עשרת הדיברות שלי בכל מה שקשור למערכת יחסים בריאה 

מאירה חיון בטור מצחיק, עשרת הדברות שלה לזוגיות טובה 

כתבה: מאירה חיון

 

התמונה להמחשה בלבד.

 

1. לעולם, אבל לעולם אל תגעי בשלט הטלוויזיה בזמן משחק כדורגל. גם אם לטענתך הזזת אותו, כי רצית לנקות את השולחן.

2. על דברים "חשובים" דברי איתי כשאני ישנה, וממש בלחש כדי שאני חלילה לא אתעורר.

3. אל תשאירי אצלי ב"כאילו" מברשת שיניים כי יש לי אוסף והתחלתי לאחרונה לנקות איתן את החריצים במאוורר.

4. גם לא חזיות, אני פשוט מכינה מהם כיפות לכל ילדי השכונה.

5. את הקפה שאחרי אני מאוד אוהבת לשתות – אבל לבד.

6. אל תשאירי לי פתק "היתי אם עשרה נשים, אבל איתך אני רוצה לכחת את זה אלהא" ולתהות מדוע עד היום לא חזרתי אלייך. שגיאות כתיב פשוט הורגות אותי.

7. אל תספרי לי אגדות על האקסיות שלך, רק כדי לדעת שהייתי עם מחציתן.

8. אל תגידי לי באמצע שאת אוהבת אותי, כי זה מכניס אותי ללחץ, אני לא אגמור ואת סתם תתעייפי.

9. אל תשאלי אף פעם את אחת מהשאלות הבאות:
א. מי זו הייתה בטלפון?
ב. לאן את הולכת?
ג. מתי את חוזרת?
ד. למה את שואלת אם אני עדיין בעבודה?
ה. עד 5 בבוקר עבודה?

10. ואחרי שאני גומרת (אחרייך כמובן) אספי אט אט ובשקט (ושוב כדי שלא אתעורר חלילה ) את הדילדו הקטן, הבינוני והגדול, את הרוקט פוקט, שמן האננס, האזיקים, הנוצות, חבל הבנאים, קופסת הגלידה הריקה ולא לשכוח כמובן את החברה שהבאת איתך ופשוט לכי, לכי לך.

המרצדס הראשון שלי  

בקניית רכב, כמו בכל דבר אחר, צריך לפעמים גם קצת מזל וזה כפי שאתם יודעים, אין לי… 

מאת: מאירה חיון



מי לא חווה את התחושה של קניית הרכב הראשון? תחושה מרוממת משהו, יש רשיון ועכשיו צריך רכב.
והנה סיפור המרצדס שלי.
מיד עם קבלת רשיון הנהיגה, התחלתי לחפש רכב. נכון, הרבה כסף לא היה לי ולכן החלטתי ללכת על רכב זול , אבל אמין. מה שלא ידעתי הוא, שאין דבר כזה, צירוף של רכב זול ואמין.
בקניית רכב, כמו בכל דבר אחר, צריך לפעמים גם קצת מזל וזה כפי שאתם יודעים, אין לי. הרכב הראשון שקניתי היה פורד ברנדה, אוטומט . קניתי אותו מחברה לעבודה. ידעתי שהמנוע לא בסדר, אבל אמרתי לעצמי, אסע בו חודש חודשיים ואחר כך אתקן. לאחר ששילמתי את הכסף, אמרתי אני אלך לעשות סיבוב, לא עברו מאה מטרים, המנוע מת, הפנסים נפלו, הדלת הקדמית לא נסגרה ועשן סמיך שמשום מה נכנס פנימה, כמעט גרם למותי. השארתי את הרכב על הכביש ופשוט הלכתי. בערב זומנתי לתחנת המשטרה כדי להסביר מדוע השארתי רכב בוער באמצע הכביש.
מאחר שלא רציתי להשאר בלי רכב, המשכתי בחיפושי, עד שמצאתי. זה היה בשעת לילה די מאוחרת, ראיתי רכב אאודי כחול, שנת ייצור 1973 (אחר כך אני אבין שבהחלט מדובר ברכב ממלחמת יום הכיפורים), ריפודים חדשים, אוטומט, אחרי שיפוץ עשרת אלפים, ממש כמו חדש, מיד הזעקתי את בעל הרכב, הוא דרש חמשת אלפים, אני הסכמתי לתת רק ארבעת אלפים, לחצנו יד, שילמתי את הכסף ולקחתי את האוטו.

למחרת בבוקר, התעוררתי מאושרת להתחיל את היום עם רכבי החדש ומייד עת צאתי לחנייה, חשכו עיני. זה עדיין היה רכב מסוג אאודי, אבל הצבע הכחול שראיתי בלילה, הפך לתכלת מזעזע עם מיליון נקודות לבנות. הריפודים, שאתמול נראו לי חדשים ואפילו עם דוגמא של חורים קטנים, היו באמת ריפודים עם חורים קטנים, מלא חורים. אבל מה, הרכב היה אוטומאט, הכי חשוב.
אמרתי לעצמי, שילמתי מעט כסף, זה לא נורא. נכנסתי לרכב , פתחתי את תא הכפפות, זרקתי פנימה את הארנק והסיגריות והתחלתי בנסיעה. שתי דקות אחרי כן , פתחתי את תא הכפפות להוציא את הסיגריות וכלום, המגירה ריקה. הבטתי לרצפה ושם היו הארנק והסיגריות. אחרי ארבעה נסיונות להכניס את הכל פנימה הבנתי שלמעשה לתא הכפפות כלל אין תחתית.
מה שעוד קרה זה שבכל פעם שפתחתי את המגירה, היא נסגרה פחות, עד שלבסוף נותרה פתוחה.
טוב, אמרתי לעצמי, רכב ישן, לא נורא.
המשכתי בנסיעה, ולאחר כעשר דקות, הוארו לפתע כל נורות השעונים, השמן , הדלק, חום מנוע, הכל דלוק ואני כמו מפגרת חושבת, איזה יופי, גם אורות מהבהבים בתוך הרכב.
רק לאחר שהרכב עמד לפתע, נגרר בבושת פנים הביתה, אמר לי אחי שזה לא נורא, רק אין שמן ברקס, המצבר מת, המנוע רותח כי אין מים ובגדול גם אין דלק.
במשך שבוע חיכיתי שיתקנו את כל הליקויים, שילמתי עוד אלף שקלים, וידעתי שזהו זה, עכשיו הכל בסדר.
במשך הזמן גיליתי שיתכן מאוד שיש לי גג נפתח, אבל לא היה לי כפתור ללחוץ עליו. פשוט מאוד, בכל פעם שלחצתי על הבלמים, הגג נפתח מעט, ככה מהצדדים, כשהתבוננתי מקרוב, נדהמתי לגלות כי כל הגג למעשה תפור לשאר חלקי הרכב, עוד כמה בלימות פתע והוא עף. תכונה נוספת , שהסתברה לי רק מאוחר יותר, שהיא מאוד ייחודית רק לרכב שלי, למרצדס שלי. כאשר למשל הדלקתי את האורות בערב, הנורות על מכוון השעונים הראו שהכל בסדר, אבל בפועל, שום דבר, חושך. הייתי מאותתת ושומעת את הרעשים הקטנים האלה והייתי בטוחה שזה עובד, אבל שוב, מבחוץ, שום דבר. רק אז הבנתי מדוע צופרים לי כל זמן, מאיפה לי לדעת?

ככה בעוד אני מתרגלת, נדהמתי לגלות שגם הברקסים לא בסדר, אז עברתי לנסוע על עשרים ועל מנת לעצור הייתי פשוט פותחת את הדלת ומוציאה את רגל שמאל החוצה ועוצרת על הרצפה, כמו המכוניות של הילדים.
עם דוושת הגז היה לי סיפור מאוד מוזר, לא הבנתי מדוע בכל פעם שאני לוחצת על דוושת הגז, אני מתרחקת מההגה, הייתי שומעת מן רעש מוזר עם הלחיצה על הגז ומיד מתרחקת מההגה. יומיים אחרי זה הסתבר לי שהכסא, שאמור להיות תפוס איפשהו, משתחרר בכל פעם שלחצתי על הגז. יום אחד הגעתי לרמזור, האצתי מיד כשהיה ירוק ומצאתי את עצמי במרחק של מטר מההגה, הרגליים כלל לא מגיעות לכלום ואני מנסה בכל הכוח להגיע עם הרגל לדוושה כשחגורת הבטיחות קורעת לי את הבטן ולצופים שבדרך אני נראית כמו מומיה בצרות.
עם הזמן גיליתי שדלת ימין נפתחת אך לא נסגרת, דלת שמאל נסגרת אך לא נפתחת, גיליתי עוד שהפונקציה של להשכיב את הכסא כלל לא קיימת אצלי, ניסיתי ערב אחד לעשות את זה ברכב כמו כולם, הכנסתי את שולה פנימה ובתנועת יד מיומנת ניסיתי להשכיב את המשענת, בהתחלה עוד חייכתי, אחר כך הגיעו הכאבים, אבל שום דבר, הכסא לא זז. האמת היא שלשולה לא היה אכפת, אבל אני סבלתי יומיים מכאבי צוואר נוראיים.

אט אט למדתי להתמודד עם מגבלות המרצדס שלי, למרות שלאחרים היה נדמה שאני נוסעת עם קורקינט, היו גם כאלה שחשבו שאני סתם טרקטורון.
לא נורא, חודש הבא אני עוברת לסוס ועגלה גם יותר זול וגם מהיר יותר.

 

החומה נפלה  

היה נדמה לה שזה נגמר, מת איפשהו ונקבר, הסיפור הארור , הקשה המייסר… ואז היא פגשה בה שוב…  

מאת: מאירה חיון

womannice

 

היה נדמה לה שזה נגמר, מת איפשהו ונקבר, הסיפור הארור , הקשה המייסר.
היא בנתה מאז חומה סביבה שלא ניתן לחדור והיא גם לא נותנת לאף אחת לנסות. היא כמעט שכחה אותה, את אהובתה וגם כאשר נזכרה, נזכרה ברוך, בשקט שהיה לעיתים רחוקות, כאשר היו יחד.

ואז היא פגשה בה שוב…
היא הגיעה לחנייה, החנתה את הרכב. נדמה היה כי חלפו שעות בטרם הוציאה את המפתחות ממתג ההתנעה.
"אני לא חוזרת לשם" מלמלה לעצמה "לעולם לא".
היא לא כל כך זוכרת את הכניסה למסיבה, או את העובדה שבת הזוג שלה לאותו ערב נעלמה כמעט מיד עם כניסתן, אל תוך המולת הנשים מסביב. היא הייתה עסוקה בלבנות חומה מבטון מוצק מסביב ללב, לרפד מכל הכיוונים ולסגור את כל הפינות הבעייתיות.
ואז היא התיישבה לידה…
יש לציין שלמעט מספר סדקים שהופיעו פתאום דווקא מצידו הימני של ליבה, החומה די החזיקה.
אבל כמו בסיפורים, לא להרבה זמן.

איש אינו יודע אם היא הרגישה, שבכל פעם שהסתכלה עליה, עלתה בה מעין תחושה של רעש אדמה קל, שכמובן, סדק שוב את החומה המבוטנת.
כמעט ולא התייחסה לסובבים אותה, המגננה בה הייתה שרויה, לא הותירה בה כוח לשום דבר אחר.
במשך שנים הגנה על עצמה מאותה תחושה מייסרת, שאין לה מזור ואין ממנה מנוס. נמנעה מלפתח קשר כלשהו.
ואז היא קמה… נעמדה מולה, במלוא הדרה. נסיונות הבלימה לא צלחו וכל צידה הימני של החומה נפל ומשך אחריו חלקים קטנים מהתקרה.

תחושה של פחד נוראי מילאה אותה, וכל מה שרצתה לעשות זה לברוח, להעלם, הרחק ממנה ככל שאפשר, אבל… היא עשתה בדיוק את ההיפך, כמעט ללא שליטה, מצאה עצמה הולכת אחריה, או יותר נכון מזדחלת, חשה שרגליה נגררות ללא רצון – אחריה.
היא נרעשה מעצם הידיעה, שלא זו בלבד שצידה הימני של החומה נפל, אלא שכעת החלו להיווצר סדקים גם בצידה השמאלי של החומה.
ואז… היא נעמדה מולה… כה קרוב… עיניהן נפגשו…
ההתמוטטות החלה מהרגליים, ועלתה במהירות שיא למעלה, רסיסי בטון הועפו לכל עבר, היא ניסתה בכל הכוח, אבל על כל אבן שהחזירה, עפו שבע… הקרב היה אבוד מראש.

כשחלפה על פניה, בדרך הביתה, הייתה נטולת הגנה לחלוטין. כל חלק מרמ"ח אבריה זעק מכאב. אבני החומה שהתפוררה הותזו לעברה וריסקו כל איבר בגופה. בעודה מתרחקת, נשאה היא תפילה אחת…. לא לראותה לעולם.

 

אתר אישה מראיין את מאירה חיון במונדיאל!! 

בזמן המונדיאל – כלום לא מעניין את מאירה חיון מלבד כדורגל!!  

 

אתר אישה יצא לבריכה וראיין את מאירה חיון המהממת בקשר למונדיאל שהיה. מאירה מצחיקה!

 

 

 

כדאי לכם להתעדכן בכתבות מעניינות ובאירועים מדליקים.
הצטרפו לדף הפייסבוק של אתר אישה. לחצו לייק.

 

 

מלתעות ולא של שפילברג – הדיאטות של מאירה

דיאטה, מי מאיתנו לא עברה בשלב זה או אחר של חייה את הקטע הזה של "אני חייבת להוריד קילו או שניים"… 

מאת: מאירה חיון

דיאטה, מי מאיתנו לא עברה בשלב זה או אחר של חייה את הקטע הזה של "אני חייבת להוריד קילו או שניים", על עצמי אני יכולה לומר שכיום זה מזיז לי את השערה האחרונה שעוד נותרה לי על ה…, אבל… הייתה תקופה שזה חלף במוחי מדי יום.

עד אחרי השירות הצבאי זה עוד היה בסדר, אחר כך התחילו טפיחות מוזרות להופיע במקומות שונים בגוף. האחת התחילה, איך לא, בבטן, מוארכת כזו, מעין גליל, בהתחלה נאבקתי בזה על ידי לבישת מכנסיים צרים מאודדדדדד, ואתן זוכרות את הגזרה הגבוהה של פעם. איך שהייתי סוגרת את המכנסיים, מהלחץ הייתי מקבלת תעוקת לב קלה, ורק אחרי שהנשימה מסתדרת הייתי מגלה שהגליל לא נעלם, אלא פשוט עלה למעלה. היתרון היחיד שהיה בזה, שהלחץ על הבטן, הרים קצת את החזה.

אחר כך מתחיל השלב של "אני לא קונה כלום עד שאני יורדת במשקל" וכך במשך שנים, בעצם עד היום, אני לא קונה בגדים.
אחר כך אמא שלי התחילה לתפור לי בגדים "נוחים" עם גומי, כדי שלא ילחץ לי כשאני אוכלת, וכך עליתי עוד מספר קילוגרמים.

אז מגיע השלב של "אני חייבת לעשות משהו".

 החלטתי שאני לא אוכלת יותר כלום, מפסיקה לאכול ורק אחר כך הסתבר לי שהפסקתי לאכול לפני אנשים, אבל כשהייתי לבד… אוי.
השיטה הזו לא עבדה, והחלטתי לעבור למלתעות – אז זה היה אופנתי משהו.

הרופא הנחמד לקח שני חוטי ברזל ולפני שחיבר לי הלסתות אמרתי לו שכדאי מאוד שזה יעבוד, כי במשך תקופה ארוכה אני מונעת מעצמי את שתי התאוות הגדולות שלי, סקס ואוכל, והוא אמר, שווה.

במשך יומיים זה די עבד, רק שתיתי מרקים וכאלה אבל ביום השלישי, התאווה ללאפה עם שווארמה גמרה עלי. עמדתי שעתיים מול המראה כדי לחפש איזשהו רווח, ואז… זה נמצא, ודרך הרווח הזה גבירותי היקרות, דחפתי ביעילות אורז, שניצלים, והרבה הרבה לחם.

אחרי שבועיים בבדיקה אצל הרופא, גיליתי שבשעה טובה ומוצלחת, עליתי ארבעה קילוגרמים, והרופא מסתכל עלי ואומר לי שכזה דבר עוד לא קרה לו, בטח שלא יקרה לו, כי אני זה דבר שקורה לאנשים פעם בחיים ותוך כדי כך הוצאתי עליו את כל התסכול מכך שלא הייתי פעילה מינית שבועיים.

הייתי מיואשת, וכל החברות הזונות שלי אומרות לי "לא חשוב המראה, העיקר התוכן" אותן אלה שלא נוגעות עם מקל במישהי שהיא מעל 50 קילוגרם.
עברתי לפריכיות אורז, אז להיט. בתקופה של חודש, הגעתי פעמיים למיון כי גוש פרכית הגיע לי היישר לריאה, וכל פעם שחירבנתי המקום פתאום התמלא אבק, לא פרקטי.

 ואז, גולת הכותרת של אותם ימים… מרזי מורית, זוכרות?
הצטרפתי בשמחה, קיבלתי את התפריט ויצאתי לדרך, אלא ש…. כבר למחרת לא היה לי מה לאכול, התקשרתי נסערת לחברה ודרשתי הסברים, ואז הסתבר לי שהתפריט שניתן לי נועד לעשרה ימים, ולא ליום אחד המחולק לעשר מנות קטנות.

היום באמת לא אכפת לי, אולי שוקלת קילו שניים פחות, אבל באמת חושבת שהתוכן חשוב יותר.

 

כדי להתעדכן בתכנים מעניינים, הצטרפו לדף הפייסבוק של אתר אישה!