"כמעט בכל בוקר, אני מתעוררת עם אור ראשון מחלום עלייך ואז נזכרת שאת לא כאן." אנאמה טל מילר כותבת לאמא שלה

מאת: אנמה טל מילר

אנאמה טל מילר

אנאמה טל מילר

כמעט בכל בוקר, אני מתעוררת עם אור ראשון מחלום עלייך ואז נזכרת שאת לא כאן.
אני מנסה לחזור לישון אבל לא מצליחה ובסוף קמה מהמיטה כשהגוש בתוכי.
בדיוק חודש עבר מאז שהגוש נולד, ברגע שקיבלתי את הבשורה. חודש משיחת הטלפון שענית לי שמחה עם חברות בבית קפה ואמרתי "טוב אימא אני לא אפריע לך, נדבר מחר" ולא ידעתי שיותר לא אוכל לדבר איתך לעולם, חודש מאז שהפכתי סופית ליתומה.

המוח לא מצליח לקלוט מה זה לעולמים, לנצח נצחים. ולאט לאט ההכרה שוקעת ואני מפנימה שלא אוכל יותר לספר לך על מה שלומי ועל איך הילדים, על מה קניתי ומה עשיתי היום, לא אוכל לשמוע ממך איזה הרצאות מעניינות שמעת, אין יותר לקטר לך וגם לא להתייעץ ולשמוע את העצות שלך, לא נוכל יותר לשתות קפה בקניון ונגמר להתפנק אצלך בחופשים ובחגים.

הגוש ואני מכינים סנדביצ'ים, שולחים ילדים לבית הספר, מטיילים עם הכלבה, נכנסים לחדר העבודה, השגרה כאילו רגילה אבל בעצם הכול השתנה.
בבוקר הכי קשה, לקצת זמן אני מרשה לעצמי להתמסר לאין הזה ואחר כך זה נדחק הצידה ואני שוכחת עד הערב כשמגיעה השעה תשע, השעה הקבועה שבה היינו מדברות ואת לא כאן ואני כבר עייפה, חלל עוטף את הגוש ואנחנו שוקעים לסדרת פנטזיה ואני לא חושבת ולא מרגישה.

מאז שהלכת שואלים אותי אם היינו קרובות ומה אני יכולה לענות על שאלה כזאת? רק אחרי שהלכת אני מרגישה עד כמה החיים שלי היו שזורים בשלך ואיך כל דבר מזכיר לי אותך.
כל קערה שלקחתי מהבית שלך, כל בגד או תכשיט שירשתי ממך, כל טלפון שמצלצל בבית אני מדמיינת שאני שומעת את הקול שלך אומר לי "ממל'ה מה שלומך?"

כולם אומרים לי כמה אני דומה לך ואני מחייכת אבל בפנים זוכרת דווקא את איך היינו שונות.
איך אני תמיד צריכה את השקט שאותך היה מטריף, איך לי תני מרחב לבד בטבע בלי הרבה אנשים מסביב ואיך את תמיד רצית כמה שיותר אקשן ואנשים, איך הקצב שלי איטי ושלך מהיר, איך אהבת תרבות ואומנות ולי תני במקום זה סדנאות מודעות.

אני נזכרת שבעצם אף פעם לא באמת הבנת מה אני עושה למרות שמאוד רצית.
אני זוכרת את התקופה שנסעת אחרי עד להודו כדי לנסות להבין ואיך בסוף פשוט קיבלת גם בלי להצליח והיית הראשונה שהסכימה לקרוא לי בשם החדש אנאמה למרות שאת זאת שנתת לי שם אחר וכל זה מתוך אהבה וכבוד.
כי ככה את היית, כזאת מתחשבת תמיד ורואה את האחר, הרבה פעמים אפילו על חשבונך ואיך זה הטריף אותי וכל הזמן הייתי אומרת לך "מה אכפת לך מה הם אומרים או מה הם חושבים"?
אבל זה היה חלק מהיופי שלך ולכן את כל כך אהובה וכל כך חסרה לכל כך הרבה אנשים.
אמא שלי, מעכלת לאיטי שאת לא כאן. אוהבת אותך תמיד.

את כל כך אהובה וכל כך חסרה לכל כך הרבה אנשים

את כל כך אהובה וכל כך חסרה לכל כך הרבה אנשים

Zehava Etzion

 

איך לנצח ייאוש ולהצליח בחיים? – סרטון מעניין של אנאמה טל מילר

השאירו תגובה

^ TOP