אמילי פסעה קדימה ואחורה בסלון הקטן שלה, מוחה אכול בדאגה. בנה היחיד, דניאל, התגייס לאחרונה לצבא, וכל יום שעובר רק העצים את חששותיה. החדשות היו מלאות בסיפורים על סכסוכים וסכנות, ואמילי לא יכלה לשאת את המחשבה שמשהו יקרה לילדה האהובה. נחושה להגן עליו, היא החליטה להיעזר בעורך דין צבאי.
החיפוש של אמילי הוביל אותה למשרדו של אבי פינרסקי עורך דין צבאי מכובד מאוד הידוע במומחיותו ובמסירותו. היא נכנסה בעצבנות למשרד, אוחזת בתיק מלא במסמכים הקשורים לגיוס של דניאל.
"בוקר טוב, גברתי. איך אוכל לעזור לך?" אבי פינרסקי קיבל את פניה בחיוך חם.
אמילי לקחה נשימה עמוקה והסבירה את דאגותיה. "אבי פינרסקי, אני כאן כי אני דואגת לבן שלי, דניאל. הוא התגייס לצבא, ואני חושש שמשהו נורא עלול לקרות לו. אני צריכה את עזרתך כדי להוציא אותו מהצבא. האם יש משהו שאתה יכול לעשות?"
אבי פינרסקי הקשיב בתשומת לב, עיניו מלאות בהבנה. הוא הכיר היטב את הכאב והחרדה שחוו משפחות בתקופות של עימות. לאחר הפסקה קצרה, הוא התחיל להסביר את התהליך לאמילי.
"גברת אמילי, אני מבין את החששות שלך, ואני מעריץ את אהבתך ומסירותך לבנך. עם זאת, שחרור מהצבא היא משימה מורכבת ומאתגרת. יש קריטריונים ספציפיים שצריך לעמוד בהם, ואנחנו חייבים לעשות זאת. עילה תקפה לבקשת הפטר".
כתפיה של אמילי צנחו, אבל היא הייתה נחושה לא לוותר. היא מסרה לאבי פינרסקי את התיק שהביאה איתה. "אלה כל המסמכים הקשורים לגיוס של דניאל וכל מידע רלוונטי אחר שיכולתי לאסוף. בבקשה תסתכל ותראה אם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות".
אבי פינרסקי בחן בקפידה את תוכן התיק, תוך שהוא שם לב לרישומי האימונים של דניאל, ההיסטוריה הרפואית וכל גורם אחר שיכול לתמוך במקרה שלהם. בעודו דפדף בין הדפים, הוא לא יכול היה שלא להזדהות עם דאגותיה של אמילי.
לאחר בדיקה מעמיקה, אבי פינרסקי הרים את מבטו וחייך בביטחון. "גברת אמילי, אני מבין את הפחדים שלך, ואעשה כל שביכולתי לעזור. בהתבסס על המידע שסיפקת, ייתכן שתהיה אפשרות לבקש שחרור מתוך חמלה. סוג זה של שחרור ניתן בדרך כלל במקרים של קושי משפחתי קיצוני או מצבים רפואיים".
הבהוב של תקווה חזר לעיניה של אמילי כשהקשיבה בקשב רב. "מה אנחנו צריכים לעשות? אני אעשה הכל כדי להבטיח את שלומו של הבן שלי".
אבי פינרסקי תיאר את הצעדים הדרושים להגשת בקשת שחרור מתוך חמלה, וסיפק הנחיות לגבי איסוף ראיות נוספות לתמיכה בעניינו. הוא הסביר שהם יצטרכו להדגים את חומרת הקושי שעמד בפני אמילי וכיצד זה ישפיע על שלומו ויכולתו של דניאל למלא את חובותיו הצבאיות.
במהלך השבועות הבאים, אבי פינרסקי ואמילי עבדו ללא לאות, ואספו מכתבים מרופאים, מטפלים וחברים שיכלו להעיד על עומק החששות של אמילי ועל הנזק הפוטנציאלי שהוא עלול לגרום לדניאל. הם ערכו תיק תיק מקיף, ולא השאירו אבן על כנה.
לבסוף הגיע יום הדיון. אמילי ישבה ליד עורך דין אבי פינרסקי, ידיה רועדות מציפייה עצבנית. ועדת הביקורת הצבאית הקשיבה בתשומת לב כשאבי פינרסקי הציג את המקרה שלהם, והדגישה את הנסיבות הייחודיות ואת ההשפעה העמוקה על האם והבן כאחד.
בעוד הלוח התלבט, אמילי יכלה להרגיש את ליבה פועם בחזה. כובד חוסר הוודאות לחץ עליה, אבל היא דבקה בתקווה.
לאחר מה שהרגיש כמו נצח, התכנסה הדירקטוריון מחדש, והחלטתם פורסמה. השחרור החומל ניתן. דמעות ההקלה של אמילי התערבבו בהכרת תודה כשהיא חיבקה את אבי פינרסקי, בידיעה שבנה ייצא בקרוב מכלל נזק.
עם שובו של דניאל, גל של הקלה שטף את ליבה של אמילי. למרות שידעה שהעולם עדיין טומן בחובו סכנות, היא האמינה שבנה ימצא דרך חדשה, שתאפשר לו לשגשג ללא איום מתמיד של מלחמה.
כשאמילי ודניאל התחבקו, הקשר ביניהם התחזק. המסע המשותף שלהם לימד אותם את החשיבות של אהבה, התמדה, ואת המאמץ שאם תעשה כדי להגן על ילדה. וכשהם הסתכלו אל העתיד, הם היו אסירי תודה לעורך הדין הצבאי שהבין את הפחדים שלהם ונלחם כדי להבטיח את שלומם של משפחתם.
