פרק ב' – הפגישה – מאת desire – מיומנה של אישה נשואה

לאוטו שלי נכנסה אהבת חיי… היא הדביקה לי נשיקה מצלצלת על הלחי. ואני צחקתי במבוכה. הסתכלתי עליה וחייכתי…נאלמתי, לא ידעתי מה להגיד…  

מאת: Desire

 

womannice

לאוטו שלי נכנסה אהבת חיי… היא הדביקה לי נשיקה מצלצלת על הלחי. ואני צחקתי במבוכה. הסתכלתי עליה וחייכתי… נאלמתי, לא ידעתי מה להגיד. היא שאלה: אז מה קורה? ופתאום הקול שהכרתי ושמעתי כל כך הרבה מתחבר לצורה… האדם שאיתו שוחחתי מופיע לפניי. זהו, לא צריך לדמיין איך היא נראית. הנה היא לפניי. היתה שתיקה, חייכנו זו לזו. לאחר מספר שניות אמרתי לה: אז זאת את שמשגעת אותי?
היא צחקה. חשבתי לעצמי, נראית טוב, רזה ושברירית.

שאלתי אם היא רוצה ללכת לבית קפה לשתות משהו והיא הגיבה בחיוב. נסנו קניון וכל הפגישה לא הפסקתי לדבר, זה לא היה דיבור רגיל אלא דיבור תוך כדי התרגשות. היא היתה מהופנטת, הסתכלה עלי כל הזמן, מיעטה בדיבורים וחיכתה למוצא פי. כשסיימנו לשבת בבית הקפה חזרנו לחניון, נכנסתי לאוטו, היא עמדה מחוץ לאוטו ונשענה על החלון של הנהג…ניסיתי להניע ו…כלום! המצבר מת. האמת, קצת נלחצתי, ציפתה לי נסיעה ארוכה הביתה ולא התחשק לי לחזור מאוחר ולתרץ לבעלי תירוצים אודות העדרותי רבת השעות. היא הציעה להביא לי כבלים להניע. אמרתי לה שתביא ומיד עצרתי שני גברברים שיעזרו לי להניע את האוטו. כשסיימו את המלאכה לחצתי על הגז בפראות, נופפתי לעברה בשלום מהוסס ונעלמתי.
זהו…כך הסתיימה לה הפגישה הראשונה. עברו להם יומיים, היא לא התקשרה, התקשרתי אליה ושאלתי מה קורה? היא אמרה שהכל בסדר. שאלתי אם היא מעוניינת לשמור על קשר, היא אמרה שהיא רוצה רק שנראה לה שאני זאת שלא מעוניינת משום שברחתי בסוף הפגישה כאילו פגשתי שד מפחיד. צחקתי ואמרתי לה שזה רחוק מלהיות כך.בלב חשבתי, יכול להיות שהייתי קצת מבולבלת, אולי השכל אמר לי ללכת ולא להביט לאחור והלב אמר להמשיך ולהמשיך בקשר הזה. סיכמנו שנמשיך הלאה וחזרנו לשיחות היום יומיות שלנו וכמובן הליליות. משום מה עדיין היה קשר לי מאוד לקשר בין הקול לחזות.

ניהלנו שיחות נפש עמוקות ובלילות – בשעות המאוחרות כשכולם הלכו לישון (כולל בעלי שנוחר בקומה השניה) אני הייתי מדברת איתה בטלפון מהסלון כשאני שוכבת על הספה…

התגעגענו מאוד אחת לשניה, לא הסתפקנו בשיחות טלפון והחלטנו להיפגש שוב. היה זה יום לפני ראש השנה. נפגשנו בקניון הומה אדם כאשר כולם רצים להספיק את קניותיהם לחג. הגעתי לפגישה, יש לציין שההתרגשות פחתה אבל עדיין ריחפה באוויר. לאחר שישבנו בבית קפה התקדמנו לאוטו, ואני אמרתי לה: בא לך שניסע לחוף הים? היא הסכימה ונסענו. הגענו לחוף, הכל חשוך מסביב, בחניה היו רכבים של אנשים שתפסו להם מקום להזדיין בשקט או בגניבה. החניתי את האוטו בפינה מרוחקת. לאט לאט החזקתי לה את היד, ובידי השניה ליטפתי לה את הפנים, התקרבתי אליה והתחלתי לנשק אותה בלחיים, במצח, על השפתיים, חיבקתי אותה, המשכתי לנשק כשהיד שלי גלשה אל החזה שלה, חפנתי את שדה והמשכתי לנשק אותה בצוואר וירדתי אל החזה שלה. הרגשתי שאני כמהה אליה, רציתי להקפיא את הרגע הזה לעולמים!
לפתע….טלפון מצלצל, זה היה הנייד שלה, היא ענתה ואמרה שהיא חייבת לחזור, התבאסתי שגן העדן הופסק, בלית ברירה הסעתי אותה חזרה לרכב שלה. הרגשתי ב"היי" רציני, היא היתה סמוקה ומרוגשת. נסעתי הביתה וכל הדרך חשבתי איזה ריגוש עילאי זה! כל השנים האלה חלמתי להתנשק עם בחורה, ללטף אותה להרגיש את השדיים שלה, והנה זה קורה וזה כל כך טוב!

אני מרגישה שאני מתאהבת עד מעל האזניים, כמו בחורה בת 17 שאיבדה את בתוליה וגילתה את רזי הסקס במלוא הדרו….
לעזאזל, איפה הייתי כל השנים האלה??

לפרק א'

כל הפרקים נמצאים כאן – מיומנה של אישה נשואה

 

פרק א' – פרידה – סיפור קצר – מיומנה של אישה נשואה

אז זהו, הכל נגמר… חשבתי לעצמי. סיפור מטורף של ארבע שנים עם ים של זמן אוויר ואני בעצם נשארתי בלי אוויר. כן כן, 4 שנים של אהבה מטורפת עם סקס משגע וטירוף חושים  

מאת: Desire

womannice

אז זהו, הכל נגמר… חשבתי לעצמי. סיפור מטורף של ארבע שנים עם ים של זמן אוויר ואני בעצם נשארתי בלי אוויר.
כן כן, 4 שנים של אהבה מטורפת עם סקס משגע וטירוף חושים שלא ניתן אפילו לדמיין.
"טעמת מהפרי האסור ועכשיו תשאי בתוצאות…" אמרה לי חברה טובה…
ואני עם דמעות בעיניים עדיין מבולבלת ולא מבינה…לפתע הכל ריק, עצוב
ולא חשוב. איך מתגברים על הפרידה? מה עושים?
על מנת לענות על כך יש להביט לאחור ולהבין איך בעצם הכל התחיל?
איך??

ובכן, בערב גשום וסוער, לפני 4 שנים, היה זה ערב הסילבסטר. בעלי היה במילואים ואני כבר השכבתי את הילדים.
ישבתי בודדה בסלון וחשבתי…להתקשר לחברה ולקשקש? או סתם לצפות בסרט משעמם. אף אחת מהאפשרויות לא נראתה לי מתאימה. החלטתי להיכנס לאינטרנט ולבדוק מה זה הצ'אט שכולם מדברים עליו… חשבתי שיהיה מעניין לדבר דווקא עם מישהי שאוהבת נשים. תמיד נמשכתי לקטע הזה ורציתי לדבר עם מישהי שהייתה בקטע ותוכל לספר לי חוויות.
נכנסתי לצ'אט של תפוז ושם בחרתי בחדר "לסביות אמיתיות". הקלקתי על מישהי בשם ורד25. התחלנו לדבר והשיחה זרמה… מסתבר שהפרטנרית שלי לשיחה הייתה נחמדה ושתינו קיטרנו על העובדה שבן הזוג לא פנוי בסילבסטר. שוחחנו על נושאים רבים כמו מוזיקה, סרטים ועוד וגילינו המון דברים משותפים הזמן טס לו ופתאום…. שתיים בלילה ואני עוד מתקתקת במרץ.

הגיע הזמן לסיים את הצ'אט הזה….משום מה לא כל כך הצלחנו. רצינו להמשיך ולהמשיך. לבסוף החלטנו שנדבר למחרת באותה שעה. האמת, חיכיתי שיגיע מחר וכל היום חשבתי כבר על הפגישה בערב באותו חדר עם אותו כינוי והבחורה המסתורית.
כך עברו להם כמה שבועות, כאשר מידי ערב אנו מצ'וטטות. שמתי לב שהיא אהבה את השנינות שלי בשיחה, ובמיוחד שתמיד סיכמתי את השיחה במה למדנו היום… זכורה לי במיוחד שיחה שבה דיברנו על פנטזיות….ואני פתחתי את ליבי וסיפרתי לה לפרטי פרטים מהי הפנטזיה המינית שלי שאני חולמת עליה כבר 10 שנים ועדיין לא העזתי לממש אותה. היא בתגובה כתבה שהיא מוכנה לממש לי את הפנטזיה! ואני הבעתי פליאה: איך? את הרי לא מכירה אותי… תשובתה היתה שלא משנה איך אני נראית היא כבר מאוהבת בי. חשבתי לעצמי: איזה כוח יש למילים הכתובות. האמת, גם עלי זה השתלט כמו בומרנג. הייתי מתה כבר לראות מי זאת? לאחר כחודש החלטנו לעבור לטלפון. הרגשנו בטוחות ומתמידות בקשר ולמה שלא נדבר?? היא מסרה לי את מספר הטלפון שלה… התקשרתי אליה ודיברנו כאילו אנחנו מכירות כבר 30 שנה. בקיצור, חברת התקשורת הסלולארית חגגה על חשבוני ואנחנו התקרבנו זו אל זו…. כבר מתגעגעות, מרגישות אהבה באוויר ו…. עדיין לא נפגשות.

זהו, ביום בהיר אחד, כשישבתי באוניברסיטה באמצע שיעור משעמם החלטתי: אני חייבת לפגוש אותה! גם אם זה יעלה לי במחיר הקשר שלנו אני מוכנה ללכת על זה ולהיפגש איתה. היא מצידה הביעה הסכמה והחלטנו שאחרי 3 חודשים באמת חייבים להיפגש.

הגיע היום המיוחל… הלכתי למספרה, ישבתי חצי יום לסדר את התלתלים שלי. קניתי בגדים, הלכתי לתופרת לסדר מכפלת למכנסיים. עשיתי הכנות למפגש הפיסגה שלו כה יחלתי. קבענו בקניון בת"א.
כל כך התרגשתי, הייתי סקרנית וכמהה לפגוש אותה, אך גם חששתי. והנה אני בדרך לקניון מדייקת בזמן (לשם שינוי) והיא מהעבר השני של הקו גם נרגשת, דיברנו כל הדרך לפגישה. כשהגעתי לחניון חיכיתי… היא בטלפון מוסרת שהיא נכנסה לחניון ושאסמן לה עם 4 אורות איפה אני… סימנתי וחיכיתי.
המתח גואה… אני מתה שתיכנס.. מתה לראות מי זאת, לעזאזל… הדלת נפתחה והיא נכנסת לאוטו…

 

המשך – כל הפרקים במדור "מיומנה של אישה נשואה"

החיים ב"ממתינה" / דנה ארביב / אתר אישה – אתר נשים 

בערבו של יום מבאס שכזה אני הולכת למקום היחיד שבו אני יכולה לקוות לפגוש את אהבת חיי העתידית, כשאני לבושה בפיז'מה, עיני עטורות בעיגולים שחורים, ושערי קשור בקוקייה 

 

בערבו של יום מבאס שכזה אני הולכת למקום היחיד שבו אני יכולה לקוות לפגוש את אהבת חיי העתידית, כשאני לבושה בפיז'מה, עיני עטורות בעיגולים שחורים, ושערי קשור בקוקייה שהעוזרת שכחה אצלי בביקורה האחרון: הצ'אט.

ברגשות מעורבים של שנאה עצמית וציפייה, כמו חרדי לבית זונות, אני חוזרת לשם.

אני משקיעה שלוש שניות של מחשבה יצירתית בהמצאת הניק. אסור שיהיה בנאלי, אבל גם אסור שיהיה מושקע מדי. מישהי עוד עלולה לחשוב שאין לי מה לעשות בחיים, שאני כל כך מתאמצת בשביל הצ'אט.

אני מקלידה "לידיה", לוחמת השוורים בקומה מ"דבר אליה", ומחייכת לעצמי. זה טוב, גם לוחמת שוורים וגם בקומה, ונכנסת לחדר "לסביות". מיד נופלת עלי חושנית 36: "היי". "היי", אני משיבה. "בת כמה מאיפה?".
מתברר שפגשתי בחורה מאוד עניינית, שלא אוהבת לבזבז זמן.

אני בודקת אופציות אחרות ברשימה, אבל, בין שקשוקה מסטולה לבין גלי39 (שאני יודעת, מידע אישי ומניסיון מר, שבאמת היא רבקה47 שמנה במיוחד, עם שיער מקליש וחצ'קונים) לא מוצאת שום ניק שמבשר טובות. נו, אני הולכת על החושנית, ומשיבה.

אבל בכך לא תמה החקירה. היא יורה אלי נתונים במשפטים לאקוניים, חסרי נושא ונשוא, ומצפה להדדיות מדויקת במסירת אינפורמציה: "שחומה, תלתלים שחורים, עיניים חומות". גם לזה אני עוד משיבה, והיא ממשיכה: "חטובה, 168, D75". אני נאלמת, והיא ממשיכה, ודורשת, ברחל בתך הקטנה, את מספר החזייה שלי.

אני בודקת שוב – כן, אני עדיין בחדר "לסביות", ולא ב"גברים חרמנים בשמנות עם ציצי גדול".

בעודי שוקעת בהרהורים נוגים, מצלצל הטלפון הנייד: "אמא, את כל הזמן בממתינה בבית. אני חייב להגיע לרחובות לפגישה של הגרעין". "לרחובות, למען השם? זה בארץ בכלל? אבא לא יכול להביא אותך?". "הוא חוזר מאוחר היום, אם בכלל, הוא אמר", אומר הילד.

נחמד לדעת שהאקס שלי, לא כמוני, זוכה לבלות עם שרלילות בשר ודם. אנחנו קובעים שאבוא לאסוף אותו בעוד שעה, וזה נותן לי חצי שעה נוספת בצ'אט. "את יכולה לקנות לי בדרך קבוקים?", שואל יורש העצר, ואני מזדעקת בתדהמה: "מה??!!!!", כי בדיוק באותו רגע החושנית דורשת בתוקף לדעת אם אני חמה ורטובה, ומתוודה שהיא ממש מתה ללקק כוס נוטף. "מה כבר ביקשתי. כולה קבוקים", נעלב הילד ומנתק.

אני עוברת לשוחח עם בעלת ניק סולידי יותר, דינה ת"א. "שלום", אני אומרת לה.
"בת כמה, מאיפה?", גם היא עם השאלה המקורית והיצירתית. אני משיבה מתוך יאוש, וממתינה. "אני 45, פקידה אצל עו"ד", היא מודיעה לי. אחרי סוטת מין, פקידה שלח לי אלוהי הצ'אטים.

ושוב, מצלצל הטלפון הנייד. טנדר פויזן. "תגידי", היא אומרת, לא נשארה אצלך חולצה שחורה שלי, עם מין כאלה חרוזים?". לטנדר יש עשרות אם לא מאות פריטי לבוש ממותגים, שלכל אחד מהם היא קשורה יותר ממה שהייתה אי פעם קשורה אלי בימינו היפים ביותר. "אין לי זמן לחפש עכשיו", אני אומרת לה. "את בממתינה או באינטרנט?", היא שואלת. "באינטרנט", אני אומרת, מנהלת שיחה מדהימה עם מישהי. פרופסור לאנתרופולוגיה, בת 40. מעניין נורא."

ואני מחכה – אני יודעת, שהיא לא תתאפק, ותגיע. היא לא מהמשקיעות בניקים – זה יהיה משהו כמו צצצצצ או פחחחחח. והנה היא, 11111111.

"את שם?", שואלת דינה ת"א הפקידה. "אני מחפסת קשר רציני".

"ערב טוב", אני פונה ל1111111-. "היי", היא משיבה. "את חמה ורטובה?", אני שואלת. "את פסיכוטית וזקוקה לאשפוז כפוי?", היא משיבה בשאלה, ואני כבר בטוחה שזו היא. "טנדר מתוקה", אני מקלידה, "חשבתי שהצ'אטים הם מתחת לכבודך". "לכי תזדייני, דנה", היא משיבה בנימוס. "דברי עם חושנית 36", אני ממליצה לה, כנקמה. "בסדר, מתוקה", היא כותבת, "אל תשכחי לחפש את החולצה".

דינה ת"א לא מוותרת. "איזה סוג של קשר את מחפסת?". הייתי משיבה לה – קשר אמוק, קשר מכייב, אבל אני חייבת להתנתק. צריך להספיק להסיע את הילד לרחובוט.

 

*הקטעים פורסמו במקור במסגרת טור ב"זמן הוורוד" בין השנים 2002-2003

לפרקים נוספים של דנה ארביב

 

אישה יפה. התמונה להמחשה בלבד.