מתנות קטנות – הדרך להצלחה של הפזמונאי המוכשר נועם חורב ומה שקרה מתחת לפני השטח

מתנות קטנות – הדרך להצלחה של הפזמונאי המוכשר נועם חורב, כולל 3 טיפים להצלחה

נעם חורב (נולד ב-23 בנובמבר 1983) הוא כותב ופזמונאי ישראלי, זוכה פרסי אקו"ם. הוא כתב להיטים גדולים למיטב אמני ישראל ביניהם: אייל גולן, ריטה, מירי מסיקה, הראל סקעת, שירי מימון ועוד. בסרטון הזה מדבר נעם על ילדותו, החלום שלו והדרך שלו להצלחה, כולל טיפים להצלחה

,

 

סרטון נפלא של לואיז היי עם המלצות לחיים טובים יותר, אהבה והצלחה – מומלץ

 

"זה לא מתחיל באלימות פיסית או באלימות מאוד קשה, זה מתחיל לאט לאט ובהדרגה". ראיון עם עטרת סנפיר, שהייתה נפגעת אלימות במשפחה וכיום הקימה מיזם לסיוע לנפגעי אלימות

ראיון עם עטרת סנפיר, שהייתה נפגעת אלימות במשפחה וכיום הקימה מיזם לסיוע לנפגעי אלימות

 מאת: חגית רימון  hrimon@gmail.com

עטרת סנפיר – מסייעת לנפגעי אלימות במשפחה

ספרי בכמה מילים על עצמך

בת 52, גרושה עם 4 ילדים, במשך שנים רבות הייתי נפגעת אלימות ולפני 7 שנים התגרשתי. יש לי תואר שני במגדר ובמסגרת התואר עשיתי עבודת מחקר על נפגעות אלימות.

אני מלווה מזה 15 שנים נפגעות ונפגעי אלימות, לרבות בתהליכי יציאה ממעגל האלימות. הקמתי עכשיו מיזם חברתי שכל כולו ללא עלות עבור הקהילה של הנפגעות והנפגעים, כשמטרות המיזם הן  קודם כל לתת להם יידע, כי רוב הנפגעים לא יודעים מה לעשות במצב הזה ואיך לצאת ממנו. הדבר השני זה תמיכה והשלישי זה לגייס כסף כדי לאפשר לנפגעות ולנפגעים לקבל עזרה משפטית. נשים רבות לא יוצאות ממעגל האלימות כי אין להן כסף לבצע את התהליכים הללו.

אין עורכי דין מטעם המדינה?

יש, אבל גם הם עולים לא מעט כסף ובדרך כלל עורכי הדין האלה אינם מתמחים באלימות.

איך אישה כמוך הגיעה להיות נפגעת אלימות?

נפגעות אלימות לא מגיעות לזה סתם. אלו נשים שחוו אלימות בילדות שלהן או ראו אלימות בבית או בסביבה שלהן, למשל שעברו כל מיני דברים קשים בבית הספר, כמו למשל חרם.
בעבודת המחקר שלי בדקתי האם יש קשר בין אובדן אב בילדות לבין האפשרות שתיכנסי למערכת יחסים אלימה, כי זה הסיפור שלי – אבי נפטר כשהייתי בת 6.

מצאתי שיש קשר. זה לא חייב להיות מוות. זה יכול להיות גם אובדן רגשי, למשל כשאין פניות רגשית אלייך בבית או שיש אבות שאינם מתפקדים.

אלימות במשפחה קורית גם לנשים מאוד אינטליגנטיות, נשים חזקות, שיכולות להיות גם בתפקידים בכירים, והשורש של זה הוא חוויות הילדות שהן חוו והקשר שעושים מתוך החוויות האלה בין אהבה לכאב. כלומר, כדי שתהיה אהבה בחיים שלך – את צריכה לספוג כאב. ואז כשאת נכנסת למערכת יחסים, מכיוון שאלו דברים שפגשת בילדות שלך באופן כזה או אחר, הנטייה היא לא לזהות את הנורות האדומות או לשים את זה בצד ועל ידי זה לתת למתעלל אור ירוק להמשיך.

זה לא מתחיל באלימות פיסית או באלימות מאוד קשה, זה מתחיל לאט לאט ובהדרגה. יש את "הבדיקה הראשונה", שהוא יכול לומר מילים לא יפות או להיות מאוד קנאי לאיך שאת מתלבשת או למשל כשאת הולכת עם חברים והוא מתנגד, או השפלה נקודתית, לא משהו מאוד גרנדיוזי. אם באותו רגע את לא קולטת את החומרה של מה שהוא עושה ולא מתנגדת לזה – אז זה נותן לו אור ירוק להמשיך ולאט לאט זה מסלים והוא יכול להתחיל להגיד לך שחברים או חברות מסויימות הוא לא אוהב שאת נפגשת איתם או שהוא מעדיף שתהיי רק איתו כי זה מאוד חשוב לזוגיות, הוא יכול לשכנע אותך למשל לעבור לגור רחוק מהמשפחה שלך בתירוץ ש-"יהיה לכם יותר זול", ואת לא יודעת שהוא בעצם רוצה להרחיק אותך מגורמי הכוח והתמיכה שלך.

יש דברים נוספים שהמתעללים עושים, כמו לשכנע לא לעבוד, "כי הוא כבר עובד אז תהיי עם הילדים", יש גם נשים שזה ההיפך – הן עובדות ומפרנסות את הבית והוא לא עובד ומכריח אותה להביא לו את המשכורת ותופס שליטה על הכסף.
פעמים רבות יש אלימות כלכלית המתבטאת בכך שהוא לוקח פיקוד על כל המשאבים הכלכליים של הבית, כגון חשבון הבנק וכרטיסי האשראי. בדרך כלל זה יהיה מלווה באמירות כמו: "בשביל מה את צריכה להתעסק בזה, אני מבין בזה הרבה יותר טוב", ולאט לאט זה נהיה ממש שליטה, שהוא לא נותן לך לראות מה יש שם, לא משתף אותך בדברים, הוא מתקצב אותך או שלא נותן לך כסף או אומר שאין כסף, כאשר למעשה יש. הוא לא מרשה לך לקנות דברים, כל דבר שאת מוציאה הוא רוצה לדעת. זה הופך להיות ממש פיקוח מפחיד – את חוששת לקנות משהו שמא הוא יתפרץ עלייך.

מהו שלב ההתפכחות?

רוב הנפגעות במשך שנים לא ידעו בכלל שהן חוות אלימות ושיש לתופעה הזו שם: אלימות במשפחה.

גם אם זה כלכלי זו אלימות במשפחה?

בוודאי. אלימות במשפחה זה נפשי, כלכלי, פיסי ומיני. לא כולן חוות אלימות פיסית ממש על הגוף שלהן, אבל אלה שחוות אלימות רגשית כן יכולות לחוות התפרצויות זעם, זריקת חפצים בבית, גם זריקת חפצים עליהן, והרבה מאוד חוות אלימות מינית, בלי שהן מבינות את זה בכלל. מכיוון שהוא לא תוקף בחדר המיטות, כי מזה הוא נזהר. הוא יודע שזה מסוכן עבורו, הוא תוקף אותך במקום אחר בצורה רגשית ואז את נעתרת לבקשות שלו מתוך פחד שיפגע בך או בילדים או שלא יהיה כסף בבית וכו'.

אז נחזור לשלב ההתפכחות. איך פתאום אישה מחליטה שדי?

יש מקרים שפתאום זה הופך להיות פיסי, הגבר נותן מכה או בעיטה ואז פתאום את מבינה, כי כולנו יודעים שכשנותנים לך מכה זה לא בסדר, זו אלימות, ופתאום יש סממן מאוד מובהק.
יש כאלה שמתחילות להרגיש שמשהו לא בסדר. הרבה מאוד נפגעות מגיעות למצב של דיכאון, או שאינן מצליחות לעבוד, ואז הן מחליטות לטפל בעצמן. אם הן הולכות למישהו מקצועי שמבין בזה, די מהר הוא יזהה ויידע לומר להן שזו אלימות במשפחה.

כדי לעזור לנשים לזהות את זה, התחלתי להפיץ סרטוני הסברה ביוטיוב ובפייסבוק כדי שנשים שחושבות שמשהו לא בסדר יוכלו להגיע למידע באינטרנט עוד בשלבים שהם נמצאות בבית, כי זה לא עולה כסף וזה נגיש.

עטרת סנפיר – מה חייבים לדעת בשעת פרידה מאדם אלים? (אלימות במשפחה)

מטרתי בתחילת הדרך הייתה להביא את היידע אל הנפגעות, כי יידע זה כוח. ברגע שאת יודעת מה את עוברת ואת מתחילה להבין וזה מפיג לך את הבלבול שיש- יש הרבה בלבול, כי אינך מבינה מה את עוברת, ואת חושבת שאת אשמה, אז ברגע שיש לך את היידע את מתחילה להבין מה קורה ורמת הפחד יורדת ואת יכולה להבין שמשהו לא בסדר ואת צריכה לטפל בזה.

אחד הדברים הכי קשים זה שאת חושבת שאת היחידה שסובלת מזה, וגם שאף אחד לא יכול לעזור לך. כאשר את מקבלת את היידע, את מבינה שיש לתופעה הזאת שם ואינך היחידה שחווה אותה.

אז איך יוצאים מזה?

הדרך לצאת מזה היא על ידי תהליך העצמה של הנפגעת. מכיוון שתהליכים יכולים לקחת הרבה זמן ולא פעם יש להם עלויות גבוהות, בניתי 8 קורסים אינטרנטיים תהליכיים שיש בהם למעלה מ- 80 סרטונים, וכל זאת בחינם. אלו קורסים מפורטים המלמדים צעד אחד צעד על התופעה וגם כיצד לסלול את הדרך לצאת ממנה.
כדי לצאת ממעגל האלימות מספיק שינוי אצל הנפגעת. לא צריך שהמתעלל ישתנה.

את מלווה את הנפגעות והנפגעים בפגישות אישיות?

במשך השנים ליוויתי באופן פרטני נפגעות ונפגעי אלימות בתהליכים, אבל הרגשתי שיש לי הרבה מאוד יידע ואני יודעת איך לגרום להם לצאת מהמצב הזה ושאני רוצה להגיע ולעזור להרבה יותר אנשים.

מצד אחד פתחתי את הקורסים שלי, שהינם ללא עלות, ובמקביל פתחתי קבוצת פייסבוק סגורה רק לנפגעות ונפגעים שבה אני מעבירה הדרכות, גם ללא עלות, ויש מתנדבים מהקבוצה שתומכים במשתתפי הקבוצה ובתהליך הלמידה שלהם בקורסים.

במקביל אני מפעילה צ'אט חירום לחברי הקבוצה, שמופעל ע"י המתנדבים שלנו כדי לתת מענה לפניות של משתתפי הקבוצה. המטרה שלי לגייס כספים כדי לאפשר את הפעילות הזאת וגם כדי לאפשר תמיכה כספית לנפגעים הזקוקים לסיוע של עורכי דין בהליך הגירושים.

הקורסים והסרטונים נמצאים ב- בית הספר ללימודי החופש, שנמצא באתר שלי. המיזם נקרא: החופש לצאת ממעגל האלימות.

כיום לומדים מעל 500 נפגעות ונפגעים בבית הספר המקוון שהקמתי ובקבוצה יש היום 150 חברים, והמספרים עולים כל הזמן. הכל כמובן כשירות לקהילת הנפגעות והנפגעים.

איך את מרגישה אחרי הגירושין שלך?

מעולה. זו המתנה הכי גדולה שנתתי לעצמי ולילדים שלי.

התחזקת מאז?

עשיתי עם עצמי דרך מאוד רצינית שהתחילה בטיפולים קונבנציונאליים ועברה לדרך רוחנית, שהביאה המון פתרונות לתופעה. למדתי את הפתרונות על עצמי ועל הנשים שליוויתי והיום מה שנמצא בקורסים זו שיטה שבניתי ומשלבת בין היידע הרב והמקצועי שיש לי בתופעה הזו לבין ההיבט הרוחני. השילוב בין השניים מאפשר לכל מי שעושה את הדרך לצאת ממעגל  האלימות ולא רק לצאת אלא ממש להיפתח לשפע, להכניס כסף לחיים שלך ולהכניס זוגיות טובה לחייך, למי שרוצה. לצאת ממערכת היחסים זה לא מספיק, צריך לעבור שינוי בדרכי החשיבה שלך ובדרך שאת מסתכלת על העולם, כדי שלא תשחזרי שוב מערכת יחסים כמו זו שהייתה לך.

השינוי שאני עשיתי והיידע שצברתי הוביל אותי לרצות להפיץ אותו לכולם.

מה המסר או הטיפ שלך לקוראות?

אלימות במשפחה זו לא גזירה משמיים. אפשר לצאת מהמעגל הזה וכשיש לך את היידע המדוייק והתמיכה – כל אחת שמוכנה ללמוד יכולה לצאת מזה.

לסיום – היום אני מגייסת כספים לטובת המיזם שמציל חיים של הרבה מאוד נשים וגברים ושמו "החופש לצאת ממעגל האלימות". אשמח שתעזרו לי להציל כמה שיותר א-נשים וילדים מהמצב הזה על ידי כך שתתרמו. כל תרומה תתקבל בברכה

לתרומה הקישו כאן

 

איך מערכת האמונות שלך משפיעה על חייך?

 

יונה וולך היפנטה אותי

ביליתי את השבת עם יונה וולך והרגשתי פספוס

מאת: חגית רימון

צפיתי בסרט הדוקומנטרי שערך יאיר קדר על יונה וולך – "שבעת הסלילים של יונה וולך" ופשוט נשאבתי לצפות בה עוד ועוד ולחפש סרטונים נוספים עליה.

במהלך השנים כמובן ששמעתי על המשוררת יונה וולך, על הפרובוקטיביות שלה ועל דמותה הצבעונית והמפתה גברים וגם נשים, אבל היום לראשונה צפיתי בסרט עליה, ולגמרי הוקסמתי ממנה.

כמה אומץ וייחודיות היו לה, ובייחוד כשהמדובר בתקופת יצירתי שהייתה לפני למעלה מ- 40 שנים! היא לגמרי הייתה אישה פורצת דרך ויוצאת דופן, וכמו כן הייתה מסורה לכתיבה שלה. מעניין איך הצליחה להתפרנס רק כמשוררת, או שמא עבדה בעבודות נוספות.

היא הייתה אישה מאוד חכמה, והיא דיברה על נושאים שלגמרי הקדימו את זמנם ורק בשנים האחרונות צוברים תאוצה, כמו למשל בנושא תודעה, אלוהים, מיניות, הפלקסיבליות של המגדר – התזוזה בין גבר לאישה לגבריות ונשיות תוך פריצת הגבולות המקובעים.

שמעתי אותה בקטעי הוידאו מדברת, וזה נראה שהייתה מחוברת ליידע גבוה ונתנה למידע לזרום דרכה.

בסוף הסרט, כשסיפרו על מחלתה ומותה בגיל 41, בכיתי, כאילו הכרתי אותה. ובמהלך הסרט נכבשתי על ידה והרגשתי פספוס שלא הכרתיה. היא כל כך יפה ומיוחדת, עם עצמות לחיים גבוהות ומראה מיוחד. יש לה כריזמה כל כך גדולה, ואנשים היו מרותקים למה שהיא אמרה. ניתן לראות שהיא דיברה מתוך השראה, מתוך חיבור גבוה ליידע שהגיע אליה. היא סיפרה על עצמה שהייתה חרוצה בכתיבה, וכל הזמן כתבה. קראתי את הביוגרפיה של המשוררת הנפלאה ויסלבה שימבורסקה, ושם נכתב שההספק השירתי שלה היה די דליל, והנה וולך שלנו היא לגמרי כמעיין המתגבר, וכמעט כל שיר שלה גורם להתפעם מהיצירתיות שלה ומהאומץ שלה להיות כל כך חשופה, דבר שרובינו מתביישים לעשות, גם ארבעים שנים אחרי התקופה שבה יצרה.

באחד הסרטים שצפיתי היא אומרת משפט חזק ונכון: "הפחד הכי בסיסי שיש לנו הוא הפחד האחד מהשני".

אם יש לכם הערות על הסרטים, היכרות שהייתה לכם עימה או כל דבר אחר לגביה – מוזמנים לכתוב.

הנה סרטו של יאיר קדר, שגרם לי להיות מרותקת לדמותה של יונה וולך

לאחר שצפיתי בסרט, צפיתי בראיון המלא עם יונה וולך בתוכנית "בשעה טובה"

 

 

יונה וולך בערוץ 1, 1985 – פורסם בפייסבוק

 

הנה מספר עובדות על חייה של המשוררת – לקוח מויקיפדיה

יונה וולך (10 ביוני 1944 – 29 בספטמבר 1985) הייתה משוררת ישראלית בולטת בהשפעתה ובייחודה.

תולדות חייה

יונה וולך נולדה בכפר אונו (לימים קריית אונו) בשנת 1944 למיכאל ואסתר וולך, שעלו מבסרביה, והיו ממייסדי הכפר. מיכאל וולך נהרג במלחמת העצמאות, וכך גדלה וולך (ונפטרה) ברחוב הקרוי על שם אביה. אחותה היחידה, נירה, נולדה בשנת 1938.

"משמעת חברתית הייתה עבור וולך ככלוב לציפור דרור. היא הייתה נערה סוערת וחסרת מנוח, בוגרת מכפי גילה ובעלת נטייה למרדנות ואקסהיביציוניזם. היא סירבה להתנהג על פי המוסכמות המגדריות באותה תקופה ואימצה לעצמה התנהגויות שנחשבו אז לגבריות, ולפיכך גם חריגות לנערה. למשל, היא קראה בשקיקה את מערבוני קרל מאי, עישנה סיגריות בשרשרת, התהלכה יחפה, לבשה מכנסי ג'ינס גבריים, חולצה פרומת כפתורים, כובע מצחייה ושיער מפוזר ומרושל. הממסד החינוכי התקשה להתמודד אתה והיא סולקה מתיכון חדש בסוף הכיתה השישית. סמוך לסילוקה נכנסה להריון ועברה הפלה ראשונה. בקיץ 1961, בגיל 17, החלה ללמוד במכון אבני לאמנות הציור והפיסול בתל אביב, מוסד שאהבה ושהגביר בה את דחף היצירה הלירית."

המשורר מקסים גילן הכיר את שיריה לעורך גבריאל מוקד, ובשנת 1964 פרסם את שיריה לראשונה בכתב העת "עכשיו". לאחר מכן, באותה שנה, פרסם גילן את שיריה בכתב העת האוונגרדי "קילטרטן". החל מ-1972 הייתה מקורבת לכתב העת "סימן קריאה" ולעורכו, מנחם פרי, שהוציא לאור שניים מספריה ואת המבחר תת הכרה נפתחת כמו מניפה שראה אור לאחר מותה. וולך הייתה ממייסדי כתב העת פשיטא, שביקש להכניס אל השירה את השפה היומיומית.

בשנות השישים, שבהן התגברו בחברה הישראלית מגמות מתירנות וליברליות בכל הנוגע למין ושימוש בסמים, הייתה וולך דוגמה נועזת ויוצאת דופן, נועזות שבאה לידי ביטוי גם בשירתה, המביעה חילופי מגדר וזהות מינית. בגיל 21 התאשפזה וולך מרצון בבית החולים הפסיכיאטרי בשכונת טלביה הירושלמית, שם טופלה בין השאר בסם הפסיכדלי LSD, כפי שהיה מקובל בטיפול הפסיכיאטרי בשנות השישים. את חוויותיה תיארה בשיריה, בהם השיר "אם תלך למסע אל אס די".

בשנות העשרים והשלושים לחייה התגוררה וולך בתל אביב, בין השאר בבית בסביבות רחוב בן-יהודה פינת רחוב גורדון. בשנותיה האחרונות חזרה וולך לגור עם אמה אסתר, אותה סעדה נפשית ופיזית כמעט עד יום מותה (אמהּ נפטרה כ-10 שבועות לפניה). כ-4 שנים לפני מותה התגוררה יחד עם בן זוגה, המוזיקאי יובל ריבלין. ב-1981 התגלתה אצל וולך מחלת סרטן השד, שממנה נפטרה כ-4 שנים אחר כך, כשהיא בת 41. ריבלין נשאר איתה וסעד אותה עד יומה האחרון. וולך נקברה בבית העלמין חולון.

שירתה

וולך עסקה בנושאים חדשים חסרי קשר לזמן, למקום, לתרבות ולסביבה, ובנושאים מנותקי קונטקסט תרבותי, בניגוד לשירה המקובלת, ולמשוררים שיצרו באותה העת, ואת אלו שילבה עם "שפת הרחוב" ולעיתים גם במילים גסות "אנטי-פואטיות". בשורותיה, איגדה בדרכה הייחודית את הארכאי עם החדשני. הקרע והַיַּתְמוּת היוו סימן היכר ומגדיר בזהותה ובידידותה עם יוצרים אחרים, כגון מאיר ויזלטיר ויאיר הורביץ. וולך עסקה כביכול ב"טפל" התרבותי המקומי ש"לא נגע לאף אחד" אך היה זה קולו האישי של הפרט בחברה הישראלית, ובמובן האוניברסלי, במה שמוגדר כחברה הבורגנית-קפיטליסטית המתהווה.

וולך ידועה לציבור הרחב בזכות שימושה הנועז בארוטיות בשירה העברית המודרנית. שיריה המוקדמים עסקו במיניות, בבדידות, בפחד, במוות ובשיגעון. שיריה המאוחרים עסקו בהכרה, בגוף ונפש, בזהות וריבוי זהויות, בפאראפסיכולוגיה, בפמיניזם, בחולי, ובמוות חווייתי. חדשנותה הביאה לה תהילה והכרה, ובעיקר קהל קוראים רחב, מעבר למעגל קוראי השירה הרגילים בעלי הטקסט היותר מאופק ועדין.

החוויות האינטימיות מצאו את חזית הבמה בכתיבתה, בעת בה מעטים עשו כך: עיסוק גלוי במין, תחושת חוסר שייכות האדם למינו וכפיית החברה לתפקוד חברתי תלוי מין, החוויה והדיכוי הנשי, פחד עצמי, הפחד מהמוות, העניין בשיגעון ובאיבוד הדעת, תחושת השונות והזרות מן הכלל, דיכוי הפרט כהוויה חברתית הכרחית של חיים בחברה, הצורך בריבוי פנים וזהויות כצורך קיומי לשם הישרדות בחברה הפוסט-מודרנית (שהחלה מתהווה אז), תכנים אלו נראים כיום מובנים מאליהם בשירה העברית, ויש האומרים שתכנים אלו נלקחים כמובן מאליו בין השאר בזכות שיריה. נושא נוסף הזוכה לעיסוק רב בשירתה של יונה וולך מתחילת כתיבתה ועד סופה, הוא חווית הקורבנות, על כלל כל היבטיה.

ב-1982 התפרסם בכתב העת הספרותי "עיתון 77" שירה של וולך, "תפילין", ועורר סערה ציבורית עזה, עקב נושאו, התפילין, תשמיש קדושה חשוב ביהדות, המוזכר בשיר בהקשר מיני פרובוקטיבי. סגנית שר החינוך והתרבות, מרים גלזר-תעסה, כינתה את המשוררת "מופרעת" וכן: "בהמה מיוחמת (…) הייתי שמה אותה בפינה". המשוררת החרדית זלדה, שהייתה מיודדת עם וולך ואף הופיעה עמה בצוותא בערבי הקראת שירה, ניתקה את הקשר עמה בעקבות פרסום השיר.

שלושת הנושאים: הקיום, המיניות והנפש, מעורבבים ומהופכים בכוונת מכוון בשירתה של וולך, בין השאר באמצעים הצורניים הפואטיים שמתפקידם למסור את האמירה המהותית שברצונה למסור; וולך מראה או טוענת שאין משמעות לחלוקות או לתיוגים המקובלים בעיניה, או בעיניה כאמן שנאמן אל "האני" שלו שאינו נכון לוותר על עצמיותו גם כאשר היא נוגדת את המוסכמות או את המוסר המקובל. אולם קווי המתאר של שירתה מורכבים מדבר והיפוכו, עד כדי איפוס המשמעות כמצב תודעה שאין מנוס ממנו. היא מתארת פראות מינית והתרת כל רסן או מעצור תרבותי, בדרך לסיפוק התשוקה. אולם יחד עם החושניות המינית, מופיע האיון או הריקון של המין מערכו או תועלתו כאמצעי להנאה. וכל זאת, כמקרה פרטי או דוגמה של חווית הריקון וה"למעלה מזה" בכלל שירתה. בשני הקצוות, התשוקה והדיכאון, היא ניצבת כמעידה על חוויותיה האישיות, שהיו ידועות למיליה הספרותי שהופקד על התקבלות שירתה, עורכי כתבי עת ספרותיים ועמיתים בחוג הקרוב אליה.

מקצת שיריה של וולך תורגמו לשפות זרות כגון: אנגלית, איטלקית ויידיש. אנתולוגיה נרחבת של שיריה ראתה אור באספרנטו.

 

"כשאנו עוצרים ומתבוננים ועושים דברים קצת אחרת, יש אישור להיות רגע באיזה שקט, ואז אפשר לשנות מציאות." ראיון עם תמנע אל שרון

"כשאנו עוצרים ומתבוננים ועושים דברים קצת אחרת, יש אישור להיות רגע באיזה שקט, ואז אפשר לשנות מציאות." ראיון עם תמנע אל שרון, אשת רפואה אינדיאנית

מאת: חגית רימון

את תמנע אל שרון הכרתי דרך הפיסבוק. חברה המליצה לי להקשיב לשידור שהיא מעלה  מידי יום בפיסבוק. צפיתי בשידור, במהלכו ביקשתי וקיבלתי ממנה מסר דרך הקלפים, והרגשתי שהמסר מדוייק עבורי. במהלך השידורים תמנע מעבירה את הצופים מדיטציה ונותנת המלצות איך לפסוע יותר ברוגע בדרך חיינו ולהתחבר לעוצמות שלנו. התחברתי לנוכחות שלה ולהמלצותיה והחלטתי לראיין אותה.

תמנע אל שרון

איך להציג אותך?
אני אשת רפואה אינדיאנית. זו לא רפואה קונבנציונאלית. כמרפאה באיזון שבין הרוח ראש והרגש, זה מאפשר את ריפוי הגוף. מתקשרת בדרך של תקשור שמאני, ועוסקת בכך למעלה מ-30 שנים. שמאן הוא מרפא. לאורך הדרך הייתי מחוברת לרפואה האינדיאנית, דיברתי על חיבור בין הרוח, ראש רגש וגוף. הרוח זו האינטואיציה, הראש זה המחשבה שלנו, הרגש זה הרגשות והכל משפך לגוף הפיזי שלוקח אותנו במסע החיים. אני מביאה אנשים חזרה הביתה. אני קוראת לעסק שלי מרכז "המצפן השמאני". המצפן זה להחזיר אנשים חזרה הביתה, למה שנכון עבורם, לכוחות שלהם, ליידע שלהם, לכלים שלהם, לשחרר ככל האפשר כל אחיזה ותלות בגורם חיצוני.

מה עוד את עושה כשאת מטפלת?

בנוסף לחיבור בין הרוח, הראש, הרגש והגוף, הסינכרון השני שאני עושה זה בין הילד או הילדה הפנימי שבתוכנו, שזה הרגשות, לבין זקן או זקנת השבט שבנו, וזו האינטואיציה שנולדנו איתה, אל תוך האדם שאנחנו. הסינכרון הזה בין הרגשות והאינטואיציה אל המיינד זה מסע החיים. זה האיזון שכולנו שואפים אליו.

בדרך כלל, עד גיל שנה וחצי אנו עדיין מחוברים לנשמת המקור שלנו, לאותו יידע עתיק ואינטואיציה פנימית שלנו, אותה ידיעה פנימית שנולדנו איתה. מגיל שנה וחצי עד גיל 7 בערך זו התקופה של הביטחון העצמי וההערכה העצמית שנולדים אצלנו. בתחילת דרכנו אנו מאד מושפעים מהסביבה שבה גדלנו, מה שלמעשה יוצר פער גדול בין אותה ידיעה פנימית שנולדנו איתה, שזה החיבור לאינטואיציה שלנו, החושים שלנו, לבין האמונות, תפיסות, הרגלים שנבנים בתוכנו עם השנים, שהם למעשה לא שלנו ברובם והם מרחיקים אותנו מהמהות הראשונית שלנו, מאותה ידיעה שנולדנו איתה.

לכן לאורך חיינו, מגיל 20, יש לנו כל כך הרבה בלבול, ערבוב, חשש לבחור ולקחת החלטות כי עולים בתוכנו כל הקולות הסותרים, כל הקצוות בתוכנו ולמעשה אנו מתחילים יותר ויותר להיות תלויים בתשובות מבחוץ, מהדרכה מבחוץ, אישורים מבחוץ, הצורך הכל כך גדול לְרָצוֹת, להיות בסדר, להיות אהובים או מצליחים.

מהי דרך החיים שלך?

דרך החיים שלי זה מה שאני עושה – החיבור בין העולמות הללו – התיחזוק האינסופי של הילדה, הזקנה והאישה בתוכי, ובמסע האינסופי הזה של החיים זה לאורך כל הדרך לחזור חזרה אל החושים, להעיר מחדש את החושים שלי ושל אחרים, לחזור להרגיש מחדש ולדעת לדייק או להקשיב לאינטואיציה הפנימית שלנו.

הרפואה האינדיאנית קסומה בפשטותה. אין פה מילים גבוהות או שיטות מפולפלות, זה רק לחזור ללמוד להרגיש, לחזור לאותה ראשוניות שנולדנו איתה, שהיא שלנו. ברגע שאנו בתוך הדרך הזו, שאנחנו משחררים יותר ויותר התניות, שיפוטיות, ביקורתיות, השוואתיות ולומדים לחזק יותר את האני מאמין שלנו בלי התניה ואחיזה בתוצאות. כך אנו יכולים לשחרר את האחריות שלנו על אחרים, על הדרך שלהם, על התגובות שלהם, מה שלמעשה מאפשר לנו להיות יותר במופרדות מהסביבה או מתוצאות חיצוניות ופחות מופעלים מהסביבה. זה מחזק אותנו, את מה שנכון לנו, מה שטוב ומדוייק לנו, כי כל המטרה בשורה התחתונה היא שאדם יוכל להרגיש (רגש) ולדעת (אינטואיציה, הידיעה הגבוהה) מה מדוייק עבורו.

הדרך שלי, בתיקשור השמאני, היא קודם כל להביא אנשים לא לפחד להרגיש, לראות את האמת, כי ברגע שאנו מסכימים לדייק ולהסיר את הערפל, אז אנו יכולים לראות אותנו, את האמת שלנו, גם אם זה לא נעים או מפחיד.

ברגע שאני מגיעה לאמת ונוגעת בה, בלי התנייה מה אני עושה עם זה, זו ההתחלה של השינוי, לקראת פריצת דרך קדימה.
הדרך שלי, של התקשור השמאני, זו היכולת שלי לקבל את המסר או ההדרכה המדוייקים לאדם או לקבוצה שמולי, לטובתם הגבוהה ביותר, באופן מאוד ישים ופשוט למימוש. אני עובדת עם הטבע, צליל, תנועה וצבע.
תהליך התיקשור השמאני זה להביא את האדם חזרה להרגיש, להרגיש בטוח, ושם יד ביד אני מלווה את האנשים במסע.

מעבר לאותנטיות ופשטות, חשוב לי לתת את הדגש שאני לא עושה את הדרך לאף אחד ולא מרפאה אף אחד, אלא העבודה והריפוי עצמם הם ביחד, יד ביד. אני קוראת לזה החיבור בין השמיים והאדמה. אמא אדמה תמיד מערסלת אותנו מתחת לרגליים, אז להרגיש את העירסול והביטחון ביומיום שלנו, בלי שום תנאי או אחיזה לא בעבר ולא בעתיד. והחיבור של מעלה, השמיים, זה החיבור לאינטואיציה, ההדרכה, למסרים, שלכל אחד מאיתנו יש את זה בפנים, פשוט צריך להסכים להיפתח לזה.

אני לוקחת את האנרגיות הכי גבוהות של הרוח לצורה ישימה ליום יום, לאדמה. והכל יכול להיעשות בעיקר דרך החווייה.

למה הכוונה חוויה?

מילים, יידע כתוב ומידע –  אפשר לקרוא במדיה, אך ברגע שהאדם חווה את הדברים בתוך עצמו בתחושות בגוף, ברגשות בלב, במחשבות ובאינטואיציה שלו, זה נשאר אצלו, זה הכוח הפנימי שאינו מותנה בדבר. ובכך האדם חוזר אל עצמו, חוזר אליו הביתה.

ככל שאנו יוצאים החוצה ורוכשים עוד ועוד כלים ונאחזים בשיטות וכלים מבחוץ, אנו למעשה מתרחקים מהיידע הפנימי שלנו, זה שנולדנו איתו ויש לנו אותו, לכן מאוד חשוב לעשות פאוזה בחיים ולעצור רגע, להסתכל מה קורה פה, מה היה, לאן אני הולך, כי אחרת רצים כל החיים ומחפשים משהו במקום להתחבר ליידע בתוכנו.

את משתמש במילה רפואה – זה כולל גם ריפוי פיסי?
למעשה אני Medicine Woman, אשת רפואה אינדיאנית. זו לא רפואה קונבנציונאלית ואיני רופאה. המדיסין זה להביא את האדם להיות יותר שלם. ברגע שאדם יותר שלם עם עצמו, יותר שקט עם עצמו, אז ברור שגם הגוף הפיזי יותר בריא.

בדרך התקשור השמאני אני מחוברת לרפואת החיות, להדרכה ולריפוי שהן מביאות וזה כלי אדיר לחיים. הטבע כמדריך מרפא ומכוון, מכיל את כל מה שאנו צריכים לריפוי, לאיזון ולהתמרה. העבודה שלי, הדרך שלי היא להחזיר את האדם לילד הפנימי שלו, להחזיר את האמון פנימה הביתה, להרגיש מחדש, לבטוח מחדש, לשמוח, להתרגש, להחזיר חזרה את כל הראשוניות שלנו, הסקרנות ותשוקת החיים והפשטות שבנו בכדי שהאדם ירגיש ויבין את המסרים שהוא מקבל ואת ההדרכה האישית, ולא יסתמך רק על אחרים.

ברגע שאנו עושים את הסינכרון הזה, האדם יכול לחיות בהרבה יותר בקלות.

איזו ילדות היתה לך?

מעניינת. אבא שלי היה איש צבא ממקימי המדינה, עם המון ערכים של אהבת האדם ואהבת המדינה. היום 6 שנים לפטירתו. אחד הדברים הכי חזקים שאבי לימד אותי זה שאין דבר ללא פיתרון. אבי היה איש של חזון. מקום המדינה ועד מותו עשה המון דברים שאף אחד לא היה מעז לעשות. אני חושבת שאת כל זה קיבלתי ממנו, את העניין של למצוא את הפתרונות, להעז מחוץ לקופסא, לא לוותר על החלום והחזון. איפה שהדרך נגמרת, שם אני מתחילה.
מאמא קיבלתי המון חום ואהבה, היא מאוד האמינה בדרך שלי. אהבה, ערכים, יושרה וכבוד – אלו ערכים שקיבלתי מתחילת הדרך.היתה לי ילדות שגרתית, אבל מגיל מאוד צעיר הייתי מחוברת לטבע. הביטחון שלי תמיד היה עם הצומח והחיות. מצד אחד, בילדותי היו שימחה, אהבה, טיולים וכיף ומצד שני אני לא חושבת שכל כך הכירו אותי, לא יכולתי לבטא את מי שאני באמת. בגלל שהייתי בת זקונים ובאתי כהפתעה חיובית לעולם, הריצוי שלי התחיל מגיל מאוד צעיר. היום בגיל אוטוטו 60 כשאני מסתכלת אחורה, אני חושבת שהרבה שנים הלכתי בתלם – מסגרות, צבא, להתחתן ולגדל ילדים, פעלתי לפי הספר. תמיד אני אומרת שכתבתי את "הספר הפולני". לא היתה לי הדרכה רוחנית או פיזית לדרך שלי, שיכלו להסביר לי מה אני מרגישה, מה זו הידיעה הזו.

הרגשתי תחושת פיצול מיום שנולדתי – היה לי עולם פנימי של אנרגיות ותדרים, שהייתי צריכה להשתיק אותו מול עולם קונבנציונאלי.

איך הגעת לתחום שלך?

במקביל לעבודות השגרתיות שעשיתי וגידול משפחה, טופלתי ע"י מטפל אלטרנטיבי. המדריך הראשון שהיה לי בתחום הוא ישראל אסיף ז"ל, חבר יקר, אדם מדהים, הוא היה מטפל מדהים, מנטור ומתקשר. הוא טיפל בי ובמשפחה בטיפולים אלטרנטיביים ודרכו התחלתי להתוודע לראשונה למשמעות של תיקשור, אנרגיות וחושים. הוא הביא אותי למקום שלא יכולתי להתכחש למה שאני יודעת, רואה, מרגישה.
זו היתה דרך ארוכה של כמעט 10 שנים של ללכת לבד את הדרך הזו, בלי הרבה הדרכה, הכוונה או הסבר. יכולתי לאבד את השפיות או להבין שיש פה משהו. עשיתי הרבה סדנאות ולמדתי הרבה דברים אבל לא משהו שנתן לי את הביטחון הפנימי, ולכן המון שנים, קרוב ל- 20 שנים, כששאלו אותי מי אני ומה אני עושה, יכולתי להשתמש בכל הטייטלים שלי אבל לא מצאתי את עצמי, מה שלי באמת. לאורך ה- 15 שנים אחרונות בעיקר, נבנתה המשמעות של הרפואה שלי שלא תלויה באף אדם.

הדרך שלי היתה ארוכה ולעיתים מתסכלת,  דרך לא פשוטה של לבנות אמון בעצמי בלי הכוונה,  עזרה או אישור מבחוץ. לא היתה לי תחושה פנימית שאני יודעת, סוג של ביטחון עצמי. לאט לאט בניתי אמון מלא בתוכי והיום אני לגמרי מודה על העבר, כי זה הביא אותי למקום של אמון מלא, של ידיעה ואמון ברגע, במה שאני אומרת, במה שאני יודעת ועושה.

היום כשאני מקבלת את המסרים וההדרכה – אין לי ספקות. ברגע שהתחברתי לידיעה שאני יודעת שזה מדוייק ונכון באמון מלא, בלי לנסות להסביר ולקבל אישורים ולהבין איך זה קורה, שזה בעיניים שלי אמון מלא – אז הדרך יותר פשוטה, קלה ועוצמתית. ויחד עם זאת, עם כל היידע שלי והיותי מנטורית, ברור שיש רגעים שאני יכולה ליפול, להרגיש עצובה, להתאכזב, להטיל ספק, להרגיש תקיעות. אבל זו המאסטריות שאני קוראת לה של הגם וגם. החיבור בין שמיים לאדמה, בין עבר לעתיד. המצפן השמאני עבורי זה לדעת להתנהל עם כל קשת הרגשות בלי התנייה, ולדעת תמיד איך כשיורדים לעלות, ובעיקר איך להתנהל עם מסע החיים הזה וכל מה שהחיים מביאים.

מה את מרגישה בתקופה זו?

ברמה הגלובלית של היקום, ברמת האנושות, כשההרמוניה מתפרקת, כאשר המחזוריות הטבעית של העולם מופרת, אנו מקבלים כל כמה זמן משהו להתעורר. זה יכול להיות מגיפה, מלחמה, פגעי טבע כאלה או אחרים, וזה בא להעיר אותנו. זה בא להזכיר לנו את הערכים הבסיסיים ששכחנו, שיושבים על הדדיות וכבוד, קבלה ונתינה. סדר העדיפויות השתבש. תקופה ארוכה אנו חיים בעידן של שחיתות, תחרותיות, הישגיות, שתלטנות ומאבקי כוח, ואני משערת שהקורונה באה להזכיר לנו מאיפה באנו.
הטבע הכניס את כל בני אנוש לבית, העולם הישן עצר, בלי הבדל בין גזע דת ומין, נדרשנו להיכנס לביתנו לסוג של בידוד ואנו למעשה נדרשים להיכנס לבית הפנימי שלנו. זו תקופה חשובה להיכנס פנימה, לעשות בדק בית פנימי. זה לא קשור לרוחניות, זה קשור למודעות.

אם אני לוקחת את המודע של היומיום ומחברת אותו לתודעה של מעלה, שזה הנשמה הגבוהה שלנו והייעוד שלנו, אז אנו מקבלים את המודעות, את ההתפתחות שלנו. אנו נקראים היום להסתכל, ברמה הזוגית, המשפחתית, הורית, חברתית, כלכלית על כל הרמות האלה, כי כעת אנו נמצאים עם בני ביתנו ועם עצמנו בבית וצפים הרבה דברים לא קלים.
יחד עם כל ההסתכלות הזאת יש פה משהו קסום, מדהים וחיובי שפתאום מאפשר לנו להפסיק לרוץ. כל כך הרבה אנשים היו רוצים בתוך תוכם לעצור את מרוץ החיים המטורף אחרי כסף, הצלחה, ולא יכלו. אז הנה הגיע וירוס אחד קטן ששיתק את כל העולם ומאפשר לנו לנוח. אין יציאות, אין ריצות, אין שום דבר בחוץ.
זה מאפשר לנו לחזור לראשוניות, לפשטות הכי גדולה שאין סדר יום, אין מחוייבות, אין צריך, פתאום יש לנו זמן, שקט, וזו חובה שלנו להתבונן פנימה ולבחור מחדש.

צפים הרבה דברים לא קלים בתקופה זו ובמקביל נוצר יחד חדש, קירבה, התחדשות.
זה לדעתי התהליך שאנו עוברים היום, זה ריפוי עמוק, והקושי הכי גדול זה המעברים, כשיש אי וודאות, אז הרבה דברים צפים ויש חשש ופחד וספק.

כשאנו עוצרים ומתבוננים ועושים דברים קצת אחרת, יש אישור להיות רגע באיזה שקט, ואז אפשר לשנות מציאות.

את מרגישה חשש כלכלי או אחר? ואיך את מתמודדת עם זה?

הנה המאסטריות של גם וגם. ברור שיש פחד מאי וודאות כלכלית. יחד עם זאת, אני עושה המון עבודת תיחזוק ועבודה פנימית על אמון, שמה שהולך להיות, יהיה טוב יותר וידיעה שמתישהו נגיע לעולם טוב יותר.
יום-יום אני יושבת עם עצמי ובודקת מה לא מתאים לי יותר, מה לא נכון לי יותר. את העבודה הפנימית שלי אני תמיד בודקת ועושה לפי 3 הדמויות:
דרך הילדה הפנימית – מה בא לי או לא בא לי, ואני ממש מאפשרת לעצמי לראות מה כבר לא בא לי ומה אני רוצה אחרת.

דרך זקנת השבט – מה אני מוכנה או לא מוכנה, זה מקום של ידיעה וכוח.

ודרך האישה בתוכי – מה אני יכולה לעשות ומה איני יכולה?

יש רגעים שיש לי פחד, תסכול ובהלה ואז אני יכולה להתכווץ ולהתרגז ובמקביל אני לוקחת נשימה עמוקה ואני מזכירה לעצמי מי אני ומה אני, וזה כל הזמן לתחזק את הגם וגם – את הרגש הנמוך הפוחד יחד עם רגש חיובי, אופטימי, יודע, מתחדש, ודרך זה האני יוצרת פתרונות, ואני יכולה למצוא איך בתקופה הכי לא פשוטה אני יכולה ליצור יש מאין.

אי אפשר להגיד למישהו אל תהיה בלחץ, כי כולנו בלחץ. כשאנו לומדים בתקופה הקיימת לראות את האמת בעיניים ויחד עם הפחד, הקושי, הספק וכל מה שמציץ אלינו באי הוודאות של היום – היות שגם ככה אין לנו ברירה כי איננו יכולים לדעת מה יהיה מחר – הדרך היחידה היא להיות ברגע. ממש יום ביומו, להתחבר לדברים חדשים,להסכים להיפתח, להקשיב ולקבל עזרה, זה גם מאפשר לנו ליצירתיות שבנו, לטבע, צלילים, שירים, תנועה.

זה לא קל לצאת מאזור המוכר ומאזור הנוחות, אבל זה מה שאנו נדרשים היום. כששואלים אותי: אז מה עם הכסף? הזוגיות? הבית? התשובה שלי היא שאני לא יודעת. אנו צריכים לדייק את העכשיו כדי שנוכל להביא עתיד אחר או את הפתרונות קדימה. אז העבודה הכי חזקה ומשמעותית היום היא לשחרר אחיזה,  Let it go , לשחרר אחיזה מהעבר שהכרנו, מהתלות למה יהיה מחר ולתת מקום ומשמעות לרגע הזה. זה תהליך, מסע, עבודה וזה בהחלט יכול להביא לתוצאות.

מהי דרך החיים שלך?

המאסטריות של גם וגם. המוטו שלי בחיים זה קודם כל להרגיש, לעבוד עם התחושות בגוף, רגשות בלב, עם המחשבות שזה חלק מאיתנו וחיבור לאינטואיציה הגבוהה שלנו ולשמור על פשטות, אותנטיות וגובה העיניים. עם השנים אנו מבינים שצינעה או ענווה מקביל לעיתים להנמכה או השתקה, ואדם צריך להשמיע את הקול שלו, להתחבר למתנות ולכישורים שלו, לרפואה ולקסם שבו. לכולנו יש מתנות או ידע או רפואה לתת לעולם. מסיבות אלה או אחרות זה הושתק או נעלם בעבר, והיום זה הזמן שלנו לחזור לאותן מתנות ויידע פנימי ולדייק אותן בתוכנו ולעולם.

מה החלום שלך?

אנו צריכים שיהיה לנו חלום, והוא יכול להשתנות כל הזמן, ואז אנו יכולים להתחיל לבנות את החזון, שקשור לזקן השבט שבנו. ברגע שיש לי את החלום והחזון אז האישה שאני יכולה להוציא את זה לפועל. אבל בלי חלום אין לנו לאן ללכת.

החלום שלי היום הוא להביא את הרפואה שלי והשימחה שלי יחד עם לורנה, השותפה שלי, לכל מקום בעולם. להעיר ולהאיר כל אדם חזרה אליו הביתה, דרך התיקשור השמאני.
היה לי חלום שלכל אדם יהיה תוף בבית. התוף השמאני מחבר את פעימות הלב שלנו לפעימות הלב של אמא אדמה. כשאני עושה ריפוי דרך התוף השמאני או שבונים את התוף השמאני זה אחד הרגעים המרגשים שיש.

פעימות התוף מחברות אותנו לפעימות הלב שלנו, לצליל הנשמה שלנו וגם אדם הכי שכלתני וציני, כשחווה את פעימות התוף – הרגיש אחרת. הלב נפתח ומשהו חדש קורה.

תמנע אל שרון ממליצה על הדלקת מרווה לטיהור

את מסיימת כל שידור שלך בפיסבוק בברכת "כולנו אחד"

הו מיטאקוי אויסין (Mitakuye Oyasin) – כולנו אחד, או ברוכים כל הברואים.
אנו אחד – הצומח, החי, בני האנוש והיקום כולו. הסדר הראשוני, ההרמוניה הראשונית שהיתה כשכולנו היינו באיזון ובשלום.

כולנו אחד, מפה התחיל הכל. היתה הרמוניה, היה שלום, איזון, אמון, הדדיות, כל אחד ידע את תפקידו ביקום ועבדו בשיתוף פעולה מלא, עד שבני האדם החליטו שהם נעלים מעל הטבע, ופה התחיל חוסר האיזון.

יש ברפואה האינדיאנית אמונה שכאשר בן האדם הרגיש שהוא נעלה מעל הטבע והפר את האיזון, פיצלה אותו הרוח הגדולה ל- 4 עולמות – האדם השחור (כהי העור), הצהוב (הסינים), האדום (האינדיאנים) והלבן (הלבנים). הנבואה אומרת שברגע שכל אחד מה- 4 יסכים ללמד את השני את התורה, הרפואה שלו והאהבה שלו ממקום של לתת ולקבל, אז יגיעו שיבעה בפאלו לבנים ויגיע שלום על פני העולם.
זו למעשה השורה התחתונה – אם נשכיל לשחרר מאבקי כוח ותחרות וכל בני האדם יגיעו למקום של גובה העיניים, פשטות, אהבה האדם, הדדיות, אי תחרותיות – אז אולי נגיע לסדר חדש וטוב יותר עבורנו.

דף הפיסבוק של תמנע אל שרון – Timna El Sharon

קישור ופרטים להצטרפות לקבוצת הפיסבוק של תמנע ל- 21 ימים של מסע מרתק שבו תקבלו כלים להתמודדות עם המציאות החדשה

http://bit.ly/Timna_21_days

 

חגית רימון hrimon@gmail.com

מה גורם לאישה צעירה בת 41, נשואה, ואמא לשלושה ילדים קטנים להחליט החלטה שתציל חיים של מישהו אחר?

מה גורם לאישה צעירה בת 41, נשואה, קרייריסטית ואמא לשלושה ילדים קטנים לקום בוקר אחד ולהחליט החלטה שתציל חיים של מישהו אחר?

מאיה ארטן ויסמן – תרמה כליה והצילה חייםמאת: רויטל מורדי

מה גורם לאישה צעירה בת 41, נשואה, קרייריסטית ואימא לשלושה ילדים קטנים לקום בוקר אחד ולהחליט החלטה שתציל חיים של מישהו אחר?

את השאלה הזו שאלתי את מאיה ארטל ויסמן מקיבוץ ניר דוד, שבעמק המעיינות, ושבדיוק היום לפני שלושה חודשים נפרדה מכלייתה לשלום כדי להציל את חייו של גבר אחר.

הגבר הזה הוא במקרה בן זוגה של חברה טובה של בעלה. המשפחות מכירות שנים. הילדים משחקים יחדיו בסופי שבוע.

על כן מאיה ידעה שהיא לא יכולה לעמוד מן הצד באדישות." את מבינה", היא אומרת לי בשיא הטבעיות, "רוב החיים אנו יושבים על הגדר ולא מקריבים את חיינו בשביל האחר. אצלי ההזדמנות לעזור דפקה בדלת".

אני שואלת אותה אם כאמא לא היו לה חששות שביום מן הימים אולי חלילה ילדיה יזדקקו לכליה והיא לא תוכל לתת להם. "קודם כל, אין שום ערובה שבין קרובי משפחה תהיה התאמה, דבר נוסף –  הקרובים מדרגה ראשונה עולים לראש התור של הממתינים באופן אוטומטי אם נוצר מקרה שחייבים תרומה".

איך בעלך ערן הגיב כשחזרו בדיקות ההתאמה?

"מצד אחד הוא שמח שאנו יכולים לעזור, מצד שני הוא חשש ודאג לי וכמובן הבין שהוא צריך להתמודד לבד גם שלושה ילדים קטנים בבית בימים שאני בבית חולים".

האם היחסים בין הנתרם ואשתו לבינכם נעשו קרובים יותר מאז התרומה?

"אין ספק שנותרנו חברים טובים ואף הפכנו לסוג של משפחה. יש תחושה של אסירות תודה, אבל אני ביקשתי שהקשר לא ינהל אותנו. בוודאי שעל מנת להקליל את האווירה יש המון הומור ולא מעט בדיחות שחורות. אנו באופן טבעי מרגישים קרובים יותר".

האם בעינייך נשים תורמות שונות מגברים תורמים?

"כנראה מעצם זה שאנו נשים ואנו עוברות לידות, אנו חזקות יותר נפשית. אני דיברתי גם עם גברים שעשו זאת ואם נשותיהם שגרסו שההחלמה קשה, בפועל חזרתי לעצמי די מהר, מצד שני גם ילדתי שלוש לידות ללא אפידורל, אז הכול יחסי".

הסיפור שלך ללא ספק מעורר השראה, האם כבר פנו אלייך אנשים שרצו להתייעץ איתך על התהליך?

"אכן. העמק הוא מקום קטן והעניין סביב היה רב. צריך להבין שיותר מ-10 אנשים מהעמק כבר עשו זאת לפניי- עובדה שדי מנרמלת את השיח סביב הנושא, ובכל זאת עברו רק שלושה חודשים מהתרומה, כך שעדיין מתעניינים ושואלים שאלות גם בסביבת העבודה, ואני יותר משמחה לענות ולשפוך אור על הנושא".

מאיה היא אחת מיותר מ- 780 תורמי כליה שתרמו באמצעות עמותת "מתנת חיים" שמגייסת ומלווה מתנדבים בריאים שתורמים כליה לחולים הזקוקים להשתלה. ג'ודי סינגר, סמנכ"לית הארגון, ציינה שהתרומה של מאיה חשובה במיוחד כי הרוב הגדול של תורמי הכליה עד היום באים מהמגזרים הדתיים. "אנחנו מעוניינים מאד להרחיב את בסיס תורמי הכליה ובחודשים האחרונים התחלנו קמפיין להעלאת מודעות בציבור הכללי. בנוסף, ברגע שאנשים מכירים תורמי כליה באופן אישי, כמו מאיה בעמק המעיינות, אז הנושא נראה אחרת והרבה יותר אפשרי."

 

למידע נוסף: עמותת מתנת חיים  https://info.kilya.org.il/