"אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, אני בהריון"

מאת: לירן כהן

לירן כהן

לירן כהן

 

אני לא יודעת איך להגיד את זה, איך דרך יפה לומר את זה, אני בהריון"
דניאל האקסית שלי התקשרה אלי בעיצומו של משחק פוקר ושמה את כל הקלפים על השולחן.

דניאל ואני זה סיפור אהבה של שנים, קשר ארוך עוד מהתיכון, המון פרידות, לא מעט דרמות, דלתות שנטרקו, הורים שהתנגדו, חופשות מדהימות, ריבים קולניים ועשרה טלפונים שנשברו מעצבים,
אבל למרות הכל ודווקא בגלל כל אלה, דניאל הייתה האהבה של החיים שלי, היא הייתה פינה של שקט וחום כשהיה לי כל כך קר.

בין לילות קסומים לדמעות על הכרית, החלטנו להפרד סופית, החלטנו לקחת מרחק אחד מהשניה, לנשום קצת אוויר, להכיר אנשים חדשים ולהבין אם הזוגיות שלנו שהפכה לברירת מחדל שווה משהו בעולם הגדול שיש בחוץ, בימים הראשונים שאחרי הפרידה מצאתי את עצמי שותה המון, מזיין בלי הפסקה, כמעט ששכחתי אותה, הקיטורים שלה על הטינופת ברכב שלי כבר לא נשמעו, הסקס הדי "פרווה" שלנו התחלף בסקס נועז עם נשים שצמאות לאהבה ואפילו לא פחדתי להתחבר לוואטסאפ באמצע הלילה כי ידעתי שלא תהיה מי שתשאל אותי מחר- "אז מה? עם מי דיברת בלילה?"
בתוך ים של אופוריה ופחדים שהפוגגו לאט לאט יצאתי לחיים האמיתיים וסוף סוף עשיתי קצת יותר בשביל עצמי, רק בשבילי.

השבועות עברו ותחושת העצמאות התחלפה בתחושת ריקנות, הקפה בבוקר כבר לא היה טעים כמו פעם, לאוכל לא היה את אותו הטעם, חשבתי שאני בטח טועה במרכיבי המתכון, אבל כשמצאתי את עצמי אוכל מנה חמה מול הטלויזיה ונזכר בימים שלא היה לנו כוח לבשל ואכלנו מנה חמה כאילו זה המאכל הטעים ביותר בעולם, הפעם לקחתי 2 ביסים והעפתי את הזוועה הזאת לזבל,
לא הייתה מי שתחבק אותי בלילה, לא היה לי את מי לשמח ולאט לאט כל מה שרציתי זה אותה, להסניף את הריח שלה, לנשק אותה בכל הגוף, לשגע אותה, להוציא עליה את העצבים ומיד אחר כך להתנצל, להתחנן שתראה איתי סרט ולהרדם באמצע, לשלוח לה סתם הודעה באמצע היום ולדעת שיש מישהי בצד השני, מישהי שאוהבת אותי לפחות כמו שאני אוהב אותה.

תמיד דיברנו על ילד, תמיד רצינו להקים משפחה,
"איך אני אלביש את הבן שלי, כפרה עליו, הוא יהיה מלך" אמרתי לה פעם במיטה כשאני בוהה בתקרה
"ואם תהיה בת?"
היא שאלה
"אז כפרה עליה! אבל בת זה בלאגן עם כל החרא של הגברים שיש" צחקתי

חודשיים אחרי שנפרדנו, היא התקשרה אלי, באמצע משחק פוקר-
"אני לא יודעת איך להגיד את זה, איך דרך יפה לומר את זה, אני בהריון"
קמתי מהשולחן ופרשתי עם מלכה ונסיך ביד
"בוא מה אתה דפוק? מה אתה קם באמצע"

לא הוצאתי מילה, עם עיניים דומעות ירדתי בחדר מדרגות חשוך לאוטו, גם היא שתקה, התיישבתי באוטו, הפעלתי את המזגן ומיד אחר כך הדלקתי סיגריה
"בהריון ממי?"
רציתי למות, כל מה שעבר לי בראש זה שהפסדתי את האהבה של החיים שלי, הילדה שגדלה איתי והפכה לאישה, זו שהקדשתי לה את כל חיי וברגע של משבר נפרדה ממני, נכנסה להריון מגבר אחר, לא הצלחתי לעכל, לא קיים דבר כזה.
היא המשיכה לשתוק, ופרצה בבכי קורע לב-
"אני בהריון, אני לא יודעת מה לעשות" היא פירקה אותי לגורמים
"ממי דניאל? ממי נכנסת להריון, דברי איתי כבר" צרחתי עליה
ידיים רועדות וזיעה קרה רמזו על הלחץ שהייתי שרוי בו באותן דקות
"אני…אני לא שכבתי עם אף אחד מאז שנפרדנו, אתה מבין את זה? אתה מבין את המשמעות?"

דפקתי את הראש בהגה, צרחתי כמו משוגע והסתכלתי לשמיים, יש שם איזה מלאך ששומר עלי, יש איזה כוח עליון שמגן עלי, יש מישהו שהחליט, היא ה-אישה של החיים שלי.

מספר חודשים אחר כך קידשתי אותה, כל כך יפה, עדינה וטהורה היא עמדה מולי ולגמה מן היין, היום אני כבר אבא, אני אבא לילד שהכניס לי אור לחיים, ילד שלימד אותי קצת על סדרי עדיפויות בעולם הזה, ילד שאיחד אותי עם האישה המדהימה ביותר שיכולתי לאחל לעצמי,
אני אבא לגבריאל, המלאך השומר שלי.

יש לי זוג קלפים ביד,
המלכה שלי והנסיך.

~~~

לירן כהן

מחבר הספר: היום כבר לא מתים מאהבה

 

השאירו תגובה

^ TOP