טיפשה – סיפור קצר מאת קרן נחום זרקא

מאת: קרן נחום זרקא

קרן נחום זרקא

קרן נחום זרקא

 

כאב לי הפה מרוב צחוק והחזקתי את הבטן
כל כך הרבה זמן לא צחקנו ככה.
לקחנו נשימה,
ואז שתיקה.
העיניים נפגשו
וראיתי שהכל בינינו נגמר
שממזמן האהבה לא גרה אצלך.
אתה ראית שראיתי,
אני יודעת.
בגלל זה הורדת לי את החולצה
ובאת אליי קרוב
ואני במקום להרחיק נצמדתי אליך.

אני טיפשה
כל כך טיפשה
שלמרות מה שראיתי וידעתי
חשבתי שתשנה את דעתך.

מאחורי בניין נטוש
על קיר מתקלף
הזזת לי את התחתונים
ואני לחשתי ״אני עוד אוהבת אותך״
לא אמרת לי כלום, כאילו לא שמעת.
רציתי שכל הכאב שלך יתפרק בתוכי
לאלפי רסיסים של אור,
כמו סופרנובה.
אבל אתה סתם גמרת.
הרמת את המכנסיים שלך ושתקת,
כאב לי. בהכל.
ואתה אפילו לא ראית.

אני טיפשה,
כל כך טיפשה
למה אני רוצה כל כך להיות שלך?

לפני שהורדת אותי בבית,
אמרת ״יש לך לכלוך בשיער״
ניקיתי אותו והסתכלתי לך בעיניים
אולי תראה אותי, תתן לי נחמה,
אבל העיניים שלך – תהום, נוזל שחור
ששום דבר לא משתקף בהם

אני טיפשה
כל כך טיפשה
נאחזתי בצווארך לעוד חיבוק
לנשיקה
ואתה אמרת ״אני עייף נדבר״

אני טיפשה
כל כך טיפשה
איך מכל הגברים
התאהבתי דווקא בך?

 

 קרן זרקא – מחברת הספר: "ליד הבית"

2 Comments

  1. רונית הגיב:

    שיר מצויין- קולע וממצה

Leave a Comment

^ TOP