אחד הדברים המטרידים ביותר בקרב אנשים מגמגמים בכלל ובני נוער בפרט הוא: מה אחרים חושבים עלי? האם כשישמעו את הגמגום שלי, יצחקו עלי? וכדומה.
שתי סדנאות חדשות בתחום האימון כוללות עבודה עם קלינאי התקשורת, שזהו תחום התמחותם, ומסייעות בהעצמה רגשית, מתן כלים להתמודדות עם הסביבה וכדומה.
הראשונה, אימון מנטאלי (קואוצ'ינג) לבני נוער
שאחת ממטרותיו היא לשים את האדם, מושא האימון, במרכז. אדם שמתמקד בעצמו, קרי ברצונותיו, מחשבותיו, שאיפותיו, יוכל להעז לצאת מאיזור הנוחות שלו (הימנעות מדיבור בחברה) ויוביל את חייו להישגים ולהצלחות בכל תחום בו יבחר. אדם זה יימנע מהאשמת האחר ומפרשנויות לא רלוונטיות של סיטואציות בחיים, וכמו כן ימנע מייחוס כל כישלון בחייו לגמגום. המטרה היא ללמד את המגמגם לאהוב את עצמו כמו שהוא. אהבה עצמית אינה מתחילה מבחוץ, אלא תמיד מתוך חקירה והתבוננות עצמית!
בני נוער מגמגמים נוטים להתרכז בגמגום ולייחס לו כל כישלון אפשרי וחוסר הצלחה בכל תחומי החיים
הם יבחרו להימנע ממצבים בהם יידרשו לדבר ולכן, יחיו בתחושת הימנעות, חוסר ביטחון, בושה ותסכול. גיל הבגרות והנערות הוא גיל בו יש חשיבות רבה לסביבה החברתית ובעיקר לקבוצת השווים. בני נוער מגמגמים משלמים מחיר חברתי כבד בשל הימנעותם מנטילת חלק בפעילויות חברתיות מהנות ומשמעותיות בחייהם. בני נוער בדרך כלל, יחפשו אחר תרופת קסם, זו שתפתור כליל את בעיית הגמגום. העניין הוא שבזמן ההמתנה לתרופת פלא עתידית, רבים מבין המגמגמים מפסידים את ההווה ולא מאפשרים לעצמם חיים איכותיים ומהנים.
אך לא רק אצל בני נוער ישנן בעיות של קבלה והשלמה עם הגמגום, אלא גם בקרב מבוגרים מגמגמים
מספר סדנאות שהתקיימו בעבר, הוכיחו שקיים שיפור בביטחון העצמי של המשתתפים, קבלה עצמית וכך גם שיפור בשטף הדיבור.
הסדנא מועברת בשיטת העבודה של ביירון קייטי, שפועלת בארץ מזה מספר שנים. יחד עם זאת, זו הפעם הראשונה בה עושים שימוש בשיטה, לטובת עזרה לאוכלוסיית המגמגמים בישראל. מטרת הסדנא היא לצייד את האנשים המגמגמים בכלים להתמודדות יומיומית עם המצוקה הנפשית הנלוות לגמגום.
השיטה של ביירון קייטי הינה טכניקה פשוטה ויעילה לחקירת מחשבות הגורמות לנו למתח ולסבל. השיטה מבוססת על ההנחה שמקור הסבל בחיינו הינו מחשבות, אשר מתווכחות עם המציאות ומנסות לשנותה.
המצוקה הנפשית הנלווית לגמגום הינה מכלול המחשבות, הרגשות והביטויים הגופניים המתרחשים אצל האדם המגמגם לקראת, בעת ולאחר מפגשים חברתיים. החוויה מתועדת לעיתים רבות כמפחידה ולעיתים משתקת. היא עשויה לעמוד במרכז חייו של האדם המגמגם ומהווה במקרים רבים נטל גדול אף מהגמגום עצמו.
בניגוד לתפיסה הרווחת המזהה את הגמגום כ"בעיה" או כ"מגבלה", מתייחסת השיטה אל הגמגום כאל עובדת חיים – כאל מציאות! ראייה זו מאפשרת למקד את תשומת הלב לבעיה העיקרית הקשורה לגמגום, והיא המחשבות אודות הגמגום בהן אנו אוחזים, מחשבות המבקשות להתווכח עם הגמגום ולשנותו.
בראי השיטה, מחשבות אלו כדוגמת: "הגמגום הוא מגבלה", "אני חייב להסתיר את הגמגום", "אני חייב לשלוט בדיבור", "אני צריך להפסיק להתרגש", "הם חושבים שאני מוזר", "אני לא מסוגל להגות את המילה הזאת"… ועוד רבות… הן שורש המצוקה הנפשית שאנו חווים בעת מפגשנו עם הזולת: הן שורש החרדות, התסכול, הבושה והייאוש, הן שורש המתח הגופני והחשיבה הלא בהירה, הן השורש לבחירות החיים המשאירות אותנו בצל מתוסכלים ומבולבלים והן, במקרים רבים, הסיבה הישירה להחרפת הגמגום ולעצם המשך קיומו.
מחקרים רבים בתחום הפסיכולוגיה מעידים על קשר בין קבלה עצמית ותחושת שלמות של האדם לשביעות רצונו מחייו ולחיים מאושרים יותר.
את הסדנאות מעבירים מנחים מקצועיים בעלי ניסיון רב, בהעברת סדנאות לאנשים מגמגמים, כאשר חלקם אף יישמו את השיטה על עצמם.