מה לעשות כשהילד שלי רעב כל הזמן?

מאת:  שרון דוידוביץ

כהורים אתם בוודאי מכירים את התופעה: אתם עורכים קניות גדולות והמקרר מתרוקן מהר מדי, כמות האוכל שאתם קונים מתחסלת בקצב מסחרר.

ייתכן שיש לכם בבית ילד מתבגר שאוכל סנדוויצ'ים כפולים ומכופלים או אולי ילד בן שנתיים שאוכל לבד , כך ש"הרצפה אוכלת יחד איתו". ייתכן ואתם הורים לילד עם נטייה להשמנה ואינכם יודעים מה לעשות כאשר הילד מבקש תוספת בכל ארוחה ואף אוכל יותר מכם. כמו כן, אתם נתקלים במצבים בהם אתם לא בטוחים שכדאי שהילדים ינשנשו עוד "משהו קטן" בין הארוחות ואינכם יודעים מה הגבולות שעליכם להציב לילדים מבחינת כמות האוכל.

הנחת היסוד היא שההורה אחראי על האיכות של המזון המוגשת ומוצעת בבית ולא על הכמות שהילד בוחר לאכול. יחד עם זאת כדאי לשים לב להתנהגות האכילה של הילד  ולהגיב בהתאם.

 יש להפריד בין:

רעב פיזיולוגי –  הילד נמצא בתהליך של צמיחה וגדילה ולשם כך דורש כמות מוגברת של אנרגיה. לעיתים הכמות נראית להורים גדולה או מוגזמת.

רעב רגשי – הילד לא רעב אלא "בא לו משהו" כי בעצם משעמם לו, הוא רוצה תשומת לב, הוא רגיל לאכול ממתק בכל פעם כשיש אצלו חבר וכו'.

הנה המלצותי בנושא:

אין לפסול את תחושת הרעב של הילד. אל תגידו לו: "לא יכול להיות שאתה רעב. סיימנו לאכול לפני חצי שעה" או "אני לא מאמינה שאת רעבה! אכלת צלחת שלמה של פסטה בצהריים".

אין להטיל ספק בתחושות של הילד. אל תגידו: "אתה בטוח שאתה רעב?".

אל תכעסו עליו בגלל שהוא רעב. אל תגידו לו: "תפסיק כבר לבקש אוכל כל דקה. בסוף תהיה שמן כמו סבא".

אל תלחמו איתו על הכמות שהוא אוכל ברגע האמת. זה משפיל!

 קבלו את תחושת הרעב שלו.

אם הילד אומר: "אמא, אני רעב", אינכם צריכים לתפקד כשף במסעדה בכל שעות היום, ואינכם צריכים לשרת את הילדים בתור מלצרים כל היום. להורים יש נטייה לענות מיד בשאלה כמו: "אז מה להכין לך?" או "יש במקרר שניצלים ופתיתים. לחמם לך?" אין צורך! ילדים עצמאיים בהתאם לגיל שלהם ולרמת ההתפתחות שלהם וחשוב לתת להם למצוא פתרונות באופן עצמאי. ענו לו בשאלה שמבהירה כי הבנתם ושמעתם את מה שהוא אמר: "אני שומעת שאתה רעב" או "אני מבינה שאת רעבה, נכון?"

הילד יענה לרוב בתשובה מסבירה כמו למשל: "כן, בא לי לאכול משהו קטן כי משעמם לי" או: אני מת מרעב. מתי כבר ארוחת הערב?" ככה תתחילו להבין מי נגד מי ומה בעצם הגורם לרעב. האם מדובר ברעב פיזיולוגי או רגשי?

 אם מדובר ברעב פיזיולוגי תנו לגיטימציה לרעב הזה. הילד באמת מרגיש רעב. יש לו בעיה ואי אפשר להתעלם ממנה או פשוט לפסול אותה. אם נראה לכם שהילד אוכל יותר מדי, או שהילד שלכם סובל מהשמנת יתר אפשר לומר: "אני שומעת שאתה כבר ממש רעב עכשיו". הילד יענה שוב בתשובה מסבירה: "כן אני ממש רעב למרות שאכלנו לא מזמן". המשיכו עם שאלות שמחזירות אליו את הכדור ומבהירות כי אתם מקבלים אותו: "זה לא נשמע לי נעים להיות רעב כל כך מהר אחרי הארוחה. מה אתה מציע?". הילד יענה בתשובה כמו: "אולי אוכל רק משהו קטן בינתיים" או "אולי אשחק בזמן שאת מכינה ארוחה". במילים אחרות, הילד מרגיש שאת לא שופטת אותו ושמותר לו להביע את רגשותיו ורצונותיו בבית וכך משתף פעולה בלי לעשות דרמות. אוכל לא הופך לכלי למניפולציות או מריבות והילד מבין שההורה לא היסטרי לגבי כמויות האוכל שהוא אוכל, שאוכל זה לא ממש עניין כזה רציני בבית וזה הופך את כל נושא האכילה לאירוע הרבה יותר נעים ופחות רגשני ומסובך.

 אם מדובר ברעב רגשי והילד מודה בכך ש"בא לו משהו" כי משעמם לו, תנו לגיטימציה לבעיה שלו והציגו זאת בפניו: "אני שומעת שמשעמם לך  לא מצאת עיסוק". הילד יענה לרוב בהסבר כמו "כן, כבר שיחקתי במחשב ונמאס לי". התפקיד שלכם הוא לא לבדר את הילד אלא לקבל את הרגשות שלו. הבהירו שאתם מקבלים את הרגשות שלו ומבינים אותו: "כבר שיחקת בכמה משחקים וכעת אתה מחפש לגוון במשחק אחר?" הילד ימצא פתרון יצרתי האמינו לי. ויענה למשל: "כן עכשיו בא לי לצאת לגינה. אפשר?". שימו לב איך דובבתם את הילד מבלי להתחיל בשיחה שלילית כמו למשל: "בא לך לאכול כי משעמם לך? אוכל זו לא תעסוקה. עכשיו לא אוכלים שום דבר! לך תשחק" זו שיחה שדוחקת את הילד לפינה וגורמת לו להשתמש באוכל ככלי לקבלת תשומת לב, כלי למניפולציות וכו'.

אם הילד מציע כפתרון לאכול, למרות שמדובר בארוחה לאחר ארוחה ונראה לכם שזה מיותר או שזה במקום תעסוקה, יש מקום לקבוע כללי אכילה ברורים בבית. הכללים הללו כוללים שעות קבועות לארוחות, מקום קבוע וכן הלאה. אם למשל ארוחת הצהריים נקבעה לשעה 13 ובשעה 14 הילד מבקש לאכול בכל זאת, וניסיתם את הדרך המוצעת לעיל, אתם יכולים לומר ש"אצלנו בבית אוכלים בשעה 13 ארוחת צהריים ובשעה 16 ארוחת מנחה. בשעה 16 נשב כולנו במטבח ונאכל מעדן/פירות וכד'…". כך הילד יודע מהם הגבולות של האכילה, מבין שכדאי לו לחכות לארוחה הבאה, שלא אוכלים מתי שרוצים ואיפה שרוצים. גם ילדים גדולים יותר יכולים לקבל את הכללים הנ"ל, בתנאי שההורים נותנים דוגמא אישית. טעויות נפוצות של הורים בעניין: ניגשים למקרר עוד לפני שחלצו נעליים או שטפו ידיים לאחר יום העבודה, על מנת לאכול משהו, מכניסים לחדר השינה קפה ועוגיות, אוכלים ברכב, אוכלים בשעות לא קבועות, מבשלים לכל אחד מבני המשפחה משהו אחר, כל אחד לפי החשק שלו, מזמינים מספר רב בשבוע מזון מוכן עם שליח וכן הלאה.

 ש.פ.ע = פ.ש.ע – החזקת שפע או מגוון רב מדי של מזון בבית, ובעיקר של ממתקים,  גורם לילדים לרצות לאכול מהכל ולטעום מהכל. אם יש במקרר רק סוג אחד של מעדן הילד יסתפק במעדן אחד ולא יחפש במקרר עוד משהו לאחר שעה. אם הילד יודע שיש במקרר גם מעדן וניל, גם מעדן שוקולד, גם מעדן שוקו-וניל ועוד שפע רב, גובר הסיכוי לכך שהוא יאכל מעדן שוקולד ולאחר מכן יבוא ויבקש לאכול עוד משהו. בארוחות המכילות שפע של תוספות ילדים מבקשים לטעום גם מזה וגם מזה ואוכלים יותר מדי. אל תגזימו בשפע המוצע. את המוצר החדש והחדיש ביותר תוכלו לקנות גם בשבוע הבא.

 לסיום, הרגלי אכילה ברורים ובריאים יכולים למנוע אכילת יתר והשמנת יתר אצל כל אחד מבני הבית. אם המטבח הפך לחלל המרכזי בבית, למקום המפגש והשהייה העיקרי , הרי שאוכל קיבל מקום מכובד מדי במשפחה.

שרון דוידוביץ, דיאטנית קלינית, מנחה קבוצות הרזיה ומתן ייעוץ אישי לאימהות ומשפחות

קבוצת "אימהות צעירות ומרזות" תיפתח ב5.9.11 במודיעין בהנחיית שרון דוידוביץ.

נייד: 054-2121072

Leave a Comment

^ TOP