפגע מהביקורת, סימן שהיא מבטאת חלק מהמחשבות שלי גם.
יכול להיות שאם אמי אומרת לי שתספורתי זוועתית ונפגעתי מזה, איני בטוחה שתספורתי אכן אינה זוועתית. שהרי אם הייתי בטוחה ביפי תספורתי, הייתי יודעת שזו דעתה, וזכותה לה, אך זו אינה דעתי. ודעתי שלי על עצמי אמורה להיות חשובה ומרכזית לאין ערוך מדעתו של כל אדם אחר עליי.

תרגול:
* לבחור יום בשבוע ולהפוך אותו ל"יום ללא ביקורת".
* להעיר רק אם נשאלת, וגם אז בדוק את עצמך: האם מה שיש לך להגיד חשוב מאין כמוהו? חיוני להמשך קיומו של האדם? הינו ציון הדרך היחידה והנכונה הבלעדית לפעול? אם לא – חשוב על משהו אחר לומר. משהו נחמד.

ולמי שחווה ביקורת שאינה פוסקת מהזולת:
* הגיבו לביקורת במשפטים המתחילים במילה: "את/ה": "את חושבת שחצאית אדומה עם חולצה סגולה לא מתאימות יחד." "את מתעצבנת כשאיני מקשיבה לדעתך"…
תגובה כזו לביקורת תזכיר לנו שהביקורת היא ניסיון של הזולת להכיל את עמדותיו עלינו. עמדותיו כמו ביקורתו שייכות אליו ולא לנו, מעידות על המחשבות והצרכים שלו ולא שלנו.
* כאשר נשלחת אליך ביקורת שנראית לך כנכונה או מועילה, הודה עליה. אמור תודה "תודה יקירתי על שהראית לי כמה התספורת לא מתאימה לי. פעם הבאה באמת אסתפר אחרת"
הדבר מנטרל את העוקץ מהביקורת, מאפשר לך להיפתח לדעות ורעיונות של אחרים והופך אותה להבעת דעה לגיטימית ומועילה.

עוד על חשיבה חיובית: www.positivevoice.co.il