מָנִיפֶסְט של אישה שבאמצע החיים שינתה את טעמיה המיניים  

בשבת אחת, בהיותי בת שמונה וחצי, קרא לי לצד בעל המכולת ונתן לי שקית עם ממתקים… 

מאת: ליאת בן דור

ליאת בן דור מתנדבת במרכז לנפגעי תקיפה מינית, וזהו מונולוג של אחת הנשים השוהות במרכז


על פניו מסתמנת תחושת שיגרה, הכל מונח במקום, הכל מתפקד. ובכל זאת מדוע אי שם בבית החזה, פועם בי כאב עמוק שבסיסו הוא ציר שנעוץ בלילה בודד אחד לפני יותר מארבעה עשורים וקצהו האחר מתנשא לעבר האין סוף.
אך לא מזמן הסתיימה לי מערכת יחסים שמאוד רציתי שתמלא אותי ואת סדקֵי נשמתי באושר אמיתי.
זה כלל לא פשוט להתהלך עם מועקה בלתי פוסקת שנגררת איתי מאז ימי ילדותי משוללֵי השמחה, ללא חדוות גדילה ויכולת בסיסית להעצמת האני. ובכל זאת בחרתי לא להיכנע ולגרור עצמי מעלה עד כמה שאוכל, ללמוד מקצוע מכובד ולהתקיים בכבוד.
כן כאלה הם ימות השנה שלי, שנה אחר שנה לאורך ארבעים ושבע שנות חַיי, חיֵי ייסורים פנימיים, שספק בידי אם אי פעם יופחתו, אם יתנו מרגוע לנפשי.

 

לגדול עם חמישה אחים, זה אומר לחלוק איתם ועבורם את המעט שהיה בבית, ובפרט את תשומת לבו של אבי, שלאורך כל חייו העדיף את אחַי על פני משום היותם זכרים, ואימא… אמי, היא לא התפנתה אף לא פעם אחת לשבת איתי ולדבר איתי על עניינים שאמהות נוהגות לשוחח עם בתם, היא היתה עקרת בית, שחונכה להיות עבד נרצע של הבעל שלה… ללדת ולגדל ילדים, העיקר שכולם יהיו שבעים ונקיים, העיקר שאף אחד בשכונה לא יגיד שילדיה של… מוזנחים, לא מלומדים.
כשעלינו ארצה מצפון אפריקה, העבירו אותנו היישר מהאונייה למגורים בחיפה, משפחה של שמונה נפשות בשני חדרים קטנים עם טחב בקירות ובתקרה, שהריח שלו נדבק בבגדים וגרם לכולנו להעדיף להישאר בשעות היום בחצר, ובפרט שלא נקבל בחילה נוראית. ובלילה.. אבא צעק "לישון כבר" וכולנו התכרבלנו עם השמיכות מעל הראש ונרדמנו למרות הצפיפות והמחנק הקשה.
אחי הגדול קיבל מעמד של נסיך מהורי, ועלי היה לשרת אותו ולדאוג שיהיה מרוצה. שנה וחצי הפרידו בינינו, פרק זמן קטן יחסית, אבל זה לא שינה דבר, הוא הבכור, הוא זכר ואני, אני לתפיסת הורי, ממילא אהיה רק עקרת בית שתצטרך לרצות את בעלה בבוא היום, כך שמיותר היה בעיניהם להשקיע בחינוכי, את כל הכסף שהרווחתי מאז היותי בת חמש-עשרה, הועבר לטובת אחי ללימוד מקצוע, ואני שבקושי סיימתי עשר שנות לימוד, הופקדתי על סיוע בגידול אחי הקטנים שהגיחו לעולם בזה אחר זה, לצד עבודה מתישה בחנות שכונתית.

מדי שבת בבוקר, אבי ואחי פקדו את בית הכנסת, בעוד שאני נשארתי לשחק מחוץ לבית עם בנות נוספות מהשכונה ולחכות שיחזרו לארוחת הבוקר.
בשבת אחת, בהיותי בת שמונה וחצי, קרא לי לצד בעל המכולת ונתן לי שקית עם ממתקים, אני זוכרת זאת עד היום, בשקית היו סוכריות, מסטיק אדום, מעט בייגלה וקרמבו.
מאוד שמחתי, סוף כל סוף מישהו התייחס אלי, אהב אותי, לקחתי זאת ולא הראיתי את המתנה לאף אחד, מדי יום הייתי אוכלת מעט, כדי שיישאר לי לזמן ארוך, הרגשתי טוב ולא הפסקתי לחייך, מה שהפריע לאמי, שמצאה לנכון להעיר לי גם על זה.
"המתנות" האלה חזרו על עצמם, תחילה פעם בחודש, אחר כך כל שבועיים.. שבוע… יום, יום.
בהגיעי לגיל עשר התחילו לראות עלי סימני התבגרות נשית ויופיי בלט, בערב אחד ראיתי אותו בפתח החנות, כשהוא מנפנף אלי בשטר של חמש לירות, מנפנף ומזמן אותי בידו השנייה לבוא לחנותו.
"את רוצה כסף במקום ממתקים?" הוא שאל, נבהלתי, לא ידעתי מה לענות, חמש לירות זה סכום גדול לילדה, הסכמתי, והוא מבלי לחשוב פעמים, הוביל אותי למחסן, הוריד מעלי את החצאית ועשה בי את זממו, אחר כך זרק לעברי את השטר וביקש שאלך הביתה. בכיתי, לא רציתי ללכת הביתה, אחרי כשעה הוא חזר למחסן והשתומם כשראה שאני עדיין שם.
הוא חייך, התיישב לידי וליטף לי את הראש, "למה את בוכה מותק" הוא שאל, "לכי, לכי הביתה שאמא לא תדאג לך"
הוא המשיך, "את לא רוצה שהיא תכעס נכון? אז אל תגידי לה איפה היית, טוב?"
אני זוכרת שאהבתי את הליטוף שלו, הרגשתי שהוא טוב אלי יותר מאבא, נתתי לו חיבוק וחזרתי הביתה בריצה.
אימא כמובן דאגה, כעסה, נתנה לי סטירת לחי כי לא היה מי שיעזור לה לרחוץ את אחי התאומים, היא הבטיחה לספר לאבא.
חודש ימים לא הורשתי לצאת מהבית, חודש שלם שחשבתי על שטר הכסף שהושאר במחסן, כעסתי על עצמי שאני כל כך ממושמעת ולא הולכת לבקש את השטר שלי.
מיד בתום העונש רצתי אחרי הלימודים לחנות לבקש את כספי, הוא סגר את החנות והלך איתי "לחפש" את הכסף, ביקש שאחפש טוב, שאתכופף אולי זה נפל מתחת לאחד הארגזים, ואז תוך כדי חיפושי הוא נעמד מאחורי וביצע בי מעשה סדום, אחר רכס את מכנסיו, הוציא שטר של עשר לירות ואמר, "לא נורא, כפרה על השטר ההוא, הנה קחי כפול".
אהבתי את ההרגשה שהנה יש לי כסף, רציתי לחסוך אותו, חלמתי על קניית שמלה חדשה לאימא ונעלים עבורי, ולכן מדי פעם ופעם, עד גיל שתים עשר בערך, הייתי מגיעה לחנות, נכנסת למחסן ומחכה לו.
ביום אחד תפסה אותנו אשתו, שפרצה בצווחות ורצה היישר לאימי "בתך זונה, מופקרת, היא מפתה את הבעל שלי, שוכבת איתו, תתביישו לכם".
אמא חיכתה לי בפתח הבית והרביצה לי עם חתיכת צינור, אינני יודעת כמה זמן זה נמשך, כי התעוררתי באמצע הלילה בחדר השינה כשכולם כבר ישנו סביב, אני זוכרת שלא יכולתי אפילו לקום לשירותים ונאלצתי לעשות במיטה.
את רואה שאני צולעת מעט? זה מאז.
את בטח שואלת למה הגעתי רק עכשיו למרכז, למה לא סיפרתי עד היום לאף אחד את עברי?
אולי כי נאלצתי להתחתן, ללדת ילדים והייתי עסוקה, ואולי כי ביום אחד החלטתי להתגרש, כי שנאתי את כולם, את בעלי, את העולם, הילדים גדלו קצת ואני החלטתי לעבור להתגורר אצל חברה שהכרתי כמה שנים קודם בתור בבנק.

מזה כשנתיים אנחנו מתגוררות יחד והפכנו לבנות זוג, פתאום הבנתי שמאז ילדותי אני נגעלת למעשה מקיום יחסי מין עם גבר, זכרתי כמה מאמץ השקעתי על מנת להסתיר זאת מבעלי שכל הזמן התלונן נגדי שאני אישה קרה ולא נשית. איתה טוב לי ואני מרגישה מוגנת, אהובה.

אליכם למרכז הגעתי בעקבות המלצת בת הזוג שלי ובתי הבכורה, הן סברו שרק כך אוכל להתנקות מהכאב שאני נושאת איתי פרק זמן כה ארוך.
כעת אני מחכה לראות האם הן צדקו ומחכה מדי שבוע למפגש הקבוצתי ולשיחה במרכז ומודה לאלוהים שנותן לי את הכוח להתמיד ולהגיע לכאן.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

פרסום המניפסט אושר לי לפרסום על ידי אותה מטופלת ששיתפה ופרקה לא מעט ממועקותיה לאורך השנים..

לבקשת המספרת, לא הוזכרו שמות על מנת לשמור מכל משמר על חשיפתה.

 

מהנדס חוייב ב-35,000 ₪ בגין הטרדה מינית / אתר אישה – אתר נשים

מהנדס תוכנה חוייב לשלם לעובדת פיצויים בעקבות הטרדה מינית. לטענתה הוא הטריד אותה וקיים עמה יחסי מין תוך ניצול מרות 

המהנדס נעץ מבטים ואף אנס את העובדת

 עובדת שהועסקה כבודקת תוכנה בחברת טכנולוגיות, הגישה תביעה לתשלום פיצויים לפי הוראות החוק למניעת הטרדה מינית. ההטרדה המינית בוצעה, לטענתה, על ידי הממונה עליה תוך ניצול יחסי מרות.
לדבריה, במשך שנה וחצי מאז החלה לעבוד בחברה בשנת 2000, נעץ בה המשיב, מהנדס תוכנה, מבטים והגיב לנוכחותה באופן שהפריע לה. בשיחה אישית אמרה העובדת למשיב שהיא אינה מעוניינת בקשר אינטימי עימו, והוא אמר שמקבל זאת.

 כעבור מספר ימים, זימן אליו המהנדס את העובדת, והשניים ירדו לחדר הביטחון בחברה, בתואנות שונות, שם לדבריה אנס אותה. למחרת, מאחר שפחדה מפיטורים, ירדו השניים לחדר הביטחון וקיימו, שוב, יחסי מין שלא מרצונה החופשי.
בהמשך, החלו העובדת והממונה בקשר אינטימי, שכלל יחסי מין, הליכה משותפת במסגרת העבודה לבריכה, פגישות פרטיות בחוף הים וברכב, ועוד.
העובדת ציינה כי לא נתנה למשיב להבין שהיא סובלת ממערכת היחסים שהתפתחה ביניהם, מאחר שמאוד חששה ממנו. לטענתה, היא שיתפה את אחותה בחששות ובפחדים שהיו לה.

לאחר 8 חודשים ביקש המשיב להפסיק את הקשר האינטימי עם העובדת, ולדבריה נענתה למבוקשו. הממונה החל בקשר זוגי עם עובדת אחרת בחברה, ועל הקשר החדש הוא דיווח לממונים עליו.

הגשת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה

בשנת 2004 הגישה העובדת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה, וביקשה פיצוי בסכום כולל של כחצי מליון ש"ח.
המהנדס הודה שבמהלך שנת 2002 ניהל מערכת יחסים אינטימית עם העובדת, אך לטענתו לא היתה בה כפיה או ניצול מרות. לדבריו, העובדת היא זו שיזמה את הקשר.
בית הדין האזורי דחה את תביעת העובדת, והיא הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

להלן תמצית פסק דינה של השופטת ורדה וירט-ליבנה, מבית הדין הארצי לעבודה.

מעשה מגונה

סעיף348(ה) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"העושה מעשה מגונה באדם שמלאו לו שמונה עשרה שנים תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות, דינו – מאסר שנתיים."

בעבירות אלו ביקש המחוקק למנוע מאנשים המחזיקים בכח ובסמכות כלפי אחרים מלעשות שימוש לרעה בכוח המרות ובסמכותם כלפי אלו הנמצאים בעמדת נחיתות לעומתם, הכפופים להם או התלויים בהם, לצורך קבלת טובות הנאה מיניות.

יש לבחון האם התקיים "מעשה מגונה", כהגדרתו בחוק, והאם נעשה המעשה "תוך ניצול מרות ביחסי עבודה".

אין ספק שיחסי מין מלאים נכנסים להגדרת "מעשה מגונה". כמו כן, השופטת וירט-ליבנה סבורה, כי במקרה שבפנינו התקיים יסוד "ניצול יחסי המרות".

בהטרדה מינית כלפי עובד במסגרת יחסי עבודה, תוך ניצול מרות ביחסי עבודה, לא יידרשו המתלונן או המתלוננת להוכיח, כי הראו למטריד שאינם מעוניינים בהצעות או בהתייחסויות המיוחסות לו. הנחת היסוד במקרים אלו היא שהמוטרד אכן לא היה מעוניין בהתנהגויות אלו, אולם לאו דווקא נתן לכך ביטוי חיצוני.
זאת, נוכח הע?בדה שמערכות יחסים במסגרת יחסי העבודה, הכוללים יחסי מרות, יכולות להוות קרקע פוריה לניצול בעל אופי מיני של הכפוף, ובמציאות קיים אכן אחוז גבוה של הטרדות מיניות במקום העבודה. במקרים אלו, התלות הכלכלית והמקצועית של העובד בבעל המרות – המטריד, עלולה להרתיע אותו מלהראות לממונה עליו שאיננו מעוניין באותם מעשים, המהווים הטרדה מינית.
על כן, גם אם נמצא, לכאורה, שהייתה הסכמה לאותן התנהגויות מטרידות, הרי שיש מקום לקבוע כהנחה ראשונית, שהסכמה זו לאו הסכמה היא, בהתקיים יחסי מרות.

לסיכום – הצעות חוזרות בעלות אופי מיני או התייחסויות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, אשר התרחשו במסגרת יחסי עבודה כלפי עובד, תוך ניצול מרות, מעידות על הוכחת קיומה של הטרדה מינית. זאת, גם אם העובד או העובדת לא הראו כי אינם מעוניינים בהתנהגויות אלו, או גם אם ניתן היה לראות בהתנהגותם כנחזית להיות ב"הסכמה" לאותן התנהגויות.

כבוד השופטת וירט-ליבנה קבעה כי החוק מבקש להציב נורמות התנהגות ראויות ומחמירות במקום בו קיימת מערכת יחסים אשר מעצם מהותה וטיבה מ?עדת לניצול. זאת, על מנת להרתיע ממונה במקום עבודה מלבצע בכפוף או בכפופה לו מעשים אשר יכולים לעלות כדי הטרדה מינית. אולם, ?ה בעת שהוכחה העילה, נתונה לממונה "המטריד" גם האפשרות להוכיח כי לא בהטרדה מינית עסקינן. השופטת הדגישה כי אין בחוות דעתה כדי לשלול את היות מקום העבודה הסביבה הטבעית ביותר ליצירת מערכות יחסים של זוגיות, ופיתוח קשרים אישיים והתאהבויות בין חברים לעבודה. הכל, בכפוף לחובת הזהירות של בעל המרות כלפי הכפופים לו.

מי יזם את הקשר האינטימי?

 "בנסיבות מסוימות, סבורים אנו כי גם היענות של ממונה ליוזמתה של מי שכפופה לו לפיתוח קשר כלשהו עמו, יכול להיחשב ניצול יחסי מרות."

בענייננו, למהנדס היתה יכולת השפעה ניכרת על מעמדה של העובדת בחברה. בנוסף לפער במעמדם המקצועי בחברה, אין להתעלם ממצבה הנפשי של העובדת בתקופה הרלבנטית, עליו ידע המהנדס, שהתבטא בנטילת תרופות אנטי דכאוניות. גם בעובדה זו, יש כדי להעיד על חולשתה כלפיו ביחסיה עמו.

השופטת וירט-ליבנה: "אסכם בכך, שהדין הפלילי כמו גם האזרחי מבקשים להנהיג נורמות ראויות, לפיהן בעלי מרות יידעו, כי מוטלת עליהם אחריות כלפי הכפופים להם. אחריות זו איננה מתמצית בדל"ת אמותיה של העבודה, השירות הצבאי, הלימודים או הטיפול הרפואי. היא באה ליצור מקום עבודה מוגן למי שכפופים למרותו של בעל המרות, ומחייבת מידה מחמירה של זהירות.
אחריות זו תחייב את בעל המרות, המעוניין בפיתוח קשר עם מי שכפוף לו, לעמוד בחובת גילוי נאות, ולדווח על כך לממונים… כל עוד היחסים אינם גלויים, ידועים ומוסכמים, עלולים מעשים הנעשים מצידו של בעל מרות להתפרש, בשעת אמת, כמעשים לא רצויים, ולא יהיה די בטענה, לפיה ניתנה להם הסכמה, או שנעשו מבלי הבעת חוסר עניין. זאת, בהתחשב במרקם היחסים העדין והמורכב הקיים במערכת בו מצויים בעלי מרות והכפופים להם."

"בהכרעתי זו באה לידי ביטוי התכלית העומדת ביסוד החוק למניעת הטרדה מינית, שמטרתה להעביר מסר ברור למעבידים וממונים מטעמם, לפיו מערכת יחסים אינטימית-מינית בין ממונה לעובדת, המסתכמת במעשים בעלי אופי מיני גרידא במקום העבודה, עלולה להיתפס כנורמה בלתי ראויה, העולה כדי הטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות בעבודה…זאת, להבחין מהתפתחויות של מערכות יחסים במקום העבודה, שאף בעיניי מהווה כר נרחב להיכרות בין אנשים, התאהבויות, ובמקרים רבים מובילים אף לנישואים… במקרה זה, היה על ממונה להצביע על סממנים המעידים על מערכת יחסים שהינה גם חיצונית למסגרת יחסי העבודה… יש להראות, כי מערכת היחסים איננה בעלת זיקה בלעדית למסגרת העבודה. כך, למשל, אם יוכח שרומן בין ממונה לעובדת כלל, בין היתר, פגישות מחוץ למקום העבודה, ושמאפייניו של אותו רומן באו לידי ביטוי בזמנים שאינם דווקא שעות העבודה.

לא כך הם פני הדברים במקרה שבפנינו. הוכח שמערכת היחסים בין העובדת לממונה הסתכמה ביחסי מין מזדמנים במקום העבודה, תוך כדי שעות העבודה, בדרך אליה או ממנה… אותם יחסי מין מזדמנים אינם אלא ביטוי מובהק של ניצול יחסי המרות ואינם פרי הסכמה משותפת לקיומה של אותה מערכת. שכן, המשיב בעצמו העיד, כי סבר שהמערערת "מאוהבת בו", ואף העיד כי לא היה מעוניין במערכת יחסים כלשהי עמה. במצב דברים זה, אין לטעמי ספק, כי קיומה של מערכת יחסים הכוללת יחסי מין מזדמנים בלבד, תוך שהוא מודע למצבה הנפשי של המערערת, היא ניצול הכח והסמכות שבידיו."

לדעת נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר, מחובתו של ממונה לבצע מעשים אקטיביים להפריך את חזקת ניצול יחסי המרות, ובהם חובת הדיווח לממונים ופעולות לביטול יחסי המרות.

פסק הדין
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי הוכח קיומה של "הטרדה מינית" שביצע הממונה כלפי העובדת בנסיבות של ניצול יחסי מרות. הממונה חוייב לשלם למערערת 35,000 ₪.

מספר תיק: עע 274/06

בית הדין הארצי קבע כי 'יוזמה' מצדו של עובד לקיום מגע מיני עם הממונה עליו אינה אינדיקציה מוחלטת בבחינת השאלה האם מגע מיני בין מעביד לעובד יסודו בניצול מרות ביחסי עבודה, וכי על כל מקרה להיבחן על פי נסיבותיו הוא.

 

חגית רימון, עו"ד
hrimon@gmail.com