הפרת הבטחת נישואין עשוייה להיחשב כהפרת חוזה

מאת: עו"ד ציפי המרמן

זהירות! הבטחת נישואין אשר לא תמומש עלולה להוביל לפסיקת פיצויים.

הפרת הבטחת נישואין היא סוגיה חברתית בינאישית אך גם סוגיה משפטית המגיעה מעת לעת לפתחם של בתי המשפט. המשפט הישראלי מכיר בהבטחת נישואין כחוזה מחייב וב- "הפרת הבטחת נישואין " כעילת תביעה על רקע הפרת חוזה. לפיכך: הבטחת נישואין, אשר קורמת עור וגידים לכדי חוזה מחייב, אשר הוביל להסתמכות, לשינוי מצב לרעה, לפעולות והוצאות אשר הפכו לנזקים – חשופה בישראל לתביעה בגין הפרת חוזה, והוכחתה לפסיקת סעד כספי לניזוק.

במדינות רבות בוטלה האפשרות להגיש תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין. בישראל עילת תביעה זו שרירה וקיימת, אם כי בתי המשפט מביעים מורת רוחם מהסוגיה ומציינים כי אלה ממין התביעות אשר אינן אהודות. "עילה זו שנויה במחלוקת, בעיקרמאחר והיא נתפסת כניסיון לכפות את דיני החוזים על סיטואציה שספק אם הם ערוכים לטפל בה. לפיכך, יש הקוראים לביטול עילה זו, או לחילופין להגבילה באמצעות חקיקה" (כב' הש' סיוון בתמ"ש 51591/05 א.ר., ש.ל. נ' ש.ר.). "חרף כל ההסתייגויות הכרוכות בכך, הוכרה עילת התביעה בגין הפרת הבטחת נישואין כעילה לתביעה בגין הפרת חוזה" (ראו למשל: ע"א 647/89 שיפברג נ' אבטליון, פ"ד מו(2) 169; ע"א 416/91 ממן נ' טריקי, פ"ד מז(2) 652;ע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 209) (תק 6619-01-10 פלונ' נ' פלוני).

התביעות מבוססות על הטענה כי נכרת חוזה, אשר הופר ע"י צד אחד שלא עקב פגמים המוכרים בחוק, ובעקבות ההפרה נגרמו נזקים המזכים בפיצוי. תרופת האכיפה אינה מוכרת במקרים כגון אלה אך במקרה שמוכח כי נכרת חוזה נבחנים הסתמכות, שינוי מצב לרעה, נזקים ממוניים ונזקים שאינם ממוניים ואף נפסקים פיצויים. סמכות הדיון בתביעות בגין הפרת הבטחת נישואין נתונה לכמה ערכאות: לבית המשפט לענייני משפחה כאשר הצדדים לסכסוך הם בני זוג כהגדרתם בחוק ( בד"כ ידועים בציבור), לבית המשפט האזרחי הכללי בתביעה להפרת חוזה, ונדונה גם בבית משפט לתביעות קטנות (ת-ק 6619-01-10).

בבע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני, אשר ניתן בבית המשפט העליון בתאריך 14.07.2004 ע"י כב' הנשיא ברק (כתוארו אז), כב' הש' ריבלין וכב' הש' פרוקצ'יה, התקבלה בדעת רוב תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין, והושבו על כנם הפיצויים אשר נקבעו בבית משפט השלום, ולפיהם נפסק לתובעת תשלום חד פעמי של 35,000 ₪ וסך 1,000 ₪ מידי חודש עד לנישואיה, בגין הפרת הבטחת נישואין. התובענה סבה סביב מערכת יחסים ארוכת שנים בין גבר נשוי ואב לילדים לבין בחורה רווקה צעירה שפגש במקום עבודתו, עימה ניהל מערכת יחסים אינטימית וקרובה. התובעת אף נישאה במהלך השנים והתגרשה לאחר שהבטיח לה להתגרש ולהינשא לה. הנתבע חזר בו מהבטחתו להינשא לתובעת לאחר שסירבה להפסיק הריון משותף וילדה את בתם המשותפת. בית המשפט החזיר על כנו את פסק הדין של הערכאה הראשונה לפיו ישלם הנתבע לתובעת סכום חד פעמי של 35,000 ₪ ותשלום חודשי קבוע של 1,000 ₪ עד שתינשא בגין הפרת ההבטחה וקבע כי בין השניים נכרת חוזה עליו הסתמכה התובעת, שינתה מצבה לרעה עקב הציפייה לקיומו ונגרמו לה נזקים. עוד נקבע כי אין בכך שהחוזה נכרת בין צד רווק לצד נשוי כדי לבטל את החוזה בטענת היותו נוגד את תקנת הציבור . תביעות רבות הוגשו בעילה זו במשך השנים בערכאות השונות כולן עוסקות בנזקים הממוניים והלא ממוניים עקב הפרת הבטחת הנישואין אך בין השורות ניתן לקרוא את הסיפור האישי הכואב של שברון לב, בושה, השפלה ותחושת ההחמצה מהציפייה להקים משפחה וזוגיות אשר לא יצאה אל הפועל.

להלן תיאור כמה מפסקי הדין אשר ניתנו לאחר פסיקת בית המשפט העליון, כולם סיפורים אישיים אשר ספק אם היה בקבלת התביעה ופסיקת הפיצוי כדי לשקם ולהגליד את הפצע. אולי היה בו כדי להקהות מעט את הנזק הכלכלי ולספק תחושה של פירעון חלקי של החוב. התביעות הינן סיפורים בין רווקים, בין ידועים בציבור, בין נשוי/אה לרווק/ה, לחלקם נולדו ילדים משותפים, חלקם חוו הפסקות הריון יזומות, חלקם התגרשו מבן זוג קודם כדי לאפשר מימוש הקשר ואף שינו מקום עבודה ומגורים ונותרו מאוכזבים ושבורי לב . לא מן הנמנע כי חלק ניכר מהפגיעה היא חשיפת פרטיותם והפיכתם מקור ללהג, לעג, רחמים ושאר מרעין בישין בציבור.

ב- 16.03.2000 ב: ע"א 2572/04 קפטא גיא נ' חנה אברהם, בבית המשפט המחוזי בתל אביב ע"י כב' השופטים ברלינר, עמית וסוקול, נפסקו פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין . הצדדים, צעירים רווקים שהכירו בשנת 1995, קבעו מועד חתונה ל- 30.08.2000 וב- 3/2000 נפרד הגבר מהאישה עקב קשרים שניהל במקביל עם אשה אחרת אשר הרתה לו, ואשר לה נישא בסופו של עניין. נקבע כי הופר חוזה עליו הסתמכה האשה ונפסק פיצוי בגין נזק ממוני ושאינו ממוני.

ב- 13.3.2007 תא 5278/04 א.ס נ' ש.מ , דחה כב' הש' ערן נוה תביעתה של אשה בעלת משרד שידוכין כנגד גבר אשר פנה לשירותי שידוכין ובסופו של עניין קיים עימה קשר זוגי. במהלך הקשר הרתה וילדה ילד אשר נקבע כי הנתבע הוא אביו. התובעת טענה כי הופרה הבטחת הנתבע לשאתה לאשה אותה היא מנסה להוכיח ממכלול נסיבות. בית המשפט קבע כי הצדדים לא הגיעו לידי כריתת חוזה . לא התגוררו יחד מעולם, לא הגיעו לתכנון חתונה והנתבע לא יצר מצג לפיו יינשא לתובעת. משלא נכרת חוזה אין מקום לדון בהפרתו. והוסיף כב' הש': "אני בדעה, שאף אם ניתן היה ללמוד מהתנהגותו של הנתבע על הסכמה מכללא לנישואין, דבר שהוא דחוק ורחוק ביותר כשלעצמו כאמור לעיל, אין מקרה זה נופל בגדרם של המקרים בהם יטה בית המשפט לפסיקת פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין".

ב -8/2007 תמ"ש 17052/03 פ.א. נ' פ.נ. (נ.ר.) נדחתה ע"י כב' הש' גרמן תביעה של גבר מוסלמי כנגד בת זוגו היהודיה בגין הפרת הבטחת נישואין. השניים הכירו והיו בקשר זוגי ארוך במהלכו אף נולדה להם בת אשר גם לאחר לידתה המשיכו להתגורר יחדיו במשך כמה שנים. לפי דתו של התובע צריכה היתה הנתבעת להתאסלם כדי שיוכלו להינשא ולמנוע מהילדה מעמד בעייתי בעדה המוסלמית. ממכלול נסיבות חייהם נקבע כי פעילותה של הנתבעת מלמדת כי לא התכוונה להינשא לתובע ולא להתאסלם, כך גם לאחר לידת הילדה המשותפת. גם אם היתה ציפיה של התובע אין בכך כדי להוכיח שנכרת חוזה אלא, כפי דברי כב' הש' פרוקצ'יה בפרשת פלונית בע"א 5258/9 : " מקום שהנסיבות מצביעות בבירור על קיומה של התחייבות מעשית לקשר זוגי קבוע החורגת מגדרי צפייה או הבעת רצון גרידא".

ב- 4.11.2007 תמ"ש 59331/04 , דחתה כב' הש' סיוון תביעה של אשה לפיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין כנגד בן זוגה, שניהם גרושים מבני זוג קודמים. השניים ניהלו מערכת זוגית בת כ- 4 שנים. נקבע כי הדיבור על נישואין לא התגבש לאמירה מחייבת המצדיקה פיצויים, לא נרשמו ברבנות, לא הזמינו אולם, היתה כוונה משותפת ותכניות אך לא הבטחה ואמירה מחייבת. ב 6.9.2009 בתמ"ש 51591/05 א.ר וש.ל. נ' ש.ר. ,קיבלה ע"י כב' הש' סיוון תביעה לפיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין ופסקה פיצוי בגין נזק לא ממוני בגובה 50,000 ₪. כב' הש' קבעה כי ההבטחה לנישואין היא חוזה מחייב שהפרתו מזכה בפיצויים ממוניים ושאינם ממוניים. במקרה הנדון קיימו הצדדים קיימו מערכת יחסים זוגית בת 10 שנים במהלכה הנתבע היה נשוי לאחרת, הציע לתובעת נישואין ואף נולדה להם בת משותפת, עד שנטש סופית בשנת 2005. התובעת טענה כי איבדה את מיטב שנותיה בציפייה לנתבע כי יקיים הבטחתו לעתיד משותף, הסתמכה על הבטחתו, שינתה מצבה לרעה ונגרם לה נזק. כב' הש' קבעה כי התובעת אמנם פיתחה ציפיות אך הנתבע לא נפרד מאשתו בגירושים פורמליים וגר עם התובעת יחדיו פרק זמן קצר עד ששב להתגורר עם אשתו. לא הוכחו כל הרכיבים הנדרשים על פי הלכת פלונית (בע"מ 5258/98) "אך, לא ניתן להתעלם מרכיב של עוגמת הנפש, ואף חוסר תום לב מצד הנתבע, כלפי התובעת, כאשר נטש אותה לאחר קיום מערכת אינטימית ממושכת, אשר וודאי הייתה מלווה בהבטחות לעתיד משותף". "בנסיבות אלה, ולאור הפסיקה, ועקרון תום הלב, אני סבורה כי יש לזכות את התובעת באותו פיצוי על עגמת נפש, אשר אינו מצריך הוכחה, בנסיבות ענייננו, ובסך של 50,000 ₪" (ס' 5 לפסק הדין).

ב- 23.12.2009 תמ"ש 19680/07 פלונית נ' אלמוני, נדחתה ע"י כב' הש' טפרברג תובענה לפיצויים עקב הפרת הבטחת נישואין שהגישה אשה כנגד בן זוגה לשעבר לאחר 12 שנות חיים משותפים. כב' הש' סוקר את הפסיקה והכללים להכרה בהבטחה כחוזה מחייב וקובע כי לא הובאה ראיה על גמירות דעת להתחייב לנישואין ולא שינוי לרעה של התובעת. "גם אם היתה שיחה בין הצדדים או עם צד ג' על רצון או כוונה להנשא, אין בכך משום הבטחה מחייבת הגוררת אחריה חיוב משפטי". ב- 16.12.2010 ניתן פסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות ע"י כב' הש' עדוי (תק 6619-01-10). נפסק פיצוי על סך 18,000 ₪ לתובעת בת העדה החרדית אשר נשתדכה לבחור עולה חדש מצרפת, נקבע מועד לחתונה ובעיצומן של ההכנות ביטל את החתונה. בית המשפט פסק לתובעת פיצויים בגין נזק ממוני להוצאות שנעשו עקב ההסתמכות על החתונה המתקרבת וסכום מסוים בגין נזק לא ממוני של עוגמת נפש.

ב- 22/05/2011 ת"א 15048-07 פלוני נ' פלונית, נדחתה תביעה לפיצויים אשר הגיש גבר כנגד אשה, בגין הפרת הבטחת נישואין. השניים הכירו, התארסו, קבעו להינשא, שכרו דירה, העבירו מתנות. תאריך החתונה נקבע ליום 18.5.2007. ביום 12.4.2007 או בסמוך לו ביטלה האשה את האירוסין ואת הסכמתה להינשא. בית המשפט קבע כי אין חולק כי בין הצדדים נכרת חוזה והוסכם להינשא. עם זאת התובע נגוע בחוסר תום לב בכך שהסתיר מהנתבעת את מצבו הכלכלי, את היותו שקוע בחובות כבדים, את תיקי ההוצל"פ הקיימים כנגדו ואת רישומיו הפליליים. כל אלה, קבע בית המשפט, הם עניינים הרלבנטיים לגיבוש הסכמת הנתבעת להינשא לתובע. לפיכך הפרת ההבטחה נעשתה כדין והתביעה לפיצויים נדחית. " לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי בדין ביטלה הנתבעת את האירוסין וחזרה בה מהסכמתה להינשא לתובע. הנתבעת הוטעתה על-ידי התובע בעניינים מעניינים שונים הרלוונטיים ביותר לגיבוש עמדתה האם להינשא עימו אם לאו ולו ידעה עליהם מבעוד מועד, היא היתה נמנעת להתארס עימו. למותר לציין כי התנהלותו של התובע כלפי הנתבעת מהווה גם כן הפרה חמורה ובוטה של חובת תום הלב בהתאם לסעיף 12 לחוק החוזים הכללי, וגם מטעם זה הדין עם הנתבעת" (ס' 19 לפסק הדין). ב- 06/06/2011 בת"א 60821-05 פלונית נ' פלוני, נדחתה, ע"י כב' הש' שריר, תביעה של תובעת בגין הפרת הבטחה להינשא. השניים הסכימו להינשא, קבעו מועד, נעשו כל ההכנות הנדרשות אך סמוך למועד הנישואין אירע אירוע אלים בין הצדדים. בעקבות אירוע זה ביקש החתן המיועד לדחות את החתונה כדי לבחון שוב את מערכת היחסים ביניהם. התובעת סירבה לדחיה בכל תוקף. בית המשפט קבע כי הנתבע ביקש ארכה ודחיה וכי מי שהפר את הנישואין היא דווקא התובעת ודחה את התובענה. הבטחת נישואין היא, אם כן, חוזה מחייב אשר הפרתו עלולה לגרור חיוב בפיצויים על גרם נזק ממוני ושאינו ממוני. עם זאת לא כל הבטחת נישואין היא חוזה מחייב. יש לבחון ולשקול את מכלול הנסיבות ,לבחון האם ניתנה הבטחה, האם לא היו אלה סתם אמירות בעלמא, האם ההבטחה התגבשה לכלל גמירות דעת להינשא, האם נעשו צעדים אופרטיביים המוכיחים בסיס להסתמכות, האם היתה הסתמכות, שינוי מצב, נזק ממוני ובלתי ממוני , האם היתה הפרה והאם אין בעצם כריתת החוזה פגמים המבטלים אותו ומתירים הפרתו.

"נוכח הצורך להסיק את דבר קיומה של הבטחה מחייבת מתוך כלל הנסיבות, ולאור החשש המובנה מפני תביעות בלתי מבוססות בתחום הקשור לחיי הרגש והאינטימיות של האדם, שהוא מטבעו רווי יצרים, נראה כי נדרש נטל שכנוע כבד על התובע לצורך הוכחת קיומה של הבטחת נישואין שהופרה, כנגזר מטיבו וממורכבותו של העניין. הגבול המפריד בין קשר זוגי הדוק אך נטול מחויבות של ממש, לבין התנהגות היוצרת הבטחה מחייבת לנישואין הוא לעתים מטושטש, ולפיכך נדרשת זהירות מיוחדת בטרם תוכר עילת תביעה חוזית בגין הפרת הבטחת נישואין. זהירות זו מחייבת הצבת רף הוכחה גבוה ובעל משקל מיוחד להוכחת הבטחה מחייבת, כנדרש בהתאם לאופי העניין." (כב' הש' פרוקציה בעניין פלונית בע"א 5258/98). מעבר לפן המשפטי יש להיזהר מהמדרון החלקלק בו כל אמירה אשר מרמזת על אפשרות להינשא תהפוך לתביעה משפטית. דומה הדבר לתביעות להכרה כידועים בציבור, לצורך הכרה בזכויות רכושיות וכספיות, בקרב בני זוג אשר חיו יחד , ולו גם פרק זמן לא מבוטל, אך תוך בחינת מערכת היחסים ללא הבטחה שתוביל בסופו של יום לזוגיות על כל הזכויות והחובות הנובעות ממנה. לא כל ציפיה של צד אחד היא בהכרח התחייבות של הצד השני. העובדה כי שיטות משפט רבות ביטלו או לא נתנו להפרת הבטחת נישואין כניסה לשערי התביעות החוזיות מלמדת כי אין אחדות דעים לגבי מקומה של מערכת המשפט בהסדרת הנושא וסכסוכים בו.

 

 

ציפי המרמן (דננברג), עורכת דין – מגשרת בתחום דיני המשפחה ירושות וצוואות
טלפון:  052-6848129 

 

מיהי ידועה בציבור? 

האם כל זוג החי יחד בדירה ומקיים יחסים אינטימיים וזוגיות חשוף להכרזתו כ ידועים בציבור ?  

מאת: עו"ד ציפי המרמן

love3

ידועה בציבור היא "מי שידועה בציבור כאשתו". ומה הציבור יודע? ה"ציבור" רואה זוג החי יחד, מבלה יחד, מופיע יחד באירועים משפחתיים וחברתיים, נוהגים זה בזה קרבה המאפיינת בני זוג ועוד כהנה וכהנה סממנים חיצוניים.
ידועים בציבור הוא מוסד יציר החיים, ידועים בציבור אינם סטטוס ולא ברור מתי הם מתחילים ואם בכלל.
לעצם ההגדרה לא היתה חשיבות אלמלא היותה מקור לחובות וזכויות כלכליים ואחרים הן במישור הפנימי של בני הזוג האחד כלפי השני והן במישור החיצוני כלפי מוסדות , גופים ורשויות.
במישור הפנימי יכולה הכרה בבני זוג כידועים בציבור להוביל לזכויות/חובות דוגמת מזונות אזרחיים, חלוקת רכוש, הכרה בשותפות בעסק, בשותפות בדירת מגורים, בזכויות מכוח דיני הירושה (כמו בן/ת זוג נשוי/אה) .
במישור החיצוני יכולה הכרה בידועים בציבור להןביל לזכויות/חובות דוגמת קצבה מקרן תגמולים, קרן פנסיה, ביטוח לאומי, זכויות מקרנות ביטוח ופיצויים, השפעה על חובת מיסוי במכירת דירות מגורים, השפעה על המעמד והזכויות במוסד לביטוח לאומי.
שאלת ההכרה והזכויות מתעוררת לרוב בעת משבר (מוות, פירוד) בו נוצר ניגוד אינטרסים בין דורש ההכרה לצד השני אשר ההכרה תוביל לחבות שלו כלפי הידוע בציבור.
הבעייתיות נובעת מהקושי להבחין, פעמים רבות, בין מערכת יחסים זוגית אשר לא התכוונה מלכתחילה להחיל עליה חובות וזכויות הנובעות מזוגיות, למרות שיכלו אילו בחרו שניהם כך, לבין מערכת שנתכוונה לכך.
קיומו של הסכם כתוב הוא אחת הדרכים להבטיח קיומן או ניטרולן של חובות כאלה אך הסכם כזה אינו תמיד בנמצא ועיתים, מסיבות שונות, גם הוא עלול שלא להיאכף.

בית המשפט קבע שני יסודות עובדתיים הכרחיים לידועים בציבור: יחסים אינטימיים ומשק בית משותף. אלא שבית המשפט הכיר כבר כידועים בציבור בבני זוג אשר מחמת נסיבות מיוחדות לא גרו תחת קורת גג אחת, ואף לא ניהלו משק בית משותף כפשוטו, ובניואנסים שונים אחרים של השיתוף.
המשטר הרכושי החל על ידועים בציבור, ככל שלא הסכימו אחרת, הינו חזקת השיתוף לפיה לשניהם

אז האם כל זוג החי יחד בדירה ומקיים יחסים אינטימיים וזוגיות חשוף להכרזתו כידועים בציבור ?
מה ההבדל בין חברות צמודה לידועים בציבור?
מה בין תקופת הכנה ובדיקה של זוגיות לשלב הידועים בציבור?
מה יהא על הספונטניות של יצירת הקשר הזוגי?
הם ניתן להצביע על תקופת זמן מינימלית בטרם הכרה כידוע בציבור?
האם הזמן הוא רכיב משמעותי או שרכיבים אחרים הופכים אותו שולי וזניח?
האם כל זוג הנכנס לקשר זוגי ראשוני ללא נישאוין חשוף להשלכות של ההכרה כידועים בציבור?
השאלות קשות ותשובות חד משמעיות אין.
פסק דין של כב' הש' מרינה לוי בבית המשפט לענייני משפחה בקריות, תמ"ש 7525-02-09 מתאריך 06.02.2011 משך את תשומת לבי. נדמה היה לי שאני קוראת בין השורות את הקריאה לחדול מהאבסורדים, להכיר בקשרים ספונטניים, בזוגיות של שניים שאינה נישואין (למרות שיכלו אילו רצו) ואינה ידועים בציבור, להחזיר את עטרת ה"חברות" לישנה.

אולי כך אכן ואולי זו רק משאלת לבי.
התביעה הנה להכרה כידועה בציבור ולבעלות על מחצית הרכוש המשותף לרבות מוניטין ומיטלטלין בעסק המתנהל ע"ש הנתבע.
הצדדים הכירו במהלך השירות הצבאי, עברו להתגורר יחד בדירה שכורה וניהלו קשר זוגי בן 6-7 שנים במהלכו למדו, עבדו, צברו רכוש,, חוו מס' פרידות, ובין השאר שוחחו על עתיד הקשר ואפשרות נישואין.
בית המשפט דחה את בקשת התובעת להכיר בה כידועה בציבור של הנתבע. הדגיש את הקושי, אך את הצורך, באבחנה בין ידועים בציבור לבין זוגיות מסוג "חברות" לבין חברות סתם.
במסגרת זו התייחס ל חיים המשותפים הנהוגים כנסיון טרם נישואין, חיים משותפים ללא כוונה להינשא והדיעה כי ההגדרה המתאימה כיום למוסד הידועים בציבור היא זו " בני זוג אשר החליטו בין במפורש ובין במשתמע, להחיל על מערכת היחסים ביניהם, את מכלול דיני הנישואין והגרושין, הן הזכויות והן החובות- ללא האקט הפורמלי של הנישואין."
כב' הש' לוי פסקה כי : "…התובעת מצאה עצמה בקשר ארוך בן 7 שנים, אותה קיוותה למיסודו. גם אם, בצר לה, האמינה בתום לב שעתיד הקשר לנישואין, אין בכך להעניק לקשר זה מעמד של ידועים בציבור".
והוסיפה: "מעבר לנדרש גם אם היינו מגיעם למסקנה כי התקיים קשר של ידועים בציבור, לא היה בכך בהכרח על מנת להשליך על שיתוף מלא בנכסים….".
חברות וזוגיות יכולות להימשך, אם כך, שנים ארוכות ולא להטיל חובות וזכויות מכוח זוגיות.

אך איך ניצור וודאות?
שהרי בתום הקשר ובעת משבר נבחן המצב. בהעדר מסמך כתוב האחד טוען שרצו להחיל על עצמם חובות וזכויות אלה והאחר מכחיש. ייתכן שבית המשפט יסיק כי במשתמע בחרו בני זוג להחיל על עצמם את החובות והזכויות .
התשובה היא אחת: הסכם כתוב ומפורש.
הבעיה: הרי לא ייתכן שכל קשר ולו הראשוני ובתולי ביותר ילווה בהסכם ובשיח זכויות וחובות לכשייכנס לשלב המגורים המשותפים.
אז החל מאיזה פרק זמן?
ומה יהא על הספונטניות שבתחילת הקשר, גם במשך כמה שנים?

שאלות קשות ותשובות אין.

עו"ד ציפי המרמן
הרצאות, יעוץ וגישור בדיני משפחה צוואות וירושות,

להזדקן יחד מול השקיעה- סיפור נישואין וגירושין 

איש לא הכין אותה לרגע בו הבינה שלרון יש מישהי מהצד…ואחרי הראשונה הגיעה השניה והשלישית ורבות אחרות במשך השנים… 

מאת: ציפי המרמן

i_love_you

סוגיות בהליכי פירוד בין בני זוג, ייחודו של הליך הגישור במשפחה וסיפורים מחדר הגישור

"ואני חלמתי שנזדקן יחד מול השקיעה", אמרה לי רונית בסיומו של הליך הגישור ולאחר שהגיעו, היא ובעלה, להסכם אשר מהווה סיום פרק של 30 שנות נישואין, 4 ילדים משותפים, נכד קטנטן וחברות שהחלה בתקווה גדולה והסתיימה בשבר גדול.

החלום ושברו הוא הסיפור שמאחרי כל הליך פירוד בין בני זוג. ההחלטה להינשא/לחיות יחד ולהקים משפחה מלווה בתקוות גדולות אשר אף אחת מהן אינה עוסקת באפשרות של פירוד ופירוק וממילא לא בתנאים והסכמות למקרה של פירוד.
רונית ישבה מולי. אשה נאה, מפוכחת, רגישה ופתוחה. בבהירות תיארה באזני את תמונת חיי נישואיהם מתחילתם ועד להחלטה להיפרד.
נישואים שהחלו באהבה גדולה שפרחה במהלך השירות הצבאי והתעצמה עם הזמן. אהבה שלוותה בהמתנה רוויית געגועים לשובו של רון מהצבא בחלק מסופי השבוע, בשיחות טלפוניות ליליות ארוכות מלוות ברעשי הטלפון הקוי הצבאי, בטיולים רגליים ברחבי הארץ, בשינה מתחת לכיפת השמיים במדבר או על חוף הים, בשיחות האינסופיות על כל דבר שבעולם.
ההחלטה להינשא, אמרה, התקבלה למורת רוחם של הוריה שטענו מלכתחילה שרון הוא בחור נחמד אך לא בשבילה.

את מסיבת החתונה תיארה רונית כמסיבה מהאגדות. היא ריחפה בתוך ענן של אושר שלא היה בו מקום להכרה בתלאות החיים בכלל ובקשיי זוגיות ("מה זה המונח הזה" ?…) בפרט.
לאחר החתונה רכשו דירה קטנה בדרום הארץ ובזה אחר זה הביאו לעולם 4 ילדים. שני בנים ושתי בנות. שלושה מהם בוגרים לאחר שירות צבאי, האחד הפך לאחרונה לאב והצעיר לומד בביה"ס התיכון.
במהלך שנות גידול הילדים השתחרר רון משירותו הצבאי, למד מקצוע אקדמי נדרש ומצא את מקומו באחת מהחברות הטכנולוגיות המוכרות כשהוא מטפס אט אט במעלה דרגות הניהול, צובר וותק, הטבות והעלאות שכר ושעות היעדרות רבות מהבית, חלקן בנסיעות שהתארכו לימים ולעיתים לשבועות.

רונית מצידה לקחה השתלמויות בתחומי רפואה אלטרנטיבית וטיפול בילדים חריגים והחלה לעבוד במערכת החינוך במשרה חלקית תוך שהיא מטפחת במקביל את הקן המשפחתי, מלווה את הילדים במערכות החינוך, זמינה לכל צורכי הבית והמשפחה, וכלשונה: "זורמת עם החיים".
איש לא הכין אותה לרגע בו הבינה שלרון יש "מישהי מהצד".

שיחה מקרית עם חברה משותפת, חיבור והצלבה של אירועים וכמה תמונות שהבזיקו במוחה גרמו לה להבין שהיא עוצמת את עיניה כבר זמן מה. שחלק מההעדרויות של רון אינן לצורך ועקב עבודה. רונית הבינה באחת שהשינוי שעובר על רון בחודשים האחרונים מקורו אינו רק בשיקולי בריאות, דיאטה קפדנית ואימוני הכושר. כל אלה הם התוצאה של הסיבה הראשונית לשינוי : אשה אחרת.
רון לא היה נבוך ולא הכחיש. זה צורך שלו, הסביר,  אין לכך דבר וחצי דבר עם אהבתו לרונית ולילדים, עם מחויבותו למשפחה ואין לו שום כוונות לפרק את המשפחה ולהיפרד אלא רק להוסיף מעט טעם לחיים, דבר שבסופו של עניין הוא לטובת רונית והבית כולו.

"בטפשותי הרבה השתכנעתי" אמרה רונית. הבית, הילדים, האהבה לרון, העובדה שאלמלא הידיעה היו החיים לצידו ממשיכים להיות טובים ומספקים שכנעו אותה. רונית סירבה לוותר על סיפור האגדה שלה והסכימה בשתיקה לנשים אחרות בחייו של רון. נשים ש"לא פוגעות בה, לא קשורות אליה, לא מהוות איום,לא….".

ואחרי הראשונה הגיעה השניה והשלישית ורבות אחרות במשך השנים.
ואז פוטר רון מעבודתו. נסיבות הפיטורים, מבחינתה של רונית, לוטות עד כה בערפל. יום אחד מצא עצמו רון ללא עבודה.
הישיבה בבית התארכה לשבועות חודשים ושנים. חשבון הבנק התרוקן אט אט, תכניות חסכון נפתחוי והוזרמו לצורכי היומיום של המשפחה ואט אט התמעטו גם הכספים שהצטברו בהן.
ראיונות עבודה ספורים שהיו לרון במהלך החודשים הסתיימו בלא כלום.
רונית המשיכה לעבוד אך לא היה במשכורתה כדי למלא אחר כל צורכי המשפחה שהתרגלה במשך השנים לרמת חיים לא נמוכה.
רון ניסה כוחו במסחר בבורסה, מהלך שמחק עוד סכום משמעותי מכספי החסכונות שנותרו ולא הראה סימני מצוקה.
בחלוף שנתיים ימים מהפיטורים, כשהעתיד הכלכלי נראה מאיים, טענה רונית שרון צריך להתפשר בעניין המשרה המיוחלת ולקחת על עצמו עבודה גם אם אינה במשרת ניהול בכירה ולו כדי להכניס סכום כסף מסוים מידי חודש ולהפסיק את הבטלה. רון סרב. החלום שלו היה אחר.
עובדת קיומה של "עוד אשה אחרת שלא מהווה איום ולא מסכנת ולא מפחיתה מאהבתו…" הכתה את רונית הפעם בבטן הרכה.
הנהנתנות, השאננות, הבטלה, חוסר האחריות, כל אלה נראו פתאום כבדים מדי. רונית דרשה מרון להפסיק עם "נשים אחרות". רון סרב. זה חלק מההסכם וההבנות הלא כתובות ביניהם, טען.
רונית התנתה את המשך החיים המשותפים בהתחייבות לחדול. רון סרב.
התוצאה היתה ברורה: פירוד.
רונית פנתה להליך גישור לצורך פירוק קשר הנישואים ביניהם בדרך של הדברות ישירה והסכמות. רון שיתף פעולה.
לאחר כמה וכמה פגישות ארוכות, במהלכן דנו בקור רוח ובסגנון מכובד על מועדי העזיבה של רון את הבית, חלוקת אביזרי הבית ביניהם, מכירת דירת המגורים, הסדרי ראיה בין רון לצעיר הבנים, הפרדת חשבון הבנק והסדר מזונות בסיסי עם כללים לשינוי בהתאם לשינויים בכושר ההשתכרות של רון הגיעו רון ורונית להסכם, חתמו עליו והתגרשו.
בצאתם מבית הדין הרבני לאחר סידור הגט אמרה לי רונית : "את יודעת ציפי לא חשבתי שזה אי פעם יגמר. ייגמר, אני דווקא חלמתי שנזדקן יחד מול השקיעה".

הכותבת היא מגשרת בתחום דיני המשפחה