פעמיים ביום – שיר / חגית רימון
אֵלֶּה שֶׁהִרְגִּישׁוּ עַל גַּג הָעוֹלָם
פִּתְאוֹם רוֹאִים שֶׁהֵם כְּמוֹ כֻּלָּם
אֵין חָזָק, חַלָּשׁ וְכֹל יָכֹל
בַּשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה, כֻּלָּנוּ גַּרְגִּיר שֶׁל חוֹל
מוּשְׁחָתִים שֶׁגּוֹנְבִים מִלְיוֹנֵי שְׁקָלִים
מְנַהֲלִים שֶׁמִּשְׁתַּכְּרִים סְכוּמִים עֲצוּמִים
בָּנְקִים שֶׁגּוֹבִים רִיבִּיוֹת מְטֹרָפוֹת
וְדַוְקָא לָעֲשִׁירִים עוֹשִׂים "תִּסְפּוֹרוֹת"
אֵין סָפֵק, הַסֵּדֶר צָרִיךְ לְהִשְׁתַּנּוֹת
פָּחוֹת לִרְדֹּף אַחֲרֵי עוֹד וָעוֹד
פָּחוֹת לִהְיוֹת עִם "עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת"
לָתֵת יוֹתֵר לְמִי שֶׁזָּקוּק לִתְמִיכָה
לַנְּכִים, לְבַעֲלֵי צְרָכִים מְיֻחָדִים
וְלֹא רַק לְמִי שֶׁיֵּשׁ בַּבַּיִת בְּרֵכָה
פָּחוֹת לְנַסּוֹת לְנַקֵּר עֵינַיִם
הֶעָתִיד שֶׁלָּנוּ עַל כַּף הַמֹּאזְנַיִם
דַּי לְהַמְצִיא תַּפְקִידִים שֶׁל שַׂרִים
שֶׁחַיִּים עַל חֶשְׁבּוֹנֵנוּ, מְשַׁלְּמֵי הַמִּסִּים
