מונולוג אחרון לעבודה שלי  

מונולוג אחרון לעבודה שלי  

מאת: תמרה חרמון

תמרה חרמון
תמרה חרמון

מונולוג אחרון לעבודה שלי
(או : האם פיטורין הם סימן לכישלון ? להצלחה ? למה בדיוק ? )

רובכם מכירים אותי בתור מאמנת לחיים. פעם זה היה העיסוק העיקרי שלי : בשנים האחרונות למדתי לשלוח יד בעוד
תחומים כהנה וכהנה : חינוך, אמנות, שיווק ומכירות, יחצנות וכו'.
בשנה ורבע האחרונות – ניהלתי גלריה לאמנות, אחת הנחשבות במרכז תל אביב. לפני מספר ימים נודע לי שעבודתי
מסתיימת, בדיוק ביום שהגעתי עם השברולט החדשה שקניתי בהלוואה בנקאית. Well … החיים לא תמיד מסדרים את
הכל בקופסאות קטנטנות וחמודות כמו על מדפי הסופרמרקט.
חזרתי הביתה עם הזנב בין הרגלים. זו לא הפעם הראשונה שחוויתי פיטורין בחיי. למעשה ~~ מרבית האנשים עוברים את
החוויה הזאת, לפחות פעם אחת בחיים (אם לא יותר) אלא רק אם העבודה שלכם היא בחברה ששייכת למשפחה ואתם
הבוסים . בכל מקרה, אני מכירה את התהליך הזה מהעבר. הימים הראשונים לא קלים ובעבר, זה היה ממש "מפיל" אותי.
הפעם – נפלתי רק קצת. האיש שלי הגדיר את זה הכי מדויק : " לא משנה כמה את חזקה, תמיד בסיטואציה הזאת יש
תחושה של עלבון. נכון שאת מרגישה נעלבת ?"

אז כן. זה מדויק. היו לי מספר שיחות עם המנהל שלי וקיבלתי מחמאות מפה ועד אלסקה : " אני לא מפטר אותך בגללך.
את עשית לי רק טוב וגם לעסק. את מנהלת הכי טובה שאפשר לבקש – נאמנה עד אין קץ, חרוצה, מתמידה, יסודית בכל –
ואם המצב של העסק לא היה משנה בהפתעה כזאת – היית מנהלת אותו לפחות עוד 15 שנים". ככה הוא אמר.

נכון שזה לא ממש עוזר ברגע ההודעה המכרעת ?

אז היו לי יומיים קשים, כאלה של הרבה שינה והתפרצויות בכי "קורבני" במעט ואני ידעתי שזה חלק מהעניין.
"את לא צריכה להפחית בערך עצמך. את תראי שהכל יהיה בסדר" אמרו לי אנשים ואני אמרתי שיש מקום לכל דבר. רציתי לתת מקום לעצב, לפרידה מהמקום שקמתי אליו בכל בוקר בשנה ורבע האחרונים, לפרידה מהאנשים שפגשתי כל יום/שבוע ועוד ועוד.

בעבר, כשקרה לי מקרה דומה – ישבתי בבית במשך 9 חודשים והבטחתי לעצמי שמעתה ועד לעולם עבודה תהיה שילוב של משכורת שאני מרוצה ממנה ושמחה לקום בבוקר לעבודה.

למה אני מספרת לכם את זה ? כי מבחינתי, הפיטורין שלי הם סימן שהגיע הזמן להתקדם הלאה, לעלות לרמה הבאה,
להתקרב ליעוד שלי, להביא את כישורי למקום חדש, ללכת הלאה !!

אז אני בוחרת לקחת את כישוריי, את מילות המנהל שלי, למקום חדש, מרגש ומאתגר, לפתח את יכולות האימון שלי
לאפיקים חדשים ועוד .

בימים הקרובים אנוח קצת, אתבטל קצת… ואתם עוד תשמעו על הדבר הבא !

3/8/2010

 

רוצים לשמוע מה מעצבן אותי בבן הזוג שלי?

רוצים לשמוע מה מעצבן אותי בבן הזוג שלי 

מאת: תמרה חרמון

תמרה חרמון
תמרה חרמון

 
היום בבוקר התכתבתי עם חברה חדשה שלי בפייסבוק – ושאלתי אותה על איזה נושא היא הייתה רוצה שאכתוב פוסט חדש ואחת מההצעות שלה היו : "מה מעצבן אותי בבן זוג שלי ".
well, בשנייה הראשונה חייכתי אל עצמי. שנייה אחר כך שמעתי את עצמי אומרת לעצמי : " מה את השתגעת ? אם תעשי דבר כזה יש סיכוי שהוא לא יאהב את זה. " מצד שני – אהובי מקבל כל דבר כמעט ברוח טובה ויודע להתמודד עם החלק שבי שאומר אמת "ישר ולפנים" (כמו שהוא מכנה את זה) והחלק הציני הקטן שעוד נותר בו תומך ומותח שפתיים לחייך .

ועכשיו לגוף השאלה – מה מעצבן אותי בו? רק מלחשוב על זה – נראה לי שאפשר לכתוב על זה ספר – והנה רשימה חלקית :
מעצבן אותי ש-

~~ הוא משאיר רצפה רטובה כשהוא יוצא מהאמבטיה.

~~ הוא שוטף כלים לא תמיד בצורה הכי מושלמת .

~~ הוא לא אוהב לקבל מתנות במיוחד.

~~ הוא לא אוהב לקנות מתנות .

~~ הוא לא מבין מה זה כל ה- mambo jambo  שאנחנו ה-נשים עושות מחג האהבה,
ט"ו באב ועוד כל מיני "אירועים של נשים" (כמו שהוא מכנה את זה ).

~~ הוא לא אוהב עניבות

~~ וגם לא חליפות

~~ הוא נועל סנדלים שאני לא ממש מסמפטת (בלשון עדינה)

ו….. יש עוד המון , כמו שאמרתי- אני יכולה לכתוב על זה ספר.

כל החיים היה לי מודל של "גבר החלומות שלי", כמו שיש לכל אחד מאיתנו, באיזשהוא מקום בתת-מודע שלנו – וכשהכרתי אותו, אחד הדברים שאמרתי לו היה: " אתה מנוגד לכל כך הרבה דברים בגבר החלומות שלי" (תודו שזה משפט א-רומנטי, נכון ?) . זו הייתה האמת שלי במשך שנים.

כבר בתחילת היחסים שלנו הבנתי מהר מאוד – שדרכנו לא התחברה לחינם. אני מאמינה גדולה בכך ששום דבר לא מיקרי  – וגם האהבה שלנו אינה יד- הגורל.
כבר מההתחלה היה ברור לי שדרכנו הצטלבו מתוך כוונה ברורה של גדילה הדדית :

אני ידעתי וחוויתי על בשרי אלפי רגעים קשים – ותמיד הזכרתי לעצמי – שזאת הדרך שלי לגדול.

כל פעם שאני חווה קושי באהבה שלנו, לאחר שאני נרגעת זה ברור לי לחלוטין שהוא משקף את השיעורים שעליי לעבור בחיי.

לאלה מכם שתוהים – אין פה פשרה כלל וכלל אלא בחירה אמיתית. זוהי בחירה אמיתית שלי שלמרות כל השוני בינינו, למרות שהוא אחר לגמרי ממה שמוחי דמיין במשך 37 שנים מחיי – אני בוחרת בו בחירה מודעת להיות הגבר שאיתו אבנה את ההיסטוריה של חיי. הוא האיש שאיתו בחרתי להגשים את חלומותיי – וברגע שיש בחירה מודעת שלא תלויה בדבר, המחויבות טבעית לחלוטין .

במשך שנים  ארוכות של בילוי ערבים שלמים באתרי היכרויות כאלה ואחרים, אחרי שנים רבות של פסילת גברים, אחרי המשפט השלישי שלהם בשיחה, כי הם לא התאימו לתסריט שיש לי בראש על "איך הוא צריך להיות" הגיע הגבר של חיי – לחיי והוא ה-א-ה-ב-ה שבחרתי בה לתמיד.

בנימה אישית לאיש שלי (שאני יודעת שהוא יקרא את מה שאני כותבת עכשיו) :
לא משנה כמה אתה מעצבן לפעמים
לא משנה כמה אתה אומר שאנחנו כל כך שונים בדברים לא מועטים
לא משנה כמה פעמים נמצא את עצמנו בלהט הויכוח על השוני בהשקפות שלנו

אני אוהבת אותך
ואתה – הגבר שלי חיי .

09/08/2010

 

המקום שאליו הסיפורים שלנו יכולים לקחת 

המקום שאליו הסיפורים שלנו יכולים לקחת 

 

מאת: תמרה חרמון

המקום שאליו  הסיפורים שלנו יכולים לקחת אותנו

זה קרה באחד הימים הלחוצים יותר שלי, אתם מכירים את זה, שאין לכם דקה אחת לנשום, ופתאום "נוחת" עליך משה, שלא צפית , ואתה צריך להשקיע בו משאבים/אנרגיה/זמן , שאין לך ממש בנמצא. ת' היה על הקו. אחד המתאמנים הותיקים שלי . איש משפחה מסור בסביבות גיל ה- 60 + , שהאימון הכניס בו רוח של חיוניותץ מפעם לפעם הוא היה נראה ומתנהג כאילו נשרו ממנו לפחות 10-15 שנים.

בשיחת הטלפון הזאת  זה לא היה כך. כבר כשבירכתי אותו לשלום שמעתי בטון הקול שלו ש- ת' לא נשמע כהרגלו. שאלתי אותו מה קרה.

ת' התקשה לדבר איתי. הייתי צריכה קודם כל להרגיע את הסערה שהתחוללה בו .
" קודם כל , שתדע, שלא משנה מה קרה , אני אקשיב לכל. אין שום דבר שהוא לא בסדר. אני איתך . תהיה רגוע. רק תספר לי איפה היית , ומה קרה".

אחרי מספר דקות כמו בלון , שניפצוהו בסיכה, הוא שיחרר את הכל. הוא סיפר שהגיע הביתה , נכנס לחדר של בתו האהובה, שהייתה בשְׁנוֹת -הַעֶשְׂרֶה לחייה ומצא אותה מעשנת סיגריה. הוא היה בהלם. הוא לא ידע על זה. אצלו אף אחד לא מעשן בבית , ופתאום המראה הזה – היה עבורו כמו סטירת לחי מצלצלת .

" או.קי. הבנתי. ואיך הגבת? מה היה בשיחה ביניכם?" התעניינתי.

הוא סיפר לי על הויכוח הסוער, שהתנהל ביניהם. חילופי דברים שגרתיים בסיטואציה שכזאת בין אב לבתו – כשדבר כזה מתגלה. אט-אט קולו החל מתבקע לסדקים- סדקים והוא נשמע חלוש ושברירי.

הרגעתי את ת' ויצרתי עבורו מקום בטוח לדבר על מה שבאמת מפריע לו וגורם לו להישמע כאילו ראה רוח רפאים. ואז יצאה האמת . כל מה שגרם לו לרעוד כמו עלה נידף ברוח. בתוך כל הקלחת של הויכוח עם בתו, הוא העיף לה סטירת לחי. פשוט ככה. הוא היה המום מעצמו .  

-" תמרה, מעולם לא עשיתי דבר שכזה. את יודעת , אני לא אדם אלים , תמיד גידלתי את ילדיי באהבה ובתוך מסגרת של כבוד והערכה. אני לא יודע איך זה קרה לי .היא לעולם לא תסלח לי. איבדתי את הבת שלי. אני לא יודע מה לעשות."

באותו הרגע בשיחה, הבנתי את הכל. באותה השיחה עברתי עם ת' על כל מה שקרה במציאות בשיחה עם הבת שלו לעומת מה שהוא חושב על זה . ביקשתי ממנו לספר לי את כל הלך התרחיש מהתחלה בפרטי פרטים, כשמה שהוביל את השיחה היה היצמדות לעובדות.

" עשיתי מעשה נורא, גיליתי שהבת שלי מעשנת והעפתי לה סטירה" הוא אמר בקול שבור.
" לא" אמרתי. " מעשה נורא- זה מה שאתה אומר על מה שקרה. אני רוצה שתספר לי רק את העובדות. ספר לי מה קרה" שאלתי מחדש.

ת' המשיך לתת לי וורסיות חדשות על מה שקרה , כביכול . פעמים הוא אמר " אני אבא נוראי" ופעמים אחרות , הוא שב לביטוי " עשיתי מעשה שלא יסלח" בצורות שונות.זה היה החלק המרכזי של השיחה שלנו.

ת' למד להבחין בין מה שקרה במציאות, לבין מה שהוא חושב/מרגיש לגבי מה שקרה במציאות ולהפריד ביניהם. ברור לי לגמרי שהוא היה נסער לחלוטין ממה שאירע ועדיין היה חשוב להחזיר אותו לעובדות ולהפריד אותן מהדרמה שהוא יצר מסביבה.

כך המוח האנושי שלנו פועל, כבני אדם. אנחנו יוצרים פרשנויות/אמירות לגבי כל אירוע בחיינו, מוסיפים לו פרשנות משלנו  ולא מפרידים  ביניהם. למעשה, הדרך שבה הסברנו לעצמנו את מה שקרה הופכת להיות המציאות האמיתית עבורנו.

בשיחה עם ת' עשיתי הפרדה מוחלטת בין השיפוט שלו את המעשה שלו והסברתי לו שלמרות שהתגובה שלו לא הייתה "הכי טובה " שאפשר היה לצפות ממנו – עדיין הדרך שהוא מגיב עכשיו יכולה לבוא מתוך החלטה: להתמקד במה שיקדם את היחסים עם הבת שלו  ל ע ו מ ת מה שישאיר אותו כועס על עצמו ועליה, מוצף ברגשות אשמה ומלקה את עצמו.
זאת החלטה מודעת באיזה מקום לשים את הפוקוס –

אני אחראי למעשים שלי ואני אפעל כדי ליצור מפנה בהשפעה שלי על השלכות המעשה שלי
או להחליט להישאר באותו המקום, להתלונן על הבת שלי ובעיקר על היותי אבא רע ולתפקד כמו "קורבן".

בחלק האחרון של השיחה תרגלנו את השיחה שהוא עתיד לעשות עם הבת שלו.
וביקשתי ממנו ללכת אליה ולנהל איתה את השיחה כבר עכשיו .

ת' טלפן אליי לאחר שעתיים ושיתף אותי בתוצאות השיחה שלו. הוא התנצל בפני בתו  . והיה מופתע לגלות שהיא הסכימה להקשיב לו בכלל, שלא לדבר על זה שהיא סלחה לו בסוף השיחה.
ככה זה .

 אחריות – מביאה תוצאות פורצות-דרך .
קרבנות – רק משרישה ותוקעת אותנו שלנו בתוך  דרמה אינסופית , שלפעמים אנשים חיים איתה חיים שלמים .

12/7/2010

אתם מוזמנים לפנות אליי בכל שאלה / בקשה לפגישת יעוץ בטלפון 0525-918401 .

 

"דרך המלך" שלי

"דרך המלך" שלי. 

מאת: תמרה חרמון

בתקופה האחרונה, אני נתקלת באותה מחשבה, שצצה בראשי מידי פעם ונלחמת על קיומה בכל רגע : זה קורה בבקרים, כשאני לא מספיקה לעשות כושר, וגם לבשל וגם לשתות קפה בנחת. זה קורה גם בערבים כשאני חוזרת מהעבודה עם המון תכניות שרקמתי במוחי במשך כל הנסיעה וכשאני עוברת על סף דלת ביתי – פתאום כוחי הולך ודל. אני מוצאת את עצמי מייצרת מחשבות של חוסר מעש ועייפות.
בדיוק באותם הרגעים מופיעות אותן המחשבות החמקמקות הללו שעיקרן מתבטא בסלוגן הפופולארי : "משהו מאוד לא בסדר כאן" או "אני לא בסדר , אבל ממש ממש לא בסדר".

לכל דבר בחיים יש את הסדר הפנימי שלו.

בחיי היום יום שלנו, קורה לא מעט פעמים שבהם מתרחש משהו מסוים אחרת ממה שציפינו או תיכננו שיהיה. אנחנו מצפים ש- x יקרה ובמציאות y קורה.

לתופעה הזאת אנחנו קוראים – "בעיה".

עיצרו לרגע וחשבו על מקרה שכזה. תזכרו – איך אתם צפיתם את המהלך הזה קורה ? אחר כך תזכרו ב- מה קרה בפועל. באותו הרגע שמשהו מפתיע קורה – והוא "בעיה" בעינינו – משהו בתוכנו אומר: "זה לא היה אמור להיות ככה. זה לא בסדר".
אף פעם לא שאלתם: למה העננים לא מופיעים אחרי הגשם? או: למה אנחנו לא נולדים בגיל מבוגר והופכים עם השנים לצעירים יותר ויותר עד חזרה לינקות?

שאלות מעין אלה לא עולות על דעתנו משום שאנחנו יודעים שלחיים יש סדר פנימי מסוים משלהם – מחזור הטבע שמתחדש מעצמו מאז בריאת העולם מין "סדר אלוהי" או אם תרצו אפשר לכנותו – האופן שבו היקום מנתב את הדברים זה באחר זה.

כשאתם אומרים שהכל בסדר, אתם מתכוונים בדרך כלל שהכל מתנהל כפי שאתם רוצים או לעיתים, שאתם מקבלים את מה שקורה כפי שהוא. כאשר אתם מבינים באופן מעמיק שלהתרחשות הדברים יש סדר מסוים, גם אם הוא אינו כמו שתכננתם -אתם חשים רגיעה, תחושת בטחון וקבלה. זה נקרא לחיות בתוך מרחב שבו הכל כפי שצריך להיות משמע – אני מקבל/ת על עצמי את האופן שבה הדברים מתרחשים ואני סומכת על זה שהדברים יקרו בדרך הטובה ביותר.

אני מוצאת את הקשר בין הביטוי "הכל בסדר" לבין עקרון הסדר הפנימי של החיים. האם שאלתם את עצמכם פעם באיזה סדר הדברים היו באמת אמורים לקרות ? מי אמר שה"בסדר" שלנו הוא הסדר הנכון ? האמיתי? זה-זה שהיה אמור לקרות?
כל פעם כשאתם אומרים על תרחיש מסוים שהוא לא בסדר – זה מתחיל לחלחל דרך המחשבה שלכם אל מצב הרוח שלכם, לתוך הגוף שלכם,אל ההוויה שלכם ומן הסתם זה מגיע לכל חלק במי שאתם. משהו בסדר הפנימי של החיים נפגע דרך נקודת המבט שלכם עליהם.

ואולי – הכל קורה כפי שהחיים מנתבים את דרככם אליו?
ואולי – מה שאתם רואים בסדר כפי שהוא ויש לו סיבה שהוא מתרחש באופן שהוא מתרחש?ואולי כדאי להניח לכל ולסמוך על עצמכם ועל כל הקרובים אליכם – שתימצא את הדרך למקום שאתם מבקשים להגיע אליו? ואולי כדאי לשחרר את השאלה-"איך?" ולהתמקד רק ב-"מה"?
המודעות לנקודה הזאת משנה חיים לגמרי.

בכל פעם שאני רואה את הנקודה הזאת – ברגע אחד של לא בסדר- ולפתע אני יכולה להירגע ולהיות שקטה. פשוט שלווה.
תסמכו על עצמכם ועל מי שאוהב אתכם, ש"דרך המלך" נסללת בדיוק כפי שהיא צריכה להיות. גם אם זה שונה ממה שדמיינתם.

תנשמו לרווחה וקבלו בשלמות את מה שמופיע.

תפזרו אהבה לכל מי שיקר ללבכם.

היו רגועים ותסמכו על מה שקורה

בעיקר על עצמכם .

הכל קורה בדיוק כפי שהוא אמור לקרות.

אז מה אתם אומרים – הכל בסדר ?

 

 

מגננת למאמנת – ראיון עם תמרה חרמון

תמרה חרמון עברה ילדות לא פשוטה, נישואין מסובכים, וממקצוע של גננת הפכה למאמנת. איך כל זה קרה? 

מאת: חגית רימון

 

הייתה לך ילדות לא פשוטה את מוכנה לספר לנו עליה?
אמי לקתה בדיכאון אחרי לידתי ובנוסף לכל איבדה את אביה (סבא שלי) ז"ל כחודשיים לאחר שהגעתי לעולם. זו הייתה מכה קשה מידי עבורה ולימים, סיפרו לי שהיא קישרה את העובדה שהגעתי לעולם בעובדה שהוא הלך מן העולם. על רגל אחת – הפכתי להיות שק האגרוף של אימי וסבלתי מאלימות פיסית ונפשית עד לגיל מאוד מאוחר.
אחרי שעזבתי את הבית, הספקתי לשרת בצבא, להתחתן ולהתגרש, לעשות תואר מצטיין בחינוך ועוד – בגיל 28 החלטתי להתחיל את המסע הפרטי שלי (אימון ) ולעשות עבודה על עצמי והצעד הראשון היה לסלוח לאמא. זה היה ברור לי שזה הדבר הראשון שנדרש כדי "לפתוח את החיים עבורי" זהו.

את כותבת הרבה על זוגיות, והפייסבוק מלא בהצהרות אהבה שלך לבן זוגך, המבוגר ממך. מה את יכולה לספר לנו על התחום? יש לך טיפים איך להחזיק זוגיות אוהבת?
תראי, זוגיות זה חלק אחד מתוך מכלול החיים ואני, כמו כולם, מצאתי את עצמי אחרי נישואין שעלו על שרטון בגיל 21 , נכנסת לעולם הדייטינג. מן הסתם, גם אני עברתי פגישות רבות מכל הסוגים ורק לפני כשנתיים מצאתי את האיש שאיתו אני חולקת את חיי כיום. מעולם לא החשבתי את עצמי "מומחית" בנושא הזוגיות ועם זאת כמאמנת לחיים,  אני מתייחסת לתחום הזה, בדיוק כמו לכל תחום אחר שיש בו רגשות, התנהגויות, צרכים וכו'.
כתבתי על זה פעם 2 מאמרים, שהם סוג של מודל ליחסי זוגיות (המודל נקרא אמית"א) והם נמצאים באתר שלי : אם לומר בקצרה – לטעמי, ישנם 5 מרכיבים עיקריים, שחייבים להיות במערכת זוגית: אמון, מחויבות, יצירה, אהבה ותקשורת נכונה = ביחד זה אמית"א.

איך הגעת להיות מאמנת? ומה גורם לך סיפוק בתחום?
זה התחיל לפני הרבה שנים כשעיסוקי העיקרי היה גננת. ההחלטה לא התרחשה לפתע פתאום: היא הגיעה ממקום של עבודה עצמית על עצמי ועל חיי. כשחוויתי את השינוי על בשרי – זה היה כל כך חזק ומשמעותי שהמחשבה לעשות את זה בשביל עוד אנשים חלפה בראשי ועדיין זו הייתה רק מחשבה. היו לי הרבה חסמים ומכשולים שהייתי צריכה לעבור בדרך עד שיכלתי להצהיר שזה מה שאני רוצה, בעצם.

אני זוכרת שהמאמן שלי, אריה שחף, אמר לי בתחילת הדרך – "את הולכת להיות אחד האנשים הגדולים ביותר שעומדים להשפיע על חיי אנשים בחברה הזאת" ואני הייתי בהלם. צחקתי לו בפנים מרוב מבוכה.
הסיפוק שלי הוא לראות את אדם כשהוא עומד ובידו ההישג שהוא חלם עליו: הרגע הזה שהוא מתרגש מעצמו ומהיכולת שלו להגיע למקום שהוא רצה. אין דבר יותר גדול מזה בחיים. בשביל זה שווה לי להיות מאמנת.

מה אנשים לא יודעים עלייך?
שאני אישה סופר דרמטית, שאני בשלנית מצוינת ושאני לא אוהבת לקרוא ספרים.

אילו אנשים הם מקור השראה עבורך?
אם מדברים על אנשים מחיי – אז סבתא שלי ז"ל , שהיא מקור השראה עבורי עד היום. ומהעולם המקצועי של האימון המאמן האישי שליווה אותי בתחילת דרכי, אנתוני רובינס, בוב פרקטור ורונדה בריטן – לפי הסדר הזה.

באיזה עיסוק אחר היית בוחרת אילו לא היית מאמנת?
עורכת דין פליליסטית או בעלת מסעדה.

מה השלב הבא שבו תרצי להתפתח?
ללמוד NLP באופן מקצועי. אני חושבת שזה יביא נופך נוסף לידע שלי.

מהו החלום שלך?

להיות אמא, לכתוב ספר ולהנחות סדנאות משנות חיים עבור הקהל הרחב.

יש לך מסר שאת מעוניינת להעביר לקוראות?
החיים יכולים להיות כמו שאתן רוצות ואל לכן לוותר לעצמכן. זה דורש עבודה והתמדה
ומניסיון אישי, זה שווה כל מאמץ – לקום בבוקר ולדעת שהחיים נפלאים והרשות נתונה. ועוד משהו – המוטו שלי אומר "אהבה מנצחת – תמיד " וחשוב שכולן תדענה שזה נכון לגמרי !

לאחר מותך, כשאת נכנסת בשערי שמיים – מה היית רוצה שאלוהים יאמר לך?
כל הכבוד!! חייך היו תרומה לאנושות ושינית את פני ההיסטוריה.

להתייעצות, פרטים נוספים לגבי אימון אתם מוזמנים ליצור קשר עם תמרה בטלפון
0525-918401 ולבקר באתר:
www.lovewins.co.il