אושר, אני לא רודפת אחריך יותר…

מאת: חגית רימון

חגית רימון. צילום: שירי הכהן

 

האושר הוא יצור מיוחד וערמומי. בעצם, לא יפה להשתמש במילה ערמומי בהקשר של האושר.

אושר הוא דבר יפה. מנצנץ. כולם רודפים אחריו. זה נהיה מאוד IN. לרדוף אחר האושר.

אבל האם תפסתם אותו? תפסתם אותו באמת? הרגשתם אותו במשך יום שלם? יומיים? שלושה? שבוע?? קרה לכם שהרגשתם בעננים למשך כמה ימים?

האושר הוא מניאק. סליחה על המילה הבוטה. סלח לי אושר ואל תתנקם בי. אבל באמת ההתנהגות שלך די מעצבנת. אתה אוהב שרודפים אחריך. מחפשים אותך בכל מקום. מליוני אנשים בעולם. ואתה משחק איתם מחבואים. וכשהם מצליחים לגעת בך אתה עוצר לידם לכמה דקות, אבל מהר מאוד אתה עושה להם אצבע משולשת ובורח. בורח ללקראת עוד אחד שמחפש אחריך הרבה זמן. וגם הוא תופס אותך ואז אתה שוב בורח. נמלט כמו אסיר מבית הסוהר.

מדוע אתה בורח אושר? ספר לי בבקשה, מדוע אינך נשאר לבקר אותנו יותר זמן?

יכול להיות שאיננו מארחים אותך מספיק יפה. כשאתה מגיע אנחנו מתחנפים אליך ומוציאים את כל הכיבוד שיש לנו בבית, אבל אחרי כמה זמן אנו מתרגלים אליך וכבר לא מתייחסים, וכבר לא מעריכים אותך, ואולי בגלל זה אתה בורח לעבר מישהו אחר? מישהו שכן יעריך וישמור עליך וילקק לך את הטוסיק כמו שאתה אוהב? אתה אוהב לקבל תשומי נכון? כן, גם אני. יש לנו כמה דברים דומים.

כולנו אוהבים שמתנהגים אלינו בכבוד של מלכים. שפורסים שטיח אדום לקראתנו ומארחים אותנו יפה. כאילו היינו ג'וליה רוברטס או טום קרוז. וגם אתה' אושר. אתה בטח מודע לערכך בשוק ומצפה לקבלת פנים לא פחות נוצצת. אם מתלהבים מג'וליה כאילו הייתה נסיכה, אז מדוע לא ממך? צודק! מגיע לך יחס דומה, לפחות.

אז בעצם אנחנו אשמים? בגלל ההתנהגות שלנו אינך מגיע לבקר יותר? ואללה זוית יפה להסתכל על הדברים. אינך אשם, אינך מניאק, אלא האשמה היא בנו. תמיד בסוף אני מטילה את האשמה על עצמי. מה יהיה?

בכל אופן, אושר יקר, באמת שאתה צודק. אם תבוא הרבה אז… מה יקרה בעצם? מה אתה רוצה לומר לי? שאם תגיע  הרבה לבקר אתה רוצה שאתיחס אליך יפה? שאתן לך עוגיות וכוס בירה? או אולי שוקו? אין בעיה. אתה צודק. תקבל ממני את הכבוד הראוי. כבוד של מלכים. לא פחות. הרי אתה ראוי לזה.

אני יודעת שאתה אוהב להגיע בלי הזמנה. פשוט לבוא. בלי לדפוק על הדלת. אתה שונא שרודפים אחריך. הרי לא לכל אחד יש ריח גוף נעים. בייחוד אחרי ריצה. צודק. אנשים לא אוהבים שרודפים אחריהם. זה מחניק. זה מעצבן. כולנו יודעים שכמה שנרדוף אחרי מישהו, כך הוא ירצה אותנו פחות. וגם אתה אושר הגאון יודע את זה. אין עליך. אתה גאון. באמת. אני מורידה בפניך את הכובע. השבוע אמרתי לעצמי שאפסיק לררוף אחריך. סוף סוף הבנתי. לא צריך לרדוף. אני יכולה לפסוע לי בנחת. בקצב שלי. אעשה את הדברים שאני אוהבת. אתה בטח יודע מה הם. אתה יודע הכל, אושר שלי.  אביט ימינה ושמאלה, אסתכל על השמש השוקעת והגוונים היפהפיים בשמיים, ארים את מבטי לשמים כשאטייל עם כלבי, אשתה כוס נס הקפה שלי כאילו אני מלכת העולם, ואז… אני יודעת שתבוא. בשקט. בלי לדפוק בדלת. פשוט תעמוד מאחורי. תקיש קלות על כתפי ותאמר לי בשקט: "חגיתוש, אני כאן. ששש… אני כאן." ואני אחבק אותך. ואגיד לך שאני כל כך שמחה שבאת אלי. אושר. אושר יפה שלי. אושר מתוק. אושר נפלא. בוא ושב לצידי. נשתה ביחד נס קפה. הנה, קח עוגיה. "תודה". תאמר לי בקולך המתוק ותשב לידי. ותישאר לצידי. ואחייך אליך. וגם אתה תחייך. ואחר כך תלך לאחרים. ואני אשחרר אותך בשמחה. שכולם ייהנו. למה רק אני? כי במילא אתה תמיד תישאר בליבי.

 

חגית רימון

hrimon@gmail.com

 

חגית רימון: "אנחנו כל הזמן כמהים לעשות כל מיני דברים שהלב רוצה לעשותם, ודוחים את הגשמתם, מכל מיני סיבות…" / אתר אישה

 

 

 

השאירו תגובה

^ TOP