התשוקה לשוקולד – סיפור קצר 

מאת: רינת

"גם הילדים שלי מתים על הזבל הזה" פלטה הקופאית בסופר בהבנה תוך שהיא מעבירה מול קורא הברקוד את אריזת הפיתות וקופסת השוקולד עלית למריחה. הוא חייך אליה במבוכה מגיש את כרטיס האשראי, שפת גופו משדרת, אני ממהר. תלש שקית ניילון מהמתקן, הניח את קופסת השוקולד בתוך השקית, דואג שתעמוד ישר, בדיוק על התפר התחתון של השקית שחלילה לא תתהפך לכשירים אותה. הצמיד את מארז הפיתות לקופסא, חתם על הקבלה, החזיר את כרטיס האשראי לארנק ואת הארנק לכיס, הרים בזהירות את השקית ויצא בצעדים מהירים אך בטוחים מהסופר לכיוון מכוניתו.

משפט חשוב היה לו הבוקר. בכל החודש האחרון חייו מתנהלים סביב ההכנות לבוקר הזה. אוכל תוך כדי ,ישן ,נכון יותר לומר שראשו צונח ועיניו נעצמות מפעם לפעם. על חיי חברה ויתר לגמרי והנה הוא אחרי.

השותף הבכיר במשרד עורכי הדין בו הוא עובד בשנתיים האחרונות ציין באוזניו בדרך החוצה מאולם בית המשפט כי "סוף סוף אני זוכה לראות את היכולות שלך, דע לך שתרמת רבות לכך שזכינו במשפט הזה" והוסיף ושאל "אתה מרוצה?"
"מאוד, תודה" השיב
"טוב, קח לך חצי יום ונסה להירגע קצת מהחודש האחרון" וכך הוא יצא לחפש מרגוע, להשקיט את הבטן ואולי קצת את הנשמה.

ברמלה אין ים. עד גיל חמש לא ידע שיש ים או מה זה ים. לפני ש"הסוציאליות"- כך קרא לעובדות הסוציאליות שבאו להוציא אותו מ"הבית", לא ביקר בגן או במסגרת כלשהיא, כך שלא יכול היה לדעת מה יש מעבר לרחובות שמסביב לקירות שבניהם ישן. את אחיו ואחותו "החדשים" הכיר בחוף הים, לשם לקחו אותו אמא ואבא ישירות מבית הילד ואמרו לו שהם מאוד רוצים להיות המשפחה החדשה שלו. והוא רק שאל "מה זה משפחה?" ואח"כ "מה זה כל המים האלה?" וכשלקחו אותו לגעת במים העיר בתמיהה "זה מלוח!"

מאז הוא גר תמיד קרוב לים. גם כשבגר ועזב את הבית וחיפש דירה לשכור היה לו ברור שהיא חייבת להיות ממוקמת קרוב לים.

הדירה ברחוב גורדון בתל-אביב הייתה בדיוק מה שחיפש כעורך דין צעיר ורווק. חדר מגורים וחדר שינה שמחלונו אפשר לראות ברווח שבין הבתים הצפופים של תל-אביב, קצת מקו האופק. "אני רואה קצת ים מהחלון" סיפר לאמא בניסיון לתאר את הדירה שמצא. הוא אהב את הדירה. מקום נעים יצר לעצמו עם מעט עזרה מאמא שהוסיפה קצת נגיעות של בית: שטיחים, וילונות, כריות, תחתיות לכוסות וכמובן את התמונה הגדולה של הסוסים הדוהרים על חוף הים. היא ידעה כמה אוהב הוא סוסים ודאגה לתלות את התמונה על הקיר שמול פינת האוכל. "כך תוכל לדמיין את עצמך אוכל על חוף הים ולהירגע בסוף יום עבודה" הסבירה את הסיבה למיקום התמונה.
אבל אותו מרגיעה פעולה אחרת.

הוא ניכנס לדירה, הניח את התיק על הכיסא שבפינת האוכל, הוציא את קופסת השוקולד למריחה והניח אותה על השיש שבמטבח, לידה את מארז הפיתות והלך לחדר השינה להחליף בגדים. בטרנינג ונעלי בית חזר למטבח. הכין לעצמו שוקולד בפיתה ויצא איתה למרפסת. שם התיישב על הרצפה ודחף את גופו לפינה, מקפל את ברכיו לחזהו והחל לנגוס בפיתה. והנה הוא שוב ילד בן חמש ברחוב ברמלה, מול החלון שמאחוריו לוגמת עכשיו "האימא הישנה" כמו שנהג לקרוא לה, מבקבוק הבירה המי יודע כמה. הוא עדיין זוכר איך היה מסתובב ברחובות כי הייתה 'עסוקה בלבחור אבא חדש' כך הסבירה לו את הסיבה לגברים הפוקדים אותה. 'האבא הישן' בכלא כי הרביץ לו הסבירה ועכשיו צריך למצוא 'אבא חדש'. אחרי שתבחר אחד היא תקרא לו להכיר אותו ועד אז הוא צריך לחכות בחוץ. אחרי כמה שעות כשהיה חוזר ושואל אם מצאה כבר 'אבא חדש' הייתה עונה שעדיין לא ובשביל שלא תהיה עצובה שילך 'להביא' לה קצת בירה בזמן שהיא תכין לו שוקולד בפיתה.כן, בגיל חמש כבר ידע לגנוב בקבוקי בירה. בקבוק בכל כיס. היה מניח את הבקבוקים ליד הדלת ואז היא הייתה מוציאה את ראשה מהחלון, צועקת "תפוס" וזורקת לו את הפיתה עם השוקולד.

בפינת הרחוב היה יושב ואוכל את השוקולד בפיתה, הבטן נרגעת וגם הלב.

הצטרפי לאתר אישה בפייסבוק!

 

Leave a Comment

^ TOP