"הצד שלו" – סיפור קצר מאת אלמוג בר

 

אלמוג בר

אלמוג בר

מאת: אלמוג בר

"מה את רוצה ממני? אז תלכי!" אמרתי לה בזמן שאני בכלל מנסה להבין מה יוצא לי מהפה.

"אמרת שאת חותכת ממני, מה את רוצה? שאלחם עלייך? למה מה את צה"ל?" צעקתי לה בזמן שהדמעות ממשיכות לרדת לה על הפנים.
אור הייתה האהבה הראשונה שלי. הבחורה היחידה שהצליחה להוציא ממני דברים שלא חשבתי שבכלל קיימים בי. היינו מכיתה י' ביחד, היום אני כבר אחרי צבא ויש לי עבודה רצינית בהיי-טק.
הכל היה בסדר גמור, מאיפה היא נפלה עליי עכשיו עם ה"אתה כבר לא אותו הדבר" הזה שיצא לה מהפה באמצע שאנחנו רואים סרט.
היא עמדה מולי, כל כך שברירית, כל כך יפה, בדיוק כמו ביום הראשון שהצעתי לה לצאת איתי..
אבל אם היא רוצה שזה יגמר, אז זה יגמר. מה היא ציפתה ממני שאגיד? "אל תלכי?" שתלך! אני יכול לחיות טוב מאוד גם בלעדיה.
אדיוט.
השבוע הראשון היה מדהים, יצאתי כל לילה, מי זכר את השם שלה בכלל? פתאום הרגשתי מה זה להיות לבד, ומה אני אגיד לכם? זה היה מדהים.
בחורה אחרת כל לילה, היה לי אפילו יום שהייתי צריך להחליט לאיזו בחורה אני רוצה ללכת. בחיים לא הרגשתי כל כך בשליטה וכל כך מרוצה מעצמי. מי קבע שזוגיות צריכה להתקיים בכלל? תנו לי כוס וודקה ביחד אחת ואיזו כוסית ביד השנייה אני מאושר עד הגג.
אור לא יצרה איתי קשר כל הזמן הזה, ראיתי בפייסבוק שהיא הסירה את מערכת היחסים שלנו ורשמה שהיא רווקה. "שתלך" זרקתי תוך כדי שאני מתקשר לאיזו אחת שהכרתי בטינדר.
אחרי שלושה שבועות נתקעתי ביום שישי בלי מה לעשות. בכל זאת, אין לי הרבה חברים רווקים ורובם כבר מתחת לשמיכה עם בת הזוג שלהם בשעה כזאת של הלילה.
"איזה זין, מה אני עושה עכשיו.." מלמלתי תוך כדי שאני מדפדף באפליקציות באייפון.
יאללה אינסטגרם, אולי תיוגים במקומות יתנו לי קצת רעיונות להיום בלילה.
ואז בום. תמונה שלה, עומדת שם בשמלה שהכי אהבתי, מחבקת איזה אפס שמחזיק אותה צמוד יותר מידי.
"מה היא עושה לעזאזל?! עברו כולה שלושה שבועות היא לא מתביישת?! ככה להעלות תמונות?"
הלב שלי התחיל לדפוק חזק, והנשימות שלי הפכו להיות כבדות מידי. מה לעזאזל קורה פה? טוב לי בלעדיה. נשבע באלוהים שטוב לי.
נכנסתי לפרופיל שלה, הבטן שלי עוד התהפכה מהתמונה עם הגבר ההוא, מחבק אותה עלק.
"יא אללה, כבר שכחתי כמה שהיא יפה.." אני אומר מול אחת התמונות החדשות שלה, בזמן שאני יושב במיטה שגדולה מידי בשביל איש אחד.
מה לעזאזל עשיתי? איך נתתי לה ללכת? היא הייתה הדבר הראשון שראיתי בבוקר, והדבר הראשון שרציתי לראות לפני שאני הולך לישון.. מה היא עושה עכשיו בכל המועדונים האלו? היא בכלל שונאת לצאת. היא צריכה להיות פה, לידי, בזמן שאני מכין לה איזה משהו קטן לנשנוש מול "משחקי הכס". מה חשבתי לעצמי שאמרתי לה שהיא יכולה ללכת ואני לא אסתכל אפילו אחורה?
ב2 לפנות בוקר אני יושב במיטה ומריץ מחשבות שלושה שבועות אחורה, לרגע הזה שהיא עומדת מולי והעיניים שלה מתחננות שאני ארצה שהיא תישאר, וכל מה שעשיתי זה לצרוח עליה שיש לי עוד אלף בחורות. בחייאת ראבק, מי צריך אלף בחורות אם אין לי למי לספר כמה הבוס שלי יצא בן זונה היום ורצה שאבוא לעבוד ביום שישי?
נכנסתי להודעות, ורציתי לשלוח לה הודעה.. הבטן שלי התחילה שוב לכאוב ואני רק יושב ומסתכל על המסך.. "מחוברת", "נראתה לאחרונה..". זה מה שאני רואה במשך כבר חצי שעה.
מה אני אשלח לה? כמעט 3 בלילה ולפני שנייה היא העלתה תמונה מתחבקת עם מישהו.
"אני מתגעגע אלייך בטירוף. הייתי צריך להילחם עלייך", הקלדתי. אם אני אלחץ "שלח" והיא לא תענה? אלוהים החיים שלי יגמרו.
על החיים ועל המוות, גבר צריך לדעת להילחם כשהוא רוצה משהו. ואלוהים, כמה שאני רוצה אותה בחזרה..
אחרי ששלחתי השניות כאילו התחילו לשחק איתי משחקים ולא לעבור. שתתחבר כבר. למה היא לא מתחברת? בטח היא ראתה שזה אני והיא לא יודעת מאיפה נפלתי עליה עכשיו. למה שלחתי את ההודעה? איזה טמבל.

"אני לא צה"ל שכחת? עלי לא נלחמים כנראה" היא ענתה. למה היא זוכרת את זה? נשבע שאמרתי את זה מתוך עצבים. ממתי היא מקשיבה לכל מה שאני אומר?
"אני אדיוט. בבקשה, בואי נדבר" שלחתי. אם רופא היה רואה את הידיים שלי עכשיו, הוא היה אומר שיש לי פרקינסון בטוח. אני רועד ואפילו לא קר לי.
"אני מצטערת יואב, יש לי מישהו אחר. זה נגמר.." אני חושב שהפסקתי לנשום. בטוח הלב שלי הפסיק לדפוק לאותו רגע.
איך לעזאזל הפסדתי את האהבה הכי גדולה שלי? כמה שקוע בעצמי הייתי צריך להיות בשביל לא להבין שאני נותן לה ללכת?
אני לא זוכר את הפעם האחרונה שבכיתי, אבל באותו רגע התחילו לרדת לי דמעות על הלחי וליטפו את הצוואר.
4 לפנות בוקר, איבדתי את כל מה שבניתי במשך שנים, רק בגלל שלא ביקשתי ממנה להישאר כשהיא אמרה לי שהיא הולכת, כי אני לא משקיע בה יותר. 4 לפנות בוקר והיא חוזרת הביתה עם מישהו אחר, שהצד שלי הפך להיות הצד שלו.
4 לפנות בוקר, איבדתי את הדבר היחיד שהייתי צריך להילחם עליו.

 

לאלמוג בר יש דף בפייסבוק – almog bar ובקרוב היא מוציאה סיפורים קצרים

הצטרפי לאתר אישה בפייסבוק ותהני מסטטוסים מעודדים וסופשבוע מופלא לנשים ב- 19-20 בדצמבר בפולג

אתר אישה לחצי כאן

 

‎‎פרסום‎ by ‎אתר אישה‎.‎

 

 

1 Comment

  1. אתר אישה הגיב:

    מעניין ושווה קריאה

השאירו תגובה

^ TOP