איך הפכה לאה גורא בגיל 55 למאמנת בחדר כושר אחרי שעברה ניתוח מעקפים מסובך ואירוע מוחי

מאת: לאה גורא

יש אנשים שיגידו שאני האישה הראשונה בישראל ואולי …גם בעולם, שבגיל 55 פתחה בקריירה  של מדריכה ומאמנת בחדר כושר.

אז מה כל כך מיוחד בזה? הרי יש עוד כמה אנשים בעולם שהתחילו קריירה חדשה בגיל הזה… זה נכון!                                                                                                              אבל עבורי, זה היה לעשות את הבלתי אפשרי . 

לפני חמש עשרה שנים, נחשבתי אישה מתה. בגופי פרצה מחלת טרשת עורקים כלליים אותה ירשתי מהורי. והיא הביאה אותי בדחיפות כבר בגיל 45 לניתוח מעקפים.

ובבית חיכו לי שני ילדים קטנים שרצו כמו כל הילדים אמא בריאה וחזקה!

לאה גורא, מאמנת בחדר כושר

יש אנשים שבעבורם זה סוף הסיפור. אצלי, אפשר לומר שזאת היא רק ההתחלה.

אני, שתמיד חמקתי משעורי ספורט, התחלתי לעשות קצת פעילות אירובית. התעמלתי, הרמתי משקולות  לקחתי תרופות, הקפדתי לבצע את כל הבדיקות הרפואיות בזמן, וגם שיניתי אט אט את  כל הרגלי התזונה שלי .

אך, כשהייתי בת 49 העסק המשפחתי שלנו נשרף. קבלתי אירוע מוחי וההסתיידות של 50% בעורקי התרדמת המספקים דם לראש ולצוואר.

והנוירולוג ביקש ממני להפסיק לקפוץ, לרוץ, ולהרים משקולות  מפני שהפעילות הזאת עלולה לגרום לי שוב לשבץ מוחי. ובמקרה כמו שלי אני צריכה להסתפק רק בהליכה.

כתבתי ספר בהשראת האירועים שעברו עלי, והנה חלק מממנו:

  …. "אבל אני לא יכולה להסתפק רק בהליכה." והרופא שאיבד את סבלנותו ענה: "אמרתי לך מה דעתי בנידון. אני מצטער בשבילך, אבל לא אוכל להרחיב עכשיו בנושא הזה," והצביע על הרשימה שעל שולחנו ואמר: "תסתכלי על הרשימה, יש לי עוד הרבה חולים שממתינים בחוץ." והצביע על השעון והמשיך: "והייתי… כבר צריך לסיים את הפגישה איתך." אמליה נאנחה וחשבה בינה לבין עצמה: "אילו היה יודע שבמשך חמישה חודשים אני מתעוררת יומיום עם שחר, כמו איש אדוק לתפילה היומית שלו, מתעטפת בבגדי הספורט, מהדקת את שרוכי הנעליים על רגלי, אוחזת את ספרי הקודש העשויים מוטות ומשקולות ומתעמלת מול אלוהי, שייתן לי כוח כדי שאוכל להתמיד בתפילותי, אולי הוא לא היה כל-כך קשוח אלי."[מתוך הספר]

אין ספק שהרופא, העמיד אותי באותו רגע בפני דילמה קשה. שהמשכתי להתאמן רק כנגד משקל גופי ללא מוטות ומשקולות, עד שהרגשתי כמו הייתי אחת  מאנוסות ספרד, "שספרי הקודש שלהם הוחרמו והכריחו אותם להמיר את דתם." [מתוך הספר]  ומתוך רצון עז לחיות התחלתי להקשיב לגוף שלי ומהר מאוד ביטלתי את הגזרה הזאת . אחזתי במוטות והשחלתי לתוכם את פלטות הברזל בקלות, כמו שמשחילים את פרחי החרצית על חוט, והנפתי אותם מעלה. [מתוך הספר]

ביום הולדתי ה-  50 קבלתי במתנה גם סטנד בעורק הכליה. והיו לי עוד כמה הסתבכויות עם מחלת טרשת העורקים שלי

בנוסף, בעלי נפל, ושכב בבית חולים שיקומי, בבית לוינשטין .ואחרי שנה חזר הביתה רתוק לכסא גלגלים.

"היא הניחה את כפות רגליה על ההליכון שהניע את רגליה והביטה בתום על ההליכון שלצדה. הדופק שלה עלה ועבר את המאה. כשהתעייפה, כרכה את המגבת סביב גופה ודמיינה שההליכון הוא המאהב שלה. הוא דגדג את כפות רגליה ומשך אותה והיא אחזה בשתי ידיה במגבת והניפה אותה באוויר והניעה את גופה כמו על רחבת הריקודים ותוך כדי כך יכלה לשמוע אותו לוחש: "כל ערב אני ממתין עד שכל הנשים שגוררות רגליים ומרטיבות לי את הידיים בזיעה כשהן צופות בעיניים אדומות בערוץ 'ויווה' ירדו ממני, כדי שאוכל לרקוד איתך." היא חשה שביכולתה להמשיך ללכת עוד שעות רבות, אלא שאחרי שעה ביקשה ממנה המדריכה לפנות את ההליכון. גם תום ירד מההליכון וציין: "אימוש, כל הכבוד. הלכת שבעה קילומטרים." היא הסירה את ידיה מההליכון והצטערה שהשעה הזאת חלפה וכי עליה לחזור למציאות האחרת עד למחרת היום. היא הביטה בתום ואמרה: אם, משהו היה פוגש אותי  ,כשהלכתי אחרי  ניתוח לב. כמו זקנה ברחוב ,עטופה  בתחבושות סביב בית החזה והרגלים,. עם סיכות ברזל נעוצות לאורך היד .ונתמכת בילד  בן העשר: והוא היה אומר לי " בעוד שתים עשרה שנים תשבי באקדמיה לספורט בוינגייט על ספסל הלימודים יחד עם הבן החייל שלך ותסיימי כמדריכת ספורט ובריאות בחדר כושר ,תהיי מאמנת אישית , תעשי השתלמויות לפיתוח גוף , תרימי משקולות,  ותרוצי כמו נערה על המסילה בחדר כושר כשהבן הזה רץ לצידך… הייתי חושבת.שהאיש הזה, בלע איזה כדור קטן שסידר לו ראש טוב וגדול.  " [מתוך הספר]

במבט לאחור, כל אלה היו המתנות שלי. כל אחת מהן הטעינה ואתגרה אותי כל פעם מחדש להציב מטרות, והניעה אותי לפעולה ולפרוץ כל פעם מחדש את גבולות התודעה. וכשהגעתי  ליעד, כבר הייתה לי מטרה חדשה. מפני שהבנתי שאני יכולה להגיע לכל תוצאה שאבחר.והכול תלוי רק בי .

אין ספק שסיפור ההתמודדות המיוחד הזה , הממשיך גם בגילי (בת 60) משמש השראה ומודל לחיקוי לרבים   השואלים אותי לא פעם מה צריך לעשות  בכדי להראות כמוני? מהי תוכנית האימונים שלי ? מה אני אוכלת? מאיפה אני שואבת את כול הכוח הזה? ומהו הסוד שלי?

לקחתי את כל הידע שרכשתי בוינגיט  כמאמנת כושר ומאמנת לקידום הבריאות, הוספתי את  הניסיון העשיר שלי והפכתי אותם לכלים, כלים,  המחלצים אנשים ממחשבות שיפוטיות  מהרגלים מזיקים  ומגנטיקה גרועה . ומאפשרים לגופם ולנפשם לפרוח מחדש.

לאה גורא, כוח הרצון עולה על כל דמיון

כיום, אני מנהלת את חברת "פיגורא " שחרטה על דגלה לפעול לקידום הבריאות בכל רחבי הארץ .

שינוי וקידום הבריאות  דומה יותר להליכה בתוך מבוך מאשר לנסיעה חלקה ומהירה באוטוסטראדה. נסתכל על מבוך, אתם יודעים היכן אתם נמצאים ברגע זה בשינוי שלכם ולאן אתם רוצים להגיע ואיך אתם רוצים להראות. אך, האם אתם יודעים איך להגיע לנקודת הסיום ולחלץ את עצמכם מעשרות מכשולים ותסכולים שבדרך?

בסדנאות שאני מקיימת כל אחד לומד את המודל שלי ורוכש ארגז כלים ומגיע לנקודת הסיום מבלי ליפול לתוך המבוך הזה ככה,מקבלים הרבה יותר מפיגורא !

www.figura.co.il     בפייסבוק: פיגורא

כמו כן, בשבוע הספר ביוני. ייצא לאור רומן הביכורים שלי  "כל הפנים של אמליה" המבוסס על סיפור חיי.  ניתן יהיה לרכוש אותו בחנויות הספרים ובאתר.

בכריכה האחורית  של הספר כתוב:

סיפור המאבק, המתיש, האיובי כמעט, השזור ביומיום בהחלט לא שגרתי, מתואר בהומור וברגש. בשפה אותנטית ובסגנון ייחודי, מספרת לאה גורא את סיפור חייה, ואי-אפשר לעמוד מנגד, ולא להיסחף בו. "כל הפנים של אמליה" הוא ספר רב-פנים, שבמרכזו אישה אחת ערנית, תאבת חיים, משעשעת ורבת עוצמה. המסע שהיא עוברת הוא סיפור התמודדות מופלאה בקשיים של הגוף שאינם מנצחים את הנפש.

השאירו תגובה

^ TOP