מה עוד תבקש? סיפור קצר מאת מרסל מוסרי

מאת: מרסל מוסרי

מרסל מוסרי. צילום: פרנקו
מרסל מוסרי צילום: פרנקו

 

לילה אחד, נגלה רב גדול בחלומו של סבי ושאל אותו:
"רגע לפני שאני לוקח אותך איתי השמיימה, מה עוד תבקש?"
צחק לו סבי בחלום ואמר לו "אתה יכול לקחת אותי, יש לי הכל."
"איש צדיק אתה" ברך הרב ושב אל החשיכה.

בבוקר, כשפקח סבי עיניו, ניגש אל ארונות הבית
ופתח אותם, אחד אחד, בדק שהכל מלא והאוכל רב.
רגע אחר כך, נשק אל מצחה של סבתי
וכשזו שאלה לפשר הנשיקה, השיב לה בשאלה
"אסור לי לנשק את אשתי, אהובתי?"

בערב, ביקש מאיתנו, הנכדים
לבוא אל ביתו, אמר לסבתי להכין מטעמים
וערך בעצמו את השולחן.
נכנסנו אל ביתו, אחד אחרי השניה.
תיכוניסטית, חייל קרבי, אישה עם עגלה ואחד עם כיפה.
"כל נכדיי סביב שולחני, מה עוד אבקש?" חייך אלינו והרים את בנה של דודתי, נינו השמנמן.

אחרי שסעדנו, צחקנו, שרנו והבאנו קצת אלכוהול אל הבטן.
הרצינו פניו של סבי ושקט השתרר בשולחן.
הוא אחז בידה של סבתי ודרש מעמנו "קדימה, אמרו לי, מי צריך ממני משהו? מי סובל ממחסור?"
"שתית יותר מדי" ענתה לו סבתי
הוא לא התייחס.
"מה חסר לכם? תגידו לסבא, אל תתביישו!"
צחקנו כולם
"יש לנו הכל" אמרתי
"זה נכון סבא, יש לנו כל מה שצריך" הוסיף בן דודי החייל.
"וחוץ מזה" אמרה בת דודתי "אם יש לנו אותך ואת סבתא, מה עוד נצטרך?"

כשמחוגי השעון החלו לזוז, עזרנו לסבתי לפנות את השולחן
והתארגנו ליציאה.
בדלת, עמד סבי, ורגע לפני שיצאנו
נשק לראשו של כל אחד ואמר "שיהיו ברכה במעשי ידיך ואהבה בליבך"
נשקנו לידיו הסדוקות, לחשנו "תודה סבא" ויצאנו מביתו.

בלילה, שוב הגיע אל חלומו אותו הרב, והוא לבוש חליפה לבנה.
ואומר לו הרב "בוא איתי, הגיעה שעתך"
וסבי פורש ידיו אל הרב ואומר "אני בא אל האלוהים בלב שלם, עם ארונות מלאים בכל טוב, ומשפחה ברוכה"
ומסר את נפשו.

בבוקר, כשניסתה להעיר אותו סבתי
לא קם.
נשכה שפתיה, כבשה את צערה,
הניחה שמיכה לבנה וריחנית על פניו
והזמינה אמבולנס.
יומיים אחרי, באמצע השבעה נכנסה לשירותים,
הניחה ראשה בין ידיה עטויות צמידי הזהב
ונתנה גם היא את נשמתה לבורא.
לא קמה עוד.

כמה שהנכדים יהיו מאושרים,
וכמה שהארונות יהיו מלאים-
וכמה שטובה תהיה המשפחה-
מה לו לאדם בלי האהבה?
וכמה יוכל להזין עצמו רק באוכל טוב וחיי שובע?

כשהלך סבי, לקח את אהבת נעוריה של סבתי עמו
אישה חזקה הייתה סבתי-
עם הכל יכלה להתמודד,
הכל מלבד הגעגוע לסבי
והחלל שהותיר בליבה.

~~~

ניתן לרכוש את הספרים של מרסל מוסרי בחנויות הספרים – קופסא של קובות ו- דמעות של יין וכן לעקוב אחריה בדף הפייסבוק שלה

 

 

"לך חפש לך מישהי יפה"… סיפור קצר מאת מרסל מוסרי

"לך חפש לך מישהי יפה, אחת כוסית כזאת שרוקדת סלסה עם נעלי עקב בלי למעוד"… סיפור קצר מאת מרסל מוסרי

מאת: מרסל מוסרי   29/6/2013

מרסל מוסרי. צילום: פרנקו
מרסל מוסרי צילום: פרנקו

״לך חפש לך מישהי יפה, אחת כוסית כזאת שרוקדת סלסה עם נעלי עקב בלי למעוד, אחת שתרוץ איתך יד ביד בחוף במכמורת לאור השקיעה כמו בסרטים האמריקאיים, לך, הרבה בנות ירצו אותך, לך! אני לא אכעס באמת״ אמרה לו תוך כדי שצפתה בו קוצץ לה סלט. 
״שוב פעם התחלת? מה יהיה? בסוף אני באמת אלך״ החזיר לה
״נו אחלה״ אמרה ״הנה פתרנו את הבעיה אני אפילו אעזור לך לארוז ואתן לך נשיקת פרידה״
״צרפתית או נשיקה של דודות בלחי?״
שאל אותה
״אממממ״ חשבה רגע ״אם תלך אז רק של דודות, כי אנחנו נפרדים, אי אפשר לאכול את העוגה מכל הצדדים״
״אז אני נשאר״ פסק בנחרצות והמשיך לקצוץ את הסלט.
״אתה מבזבז את הזמן איתי, אני דפוקה, אני פגם בייצור! איזה מין מזוכיסט אתה? ״ שאלה וחיכתה לתגובה שלו.
״יש לי שאלה״ אמר
״שאל״ ענתה
״יש לך עיני דבש, שיער גלי ארוך ושחור, אף סולד, שפתיים בשרניות , חזה עומד ויפה ורגליים ארוכות, עד לפה אני צודק?״ שאל
״כן, צודק״ ענתה
״אז למה לי ללכת? מה אני מזוכיסט?״ חייך לה
״אתה מעתיק ממני משפטים״ נזפה בו
״אבל אני צודק ?״ שאל שוב
״צודק״ חייכה ודמעה בצבצה מעיניה.
הוא הניח את הסכין ורכן אליה.
״אז עכשיו כשסיכמנו שאני נשאר, גברת פגם בייצור מותר לי לנשק אותך צרפתית?״
״נו כבר״ אמרה ונשכה קלות את שפתו התחתונה .
הוא נשק לה ארוכות, בטירוף ובערבוב לשונות סוער, הזיפים שלו שרטו את פניה, לשונו עברה על צווארה וידיו ניסו להכנס תחת חולצתה , כמה שהיא אהבה את זה.
״קח אותי מפה״ התנשפה ולחשה לו.
הוא חייך לה בשובבות ונשא אותה בידיו היישר מכסא הגלגלים שלה אל חדר השינה הקטן בביתם הקטן ברחוב הקטן בארץ הקטנה שבעולם האהבה הגדולה….
ונשאר.

~~~

הספרים של מרסל מוסרי – בחנויות הספרים – קופסא של קובות ו- דמעות של יין

מה הסיפור שאנו מספרות לעצמנו ואיך זה משרת אותנו?

 

היא בטטה – סיפור קצר מאת מרסל מוסרי

מאת: מרסל מוסרי

 

מרסל מוסרי. צילום: פרנקו
מרסל מוסרי צילום: פרנקו

 

"היא בטטה אחי!!! אני אומר לך מהשמנות הגדולות! שאין להם פרופורציה בגוף! מפרנסת חצי מהמסעדות בתל אביב, באמא שלי! להזמין אותה לאירוע זה כמו פשיטת רגל לחתן, לכלה ולבעל האולם..קיצר הבנת, שמנה שמנה"

-הבנתי גבר, יאללה תתקדם בסיפור שלך.

"טוב..הייתה דלוקה עליי, מה זה דלוקה? מאוהבת! הייתה הולכת לספר לכולם שחייכתי אליה ברחוב ושאני עושה לה פרפרים .
עכשיו אחי פרפר אצלה זה כמו כבש 100 קילו אצלנו.
אנשים באו אליי התחילו להגיד לי "מה שמענו אתה יוצא עם אורנית השמנה? התחלת לחסוך כבר? אתה יודע..קידוש אצלה זה כמו להזמין את כל הבית כנסת" אומר לך אחי, דברים משפילים!! "

-נו ומה עשית?

"אמרתי חלאס, מה היא חושבת זאתי נתלתה עליי? אני הולך אליה הבית מעיף לה סטירה אומר לה "אורנית!!!! אורנית תרגיעי אורנית! אני לא אחד החברים שלך מה את באה בחרטות על כל השכונה אומרת אני לקחתי אותך ללב שלי? "

– והלכת?

"בטח הלכתי, אחיך לא פרייאר , אחיה פתח לי את הדלת גם הוא לא פרייאר אחי, איך שהסתכלתי עליו אמרתי לו "תגיד לאורנית אחותך הדבה להפסיק להגיד לכולם שאני מאכיל אותה" הוא האכיל אותי כוכבים , נפלתי על הרצפה שלהם ראיתי אורות , באלוהים , אפילו סבא שלי ז"ל בא לי בחלום , אחרי כמה דקות אני פותח עיניים את מי אני רואה? תשאל אותי את מי אני רואה."

– את מי אתה רואה?

"את אורנית! ככה כמו שהיא יושבת ליד המיטה ומעיפה לי סטירות "יאללה קום, קום י'חננה אחי כולו מטר ושייבה עשה אותך שטיח פרסי , קום "
אמרתי לה " לא מרגיש טוב אורנית, הכל כואב לי"
פתאום השתנתה..פתאום בא לה פרצוף אחר אחי."

-מה פרצוף ? איזה פרצוף?

"כמו מלאך , פרצוף שקט כזה, הלכה הביאה לי כוס תות בננה עם קרח אמרה לי "תשתה , זה מתוק אני הכנתי" וואלה היה כתוב "פריגת" על הבקבוק , אבל לא עשיתי חשבון . הרימה לי את הראש, שתיתי .
היא אמרה "יופי כפרה שלי, תרטיב את השפתיים זה טוב"
החזירה אותי לשכב במיטה, הוציאה לי את הנעליים עשתה לי מסז' ברגל אמרה לי "כואב לך מאמי? ככה טוב?"

-יפה לה ואז מה ? קמת והלכת? אמרת לה לא לפנות אליך יותר?

"נשארתי אחי, אכלתי איתם גם ארוחת ערב, עשתה לי צלחת של מלך.
הסתכלתי עליה קצת , לא אוכלת כל כך הרבה אורנית, לא יודע, אולי היא נכנסת לשירותים פעם בשבוע , אולי הגנים שלה דפוקים, אבל באמא שלי היא לא אוכלת הרבה"

-נו ? ומתי הלכת הביתה?

"לא הלכתי אחי, חיכיתי לה בחדר, להגיד לה תודה, הייתה במקלחת.
יצאה, לבשה חלוק לבן כזה יפה, יש לה פנים יפות לאורנית אתה יודע? אף יפה כזה כמו בז'ורנלים ושיער ארוך..אמרתי לה "חבל את לא מפזרת את השיער אורנית, כולם צריכים לראות איזה יפה את."

– ומה אמרה??

"אמרה לי "אתה באמת חושב ככה?" אמרתי לה "בטח חושב ככה,בטח"

– היא חייכה?

"מה זה חייכה? נהייתה אדומה, אמרה "ממחר כל הזמן אני אפזר את השיער, אולי אני אפזר גם קצת פודרה ושחור בעיניים "

– יצאת גבר אחי.

"אמרתי לה "אורנית!!! את לא מפזרת את השיער ליד אף אחד, אף אחד לא צריך לראות מה אני רואה הבנת?"

-בואנה אחי! נדלקת עליה חזק! התנשקתם ?

"איזה התנשקנו אחי, מה לא עשיתי? שלחתי לה פרחים , לאפה מאווזי, חולצה ממתאים לי..כלום! היא לא רוצה אותי..אומרת שאני חננה מדי וחוץ מזה יש לה כבר מישהו ושאני אפסיק לאכול סרטים כי היא לא מדברת עליי בשכונה וחוץ מזה סרטים זה לא טעים, היא ניסתה "

-בחורה טובה אורנית, טובה.

"למה אחי? היא זרקה אותי!"

– נאמנה אורנית. יאללה אחי יש לי פגישה בשיפודי התקווה , נדבר.

 

לסיפור נוסף של מרסל מוסרי

 

הספרים של מרסל: קופסא של רובות, ו- דמעות של יין, בחנויות הספרים

 

 

הערב היא הולכת אליו – סיפור קצר מאת מרסל מוסרי

מאת: מרסל מוסרי

 

מרסל מוסרי. צילום: פרנקו
מרסל מוסרי צילום: פרנקו

 

הערב היא הולכת אליו,
הוא הבטיח לה ערב גבינות ויין.
בבוקר ביקרה אצל הקוסמטיקאית,
ובצהריים אצל הספר שלה, הוא אמר שיש לה תווי פנים מהממים.
אחר כך נכנסה לאחת החנויות האלו בשדרה,
קנתה את התחתון הכי אדום,
עם התחרה הכי שקופה.
לדמיון אין צורך פה.

הערב היא הולכת אליו,
היא כבר יודעת איך זה יסתיים,
יהיו גבינות,
יהיה גם יין,
מלא ג'אז יתנגן ברקע, הוא ישחק אותה מבין בתקליטים
ויקיש פליי על המקלדת של הלפ טופ.

היא תצחק את הצחוק הביישני,
הוא יתן את המבט המפתה,
והיא שוב תלגום קצת מהיין
פעם מישהו לימד אותה איך להחזיק את הכוס.
והיא בתמורה, החזיקה לו את ה…
עוד יין.

הוא יגיש לה גבינה לפה,
הגבינה מסריחה
אבל הקטורת שהדליק מכפרת.
הוא מת לגעת בה, הוא יודע כמה צבעוניות מחכה לו
מתחת לשמלה השחורה הזו.
אבל עוד לא, הוא לוקח את הזמן,
נמאס לו שהן נותנות מהר.
אז עוד יין.

ועכשיו קצת מסוחרר להם,
היא מבליטה בכוונה את החזה,
והוא מעביר את ידו, נוגע לא נוגע-
החולצה השחורה שלבש והבושם שהתיז על עצמו,
יוצרים בה כמיהה עזה ל00:00.

הם מדברים קצת,
הוא מודה שנמאס לו מהלבד,
שהוא רוצה המשכיות.
היא לא מנדבת פרטים, שינחש
בא לה שהוא יקרא אותה בלי שתדבר
או שיקרע אותה, בלי שתדבר.
ועוד קצת יין.

עוד עשר דקות חצות,
והעולם מתכונן.
מסיבות מעוטרות באדום ולבן פורצות בתל אביב,
גברים הוללים לוכדים במבטם נשים כנועות
וריח של חדש מתפזר באוויר.
הם לא בתל אביב, הם בבית
ובבית יש לו אח
ובאח יש אש,
והיא יוקדת
ועוד 10 דקות
גם האש בינם תבער.
בעוצמה.
תחדור לגופה,
ותעבור על לשונה.

אבל עוד לא, עוד קצת..
כי ב12 ועשרה,
כשהוא יבוא על סיפוקו,
האש תדעך,
וישארו כמה פחמים.
והיא לא תבוא על סיפוקה,
כי הרבה זמן שהוא לא..
והיה לו קשה להחזיק.

ב- 12 ועשרה הוא ירדם אל מול האח
והיא תיקח גבינה בידה,
תנגוס בה
ותחייך לעצמה
היום הספר אמר שיש לה תווי פנים מהממים.
זו תהיה שנה טובה,
השנה היא לא תתפשר,
בטוח

 

לסיפור נוסף של מרסל מוסרי

 

הספרים החדשים של מרסל – קופסא של קובות ודמעות של יין – בחנויות הספרים

 

‎‎פרסום‎ by ‎אתר אישה‎.‎

מוכרת סיפורים – סיפור קצר מאת מרסל מוסרי

מאת: מרסל מוסרי   4/9/2014

מרסל מוסרי. צילום: פרנקו
מרסל מוסרי צילום: פרנקו

 

חברות שלי לא קולטות
שאני סתם מזיינת את המוח.
שאני לא דוברת אמת,
הן לא קולטות שאני מוכרת להן סיפורים בשקל וחצי.
במועדון ההוא, עם המראות על הקירות
אני הראשונה שמוצאת מישהו
שיראה לי את המראה מקרוב.
הראשונה שנותנת לגבר עם חולצת פסים
לגעת לה מתחת לחולצה, כמעט עד לחזיה,
מעבירה יד על חלציו ונושכת לו את השפה התחתונה.

חברות שלי צוחקות, נקרעות מצחוק
אבל מפסיקות אחרי רגע,
הבעלים שלהן נועצים עיניים-
כמו אומרים "מה יש לצחוק מהפרחה הזו?"
כשאני מעיפה את הגבר עם הפסים מעליי
ואומרת לו "מצטערת, אני במחזור"
הן ניגשות אליי, מחזיקות לי יד ואנחנו הולכות לשירותים.
בשירותים הן מרשות לעצמן לצחוק עוד יותר
אחת אומרת "איך אני מקנאה בך!"
השניה אומרת "למה התחתנתי למה? בטח הוא ירדם עוד באוטו"
והשלישית מורחת אודם, קוראת לי ואומרת "הלוואי עליי ככה להנות"

כשנחזור אל הרחבה, אתפוס מישהו אחר
הפעם בלי חולצת פסים, אני אוהבת לגוון
ולו אני דווקא אתן להגיע לחזיה, אבל גם אותו אעצור-
אשקר שלא באתי לבד.
כשהמועדון יתחיל להתרוקן והדיג'יי ישמיע שירים רגועים כמרמז לנו ללכת,
אני אשתה עוד צ'ייסר, בשביל להרדם טוב
ואצעד אחרי חברות שלי והבעלים שאיתן לכיוון היציאה-
אחד סוחב לאחת את התיק,
אחד מרים את השיער של אשתו ונושף לה על העורף כדי שלא תזיע
ואחד שואל "מאמי, המפתחות אצלך?"

חברות שלי לא קולטות שאני סתם מזיינת את המוח.
כי מה שווה הרווקות?
ומה שווה הסיפוק המהיר-
אם בסוף הערב,
אני עומדת
בין שלוש מכוניות באי נוחות
נכנסת לאחת מהן,
מצטופפת מאחור בין כסאות תינוקות מוכתמים-
ומביטה ישר על מוט ההילוכים.

בדרך אני רואה-
איך יד גברית מעבירה הילוך
ואיך יד נשית מלטפת אותה ומשחקת בטבעת הנישואין שעליה.
מה שווה הרווקות?
ומה שווה הסיפוק המהיר?
אם בסוף הערב
אני עולה הביתה
לבד
ולא נכנסת לחדרים לבדוק אם הילדים מכוסים-
אלא הולכת ישר למיטה ומתחילה לסמס לכל מני גברים בוואסטאפ.

מה שווה הרווקות?
ומה שווה הסיפוק המהיר?
אם אף אחד לא פוקד את הצד השני של המיטה שלי ואומר
"מה יש לך בטלפון בשעה כזו? בואי אליי."

נו קרא לי כבר!
אני אבוא-
נשבעת שאני אבוא.

 

 

ספריה של מרסל מוסרי בחנויות הספרים:

קופסא של קובות

דמעות של יין

 

מה עוד תבקש? סיפור קצר מאת מרסל מוסרי