מָנִיפֶסְט מיומנה של אישה המתאווה לימים יותר מוארים

הבגידה הראשונה של אחי היתה באמון שלי, אחי עשה בי מעשה גילוי עריות… 

מאת: ליאת בן דור

התמונה להמחשה בלבד
התמונה להמחשה בלבד

ליאת בן דור מתנדבת במרכז לנפגעי תקיפה מינית. הנה מונולוג של אישה ששהתה במרכז.

האמירה שהכי מעצבנת אותי זה "יהיה בסדר" או "בעזרת השם, יהיה בסדר". זה תמיד נראה לי כמו אמירה שנועדה או לסגור נושא או פתח מילוט כשאין מה לומר, לדעתי עדיף להקשיב ולשתוק.
מאז שאני מכירה את עצמי, לא הרביתי לשתף חברות, משפחה, אף אחד בעצם, בצרות שלי, כך שאם אני כבר מצליחה לפתוח את הפה ולשתף, "יהיה בסדר" זו לא התגובה שאני זקוקה לה או מצפה.
עצוב לחשוב שאני זוכרת מעט מאוד דברים יפים מילדותי, אולי כי היו מעט ואולי כי הדברים המכוערים, הכואבים היו בהמוניהם.

הילדות היא אבני הבסיס של כל חיינו וכשדופקים לך אותה, בוודאות ניקח את הדפיקה הזו איתנו הלאה.
את מי בכלל עניינתי בבית, במשפחה? כולם קרקרו סביב אחי, לא שחסר לי כסף, אבל ליחס ולחום נזקקתי. כדי למשוך אתת תשומת לב אמי עשיתי מלא בעיות משמעת בביה"ס. כמה שזה ישמע הזוי, נהניתי שאמא מפנה זמן במיוחד עבורי כדי להגיע לשיחה עם המחנכת או המנהל.
היא תמיד היתה עסוקה, בעבודה, עם חברות, בפגישות מחוץ לעיר, בנסיעות לחו"ל או עם המאהבים שהיו לה, הכל אני זוכרת, אני זוכרת שפעם אישה נבגדת אחת הגיעה אלינו הביתה וצעקה על אמא שהיא עושה רומן עם בעלה, והיו כל מיני שמועות עם על רומן עם מישהו שגר ממש מולנו.

זה נורא ואיום לילדה קטנה לשמוע דברים כאלה, לא פחות נורא לדעת שגם אבי רעה בשדות לא לו. מעניין אם הם בכלל חשבו לעצמם מה דברים וידיעה כזו יכולה לגרום לנפש של הילדים שלהם, האם הם לא חשבו שזה ייתן לנו לגיטימציה לבגוד בבני הזוג שלנו (לאחי ולי).
הרי כל התאוריות על התנהגות האדם שולחות לטענה, קביעה שהילדים מחקים את הוריהם.
לגבי אחי אני יודעת בוודאות שהוא בגד באשתו לא מעט פעמים, ואילו לגביי, אם לומר את האמת, ניסיתי בכל כוחי למנוע זאת, זה כמו שנשבעתי לעצמי עוד בילדותי שאני לא אנהג כך, אלא שהחיים מובילים אותנו לפעמים לסיטואציות מעט שונות ממה ששיערנו לעצמנו שניקלע אליהן.

הבגידה הראשונה של אחי היתה באמון שלי, אחי עשה בי מעשה גילוי עריות, זו הסיבה שרק עכשיו 30 שנה אחרי, הגעתי לטיפול במרכז לנפגעות תקיפה מינית.
כיום אני יודעת עד כמה נורא הדבר, עד כמה המעשים הנתעבים שלו פגעו בי לכל חיי, כמה אני מתקשה לחשוב על מין כדבר מהנה, נעים, מעשה אהבה שאני צריכה לרצות אותו, ליהנות ממנו.
קשה להגיד שנהניתי מסקס עם בעלי והכי עצוב שקשה לומר שאני נהנית עם אחרים. נראה לי שזהו זה אבוד, נדפקתי לכל החיים, שלא אצליח להגיע לאותו מקום מהנה שכולם מדברים עליו, סקס טוב ומהנה.

מאוד לא רציתי לבגוד בבעלי, אבל כשהסתבר לי שהוא בוגד בי עם מישהי מהעבודה שלו ( אח"כ הסתבר לי שזו לא הפעם הראשונה), קמתי ביום אחד עם החלטה להתיר את השבועה להיות נאמנה ופשוט עשיתי מעשה.
אני בטוחה שאם הוא היה נאמן לי, לא הייתי עושה זאת, אבל כנראה שנתיב חיי צריך להיות רצוף בבגידות, כמה חבל שעכשיו גם לי יש חלק בזה.
כל כך לא רציתי שזה יקרה לי, אינני יכולה אפילו לתאר עד כמה נגעלתי מעצמי כשזה קרה לי, כמה שנאתי את עצמי, גם לא נהניתי מהאקט המיני וגם בגדתי בעצמי, בשבועה שלי לעצמי.

היום אני גרושה, בעלי עזב את הבית עם אותה ….. שאיתה הוא בגד בי ואילו אני, עכשיו כשאני מותרת לכל גבר, לא יכולה להיפגש עם גברים, לקיים איתם יחסי מין. ברגע שבעלי עזב אותי ואת הילדים בצורה כזו מכוערת, נשברתי וכל מחזות העבר עלו בי, הייתי חייבת עזרה ולכן פניתי למרכז.

אני לא בטוחה שאפשר לתקן את סדקי העבר, אולי מעט לטייח פה ושם, ובכל זאת אני מגיעה לשיחות במרכז אחת לשבועיים.
המטפלת אומרת לי שחשוב שאצא מהגישה שאי אפשר יהיה לעשות כלום עם מהמורות העבר, היא גם אומרת שאם אני מתמידה להגיע ומחכה לפגישות האלה איתה, זה אומר שאני כן מעוניינת בשינוי, בפתיחת כל אותן פגיעות מיניות שדפקו לי את החיים, על מנת לטפל בצלקות שנחרטו בי, על מנת שבעתיד אצליח לתפקד טוב יותר, גם מינית וגם בכלל.

ואני חושבת שאולי היא צודקת, אבל ממה שאני מרגישה, אני מתמידה להגיע למרכז, כי זה משהו שאני עושה למען עצמי, פעם ראשונה דואגת לי ולא לכל העולם ואשתו.
אם בדרך גם אצליח לטפל בחלק מפגימויות העבר, אז הרווח שלי יהיה כפול ומכופל.

אני כבר חמישה חודשים בטיפול, מאוד אוהבת את הגישה של המטפלת. שם בשיחות אני אני, אינני זקוקה למסכות, יכולה לומר כל מה שעולה בדעתי והיא לא שיפוטית, תמיד שם איתי ואם קשה, קשה לי מאוד, היא אוחזת בידי, מחבקת כשאני נשברת, מתנפצת.
רק היא ואני יודעות עד כמה אני מתאווה להגיע כבר לימים טובים יותר, ימים שסוף, סוף יחייכו אלי מעט.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הבהרות:

1. "מניפסט או מנשר בעברית הוא גילוי דעת או הצהרה פומבית, המתארת רעיונות, עקרונות, אמונות, ערכים ומטרות של אדם, תנועה או ארגון. מניפסט בדרך כלל עוסק בתחום הפוליטי והחברתי או בתחום התרבותי."

2. פרסום המניפסט אושר לי לפרסום על ידי האישה שכתבה אותו.

3. המניפסט הוא של אישה יקרה, הנוהגת לשוחח איתי ולהיעזר, במסגרת מסע פנימי ונפשי שאני צועדת איתה ולידה מזה כמה חודשים.


ליאת בן דור

liat555@gmail.com

 

 

יום האם – איזה כיף!  

השבוע קראתי בעיתון שבסופש הזה מציינים את יום האם וחייכתי לעצמי. נזכרתי איך בילדותי (וזה היה לפני הרבה מאד שנים) יום האם היה יום חגיגי שכזה…  

מאת: טל בוקריס

השבוע קראתי בעיתון שבסופ"ש הזה מציינים את יום האם – וחייכתי לעצמי. נזכרתי איך בילדותי (וזה היה לפני הרבה מאד שנים) "יום האם" היה יום חגיגי שכזה שבו הכנתי לאמא הפתעה קטנה ושטותית וכשהגיע "היום" הגשתי את ה"יצירה" שלי, כולי גאווה והתרגשות מרובה ואמא כמובן "התלהבה" ליטפה את ראשי ופניי, חיבקה ונישקה בחום ואהבה שתמיד, מאז ועד היום, מעניקים לי את התחושה שלא משנה מה, הכל בסדר! איזה כיף להיות ילדה!

והנה (כמעט 30 שנה אחרי) ציון יום האם חוזר וזה מעורר בי חיוך וגעגוע. רק שעכשיו, אני האמא…..איזה כיף להיות אמא!
בשבילי להיות אמא זה: תמצית ומטרת הנשיות, מהות האהבה, ההכלה והנתינה, מקור הכוח והכאב, מתנה.

מבחינתי להיות אמא זה:
– לאהוב ללא תנאי אפילו אם את כועסת.
– לתת, גם כשאת עייפה ,חולה או סתם מבואסת.
– להתגעגע גם כשהם בחדר השני.
– להקשיב גם כשזה לא באמת מעניין.
– לצאת לחופשה ולא להפסיק לחשוב ולדאוג.
– לא לצאת לחופשה כי הרי לא תצליחי ממש לנוח שהרי כל הזמן תחשבי ותדאגי.

– להיות גם המבוגר האחראי וגם החברה הטובה.
– לצחוק הרבה ביחד איתם ולבכות לבד.
– להתאפק כשאת רוצה לריב עם אבא.
– להתאפק כשאת רוצה להתפייס עם אבא.
– לבשל,לנקות,לכבס,לגהץ,לקפל,לחמם,להגיש,לארגן,לסדר ולא להיות עקרת בית!
– להציב גבולות ולעמוד בהם.
– לדבר בטלפון, לעזור בשעורי בית,להאכיל את התינוק, להקשיב לסיפור של הבן, לחייך לבעל – וכל זה ביחד.
– לא להיות חולה.
– להיות חולה ולהתנהג כמו בריאה.
– לא לשכוח כלום.
– להזכיר לכולם לא לשכוח כלום.
– לקום בלילה כשחולים או כשיש חלום רע ולמחרת לשדר "עסקים כרגיל".
– להצליח לרפא כאב בנשיקה וחיבוק.
– לשחק במשחקי קופסה וללמוד ליהנות מזה ( כי גם כשהייתי ילדה לא ממש אהבתי).
– לוותר על הרבה ולא להרגיש שפספסת.
– להתפשר כל הזמן ולא להרגיש שהחמצת.
– לדעת להתחלק לשתיים, שלוש, ארבע……ולהישאר שלמה.
– להיות גם וגם, עוד ועוד, תמיד ולעולם.
– לדעת להיות סבלנית וסובלנית.
– להיות כל הזמן בסוג של "עבודה" ובכל זאת לומר בסוף של יום –תודה!

ובכל זאת ואולי על אף זאת, בשם כל האמהות, אני מרשה לעצמי לומר שהערכה ותודה, תמיכה ואהבה תמיד יתקבלו בהנאה כי למרות כל האהבה, יש לי עוד כמה "סטאטוסים" שאני רוצה להספיק.
וכן – אמא יש רק אחת – אז תשמרו עליה.

שיהיה יום האם שמח ומפנק במיוחד!

* שאלות בכל הנוגע להורות זוגיות ומה שביניהם, אפשר לשלוח לטל בוקריס מ"נונשקה"- מרכז אישי יועצת מנחה מטפלת ומאמנת אישית.
Tal.bookris@gmail .com

 

פשוט תכירו לי מישהי נורמלית ונעשה ילד  

הוא הגיע אלי דרך מכר משותף. הוא היה תמיר, חסון, עם מבט שובב בעיניים. יצא לא מכבר מהארון… 

מאת: ויקי שול

baby_boy

הוא הגיע אלי דרך מכר משותף. הוא היה תמיר, חסון, עם מבט שובב בעיניים. יצא לא מכבר מהארון. הכיר, בילה, חגג, רקד, יצא כבר עם בחור או שניים. כרגע הוא בזוגיות, בינתיים. הוא הגיע אלי כדי להתלבט בעניין מקצועי, חשב להחליף כיוון. אך הוא התחיל גם לחשוב על העתיד, על משפחה, על ילד או שניים. הוא לא יודע עד כמה הזוגיות שלו תחזיק עוד שנה שנתיים. אבל הוא יודע שהוא לא יכול לחשוב על עצמו כמי שיוותר על החוויה של להביא ילדים לעולם.

"אולי תלך לקבוצה בה נפגשים מי ששוקלים להביא ילדים בהורות משותפת", זרקתי לעברו. "שווה לקבל קצת ליווי בתהליך הזה" ניסיתי לעודד אותו.
"אני עוד לא יודע אם אני כבר בשל לעשות את זה כעת, לבד, או אולי עם בן הזוג שלי. לא בדקתי את זה לעומק אתו. רק זרקתי איזו מילה והוא הגיב כל כך קשה שעזבתי את זה בכלל. אמרתי לו שחשבתי אולי לשתף אישה בעניין כדי להיות הורים ביחד. הוא ממש לא התלהב. לא יודע אם הוא בכלל בעניין של ילדים ואולי הוא בכלל יחליט לעזוב אם אחליט ללכת על זה… אבל עזבי, אני בכלל עוד לא סגור על זה בעצמי. לא נראה לי שאני צריך קבוצה, ליווי", הוא אמר בביטחון "אולי פשוט תכירי לי מישהי נורמלית ונעשה ילד. מה, נתחיל עם דיבורים, סיפורים? אני לא בעניין של מפגשים… מיותר, נסתדר. אין לי זמן וכוח לדון ולהתקשקש". "מה שתבחר", עניתי כשחיוך סלחני מבצבץ לי בזווית העין, "סומכת עליך".

לא סיפור פשוט
"בואנה זה לא פשוט הדבר הזה" הוא הצהיר כאשר חזר כעבור שבועיים. "פגשתי מישהי, דווקא חמודה, קלילה כזו, זורמת. יצאנו, שתינו, דיברנו. כיפית כזו. אבל אני לא יודע אם אני בכלל בעניין שלה או שאולי אני בכלל לא בטוח שאני בשל לזה. זה דורש מחויבות, השקעה כלכלית, לקחת את הילד פעמיים בשבוע. מצד אחד אני לא יודע מה אני אעשה עם ילד אצלי בבית ולבד. מצד שני היא התחילה לשאול אותי כל מיני שאלות שכבר חששתי שהיא בכלל לא תיתן לקחת את הילד לרגע. ככל שאנחנו מדברים ואני ממשיך לחשוב על זה, מופיעות כל כך הרבה סוגיות שצריך להחליט עליהן."

"ואילו שאלות עולות אצלך כרגע? במה אתה מתלבט?" שאלתי.
קודם כל אני לא יודע אם מתאים לי כרגע להיות אבא בכלל. זה לא ממש עובד עם מסיבות, יציאות, במיוחד אם הזוגיות שלנו לא תחזיק מעמד. את יודעת, חיי גיי תל אביבי…", הוא רמז. "ונגיד שאני אשאר בזוגיות או אהיה רווק ורק אוריד פרופיל. מה עושה מישהי מתאימה כדי שאני אבחר בה כאמא לילד שלי? נגיד אני לוקח מישהי שאני מכיר אותה, אז אני מכיר את השיגעונות שלה ופוחד ממה שיהיה אתה. ואם אני הול על מישהי שאני לא כל כך מכיר, אז מה יהיה אם אחר כך אני אגלה את הג'ננות שלה? תתחיל לשנות לי דברים, להתעקש.
אין לי מושג", הוא ענה, מתבונן עלי כמבקש שאפתור עבורו את החידה. "לא יודע איך יודעים שהאישה שהכרתי שותפה מתאימה, איך בוחרים. ונגיד שאבחר את הבחורה הזו, כרגע, בינתיים, לניסיון… אז, מה נעשה? אני אתחיל לצאת אתה? מה, אני הומו. אין לי מושג בכלל לאן ללכת אתה, מה לשאול אותה, על מה לדבר אתה. איפה להתחיל בכלל… " הוא המשיך במבוכה. "מה אני עושה עכשיו? מה אני בכלל צריך לדעת עליה כדי להחליט עליה כאמא לילד שלי? איך יודעים בכלל אם היא מתאימה? אם נסתדר?"… "ובכלל, מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו? לצאת לדייטים? לקפה? לטיול? אני אמור להכיר לה את החברים שלי? להביא אותה לאמא שלי? היא עוד תתחיל לחפור לי שאולי אני בכלל אתחתן אתה. היא עוד לא ירדה מהחלום הזה ואז תתחיל לתת לנו עצות. אתה יודע, יש לי ניסיון בזה. ואז בכלל יתחילו השאלות מה קורה לילד שיש לו אבא הומו, שחי עם מישהו? ומה אם תהיה לו אמא לסבית ותהיה מישהי… הם תקחנה פשוט את הילד ולא יתנו לי לראות אותו. מה הן צריכות אותי? או שתהיה לו אמא שיום אחד תתחתן לי עם מישהו, והוא יתחיל להתערב, להביע דעות. מה אני אעשה עם זה…"

כן, זה לא התחיל קל. השאלות היו רבות והלבטים רק התחילו. וזו בדיוק הסיבה שחשבתי שקבוצה והדרכה תוכל לשמש אותו בהתמודדות עם ים השאלות והלבטים שעלו.
השאלות שלו היו טובות, רציניות, לגיטימיות. שאלות שהיה נכון וראוי שידון עליהן קודם עם עצמו ואחר כך עם אחרים, כמוהו, שבודקים גם הם את האפשרויות, מהססים להחליט ומעלים אולי עוד שאלות, אך יחד עם זה מגלגלים גם רעיונות רבים לפתרונות. ביחד זה קורה אחרת, סינרגיה קוראים לזה. מפתרון אפשרי אחד מגלים פתאום שיש עוד כל כך הרבה צורות להסתכל על זה ומכאן מגיעים לעוד אפשרויות שבכלל לא עלו על דעתנו קודם.
גם ההזדמנות הזו לפגוש כל מיני בנות ולשמוע את נקודת המבט שלהן על הדברים. מהזויות שלהן זה לא נשמע אותו הדבר. הן מעלות דברים שאולי לא חשבנו עליהם קודם וגם הן יצירתיות וטובות בלהציע כל מיני דרכים איך אפשר להסתדר.
ופוגשים גם בן או בת זוג של מישהו מהמשתתפים וגם להם יש מה להגיד. מעניין לשמוע את הלבטים שלהם, את הפחדים, וגם את ההצעות. הם רואים את זה מהצד ומה שרואים משם לא רואים מכאן. זה עושה את זה מורכב ומעניין ויש הרבה על מה לדבר.
כל פעם מתמקדים בנושא והמנחה גם מביאה את ההיבטים שלה, מניסיון עם אחרים שכבר הלכו בדרך הזו, נתקעו, התווכחו ומצאו פתרונות שאפשרו להם לשמור על יחסים טובים ולהתמקד במה שמשותף להם – הילד והרצון לבנות עבורו משפחה יציבה, רגועה, מתפקדת.
זה אפשרי, זה ייתכן וזה ניתן ללמידה ולהשגה.

ויקי שול – מטפלת משפחתית, מאמנת להקשבה ותקשורת ומומחית לגיל הרך.