"שבריר שנייה אחרי שעליתי באש צעקתי: "אבל אני בעצם רוצה לחיות." ראיון אישי עם יעל רופמן, שעברה התעללות מינית

לפני מספר ימים קראתי בפייסבוק פוסט מרגש שכתבה יעל רופמן בנוגע לאונס הקבוצתי בהרצליה. יעל כתבה שהיא בעצמה עברה אונס קבוצתי… והחלטתי לראיין אותה. הנה הראיון האישי.

מאת: חגית רימון hrimon@gmail.com

יעל רופמן, עוזרת לנשים להשתחרר מאכילה רגשית
יעל רופמן, עוזרת לנשים להשתחרר מאכילה רגשית. צילום: עדי כהן

 

ספרי בבקשה על עצמך

אני בת 30. נשואה. בעלת עסק שבו אני מלווה נשים לשיחרור מאכילה רגשית.

קראתי בפיסבוק פוסט שלך בעקבות האונס הקבוצתי בהרצליה. הפוסט שכתבת נגע לליבי, וסיפרת בו שעברת בעצמך אונס קבוצתי, ולפני כן גם נאנסת.

את מוכנה לספר על זה?

הייתי ילדה טובה מבית טוב. החיים הכי טובים. שכונה טובה. השכלה טובה. חינוך טוב. בגיל 12, חודש לפני הבת מצווה שלי נאנסתי בפעם הראשונה ע"י מכר של המשפחה. זו הייתה הפעם הראשונה במסכת של 3 שנים של התעללות מינית, של אונס ברמה כמעט יומיומית.

איך זה קרה? איפה ההורים?

ההורים לא נמצאים עם הילדים 24/7. אדם שהוא חבר קרוב של המשפחה, שאת סומכת עליו, ההורים סמכו עליו… הם לא ידעו.

אנשים רעים הם לא רק אנשים שאנחנו לא מכירים.

בהתחלה לא הבנתי מה קורה. כלומר ידעתי שיש דבר כזה אונס, אבל ידעתי שאונס זה אדם זר שקופץ מהשיחים בלילה בחושך. לא ידעתי שמה שאני עוברת זה אונס. זה לא אונס שלימדו אותי עליו.

כי מה קרה?

בן אדם שאת מכירה וסומכת עליו, חלק אינטגרלי מהחיים שלך, הכרתי אותו מגיל אפס. לא הבנתי שיש שם משהו לא תקין. הדבר היחיד שידעתי זה שאני סובלת ולא כייף לי, אבל לא הבנתי שזה אונס כמר האיש הזר שקופץ מהשיחים מהרחוב.

ידעתי שאסור לי לספר על זה כי הוא איים עליי.

אז נשארת עם הסוד הזה?

נשארתי עם הסוד הזה עד שבכיתה ט' הבנתי שאני לא יכולה להמשיך לחיות ככה. ואז חיפשתי איך אני יכולה לא לגור בבית של ההורים שלי. לא רציתי להיות קרובה אליו. עברתי ללמוד בפנימייה טובה בירושלים ואף אחד לא הבין שעברתי לשם כדי לברוח מהתעללות.

כשהייתי בירושלים במקום מוגן והפגיעה הפסיקה, התחיל הקושי האמיתי. להיאנס זה החלק הכי קל. את פשוט שוכבת ומנתקת את המחשבות שלך, וזהו. הוא עושה את מה שהוא עושה. כל העבודה שלך זה לא להיות שם. אבל ברגע הזה שיש לך פתאום את הנשימה הזו של הקלת רווחה, שפתאום יש לך אוויר ואת יודעת שאין לך סכנה, את צריכה להתחיל להתמודד עם מה שעברת ומה שחווית. ואת חווית סיוט. תופת.

ואז הגיע דכאון קשה. עמוק. לא היו לי שום כלים ויכולות להתמודד עם הצונאמי הזה של הרגשות.

אחרי 3 שנים שכל מה שאת עושה זה להתנתק מהרגשות שלך – כשהגיעו לפתע כל הרגשות לא היה לי מושג איך להתמודד איתם.

אלו רגשות קשים שאיני יכולה בכלל לתאר לך את העוצמה של הכאב.

וככה חייתי במשך שנתיים. בדכאון קשה. בסבל יומיומי עד שב- 19/4/2005 החלטתי שאני לא יכולה לחיות יותר עם הסבל הזה, שאני לא יכולה יותר להכיל אותו.

שפכתי על עצמי חומר דליק והעליתי את עצמי באש. ניסיתי להרוג את עצמי.

שבריר שנייה אחרי שעליתי באש, מתוך הלהבות, צעקתי את מה שאני לא ידעתי אפילו שאני מרגישה, וזה שאני רוצה לחיות. צעקתי מתוך הלב: "אבל אני בעצם רוצה לחיות".

הגעתי לטיפול נמרץ ועברתי מסע שיקום פיזי ונפשי ארוך של 9 חודשים. בחרתי לחיות, והתחלתי לחשוף את מה שקרה, לדבר, לעבד את מה שקרה.

לפי חוקי הספרות זה אמור להיות הסוף הטוב כמו סיפור סינדרלה… באמת הרבה דברים טובים קרו: התחתנתי ולמדתי והקמתי עסק מצליח ומצאתי את המקום שלי בעולם והצלחתי להשתקם איכשהו. למרות שהרבה אנשים מחשיבים אונס כרצח של הנפש וחושבים שלא ניתן להשתקם מזה – האמת היא שזה אפשרי. זה לא פשוט אבל זה אפשרי ועשיתי את זה במאמצים ובעבודה יומיומית קשה.

להחלים ולהשתקם מטראומה זה לא אומר שהיא לא קרתה או שלא זוכרים אותה אלא שהיא לא משפיעה ומנהלת כל רגע בחיים שלי.

המציאות לא הייתה כמו סיפור סינדרלה. לפני 5 חודשים ויום, כשהייתי בחופשה באירופה עם בן הזוג שלי והתפצלנו לכמה שעות כי הוא רצה ללכת למוזיאון ואני למקום אחר – נחטפתי ונאנסתי.

איך זה קרה?

3 אנשים שלא הכרתי ראו אותי וגרמו לי תחת איומי סכין לבוא איתם. בסופו של דבר 17 אנשים היו שם.

במשך כמה שעות עברתי אונס אלים מאוד, אכזרי מאוד, לא שיש אונס לא אלים ולא אכזרי אבל זה באמת היה… עשו שם דברים נוראיים וכמעט כל הזמן הייתי עם סכין לצוארי.

ואז באיזשהו רגע, אחרי כמה שעות ניצלתי את העייפות שלהם, וכשהסכין לרגע התרחקה מצוארי אני ברחתי. אני עדיין לא יודעת איך זה שהם לא רדפו אחריי, שלא עצרו אותי. לדעתי הם פשוט היו בשוק.

חזרתי לחדר במלון. היה לי חור שחור. ברגעים הראשונים לא הבנתי מה קרה. רק כשהלכתי לשירותים וראיתי את הדם והפציעות ואת הכל ונזכרתי מה קרה לפני רגע. הייתי לגמרי מנותקת.

זה היה בשעת לילה שהלכת ברחוב?

זה היה בצהריים. באור יום מלא. ולכל מי שחייב להאשים את הקורבן ולשאול מה לבשתי וחייב לוודא מה לבשתי, אני יכולה לספר שזה היה דצמבר באירופה, קור אימים, והייתי לבושה באלף שכבות.

אין שום קשר למה שלבשתי. אונסים נשים בלי קשר למה הן לובשות ואיך הן מתנהגות ומה הן אומרות, כי אונס זה לא עניין של מיניות ומשיכה מינית. אונס זה עניין של שליטה ואלימות.

מה הייתה תגובת ההורים כשסיפרת על מה שקרה בילדותך עם החבר שלהם?

הם הופתעו מאוד. הם האמינו לי לחלוטין, וזה מאוד הפתיע אותי. הם עברו דירה כדי להתרחק, כדי שכשאני מגיעה הביתה לא אצטרך להיות לידו. הם נתנו לי גב מלא.

ולגבי האונס שעברת לאחרונה – איך בן הזוג הגיב? ובכלל מה היחס שלו לדברים שסיפרת לו מעברך?

ברור שהוא בן אדם מיוחד, שחי איתי כל כך הרבה שנים. במלון כשההכרה חזרה אליי מיד שלחתי לו הודעת ווטסאפ – "קרה משהו נורא. בוא." הוא מיד בא. הוא מיד האמין לי כמובן ולא פקפק. מיד החזיר אותי לארץ לבית חולים לקבל טיפול רפואי וטיפול מונע להדבקה מ- HIV.

כמה שמה שעברתי זה קשה, להיות מהצד של בן הזוג זה לא פשוט בכלל, ודורש כוחות התמודדות. אני מניחה שמאוד קשה לו. הוא נותן לי אוזן קשבת. אנחנו עוברים את זה ביחד ומדברים על זה כל הזמן. זה חלק מהשיח בבית. אנו משתפים רגשות, מחשבות, תחושות.

היו לך שאלות אל עצמך, כמו למה זה קרה לי? תחושת אשמה? גם על הילדות וגם עכשיו

בילדות האשמתי את עצמי בלי סוף. בוודאי. שאלתי עצמי מה אני עשיתי לא בסדר ולמה הבאתי את זה אל עצמי.

הנחמה שלי לגבי מה שקרה עכשיו זה שהייתי מספיק מודעת ובוגרת ומכירה את העובדות כדי לדעת שאין ללבוש שלי או לכל מה שקשור בי אין שום השפעה. שזה לא אני. שבסופו של יום האשם היחיד באונס זה האנס, ואני לא רציתי את זה ולא ביקשתי את זה ולא זימנתי את זה. ואת זה בגיל 12 לא ידעתי. את זה אני יודעת היום כשאני פעילה פמיניסטית וקוראת ולומדת ומספרת את זה מידי יום ביומו לנשים אחרות שהן לא אשמות. זה לחלוטין רנדומלי (אקראי).

רציתי לשאול אם את מסוגלת להיות עם גבר או שזו טראומה עבורך? אבל אני מבינה שזה לא רלוונטי…

אני נשואה באושר ובאהבה. זה לא טריוויאלי. זה דרש טיפול ועבודה פנימית. גם עבורו זה לא טריוויאלי. להיות עם אישה שעברה אונס זה ללמוד על הפחדים שלי ועל מה שעברתי.

רציתי לא לתת לטראומה לנהל את הבחירות שלי. אנחנו כבר שבע שנים ביחד וזה לא תמיד קל, אבל לאף אחד זה לא תמיד קל.

במה את עוסקת?

אני עוזרת לנשים להשתחרר מאכילה רגשית, לצאת ממעגל הדיאטות וללמוד לאכול לפי צרכי הגוף שלהן ולא לפי צרכי הלב שלהן. ירדתי במשקל למעלה מ- 60 ק"ג בלי דיאטות, בלי תפריטים, בלי ייסורים, רק מתוך עבודה על האכילה הרגשית.

את מאושרת?

כן. רוב הזמן. אני יותר מאושרת ממרבית האנשים שאני מכירה, ואני גם אגיד לך למה זה. כי כשאני בחרתי בחיים אחרי השריפה, אני בחרתי לחיות ובחרתי להיות מאושרת, ואני כל בוקר יוצאת מהמיטה ובוחרת מחדש – היום אני אחייה את החיים שלי במלואם ואהיה מאושרת. אני לא רק אעשה את מה שצריך אלא באמת אחייה ואהיה מאושרת.

מהי אישה מצליחה לדעתך?

אישה שנאמנה לאמת שלה. שעושה את מה שנכון לה ומדוייק עבורה ולא את מה שמצפים ממנה, אלא את מה שעושה לה טוב.

האם את רואה את עצמך כאישה מצליחה?

בהחלט.

איזה מסר יש לך לנשים?

אתן לא אשמות. אתן לא אשמות בכלום. אתן לא אשמות ואתן לא לבד. ואפשר לצאת מזה.

 

איך להשתחרר מאכילה רגשית? קורס וידאו בחינם עם יעל רופמן

הקליקי כאן

אביגיל בכור מדברת על ניתוחים לקיצור קיבה, השרוול, הטבעת, מיני מעקף ועוד – הסיכויים והסיכונים ומהן ההמלצות שלה? חשוב ביותר!!

 

 

לאיזה ארגון נשים הצטרפה הסופרת עדי אביטל-רוזין? ומהי הצלחה בעיניה? הכל בראיון / אתר אישה – אתר נשים

מאת: חגית רימון

עדי רוזין אביטל עם אסתר ליברזון נמר, סופרסונת תל אביב
עדי רוזין אביטל עם אסתר ליברזון נמר, סופרסונת תל אביב

 

עדי אביטל-רוזין הינה סופרת וחוקרת ספרות נשים עברית, בת 48, גרושה וחיה בזוגיות, אם ליונתן (25) אנאליסט ובוגר כלכלה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית ולמאור (23) המתגורר בקליפורניה. עדי מתגוררת ביישוב הקהילתי הירוק בת-הדר, הנמצא בסמוך לעיר אשקלון, עובדת מזה שנים רבות במשרד החינוך כמורה בכירה להוראת אנגלית כשפה זרה, מגשרת, תלמידת קורס דירקטורים במכללת ספיר וחברת סופרסונס, ארגון הנשים העולמי.

לפני מספר ימים קיבלתי מעדי הודעה שבה נאמר:

וְאֵין גֵּאָה מִמֶּנִּי לְהִצְטָרֵף לְסוּפֶּרסוֹנָס,
אִרְגּוּן הַנָּשִׁים הָעוֹלָמִי.

לכבוד הצטרפותה של עדי לארגון הנשים הנ"ל, הנה ראיון שלי עימה:

ספרי לי בבקשה מהו הארגון הזה?

כמה סימבולי, ביום האישה הבינלאומי האחרון, הוקם לראשונה בישראל מיזם ה'סופרסונס', ארגון נשים חברתי, והתרחב עד לניו יורק ושיקגו. סופרסונס חותר לצדק מגדרי וליצירת נוכחות נשית שוויונית ומאוזנת בצמתי ההשפעה וההחלטה הגדולים בישראל, כלומר בכנסים, בדירקטוריונים, בפאנלים ובשדרות הניהול במשק ובחברה.

מי שהקימה את סופרסונס היא חנה רדו, שראתה לנכון להקים מאגר של נשים מובילות, של נשים שמוכנות לעמוד בפרונט, להשמיע את קולן ואת קול הנשים האחרות, והן כולן נאותות לנאום בכנסים שונים, בארץ ובעולם. זמן קצר לאחר שסופרסונס נולד בתל-אביב, הגיחו לאוויר העולם גם אחיותיו, השלוחות בניו יורק ושיקגו, והנטייה להרחיב את המשפחה גם ללונדון. כיום נמנות בשורות הארגון למעלה מ-1000 נשים, ואני גאה להיות אחת מהן.

איך הגעת אליו ולכך שהצטרפת לשורותיו?

ספרי הראשון ״כי אל אשר תלכי אלך״ ראה אור בשנת 2012, בעוד שספרי השני ״רצויות ודחויות, קדושות ופרוצות״ ראה אור כשנתיים וחצי לאחר מכן, ומאז אני נואמת בכנסים ומעצימה נשים בכל אירוע, מדברת אל ועל נשים וחותרת לשינוי תחת כל סלע וכל עץ רענן. בחודש יולי התארחתי בשיקגו. נעניתי להזמנתה של קתרין ווינר, תושבת המקום ואישה נפלאה בפני עצמה, אשר סברה שמן הראוי שהקהילה הישראלית תיחשף לתכניי ולמחקריי. קתרין, עצמה, נחשפה לספרי העיון שכתבתי תוך כדי קשר עמי ברשת החברתית, ומאז אנחנו מיודדות מאוד. בעקבות הרצאתי בעיר הרוחות, פנתה אלי ד״ר נירית רביב, האישה והאחות ויו״ר סופרסונס שיקגו. רביב הציעה לי מקום בתנועה. מייד חיבקתי את ההצעה בשתי ידיים ובלב שמח, מה שאומר שאגיע לנאום באהבה בכנס שיתקיים בדצמבר, השנה.

את מפרסמת כל יום משפט או משפטים מעצימים לנשים, בליווי תמונה מתאימה, לעיתים של הצלמת ליאת לומברוזו. מהיכן מגיעים אלייך המשפטים הללו? ומהי המטרה שלך בפרסומם?

adi2

נכון, השילוב של המילים שלי עם תצלומיה של הצלמת האמנותית ליאת לומברוזו, מסחררים את הרשת. מה שהיא רואה בעין, אני מתרגמת למילים. שתינו רואות את המסע הנשי ככזה שלא נגמר, ויתירה מכך, ככזה המסנכרן התעוררות של גוף, תודעה ונפש, ומכאן כראוי להיות מתועד. השילוב בין לומברוזו לביני הוא שילוב של עוצמה נשית לצורך העצמה נשית. עוד נכונה לנו דרך ארוכה.

המסרים שלי לנשים נולדים כל הזמן, ללא הפוגה, מבוקר עד לילה. אני חוקרת ספרות נשים ומייצרת טקסטים בעצמי, כך שרוב הזמן אני הוגה. מעבר לזה, אני נמצאת בקשר עם אלפי נשים, ולכן כל יום אני מגלה מסר אחר וחדש בתוכי, שיש בו כדי להעצים נשים. המסרים שלי נכתבים לנשים, הם מטלטלים את התודעה ומכוונים חשיבה. מטרתם לגרום לנשים להסתכל פנימה אל תוך הקרביים שלהן, כדי לבחון היכן הן נמצאות, לא רק ביחס לעצמן, אלא אף ביחס לאחרות, אלו שפרצו את תקרת הזכוכית שלהן, והצליחו להתעורר.

המטרה שלי היא להביא לשינוי תודעתי, אצל נשים. אני חותרת לכך שנשים תחשובנה מתוכן, תחשובנה על עצמן, ותפרוצנה כל תקרת זכוכית חברתית-רגשית-פיסית קיימת. מעבר לכך, אני שואפת למציאות נטולת הטרדות מיניות נגד נשים, חותרת לחברה שאינה רואה באישה כחפץ, ומובילה לשינוי תפיסה מקיף.

אני חותרת לשינוי תודעתי בקרב נשים: ״לכי בדרך שלך, גם אם איש לא צעד לשם, קודם, לפנייך.״

12000 עוקבותיי ברשת החברתית נחשפות מדי בוקר בבוקרו למסר נשי מעצים כזה או אחר. אני מנהלת איתן דיאלוג כן, חוצה גבולות ומסך, יש לי שיח שלם איתן, אני שם עבורן לכל שאלה ובעיקר- אני השינוי שעליו אני מדברת.

בחלק ממדינות העולם – לנשים אין שוויון זכויות, ולפעמים מתייחסים אליהן כמו לחפץ. האם לדעתך ייתכן שינוי בכך?

למה ״בחלק ממדינות העולם״? גם בחלק ממדינות העולם, ובוודאי שגם במדינת ישראל. נשים מוחפצות, נשים מנוכסות, נשים מושתקות, נשים לא מצליחות להגיע לרמת ההנהגה, נשים מוטרדות, נשים נאנסות, נשים נקטלות, נשים ממודרות ונשים מודחקות. השינוי מתבקש בכל נקודה בעולם. ואנחנו כאן לא כדי לחכות לו שיגיע, כי אם כדי ליצור אותו בעצמנו. אחד המסרים היותר פופולאריים שלי הוא: ״אל תחכי לשינוי, צרי אותו בעצמך״. ואני מאמינה שזה קורה.

בכל מקום בעולם על כל אישה שבחרה, יש אחרת שההכרח הכניע אותה. על כל אישה שקמה, יש אחרת שנופלת, על כל אישה שנושמת אוויר, יש אחת שנחנקת. אני כאן למענן. אני כאן כדי לחבר בין אלו לאלו, וליצור מפגש ונקודת השקה, שתניב התעוררות תודעתית. זה הכח הנשי, שאין שני לו.

האם בארץ את נתקלת בנשים שמרגישות חלשות? מושפלות? במגזרים מיוחדים? האם פונות אלייך נשים?

מכל המגזרים פונות אלי נשים: חרדיות וחילוניות, סטרייטיות ולסביות, נשואות וגרושות, סבתות וצעירות, ולכולן יש עניין איתי: המסע הנשי, שאותו אני חוקרת לעומק כבר שנים, ועליו אני מדברת בכל מקום. אני כמו צינור פתוח, זמינה ונגישה לכל מי שבוחרת לשוחח עמי. נשים פונות אלי מישראל, מארה״ב, מאירופה, ישראליות ויהודיות, מוסלמיות ונוצריות כאחד. כולן משתפות אותי, מספרות לי, מודות לי, חולקות עמי את סיפור חייהן. אני אוהבת את כולן וקשובה לכל אחת ואחת מהן. אני לומדת מהן המון, ובעיקר כמה תעצומות נפש נדרשו להן כדי ליצור בחירה משלהן: זו שהתגרשה, זו שנישאה למי שהלב שלה בחר, זו שנרשמה ללימודים, זו שהתפטרה, זו שויתרה וזו שהיתה נחושה, זו שנפלה וזו שקמה, זו שנשברה וזו שאיחתה את עצמה, זו שהרתה מבנק הזרע, זו שהלכה וזו שחזרה, כל אלה- הן אחיותיי. בהרצאותיי אני תמיד יוצאת מאותה הנקודה: נשים וכוח. פעם הן מעליו, אבל הרבה מאוד פעמים, לצערי, הן מתחתיו. הן נחנקות, נרמסות, מושתקות, ממודרות, מובלות, מוחפצות, מוטרדות. תמיד הן צריכות למצוא דרך משלהן.

מהי הצלחה בעינייך, והאם את רואה את עצמך כאישה מצליחה?

הצלחה בעיניי נמדדת ביכולת לבחור, ומכאן כי אני רואה את עצמי כאישה מצליחה: בחרתי בדרך שלי.

עדי אביטל-רוזין עם הצלמת ליאת לומברוזו
עדי אביטל-רוזין עם הצלמת ליאת לומברוזו

 

מדוע שמת את משקלך בניתוח דמויות של נשים במקרא? מדוע דווקא נקודת המוצא שלך היא משם, שהרי אינך דתייה?

נכון, איני דתיה. אני באה מבית חילוני של קידוש בערב שבת וצום בכיפור, וזה גם הבית שיצרתי בעצמי. בניי, יונתן ומאור מכבדים את היהדות, אבל אינם מקפידים על הלכותיה, וזה בסדר, כי זה אומר שאמנם הצמחתי להם כנפיים, אבל הם עפים למחוזות שלהם.

מעבר לזה, אני מומחית לטקסטים. הגיבורות שלי, הדמויות הנשיות עליהן אני כותבת – מצויות בתוך הטקסט המקראי, המשמש לי בין היתר, מצע למחקרים, כמו כל טקסט אחר.

במאמריי הרבים, שנתפרסמו בעולם האקדמי, רציתי להציג או לשקף כיצד נשים מקראיות, שהיו נתונות לתפיסה חברתית פטריארכלית, עדיין במידה רבה, נמצאות באותו המצב, בשנת 2016 .

אישה לא נולדת אישה, אלא הופכים אותה לכזו, וגם אז: היא תמיד מוזמנת ליצור דרך משלה. במחקר שכתבתי, ובו הצעתי קריאה חדשה למגילת רות, חתרתי לנקודה ברורה: מכיוון שלנעמי לא היה סיכוי לזכות בנחלתה, היא יזמה דרך משלה. גם רות, באורח מפתיע לרוח התקופה, בחרה בדרכה: המירה את דתה, בחרה בעמה, בחרה באהבתה והיתה מסורה לה לאורך כל הדרך. זו תמצית החשיבה הפמיניסטית, שאינה נולדת ברגע אחד, אלא היא תהליך שלם וממושך, הכולל בין היתר, שינוי קונספטואלי. אני גאה להיות חלק ממתווי ומובילי השינוי.

האם ברצונך לגשת לפוליטיקה? כי זוהי דרך טובה להשפיע.

בהתחשב בעובדה שהכל פוליטיקה, הרי שאני כבר שם. היו הצעות קונקרטיות, אבל אני מחכה להצעה האחת והנכונה: קידום מעמד הנשים בישראל.

מהם הדברים הגורמים לך שימחה?

חיבוק של אישה שהצילה את עצמה ומודה לי, יצירה חדשה שלי עם ליאת לומברוזו, חיוך של תלמידה שאומרת לי: את הכח המניע שלי, טיול בשוק הכרמל עם איילת שלי, ׳ברבוניות׳ של חברתי טל איפרגן, נר בוער בניחוח פצ׳ולי, חומוס עסיסי ביפו, טיול בשוק הכרמל, ריקוד במועדון הפינגווין, כף ידו הקטנה של ציון האחיין שלי, חיבור מיוחד עם סופרסונת תל אביב, אסתר ליברזון נמר, דג מרוקאי חריף שאיציק אחי מבשל לי, מאמר חדש שזה עתה סיימתי לכתוב, פוסט של אבי קמינסקי יו״ר איגוד מנהלי החינוך בישראל הנאבק על מקום ראוי יותר לילדי מעונות היום, מילים יפות, שוקולד קוקוס, טיסת לילה לפריז, בטן-גב בסנטוריני, קפה עם פרופ׳ אריאל הירשפלד, ערב התרמה עם ריקי קיטרו למען ילדי מעון ״הוד״ בחיפה, חציל מטוגן ופלפל חריף בפיתה טריה, נשיקת חג שמח ממאורי שלי, זר פרחים סגולים מיונתן, מחרוזת טורקיזית חושנית חדשה מידיה המוכשרות של המעצבת פלורנס מורג דרמון, שיר ישר של קורין אלאל שמתנגן, הליכה בשוק הסיני בבוקרשט, יין צונן בעין כרם, שקיעה רומנטית בחוף הים- כל אלה משמחים אותי.

האם יש לך רגעים, בהם את בעצמך מרגישה חלשה? פגיעה? כזו שהמשפטית שלך יכולים לסייע לך? ואיך את יוצאת מהמצבים הללו?

בוודאי שגם לי יש רגעים של חולשה ושבר, שהרי ככל האדם אנוכי. כשאני נופלת, אני קוראת את מה שכתבתי, ולא מאמינה. ״זה שלי?״, אני שואלת את עצמי ולבי מתרחב. זה אומר הכל.

לנשים שקוראות אותך – מה את רוצה לומר? מהו המסר שלך אליהן?

יש לי המון מה לאמר, אבל המסר העיקרי שלי הוא: כמה כח יש בבחירתכן לשחרר את עצמכן.

 

 חגית רימון hrimon@gmail.com

 

למה יש כל כך מעט נשים בפוליטיקה?

מאת: יח"צ

חכ ציפי לבני, מתוך עמוד הפיסבוק שלה
חכ ציפי לבני, מתוך עמוד הפיסבוק שלה

יש מעט נשים בפוליטיקה בארץ ובעולם כי התפקיד התובעני מגביל אותן מראש. עם זאת, נשים בטווח רחב של גילאים יכולות לבחור מסלול שיקל עליהן להשתלב בעמדת מפתח מובילה של נבחרי ציבור

יש מעט נשים גם בפוליטיקה העולמית ורק עכשיו צפויה האישה הראשונה בהיסטוריה להגיע לתפקיד הנחשק של נשיאות ארצות הברית. בישראל כבר הייתה אמנם ראש ממשלה אחת, אבל קשה לראות כיצד ההישג חוזר על עצמו בקרוב.

השדה הפוליטי בישראל מציג נתונים לא מאוזנים בין גברים ונשים. למרות שלא מדובר על תופעה חדשה או אפילו מקומית, מעניין להיכנס לעובי הקורה ולנסות להבין את הסיבות לכך. כך ניתן גם להתמודד עם התופעה ולשנות אותה.

אחת ההשערות הרווחות קובעת שנשים לא נמצאות בשדה הפוליטי בגלל שהוא מגביל את היכולת שלהן לשלב בין קריירה ומשפחה. לפי הנחת המוצא הזו, נשים מעדיפות מלכתחילה לוותר על תפקידים מן הסוג הזה, או שלחלופין הן פשוט לא מצליחות לפרוץ את תקרת הזכוכית. נשים שרוצות להגיע הביתה מוקדם או לבלות עם הילדים לא יכולות לכאורה לעשות את זה כשהן מחזיקות בתפקיד פוליטי.

מצד שני, יש לא מעט נבחרות ציבור בתפקידי שר או חברות כנסת שמוכיחות את ההיפך הגמור. כמעט בכל כנסת יש לפחות כמה נשים שמשלבות בין קריירה ומשפחה ומקבלות את הערכת הצוות והעם. השאלה בהקשר הזה היא עד כמה האישה מוכנה להשקיע, או איזה תהליך היא עברה על מנת לחדור לשדה הפוליטי.

איך נשים יכולות להשתלב בעולם הפוליטי?

נשים יכולות וצריכות להשתלב בעולם הפוליטי במספר דרכים עיקריות. הדרך הראשונה היא למצוא משרה התחלתית באחד המשרדים הממשלתיים, ומשם לנסות להתקדם באמצעים המקובלים. בניגוד לגברים, נשים צריכות להוכיח את עצמן במגוון תחומים והן לא יכולות להרשות לעצמן להישאר מאחור. רק נשים שמשקיעות כבר במשרה הראשונה יצברו לעצמן מוניטין חיובי ויקבלו הצעות עבודה אטרקטיביות בהמשך.

מסלול שני ולא פחות אפקטיבי עבור נשים שרוצות להשתלב בעולם הפוליטי כולל תואר אקדמי. כל אישה יכולה לבחור כבר בגיל צעיר לימודי ממשל וחברה, לבדוק איפה היא יכולה להביא לידי ביטוי את היכולות שלה בצורה הטובה ביותר ולנצל אפילו את השהות באוניברסיטה או במכללה על מנת ליצור לעצמה קשרים. העולם הפוליטי מתאפיין בנפוטיזם וקשרים שעובדים לגברים יכולים להשיג את אותה תוצאה גם עבור נשים.

יש נשים שבוחרות להשתלב בעולם הפוליטי מתוך השטח עצמו. הן מתחילות את דרכן כפעילות מקומית, ממשיכות בהנהגת קבוצות קטנות ומגיעות עד למשרות הבכירות ביותר. אלו נשים מעוררות השראה שיכולות לשנות לחלוטין את הפרידגמה של השדה הפוליטי. כדאי לעקוב אחר נשים שבוחרים בדרך הזו, ובמידת הצורך להשתמש באותם כלים כדי להשיג מועמדות לתפקידים של נבחרי ציבור.

 

רחלי נישאה בשידוך בגיל 18, וכשנפרדה מבעלה איבדה את המשמורת על ילדיה. כעת היא רוצה לסייע לנשים במצבה

מאת: רחלי גרינפלד

rach

שמי רחלי גרינפלד
גדלתי בחברה החרדית
בגיל 18 התחתנתי בשידוך
ועברתי ישירות מבית אבי לידי בעלי.
לפני כחמש שנים
לאחר 17 שנות נישואים
החלטתי להיפרד מבעלי.
לא ידעתי מה הן זכויותיי החוקיות.
לא היתה לי גישה לחשבון הבנק.
לא היו לי צ'קים או כרטיס אשראי.
הכסף שהיה בידי היה רק הקיצבה היומית, שבעלי השאיר לי.
כל צעד או החלטה אפילו קטנה – היו צריכים להיות באישורו ובהסכמתו.
בתנאים כאלה, לקום ולהיפרד, זהו תהליך קשה מאד.
ובגלל שהייתי מאד לבד בתהליך הזה,
מצאתי את עצמי מאבדת את המשמורת על ילדיי.
ששת ילדיי.
היום, אחרי שנים, הגענו למצב שאני יכולה לראות אותם פעמיים בשבוע.
בלבד.
בכל פעם למשך כשעתיים וחצי.
הם אינם באים אלי לשבתות או חגים
הם לא ישנים אצלי אף פעם.
אני מנועה מלהגיע לאספות הורים.
לא משתפים אותי בהחלטות חשובות.
אינני יכולה לדבר עם הקטנים שלי,
בני 8,9 ו – 11, במהלך השבוע.
אינני יכולה סתם כך לשאול מה שלומם.
וגם בשעתיים האלו, שאנחנו יחד, הם מגיעים מפוחדים. מרוחקים.
לוקח להם זמן להשתחרר.
ולמרות כל זה, יש בינינו קירבה ואהבה.
קרבה טבעית בין אם לילדיה, הזקוקים לה כל כך.
הרחוקים ממנה ועם זאת – הכי קרובים ללבה שרק אפשר.

אני כותבת פוסט זה היום,
כי אני יודעת שיש עוד נשים רבות כמוני.
נשים שבדיוק ברגע זה מתגרשות,
או רק חושבות על זה,
ובגלל שאינן יודעות את זכויותיהן,
אין להן אמצעים כלכליים,
אין להן עם מי לדבר ולהתייעץ,
בגלל שהן כל כך בודדות…
רק בגלל המקום הזה, בו הן נמצאות,
הן נכנעות ללחץ ומאבדות את המשמורת על ילדיהן.
מאבדות אותה.

לאחרונה הקמתי עמותה בשם
אמהות יוצרות שינוי
בחברה החרדית
עמותה לליווי נשים בתהליך הגירושים.
עמותה למען נשים שחוות אלימות מכל סוג שהוא.
עמותה למען נשים הנאבקות על משמורת הילדים שלהן.

הפוסט הזה הוא קריאה.
לכל מי שחושב או מרגיש או רוצה לעזור לעמותה הזו להתקיים.
להניע.
לעשות שינוי.
להציל, פשוט להציל נשים וילדים רבים.

דרושים לנו אנשי מקצוע שרוצים להושיט יד:
רואה חשבון המתמחה בעמותות
עורכי דין בתחומים שונים
מגשרים
יועצים
פסיכולוגים
מטפלים למיניהם בשיקום ויציאה לחיים חדשים
חברות מדיה פרסום ושיווק
וכל מי שמרגיש שהמקצוע שלו יכול לעזור ולתת יד.
כי זה בדיוק זה.
לתת לנשים אלו יד.

בהמשך נצטרך מתנדבות ומתנדבים בפריסה ארצית, כדי ללוות נשים בתהליך.
להיות להן לאוזן קשבת לכתף להניח עליה את הראש ולו לזמן מה..

הטלפון שלי הוא 0525-997610
תודה.

ועכשיו אליך – אשה ואמא יקרה!
אם הפוסט הזה הגיע אליך, ואת נמצאת במקום הזה,
בדיוק שוקלת או נמצאת במהלך פרידה מהבעל..
דברי איתי !
יש לי את היכולת לעזור לך.
את לא לבד יותר.

———–

אמהות יוצרות שינוי
בחברה החרדית
גירושין ,אלימות, משמורת ילדים

שיתופי פעולה וסחר חליפין עסקי בין נשים – האם כדאי? ובאיזה אתר ניתן לעשות זאת? / אתר אישה – אתר נשים

שיתופי פעולה בין נשים הם דבר נפוץ ויומיומי. במיוחד בקרב אימהות ונשים המנהלות משפחה ומשק בית, ניתן למצוא הרבה פעמים אלמנטים של קהילתיות הבאים לכדי ביטוי במגוון שיתופי פעולה יצירתיים הפועלים כמובן לטובתן של כלל המשתתפות – הסעות משותפות של הילדים לבתי הספר ולחוגים, אירוח משותף, שמרטפות ארוחות ועוד.

woman

את אותם שיתופי פעולה יצירתיים ניתן ואף מומלץ ליישם גם בפן המקצועי, עסקי וחברתי בחיים. הכוונה היא לעסקאות של סחר חליפין בין נשים, עסקאות אשר עם מעט יצירתיות ומודעות חברתית ועסקית יכולות להניב הרבה מאוד תועלת לכל המשתתפות, ולהעמיק את הקשרים האישיים ביניהן תוך כדי שגשוג וצמיחה של העסק או המשאבים שלנו.

ברטרים ושיתופי פעולה – מנהג רווח במגזר הפרטי והעסקי

למעשה, ברטרים ועסקאות סחר חליפין בין נשים שונות הם מנהגים הקיימים בחיי הקהילה בארץ ובעולם מזה שנים רבות. כבר הזכרנו שיתופי פעולה נפוצים מחיי המשפחה הטיפוסיים (הסעות לילדים וכו'), אך ניתן למצוא דוגמאות נפוצות לכך גם בתחומים אחרים של החיים. למשל – קבוצות של נשים אשר משתפות פעולה למען מטרה הומאניטארית מסוימת: מעגל נשים למען נפגעות תקיפה מינית, אימהות למען שלום, מעגלי נשים לכל מטרה של תרומה לקהילה ועוד.

רעיונות אלו אשר מיושמים בהצלחה בחיי היומיום בין היתר מפני שנשים נוטות לבנות באופן טבעי קשרים חברתיים וקהילתיים מפותחים, גם לעולם המקצועי והעסקי.

כיצד ניתן להגדיל את האפקטיביות שלנו כנשים עצמאיות, בעלות עסקים ומפרנסות?

החלפת מוצרים, שירותים, כישורים או זמן – ברטרים בין נשים עצמאיות

מגוון האפשרויות הקיימות לביצוע ברטרים (עסקאות סחר חליפין) בין נשים עצמאיות, הוא עצום. למעשה, כמעט כל מוצר או שירות בו מתמחים ניתן להחלפה ישירה בתמורה לשירות או מוצר אחר, בהתאם לתחומי המומחיות, לכישורים ולצרכים של הנשים המשתתפות בעסקה.

כך, בעלת עסק המתמחה במתן שירותים משפטיים או פיננסיים יכולה להציע שירותים אלו בתמורה לשירות לו היא זקוקה (ייעוץ שיווקי, טיפול קוסמטי או רפואי, שירותי עיצוב, סדרת מסאז'ים ועוד), או בתמורה למוצר בו היא חושקת, למשל, סופשבוע בצימר, מזון ביתי מבושל, שיעורי פילאטיס או כל מוצר אחר. ההחלפה בין הצדדים ישירה (הערה: ומחוייבת במס כנדרש בחוק, במידה ומדובר בתחום העיסוק של המשתתפות בעסקה).

 בנוסף למוצרים מוחשיים, ניתן גם לבצע עסקאות המבוססות על החלפה המשאב הכי יקר לנו כנשים – זמן.

החלפה של שעה שלי תמורת שעה שלך (כל אחת נותנת שעה של עבודה בתחום בו היא מתמחה, כגון: טיפול בתמורה לטיפול, ייעוץ תמורת ייעוץ, מסאז' תמורת מסאז' ועוד) זאת דרך להגדיל משמעותית את האפקטיביות שלנו ואת המשאבים שלנו כאנשים פרטיים או כנשות קריירה, כחברה וכקהילה – כאשר אני מעניקה שעת עבודה בשיווק דיגיטלי, ייעוץ משפטי או טיפול קוסמטי (בהתאם לתחום העיסוק שלי), ובתמורה מקבלת את התוצרת הרלבנטית עבורי של שעת העבודה של אישה אחרת המתמחה בתחום אחר (שעת טיפול בילדים קטנים, מזון ביתי מבושל, אימון כושר אישי, ייעוץ תזונתי וכד') – שתינו מרוויחות מהעסקה ומגדילות את האפקטיביות הכוללת של היום שלנו. כל אחת מאיתנו היא מותג, כל אחת מאיתנו היא נכס והמטרה היא למקסם באופן אופטימאלי כל משאב שלנו.

לסיכום,

שיתוף פעולה, עסקאות סחר חליפין וברטרים בין נשים תמיד היו קיימים, כיום הם כבר נפוצים מאוד וזה הולך ומתרחב במסגרת הכלכלה השיתופית הפושטת בעולם מסיבות כלכליות וחברתיות כאחד, הן במגזר הפרטי, והן במגזר העסקי. כדאי לנו להיות יצירתיות להתחבר, ובכך כל אחת מאיתנו תייצר שיתופי פעולה מנצחים ותמקסם את המשאבים שלה.

 

המאמר מטעם ברטרלנד – הזירה ליצירת ברטרים ללא כסף, (סחר חליפין) ושיתופי פעולה מנצחים http://www.barterland.co.il/