מעורב ירושלמי – בקראון פלאזה 

הוזמנתי לחמישי-שישי בקראון פלאזה ירושלים. נראה לכם שאסרב למלון חמישה כוכבים??  

מאת: הדר אוקנין

מלון קראון פלאזה
מלון קראון פלאזה

יש לי רגשות מעורבים ביחס לירושלים. אילו הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים, הייתי אומרת לכם שאני מתה על ירושלים, שהיא כמו חו"ל בשבילי, שהיא לא מזכירה אף עיר אחרת בארץ – הן מבחינת המבנים, הנוף, המנטליות, האווירה.
אפילו היה לי מנהג "לעלות לירושלים" בערך פעם בחודש, בגילאי ה-20 שלי ולעשות "יום ירושלים", שכלל מספר תחנות קבועות: טיול במדרחוב, ביקור בחנות האלכוהול בסוף המדרחוב, צהרים בבית הפאי וסיום חגיגי באנדרגראונד.
מאז עברו שנים רבות, וגם יצא לי לעבוד בירושלים למשך שנה ולהכיר את הצדדים הפחות יפים שלה. והטראומה הכי גדולה – את שלילת הרשיון שלי (לשלושה חודשים) "השגתי" בזמן עבודתי בירושלים, תוך נסיון השתלבות בנסיעה המוזרה של הירושלמים.
אז הוזמנתי לחמישי-שישי בקראון פלאזה ירושלים. נראה לכם שאסרב למלון חמישה כוכבים?!?
חוצמזה, כבר ביליתי בקראון פלאזה חיפה, ת"א, ים המלח ואילת, וידעתי שאין איפה ליפול.
ניתנה לי הפריבילגיה לבחור את הבנות שתגענה איתי, וללא ספק עשיתי בחירה מעולה. החברות שהיו איתי: דנה בן דוד, ענבל גלעדי, מרינה גולדשטיין וחגית רימון. מקסימות אחת אחת.
הגעתי למלון יחד עם מרינה (יתר הבנות הצטרפו בהמשך היום) וקיבלנו את החדרים. לובי המלון ורחבת הקבלה גדולים ומפוארים, המסדרונות נקיים ונעימים. ואילו חדרים. וואו, וואו!!!
יפים, גדולים, מרווחים, מרוהטים בטוב טעם, עם מסך LCD ענק והכי חשוב – הנוף המדהים של ירושלים שנשקף מהמרפסת של הקומה ה-19 בחדרים שלנו.

 

זהו, אני כבר בעננים!!!

 

מאוחר יותר הצטרפו יתר הבנות וירדנו לארוחת ערב במלון.  סלמון מעולה, מגוון רחב של תבשילים, ירקות, סלטים, לחמים, וכנאפה ובקלוואות לקינוח  תענוג!
ח"כ עלינו לטרקלין העסקים בקומה ה-21, לשתות יין ולהתקשקש. כולנו קמנו מוקדם באותו הבוקר, אז החלטנו לא לצאת והתמוטטנו על המיטות הכיפיות בחדרים שלנו. המזרונים היו כל כך נוחים שנרדמתי בשניות.
בוקר. פותחת את הוילון אל הנוף הירושלמי המהמם.
תוך חצי שעה כולנו למטה בארוחת בוקר.  שפע של לחמים, גבינות, ביצים מכל הסוגים, ירקות ועוגות. אבל מה שהכי הכי אהבתי, זה שהם מחזיקים במלון חלב סויה, לאנשים כמוני שאלרגים לחלב.
אחרי הארוחה הלכנו לעשות כמה בריכות בבריכה הגדולה שלהם, כדי להוריד גרם או שניים ואח"כ שכבנו קצת להנאתנו בשמש.
וקדימה לספא. הגיע זמן המסאז' 🙂 כל אחת קיבלה מסאז'יסט או מסאז'יסטית לטיפול של 45 דקות. המסאז' שאני קיבלתי היה כ"כ מעולה ומענג, שלא האמנתי כמה מהר התעופפו להן 45 דקות.
משם הלכנו להשתכשך בג'קוזי לאיזה חצי שעה של כיף.

בצער רב, היינו חייבות להתקפל ולהחזיר את החדרים. החזרנו את מפתחות החדרים לקבלה בקושי רב. רוב הבנות חזרו למרכז, ואני וענבלי החלטנו למצות עד תום וללכת להסתובב בשוק מחנה יהודה.
אכלנו מעורב ירושלמי בחצות, הסתובבנו בשוק וסיימנו בבית קפה נחמד שיושב בתוך השוק. וזהו, חוזרים הביתה 🙁
אני חושבת שהתאהבתי בירושלים מחדש 🙂

 

טיפים לנסיעה למזרח

מה אורזים? איפה עושים פיפי, מה אסור לשכוח לקחת, ומה כללי הברזל של המקלחת? אם אתם נוסעים למזרח, קבלו כמה טיפים…  

מאת: טליה לוין

מה אורזים? איפה עושים פיפי, מה אסור לשכוח לקחת, ומה כללי הברזל של המקלחת? אם אתם נוסעים למזרח, קבלו כמה טיפים לעשות את זה בלי לחזור קירחים ועם כתמים ורודים על הגוף. המדריך למטיילת בסטייל.
זה היה אמור להיות הטיול הגדול, הטיול שכל מי שמשתחררת מהצבא מחכה לו בכיליון עיניים, להיזרק שלושה חודשים בהודו ולשכוח מהצרות. אז ארזתן תיק עם מיטב הבגדים והנעליים בארון ויצאתן לדרך. מה שהתחיל כבריחה תמימה ממציאות זועמת, הופך לאסון אקולוגי ברמה האישית, ובמילים פשוטות: יוצאים מהארץ מטופחים ויפים וחוזרים כמו ציור של ילד בכיתה א'. השיקום הפיזי והנפשי שתצטרכו לעבור במצב כזה הוא משמעותי וארוך, ארוך מאוד.

כל מי שמתכוונת לברוח לכמה חודשים להודו או לכל מדינה אקזוטית אחרת, כדאי שתדע מה חשוב לארוז ומה הכרחי להשאיר בבית:

בגדים
בנות, שימרו נפשותיכן הרכות משיטוט ברחבי הודו בגופיות ובמכנסונים קצרצרים. נכון שחם אבל איך לומר זאת בעדינות: להודים זה לא אכפת. הם ישלחו ידיים בכל הזדמנות אפשרית ואפילו נשיקות רטובות.

אל תעמיסו על התיק יותר מידי בגדים, במילא תקנו הכל שם. הטרנד החזק במזרח הוא שרוואלים וחצאיות מתנפנפות למיניהן, דברים שישמשו אתכן גם בארץ. כדאי לקנות שרוואלים, מכנסי דייגים ושמלות אבל בצבעים בהירים, למה? בואו נאמר שאיכות צביעת הבדים במזרח היא לא מהאיכותיות בעולם. מספיק מטח גשם קצר על מנת להוריד את הצבע מהבד- וגם זה כבר קרה. הימנעו מבגדים אדומים סגולים כחולים אם אתן לא רוצות כתמי צבע לא אחידים על הבגד.

נעליים
זה ברור מאליו שהמילים "עקבים" ו"הודו" לא הולכות ביחד. גם סנדלים למיניהם לא ממש מוצלחים בכל הנוגע לשיטוט ברחובות ובשווקים. זה לא כל כך נעים לדרוך על ג'יפה של פרה קדושה או על שלולית מי ביוב שמחליט לזרום לו להנאתו באמצע יום קיץ חמים ולח. לכו על נעליים סגורות גם כשחם. את הכפכפים השאירו לים ולמקלחת.

היגיינה
תנאי ההיגיינה הלקויים במזרח יגרמו לכן להעריך את נייר הטואלט הערכה יתרה. ההודים מעדיפים את יד שמאל ואתן? אם יש פריט חובה אחד שכדאי שתסחבו זה נייר טואלט, וגם מגבונים לחים כדאי לקחת בתיק. אין כמו מגבון לח לאחר נסיעה מפרכת באוטובוס מלא הודים במשך 10 שעות. אה…מלאי מספיק של טמפונים כבר אמרתי?

 

איפה עושים פיפי?
יש מקומות שפשוט צריך למצוא מקום מוגן בטבע לבדוק שאין חיות טרף בסביבה ולהשתין. כאן תהיה לכן הזדמנות נפלאה להשתמש בכל האביזרים שהזכרתי למעלה. טיפ חשוב: אל תתעצלו להתכופף לגמרי ופתחו את הרגליים לפיסוק רחב (וסליחה על התיאור הגראפי), זה יחסוך תקלות מביכות….

עור ושיער
השמש מזיקה גם במזרח קרם שיזוף עם מקדם הגנה גבוה, כובע על הראש וקרם לחות הם אביזרי חובה. גם אם אתם סתם ישנים על החוף הקפידו לנקות את העור מידי ערב ולמרוח קרם לחות. הנזקים הנובעים משינויי האקלים השמש הלחות הגבוהה והתזונה הלא מאוזנת במהלך הטיול מצטברים על העור והם פשוט יראו לעין כשתחזרו לארץ.

גם את השיער לא צריך להזניח. זה נורא טרנדי ומגניב לעשות צמות, ראסטות זמניות או לתקוע כל מיני חוטים מגולגלים בשיער עוד לפני שמספיקים לנחות, וזה גם נוח מאוד להישאר עם זה כמה ימים או שבועות. אבל מצד שני הסיוט שעובר השיער אחרי שמפרקים צמות או כל מיני שטויות ממנו לאחר ארבעה ימים הוא נוראי. השיער נראה זוועה, נושר ועשוי להיכנס לדיכאון כללי. אל תתעללו בו.

שופינג
חדוות השופינג לא פוסחת עלינו גם כשאנחנו בטיול תרמילאיות בהרי ההימלאיה. הבנות יצאו תמיד מה לקנות גם בקצה הקרחון הנידח ביותר. כדאי לדעת מראש שלא נוח להסתובב עם כל מיני פסלי בודהה, מפות שמיכות וסדינים רקומים ברחבי המדינה. בנוסף מאוד קשה למצוא להם שימוש נאות כששבים הביתה. מזכרות קטנות תיקים תכשיטים ובגדים זה סבבה אבל במידה.