תקלה בקצה הגלקסיה, אישה מעבר לים, המתיקות שבשכחה ועוד ספרים – בקורות והמלצות

תקלה בקצה הגלקסיה, 7250 של אילן הייטנר, אישה מעבר לים, המתיקות שבשכחה ועוד ספרים – בקורת ספרים והמלצות

מאת: חגית רימון hrimon@gmail.com

אני אוהבת לקרוא. החנות האהובה עליי היא סטימצקי. אני לא יכולה לעבור לידה מבלי לעצור. ספרים הם דבר נפלא – דקות של שקט מהמולת היום. התווכחת עם בן/ת הזוג? תקראי ספר ותרגעי. את לא מצליחה להירדם? תקראי ספר. רוצה להתרגש או לקבל טיפים לחיים טובים יותר? תקראי ספר.

נערמה לי בבית ערימה של ספרים שקראתי, והנה סקירה קצרה שלהם. בכל פעם אוסיף ספרים נוספים לרשימה.

יפים כמו שהיינו, מאת רון לשם – זהו סיפורו של דניאל: כנער שמלחמה אחת פיצלה את חייו לשניים ושמה קץ לעידן שלתמימות; כחייל שלמד להביט בעולם מבעד לכוונת הצלף; כגבר הנמלט מעברו ופוגש אישה שהוא מתאהב בה…

בקורת – אהבתי את ההתחלה של הספר, היו בה קטעים מרגשים. לאחר מכן הסיפור הפך לסוריאליסטי ולאינסוף דיאלוגים שלא התחברתי אליהם.

עמוד ראשון: "התאהבתי בה על ערסל בסוכה של פאב המוסקיטו. החצר האחורית היתה עמוסה במשלחות חוקרים שחזקו מחיפוש אחר שבט אבוד, ונורה ישבה על גדות נהר הבני עם חיוך מהסוג שבא אחרי דמעות ומפלח אותי."

הפיתוי של גרייסי מאת סנטה מונטיפיורי – מודעה על קורס בישול בלב טוסקנה מושכת את תשומת לבה של גרייסי ברטון, אישה שכבר למעלה מארבעים שנה לא נסעה לשום מקום. היא מחליטה לנסוע, ובבתה ונכדתה מצטרפות אליה. אט אט הן מתקרבות זו לזו ומתגלים סודות מעברה של גרייסי.

בקורת – סיפור משפחתי ורומנטי קצת קיטשי, זורם לקריאה.

אולי – ספר ילדים שמתאים גם למבוגרים 

מאת קובי ימאדה. איורים גבריאלה ברוך. שילוב כל כך מקסים בין איורים יפהפיים של גבריאלה ברוך, לבין מסרים מעציnים של קובי ימאדה. ספר ילדים שמתאים גם כמתנה לגדולים.

ספר ילדים מקסים – אולי

אַתָּה יָחִיד וּמְיֻחָד. כָּמוֹךָ לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה אֵי פַּעַם.
הַקִּיּוּם שֶׁלְּךָ בְּדִיּוּק כָּאן וְעַכְשָׁו הוּא כֹּה מֻפְלָא וְכֹה
נָדִיר עַד שֶׁבָּרוּר כִּי הוא חַד-פַּעֲמִי.
הַסִּפּוּר הַזֶּה מֻקְדָּשׁ לְכָל מָה שֶׁתַּעֲשֶׂה וּלְכָל מָה
שֶׁתּוּכַל לִהְיוֹת. לְמִי שֶׁאַתָּה עַכְשָׁו וְלַיְּכֹלֶת
הָאֵינְסוֹפִית הַקְּסוּמָה שֶׁטְּמוּנָה בְּךָ.

אישה מעבר לים – שרית ישי לוי

שלוש נשים עומדות בלב הרומן "אישה מעבר לים". אישה צעירה שבעלה עוזב אותה בבית קפה בפריז; אם שנעלמת מדי יום לשעות ארוכות ואישה שנטשה תנוקת בת יום בליל שלג בפתח מנזר בירושלים. כל אחת מהנשים עתידה לעבור תהפוכות בחייה והסיפור קושר ביניהן בנימים של אהבה ושנאה, שברון לב, דם ודמעות. זהו רומן המשתרע על פני שלושה דורות.

קטע מהספר: "הזרות שחשתי במחיצתו של בעלי החלה כבר בשדה התעופה. הוא היה מרוחק ומכונס בתוך עצמו, וברגע שניתקו גלגלי המטוס מהקרקע, נרדם, משעין את ראשו לאחור על משענת הכיסא ולא על כתפי כפי שנהג בעבר. נדחקתי אליו, מניחה את ראשי על כתפו, אך הוא זע באי נוחות והתרחק ממני."

בקורת – הספר קצת קיטשי, אבל נהניתי לקרוא אותו. כתיבה זורמת, קלה, כמי נהר. אין בספר תחכום ולא הרגשתי הזדהות עם אף אחת מהדמויות, אבל נהניתי לצלול לתוך העלילה, אסקפיזם כזה של אהבה וקיטש. אני אוהבת ספרים בהם האהבה מנצחת והקריאה זורמת.

היפי – פאולו קואלו

גיבור הספר הוא פאולו, ברזילאי צעיר שיוצא למסע בחיפוש אחר משמעות עמוקה יותר לחייו. הוא נוסע לבוליביה, משם לפרו ואחר כך חוצה בטרמפים את צ'ילה וארגנטינה.

באמסטרדם הוא פוגש צעירה בשם קרלה והשניים מצטרפים לקבוצת מטיילים שחוצה את אירופה באוטובוס בדרכה למרכז אסיה וקטמנדו.

פאולו קואלו, מחבר רב המכר "האלכימאי" וספרים נוספים, לוקח אותנו ב"היפי", שעלילתו מבוססת על סיפור חייו, למסע בזמן, אל שנות ה- 60.

בקורת ספר – שמחתי כששמעתי על ספר חדש של פאולו קואלו שיצא לאור. אך התאכזבתי. הוא לא מגיע כלל לרמתו של "האלכימאי" וגם לא לשל "אלף". אין בספר תובנות מיוחדות ורגע אחרי שקראתיו שכחתי אותו.

תקלה בקצה הגלקסיה – אתגר קרת

תקלה בקצה הגלקסיה הוא קובץ הסיפורים השישי של אתגר קרת.

"הפעם הלפני ארונה שירו אותי מתוך תותח היתה כשאודליה עזבה עם הילד. עבדתי אז כמנקה כלובים בקרקס הרומני שבדיוק הגיע העירה. את הכלובים של האריות גמרתי בחצי שעה, וגם את של הדובים, אבל הכלובים של הפילים היו סיוט. הגב שלי כאב והעולם כולו הריח מחרא."

שמו של אתגר קרת הולך לפניו כסופר ידוע ומוכר (בסגול ובפתח). היו לי ציפיות מהספר, אך הן לא התממשו. לא התלהבתי מהסיפורים, ורובם לא כל כך נגעו בי או ריגשו אותי. יש בהם מן הפנטזיה, מעין כתיבה חופשית שהאצבעות כותבות או מקלידות והסיפור מסופר מעצמו, ללא שום מגבלות. מניחה שישנם רבים שכן אהבו את הספר. תחליטו בעצמכם.

7,250 מאת אילן הייטנר

"הכל התחיל אחרי אותו ריב. היא חזרה הביתה וסיפרה לי: "שלי ודני חזרו עכשיו משנה טיול בעולם וזה הציל להם את הזוגיות. בוא ניסע גם."

"בחיים לא, מה אני משוגע?" עניתי לה. "מי נוסע לטיול של שנה בעולם?

"זה או שנוסעים, או שנפרדים, להמשיך ככה אני לא יכולה!"

עניתי לה שאין סיכוי, אני בחיים לא נוסע. אבל אז התקשר אליי בעל הבית והעלה לנו את שכר הדירה. מייד התקשרתי אליה ואמרתי לה: "יאללה, בואי ניסע, אני רוצה לעבוד על הזוגיות."

אילן הייטנר – מחבר רבי המכר "חוכמה הבייגלה", קציצות" ועוד, חוזר בספר מרגש, מצחיק וכואב על גדילה ושינוי, על מאבק לאהוב באמת ועל רצון לחיות ולהרגיש את החיים במלואם.

בקורת ספר – נהניתי מאוד מהספר. הוא קליל, זורם, חושפני מאוד. המחבר באמת נסע עם משפחתו למסע בעולם, לאחר שהעלו לו את שכר הדירה ל- 7,250 ש"ח. זהו מסע אישי, משפחתי, זוגי, שבו הגיבורים עוברים תהליך. נחמד לקרוא על מערכות יחסים של אחרים, לראות שלא אצל כולם הכל מושלם, כפי שלפעמים נדמה לנו.

הראיון האחרון – אשכול נבו

סופר עונה על שאלות שקיבל מאתר אינטרנט. במקום להשיב תשובות לקוניות, הוא פורש בפנינו את חייו ואת מחשבותיו, את הקרעים, הכאבים, את השימחה ואת העצב.

קטע מהספר:

"האם אתה מדמיין קורא מסויים או קוראת מסויימת בזמן הכתיבה?

שנים הייתי מדמיין את דקלה. הייתי מדמיין איך אני מקריא לה במיטה את כתב היד. מקריא עמוד ושומט אותו לרצפה. מקריא עמוד ושומט לרצפה. והיא מקשיבה ומסתכלת עלי במבט חם ואוהד עם קורטוב של שעשוע, אותו מבט שהיה לה לפני שהתנשקנו בפעם הראשונה בדירה ברחוב הרמב"ן.

לאחרונה זה לא מצליח לי. לדמיין את דקלה תוך כדי כתיבה. נדמה לי שהבעייה נעוצה במבט שבו היא מסתכלת עלי מאז ששירה עזבה לפנימייה. הוא כבר לא חם ואוהד, ויש בו יותר מקורטוב של ביקורתיות."

בקורת ספר – ספר מעניין, נותן הרגשה שהוא חושפני, אישי, מהלב. לגמרי מהלב. נהניתי לקרוא אותו.

ראיון עם אשכול נבו, מדקה 2:35 

המתיקות שבשכחה מאת קריסטין הרמל

תמצית הספר מהכריכה: מאפיית "כוכב הצפון" שבקייפ קוד עוברת מאם לבת במשפחת מק'קנה זה שלושה דורות. מאז שהיא זוכרת את עצמה, ריח הקינמון והחמאה ומלאכת הערבוב והאפייה סיפקו להופ מק'קנה-סמית מזור ועוגן, יעוד ונחמה. אולי לאחר גירושיה, דומה שהקסם פג. הקשיים הכלכליים, תובענותה של בתה המרדנית והטיפול בסבתה האהובה חולת האלצהיימר מאיימים להכריע את הופ, ולראשונה בחייה היא תוהה אם תוכל להמשיך להחזיק במאפייה.

המתיקות שבשכחה

משהו חייב להשתנות, והשינוי מגיע מכיוון בלתי צפוי: ברגע של צלילות, חושפת רוז, סבתה הדמנטית, סודול מעברה ושולחת אותה לפריז להתחקות אחר אותו עבר כשבאמתחתה רק רשימת שמות מסתורית. מסעה של הופ מוביל אותה דרך מסגד ובית כנסת אל סיפור שתחילתו בתקופת השואה, ואל אהבה הטומנת בחובה מסתורין רב. אם תאזור את האומץ להתמודד עם הסודת של משפחתה, עשויה הופ למצוא מחדש את האמון בעצמה ובדרך שבחרה.

תחילת הספר: "גירושים. שוב ושוב המילה הזאת מצלצלת באוזני, מעוררת בי תחושה שנכשלתי, גם עכשיו בשעה שאני מנסה לשמור על שיווי המשקל וללהטט בין פתיחת דלת התנור ברגל אחת, השחלת שני מגשים בגודל תעשייתי של עוגות קינמון מיניאטוריות והצצה אל חזית הקונדיטוריה…"

בקורת ספר – ספר קל לקריאה, כתוב קצת קיטשי אבל נושא הספר מעניין וחשוב. נהניתי לקרוא

מזל קטן – קלאודיה פיניירו

אישה חוזרת מגלות מרצון בארצות הברית לעיירתה שבארגנטינה, אל המקום שפעם קראה לו בית. עשרים שנה עברו, והיא לאנראית ולא נשמעת כמו אותה אישה.

האם מתאפשר לאדם להחזיר לעצמו את הזמן שאבד? האם יכולה אישה לשנות או לתקן חיים שתועלו לסמטאות הבריחה?

בקורת ספר – הספר כתוב בגוף ראשון ותופס אותך כבר מתחילתו. מרתק. הנה הקטע של תחילת הספר:

"הייתי צריכה לומר שלא, שזה בלתי אפשרי, שאני לא יכולה לנסוע. להגיד משהו, לא חשוב מה, אבל לא אמרתי. סיפקתי לעצמי הסברים, אלף ואחת פעם, בקשר ללמה, ולמרות שהייתי צריכה לומר שאני לא נוסעת, בסופו של דבר הסכמתי. התהום מעוררת משיכה. לפעמים בלי שנהיה מודעים למשיכה הזאת.
יש אנשים שאותם היא מושכת כמו מגנט…."

מה שאליס שכחה – ליאן מוריאטי

כשאליס מתעוררת על רצפת חדר הכושר היא בטוחה לגמרי שהיא בת 29, מאוהבת בבעלה עד הגג, ובהריון עם ילדה הראשון. הדבר היחיד שלא ברור לה זה מה היא עושה בחדר כושר. היא הרי שונאת להתעמל!

אבל בבית החולים שאליו היא מגיעה עקב זעזוע מוח מנפילה, צפויים לה גילויים מפתיעים עוד יותר: היא כבר בת 39! יש לה 3 ילדים! אחותה בקושי מדברת איתה…

בקורת ספר – ספר קצת קיטשי וקליל שלא מעורר כל כך מחשבה, זורם לקריאה.

הצוואה – בקורת ספר

אלנה פרנטה – הרומאנים הנפוליטניים – בקורת ספר – הסופרת שכותבת בעילום שם על חברות בין שתי נשים

שיחות עם אלוהים – המלצה על הספר / אתר אישה

האם להאמין לכל התמונות השמחות באינסטגרם? ספר חדש: "החיים ה(לא כל כך) מושלמים שלי"

 

ספר חדש: "תכתוב  תרוויח" – מדריך לכתיבה אפקטיבית

ספר חדש של צפריר בשן: תכתוב  תרוויח

הספר הוא מדריך לכתיבה אפקטיבית, ומציע שורה ארוכה של כלים לכתיבה מקצועית בפייסבוק, בלוגים, מאמרים, מיילים לקולגות ומלמד את הכללים הנכונים לכתיבה שיווקית איכותית. צפריר בשן, עיתונאי לשעבר, כותב מקצועי לארגונים גדולים במשק ועורך סדנאות לכתיבה אפקטיבית, מעניק לקוראים ארגז כלים לכתיבה טובה המבוסס על הניסיון הרב האישי שלו בכתיבה. 

תכתוב תרוויח – ספר לכתיבה שיווקית ואפקטיבית

למה חשוב שטקסט מקצועי יעסוק רק בנושא אחד ומדוע טקסטים שמתייחסים לכמה נושאים לא מצליחים להעביר שום מסר? מדוע חשוב שהכותרת לפוסט, למייל או למאמר שלכם תתאים לתוכן הטקסט? למה מילות חיפוש הן רעל לכתיבה אפקטיבית והניסיון לשתול אותן לתוך טקסט קיים תמיד ייצר תוצאה לא אמינה? איך משלבים בצורה נכונה מילות חיפוש בתוך טקסט? למה לא כדאי להשתמש בביטויים נפוצים? האם להציג את העסק שלכם ביחיד, רבים, זכר או נקבה בניוזלטר או בפרסום בפייסבוק? מהם היתרונות של טקסטים קצרים ומדוע תמיד לא כדאי להאריך במילים? הספר "תכתוב תרוויח" עונה על שאלות ורבות אחרות, בליווי הסברים ודוגמאות.

"תכתוב תרוויח" הוא ספר שמתובל בהרבה הומור ואנקדוטות של המחבר, מפרט שורה ארוכה של שיטות לכתיבה אפקטיבית, ומדריך את הקורא צעד אחר צעד בדרכו למסמך הטוב והאפקטיבי ביותר שהוא יכול להוציא תחת ידו. הוא מתעכב גם על כלים ייחודיים, כמו כתיבה של הומור, טיפים ותבניות מרכזיות אחרות ברשתות החברתיות. "תכתוב תרוויח" יעזור לקוראים לכתוב יותר שיווקי, יותר אינפורמטיבי, יותר מניע לפעולה ובעיקר הרבה יותר טוב. 

קטע מהספר:

"איך לכתוב על העסק הפרטי

בן אדם יושב לכתוב מילה על עצמו, על העסק שלו. הוא יושב, כוסס ציפורניים, מכין עוד כוס קפה, פותח פייסבוק, סוגר, עונה לבת שלו בווטסאפ, עונה לעוד מייל.
באלוהים, איך לכתוב על עצמי? מה לכתוב – שאני גבוה? שאני אוהב מרשמלו? שאני מומחה בפיתוח אפליקציות צד לקוח? שאני מאמנת נשים להעצמה?

איך עושים את זה?

ככה עושים: תגידו, מי אתם רוצים להיות? מה אתם רוצים שהעולם יחשוב עליכם? מה אתם רוצים שיחשבו על הפעילות, העסק, החברה שלכם?…"

"תכתוב תרוויח" הוא ספרו השני של צפריר בשן. ספרו הראשון "כתיבה אפקטיבית" נמכר באלפי עותקים והפך לכלי בסיסי בארגז הכלים של עובדים במשרדי ממשלה, תאגידים, עמותות ועצמאים. ובעיקר של כותבים. צפריר בשן שימש בעבר עורך ובעל טור בעיתונים הארץ וגלובס וכיום הוא מרצה ומנחה סדנאות כתיבה, אסטרטג וכותב מקצועי. 

כריכה רכה, 175 עמודים

לרכישת ספר מודפס או עותק דיגיטלי: https://effectivewriting.ravpage.co.il/ts5

ספר חדש: 'הרובע היהודי וכל נתיבותיו'  – מדריך סיורים מעמיק  בעקבות החיים היהודיים בירושלים שבין החומות

לגלות מחדש את הרובע היהודי. ספר חדש: 'הרובע היהודי וכל נתיבותיו' 

מדריך סיורים מעמיק  בעקבות החיים היהודיים בירושלים שבין החומות, בהוצאת יד יצחק בן-צבי והחברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי 

מאת ד"ר איל דודסון

הרובע היהודי בירושלים

מתי נוסד הרובע היהודי בעיר העתיקה? האם הרמב"ן התפלל בבית הכנסת הרמב"ן? מה רקחו יהודים מתרכיב של ארס נחשי אפעה ועקרבים, עשבים ואספלט? איזה סוד נורא הסתיר רבי יהודה החסיד? היכן באמת נולד האר"י? מי היו הנשים שהקימו את בית החולים הפסיכיאטרי הראשון? אילו שקרים סיפר הרצל כשביקר ברובע? מה החביאה נערה יהודייה בתיבת הנדוניה שלה? איפה היה המקווה הפרטי הנסתר של רבי חיים בן עטר? היכן היה רחוב הבעל שם טוב, ומדוע נעלם? ומדוע לא הוקם הפארק העירוני שתוכנן בלב העיר העתיקה?

'הרובע היהודי וכל נתיבותיו' הוא מדריך נוסף בסדרת ספרי הסיורים של 'ירושלים וכל נתיבותיה' וספרי סיורים נוספים, מבית היוצר של יד יצחק בן-צבי, הגוף המוביל בחקר ירושלים וארץ ישראל, והוא יוצא לאור במלאת יובל שנים לאיחוד ירושלים. 

הספר  מציע 13 סיורים הסוקרים כ־750 שנים של התיישבות יהודית ברובע היהודי, למן התקופות הממלוכית, העות'מאנית והבריטית ועד ימי המדינה ואיחודה של העיר. מסלולי הסיורים מספקים הצצה אל עולמם הרוחני והתרבותי של היהודים; אל מגוון הקהילות והעדות שחיו במקום; אל חיי הפרט, המשפחה והציבור; אל הווי הקיום היום־יומי; אל הקשיים שהתמודדו עמם בחולין ובעתות צרה; ואל האירועים שהסעירו את שגרת יומם. הסיורים עוקבים גם אחר התמורות והשינויים שחלו ברובע היהודי, וסוקרים תקופות של צמיחה ושגשוג לצד תקופות של נסיגה, סבל וחורבן.

 ייחודו וראשוניותו של הספר טמונים בעצם ההתייחסות לנושאים רבים שלא זכו עד כה לתשומת לב ספרותית או מחקרית; בהיותו עדכני ומבוסס על חידושי המחקר  המתחדש כל העת; ומעל לכול – בהיותו מדריך סיורים, שנועד להנחות את המטייל בין סמטאות הרובע. הפרטים ההיסטוריים, הביוגרפיים והגאוגרפיים־פיזיים הרבים השזורים בו, בצירוף הפניות ביבליוגרפיות עשירות, מעניקים לקורא ולמסייר מידע החורג מכל שנכתב עד כה בנושא. 

הספר מתייחד גם בכך שהוא משלב וממזג מגוון רב של מקורות מסוגים שונים – ספרי מחקר היסטוריים וגאוגרפיים, ספרי הגות, הלכה, תקנות ומנהגים, ספרי מסע ואיגרות, ספרי ביוגרפיה והגיוגרפיה, מסמכים ותעודות, סיפורת ועיתונות היסטורית, מפות ותרשימים, וראיונות אישיים רבים עם ותיקי הרובע. הספר מסכם ניסיון וידע של ד"ר איל דודסון, שנאסף בכעשרים שנות מחקר, הדרכה, הוראה והיכרות מעמיקה עם סמטאות הרובע וחצרותיו, בתיו, גגותיו ופינותיו הידועות והחבויות.

 

קישור לאתר יד יצחק בן צבי, הכולל סיורים בירושלים

ספר חדש – התרבות והמרחב השבטיים – מסע לשימור והעצמה / מאת חנה יפה, בהוצאת רסלינג 

ספר חדש – התרבות והמרחב השבטיים – מסע לשימור והעצמה / מאת חנה יפה, בהוצאת רסלינג 

  

התרבות והמרחב השבטיים

 

30 שנים של טיולים ומסעות בעולם, עשרות מקומות, אינספור מפגשים בינאישיים עם בני שבטים שעל חלקם לא שמענו. הספר הינו מסמך יחיד במינו, שאוצר בתוכו ידע שנרקם ממסעות לאורכו ורוחבו של הגלובוס, אל עומק תרבויות נידחות לצד מסע לנבכי נשמתה של המחברת ועיניה הבוחנות.

הספר כורך בתוכו פיסות מידע שטרם נחשפו: קולאז' של אורחות חיים במחוזות עלומים, אדריכלות, היסטוריה, דתות, מאבק להצלת מרחב קדוש וטבעי, מפגשים אישיים עם תרבויות נעלמות ונופים נכחדים ברחבי אסיה, אמריקה ואגן הים התיכון.

 עבור הטיילים הסקרנים – מחכים טיפים איכותיים על איך כדאי לטייל בעולם.

הספר 'התרבות והמרחב השבטיים – מסע לשימור והעצמה', מאת חנה יפה, רסלינג הוצאה לאור, עורכי הסדרה: ד"ר יצחק בנימיני ועידן צבעוניהוא מסמך יחידאי, שמאגד בתוכו פסיפס של תרבויות, של יידע, של סיפורים אנושיים, של אדריכלות, היסטוריה, דתות ונופים ממחוזות שאינם מתויירים בשגרה. המחברת – מתוך אהבתה הכנה לאדם והעולם  – משרטטת מסע חובק ימים ויבשות, ומגישה מסמך אינטימי ובוחן המתאר את מפגשיה עם מנהגים ומסורות של תרבויות שונות ומרוחקות, שלמרות זאת כה דומות בהתנהלותן. תוך שהיא דוהרת בזמן ובנופים קסומים משרטטת יפה קווים משותפים ושונים ביחס לארכיטיפים שונים ומעלה סוגיות בדבר כושר השרידות של תרבויות מסוימות.

את הספר 'התרבות והמרחב השבטיים – מסע לשימור והעצמה  הקדישה חנה לאחיה, חמי (נחמיה) יפה, רופא, בוגר הטכניון, שבתפקידו הצה"לי האחרון, שירת כקצין רפואה זרועי של חיל האוויר. כמי שהתמחה בתחום הרפואה התעופתית פעל ללא לאות לשילובן של נשים  לקורס טיס. חמי יפה ז"ל שימש בין שאר תפקידיו סמנכ"ל ביה"ח רמב"ם, מנהל מחוז צפון של קופ"ח מכבי.

בהיותה אדריכלית נוף וטיילת ותיקה, ומתוך התמחותה בתחומי שימור הסביבה וציוויליזציות ימיות וכמובילת מאבקים סביבתיים רבים, יפה מטילה אור על נושא שיתוף הקהילה בסוגיות הנוגעות לשימור הסביבה. הספר חושף סוגיות שעניינן אינו נחלת הכלל, דוגמת: היות המונגולים מובילים בעולם בתחום שימור היערות והאצלת הסמכות לניהולם לתושבי הקהילה. מאבק אחר שהיא מתארת הוא של שבטי הלפצ'ה והבוטיה במדינת סיקים בצפון מזרח הודו שהגנו על שטחי הנהרות הקדושים והסובב אותם בהובלת מנהיגיהם השמאנים כמו גם גיוס כספים בקוסטה ריקה על ידי ילדים מרחבי תבל לרכישת יער מונטהורדה והרחבת שטחי השמורה בתחומיה מתגוררים הקווייקרים.

חנה יפה, מחברת הספר: "שלושים שנה אני מטיילת ברחבי העולם – מתאווה לספק את סקרנותי לגבי תרבויות שונות והאדם שיצר אותן. מסעי החל למעשה כמסע של בריחה, התקדם לעבר מטרה מסוימת ואז החל מתפתח לחקירה פנימית מתמדת. מטרתי המקורית במסעותיי היא לחוות. כך קרה שבכל מסע נעלמות מזוודותיי ונפרצות, במיאנמר צילמתי מתחת לאפם של השלטונות חטיפת אנשים מהכיכר הראשית, בווייטנאם שלפה אותי שוטרת מתא השירותים ורצתה לקחת אותי לתחקור ועוד.

חנה מוסיפה: בחיי היומיום אנו מתייחסים לדברים כמובנים מאליהם. עינינו מתרגלות לסביבה שלנו. במהלך טיוליי צילמתי אתרי תרבות וטבע שהרשימו אותי. אך יותר מכל צילמתי אנשים וילדים, בני שבטים רבים, עמים דוברי שפות. רבים מבני תרבויות אלו עדיין נותרו עבורי מסתוריים ואקזוטיים. הספר, שאני מגדירה אותו כ'ספרות מסע', למרות שהיריעה שלו נפרשת רחב יותר, מיועד לכל אדם סקרן באשר הוא. לא רק לחובבי טיולים ומסעות, אלא לחובבי תרבות. אני רוצה להספיג את הידע שצברתי ובעיקר להעלות בקוראים הרהורים ומחשבות. למרות היותה חברה שמרנית, בשפה האינדונזית קיימות ארבע מילים שונות המתארות אהבה: המייצגת והבולטת שבהן היא קינטה (cinta) אותה אני רוצה לאחל, מכל הלב, לכולנו".

חנה יפה, אדריכלית נוף, דוקטורנטית בפקולטה לארכיטקטורה בטכניון. בעלת תואר שני במנהל משאבי טבע וסביבה, ובתולדות ציוויליזציות ימיות עתיקות. טיילת ותיקה ברחבי העולם, עוסקת בשימור הסובב הטבעי, שותפה למאבקים סביבתיים רבים. זוכת פרס קרוון לתכנון "פארק הגשרים" בנשר. בין שאר הפרויקטים בהם היא שותפה כאדריכלית חבל הצפון בקק"ל, פארק ז'בוטינסקי בשוני, טיילת העמקים נצרת עילית, פארק גיאולוגי קריית שמונה, אתר ממרא – הר שאול בגלבוע, שימור ושיקום משמר הירדן, דרדרה, גן הברון בראש פינה, פארק המעיין במטולה, עין פוריה, סיירות וטיילות אגמון החולה, רחבת הנצחה לזכר חללי השואה בשדרות ורבים אחרים. יפה מרצה בכנסים מקצועיים מובילים ומאמריה ראו אור בכתבי עת מקצועיים מובילים ברחבי העולם.

 

פועלה של חנה

  • בשנה האחרונה תכננה בהתנדבות ופיקחה על ביצוע שלושה פרוייקטים בכפר נהר הירדן: גן מדע וחושים, גן  בוסתן וגן תבלינים גדול
  • כל זאת תוך מאבק בסרטן ובחיידק אלים. כמו כן המשיכה ללוות את פרויקט הגן האקולוגי שהיא מסייעת בהקמתו בבית הספר הנריאטה סאלד לילדים מוגבלים מחיפה והצפון.
  • במסגרת פעולתה זו השתתפה בתחרות לחדשנות ירוקה שזיכתה את בית הספר במקום ראשון ארצי ובפרס שבאמצעותו בימים אלה מושלמת הקמת גדר אקוסטית צמחית ייחודית
  • פרט לכך.. מאז פרישתה לפני עשור מקק"ל סייעה לתכנון והקמת חצר טיפולית בבית מיה לשיקום משפחות הרוסות.. לשני הפרויקטים חנה אף תרמה מכיסה עשרות אלפים משכרה לטובת החומרים לביצוע.
  • חנה עסקה בהתנדבות גם בתכנון חצר שיקומית לנפגעות תקיפה מינית שנסמכת על בית חולים בני ציון בעיר חיפה.  
  • התנדבותה כללה בין השאר אף ליווי והסעות של חולות סרטן לטיפולים בבית החולים, מאבקים סביבתיים כמו עמידה בראש הצוות האקולוגי שיזמה החברה להגנת הטבע
  • להתייחסות לתוכנית המתאר של חיפה. משתתפת כ- 15 שנה בחבורת הזמר של בית הלוחם ומופיעה בהתנדבות בפני ציבורים נזקקים רבים.
  • תכננה בהתנדבות פרויקטים להנצחה, לזכר מספר אנשים שנפטרו מסרטן וסייעה בקידומם והגשמתם.    
  • מסייעת במאבקים להנגשת מרחבים ציבוריים למוגבלים , בעלת רישיון מנגיש.
ניתן לרכוש את הספר

'התרבות והמרחב השבטיים – מסע לשימור והעצמה'

פייסבוק: https://bit.ly/2N3VzCy

ברשתות הספרים סטימצקי, צומת ספרים ובחנויות המובחרות

369 עמ' / מחיר לצרכן 94 ₪

ראיון עם חנה

איזו ילדות היתה לך?

היתה לי ילדות מקסימה. גדלתי בהדר הכרמל כאחות לאח בשם חמי, נחמיה, בהפרש של 3 וחצי שנים ביננו. אבי היה רואה חשבון ב"סומך חייקין", היה אחראי על חברת חשמל, הלנה רובינשטיין, שופרסל ועוד. אמי הייתה מזכירה במשרדי עורכי דין ולכל אחד מהם היה ייחוד – אבי אהב דווקא ערבית, וידע לדקלם את הקוראן, למרות שהוא יליד רוסיה. אמי ידעה שפות רבות – גרמנית, רוסית, צרפתית, עברית ואנגלית ויידיש.

הייתי לי ילדות מאוד מחבקת ודואגת, והתחלת אהבת הטבע שלי הייתה בטיולים בשבתות עם אבי בהר הכרמל, טיולים רגליים בהם ניסינו לזהות פרחים וצמחים שונים וכשלא זיהינו המצאנו להם שמות.

מה היה החלום שלך אז? כשתהיי גדולה?

אני חושבת שלהיות ג'יין ואן לואיק גודול, שכתבה את אני והשימפנזים או דיאן פוסי, חוקרת הגורילות, חשבתי שזה יהיה הכיוון.

בנוסף, מאוד נמשכתי כל ילדותי לכל תחומי האמנות ויצרתי וזה היה פן שני שלי.

עשיתי שירות קרבי בצבא, בקווים, שירות מסווג, שהייתה בו מידת סכנה, כשרוב חיילי היחידה ששירתו בקווים היו גברים. הייתי מהחלוצות של השירות הזה. היה גם קטע פיסי קשה במה שעשיתי, ממש קרבי, על כל ההיבטים הגבריים. אבל תמיד הייתי ספורטיבית ואהבתי את מה שעשיתי, ורציתי להיות בשירות ערכי. אחר כך בקק"ל התגלגלתי לג'וב יערני גברי אותו מילאתי לצידם כשוות ערך.

אחרי שהשתחררתי מהצבא שקלתי לפנות לכיוון חקלאות. רציתי מאוד גם רפואה, אבל אחי, שלמד רפואה באותן שנים כעתודאי, הסביר לי שזה לא מקצוע לנשים. שאלתי אותו מה עוד אולי מתאים לי? יודע אח נפש אחותו ואמר: ארכיטקטורה. וזה היה מעניין, כי זה התחבר לעניין היצירתי והדמיון שלי. בחינת הקבלה לארכיטקטורה היא בחינה לא קונבנציונאלית שמחפשת הבנה טכנית לצד דמיון לצד יצירתיות וראיית תלת מימד, ולא חשבתי שאתקבל, וכשהתקבלתי (גם לחקלאות וגם לארכיטקטורה) הארכיטקטורה משכה אותי יותר. היה בזה מימד של להתקרב הביתה בחזרה, לאחר שהייתי רחוקה בשירות בקווים, שבועות לפעמים לא יצאתי הביתה.

אחרי שנת לימודי ארכיטקטורה הבנתי שזה לא הכיוון והתגלגלתי לאדריכלות נוף.

מה זה אדריכלות נוף?

האמת שגם אני לא ידעתי. שמעתי על זה רק תוך כדי הבחינה אבל לא ידעתי במה מדובר. הייתה לי חברה שנה מעליי והיא אמרה: תבואי אלינו זה כייף. אז באתי. בתחום היו הרוב נשים, כשלמדתי בטכניון בחיפה הייתי רק במחזור הרביעי שלו, תחום חדש בארץ.

זה לא תכנון גינות כמו שלפעמים אנשים חושבים, אלא גישה שונה לגמרי לתכנון. אם הארכיטקטורה צומחת מתוך הצורניות שמולבשת על השטח, התכנון הנופי צומח מתוך השטח למעלה. מתעסקים עם פיתוח השטח וממנו צומחת הצורה.

את יכולה לתת דוגמא? משהו שתכננת?

מה שתכננתי תמיד יצמח מאיזושהי השראה שיש לי מהסביבה. אני אזרום עם הנוף, אני אייצר כל מיני צורות שנטמעות בו, ומכך תיווצר הצורה הסופית. אני לא אחלום צורה ואשתיל אותה לתוך השטח.

אני מתעסקת בהיקף גדול מאוד של מרחבים, פארקים, יערות. הגשרים התלויים בנשר – מיד כשהגעתי למקום הרגשתי אנרגיה של המקום והבנתי שזה מה שצריך לקרות שם. אני תכננתי את הגשרים, המראה שלהם והכל. אנשים לא יודעים שסיפור הגשרים צמח ממאבק סביבתי שעשיתי נגד הכביש שעולה היום לאוניברסיטה והיה צריך להיות חצוב לתוך ההר, והצלחתי לצמצם אותו לאלטרנטיבה פחות פוגענית, ותוך כדי כך הסתובבתי בשטח הגובל בו, וגיליתי שהוא מיועד לבנייה. יידעתי את הגורמים בקק"ל, יזמתי את התוכנית להגן עליו ובאנו בהצעה לעיריית נשר שאם הם ישמרו את השטח אנו נפתח אותו יחד איתם, כשהבונבון היה הגשרים. ההשפעה של זה היא מעבר לפארק עצמו, אלא שינתה את התדמית של העיר.

לקראת סוף הלימודים הבנתי שלא מתאים לי לשבת במשרד אדריכלי קונבנציונאלי ולשרטט וחיפשתי ג'וב שטח. במקרה התפרסם מכרז בעיתון שקק"ל מחפשת מתכננים והתייצבתי לראיון ולמרות שהייתה תחרות מול אנשים עם וותק במשרדים, עמדתי על שלי כשנשאלתי למשל מה אני אטע בנגב, עניתי שום דבר. ואז נתן סאס, שראיין אותי, שאל: אבל יש אלות אטלנטיות מדהימות בנגב. אז עניתי שאין צורך ביער ולא צריך לגעת בכלום והכל נפלא. כל הייחוד זה שיש עץ פה ועץ שם וכל אחד מיוחד במינו. התקבלתי לקק"ל ודי מהר קיבלתי פרויקט גדול מאוד של תכנון פארק הזיתים של 10 דונם במגדל העמק עבור משרד השיכון וכך המשכתי החל בהתמחות ביערנות, תוכניות אב של רמות מנשה, מצודת שוני. די מהר גיליתי שבאשר אדרוך, ארכיאולוגיה מתחת לרגליי, ופניתי ללימוד תואר שני של ציוויליזציות ימיות עתיקות באוניברסיטת חיפה. דהיינו יש לי גם רישיון ארכיאולוג.

כך התקדמתי בפרויקטים עוד ועוד. עשיתי פרויקטים רבים, למשל הר הקפיצה בנצרת, הפרויקט שאליו הגיע האפיפיור ב- 2009, עשרות טיילות ודרכי נוף, מצפורים, שיקום מעיינות עתיקים, ואז אחרי שוני עשיתי קורס של שימור. ואז התעסקתי עם גן הברון בראש פינה ופארק המעיין במטולה – פרויקטים של שימור ושיקום. כל פעם תפסתי תחום אחר והתמחיתי בו ולאט לאט נוצרה אינטגרציה של התחומים.

במקביל לזה נוצרה פאניקה של נושא הבניה בארץ עם העליה לשטחים הירוקים, ואז לא היה מובן מאליו שהירוקים יושבים, כמו היום, בוועדות הקשורות בבנייה. כיום עובדה היא שיושבים ירוקים בוועדות. היה לי מינוי רשמי במשרד הפנים בתור הנציגה של הירוקים בוועדות התכנון והבנייה. אני חושבת שהאסונות שמנעתי ואנשים לא יודעים עליהם הם לא פחות הצלחה. הדברים שהיו עלולים לקרות והיו גורמים לנזק סביבתי.

כדי להתמחות גם בזה עשיתי תואר שני במנהל משאבי טבע וסביבה באוני חיפה. למדתי במחזור הראשון שפתחו.

עבדתי 25 שנים בקקל. על הפרויקט בנשר זכיתי בפרס קאראוון, וגם זה היה יוצא דופן, כי בד"כ בפרס קאראוון אנשים מגישים את עצמם. הפרס ניתן עי עיריית תא, זה האוסקר של אדריכלי הנוף. 3 שנים לפני כן שלחתי לתחרות את דרך הנוף של בית קשת שתכננו וביצענו והייתה הצלחה בלתי רגילה. היום האזור מהאהובים ביותר. את זה שלחתי, ומבלי שידעתי זה התמודד מול כביש 6 השיקום, וכביש 6 הוא זה שזכה, לתדהמת כולם. להפתעתי, ביום בהיר אחד אני מקבלת טלפון מעיריית תא שאני מועמדת לפרס על פרויקט נשר, ושעלי להכין מצגת יומיים למחרת. במבצע בזק שלחתי ועדיין לא האמנתי. זו הייתה הפתעה מוחלטת שזכיתי. תוך כדי הטקס הזמנתי לשם את יעקב שקולניק שהיה העורך של טבע וארץ, והוא שאל אותי מה אעשה עם כספי הפרס. ועניתי לו – ספר לחברים. ואז אמר משפט נפלא שאני לא שוכחת לו – אני לא יודע מה זה ספר לחברים חנה, אני יודע מה זה ספר. ומיד נהיה לי הסוויץ' בראש.

נסעתי לייצג את הקקל ואת מדינת ישראל בקונגרסים ובקורסים בינלאומיים ברחבי תבל ובמסגרתם נפתחו לי שטחים שהיו סגורים לציבור ונוצרו היכרויות עמוקות עם אנשים שמגיעים מתחום שימור הסביבה, ולכל מקום שנסעתי תמיד הייתי מאריכה את הסיור ויוצאת לחקור לעצמי, כדי להבין את המרחב שבו אני נמצאת. וכך לאט לאט אגרתי הרבה מאוד אינפורמציה והרגשתי שאני חייבת לשתף בה.

תחום אחרון שעסקתי בו – בסוף עבודתי בקק"ל עסקתי בנושא של שיתוף הציבור, ונכנסתי לתחום נוסף של פיתוח חצר אקולוגית בבית ספר הנרייטה סולד בחיפה, שהוא בית ספר לילדים מוגבלים. שם התחרינו על חדשנות ירוקה. התלמידים המורים ההורים, כולם הצביעו על נקודות שרוצים שיטופלו והגענו לתמונה שמראה שהחשוב להם ביותר הוא פתרון אקוסטי שגם יוצר פרטיות, כי אלו ילדים עם הפרעות קשב. הרעיון נשלח לתחרות ולהפתעתי זכה במקום הראשון ארצי בתחרות, וכך הגיע פרס של 200000 לפרוייקט שעכשיו מבוצע, שבעצם מסייע לסיים את החצר האקולוגית שאותה אני מפתחת כבר 5 שנים עם מתנדבים רבים שבאים מגופים שמאמצים את הנושא כמו רפאל, בנקים. זה סיפוק אדיר ללוות את העבודה הזאת. אני עושה פרויקטים רבים בהתנדבות וללא תשלום. אני מאמינה בעשה טוב ויהיה טוב.

ב2004 חליתי בסרטן ובנס ניצלתי, אני אומרת שזה בגלל שאני עושה טוב מישהו שומר עליי. אחי היה עתודאי, הוא רופא, התנדב ל669 חילוץ בצבא, ליווה מבצעים בלבנון כרופא, היה רופא של כל חיל האוויר. היה סמנכ"ל רמב"ם ולאחר מכן היה מנהל המחוז של מכבי בצפון.

הוא היה בארה"ב, בזכותו יש היום נשים טייסות. באותה התקופה נשים לא עברו את סף הגיבוש. הוא נסע לארה"ב לשנת השתלמות עם המשפחה, ליווה גם את אילן רמון, ולמד את המגבלות הרפואיות לגבי נשים בטיס. הוא חזר ושינה את הסטנדרטים בחיל האוויר ומאז יש נשים טייסות. כך שגם הוא עשה כמה דברים למען מדינת ישראל.

היה סמנכ"ל רמב"ם כשחליתי. חזרתי לעבודה למרות שהיה קשה. במקביל לסרטן פיתחתי הפרעות בקצב לב.

לצערי חזר הסרטן ב-2016, סרטן כלייה. ללא גרורות. לצערי גם נדבקתי בחיידק בבית החולים, וזה היה סיוט חיי. ותוך כדי זה התקשרו אליי מהעבודה. לא חשבתי שאזכה לראות את הפרויקטים עשויים. לא ברור מאליו בכלל. שום דבר אני לא לוקחת כברור מאליו. וגם תוך כדי זה נכנס הג'וק של דוקטורט. יצאתי מקקל ורציתי ללמוד שוב. שקלתי אנתרופולוגיה ולבסוף למדתי כשומעת חופשית בלימודי מזרח אסיה באוניברסיטת חיפה. לאחר שנתיים הם פתחו מסלול דוקטורט והייתי הדוקטורנטית הראשונה בו. וכל זה כשאני במקביל עם הקטע הבריאותי שלא היה קל.

נושא המחקר קרוי – התנהגות האדם במרחב. המרחב בעצם הוא במה ותיאטרון. זה נקשר לרקע שלי בנושא הנוף וגם לנושא האמנותי. כתחביב למדתי גם פנטומימה וגם תיאטרון הגוף בשיטת ז'ק לאקוק, האומרת שהשחקן הוא הבמאי, התפאורן התאורן וכל התפקידים.

הדוקטורט תופר את כל התחומים האלה ביחד. אני עושה אותו על אתר הזיכרון בהירושימה, שהינו אתר אקטיביסטי מאוד למען השלום. וזה עוד דבר חשוב, שיהיה שלום. כרגע אני דוקטורנטית בטכניון ומקווה לחדש גם ליפנים, נראה לי שאצליח. זה יהיה באנגלית ויפנית.

נגיע לנושא הטיולים

הטיולים הם לא רק טיולים. אלו קונגרסים, קורסים בינלאומיים העוסקים בהיבטים שונים של המרחב, ודרכם נחשפתי לאינפורמציות שסקרנו אותי בהיבט הסביבתי, ומעבר לזה תמיד הייתה לי משיכה גם לנושא התרבותי של השבטים  ומאוד לנושא השמאניזם, המסקרן אותי. כמעט לכל מקום שהגעתי חוויתי טקס שמאני. חלק אני מתארת בספר.

מה גורם לך לטייל כל כך הרבה?

היא צוחקת. זה התחיל בג'וק של דרום אמריקה. אהבה גדולה שלי היא גם מוסיקה. החוויה של דרום אמריקה עם המוסיקה הפרואנית ואחכ הקרנבל בברזיל, ובארגנטינה ראיתי הצגת מחאה של תיאטרון גוף. כל פעם פגשתי את התחומים שמשכו אותי. כשסיירתי תמיד השתדלתי להגיע למקומות היותר נידחים, לשבטים באמזונס או בתאילנד להגיע לשמורת קהאו-יאי, שהיא השמורה הראשונה שהוכרזה בתאילנד. רוב הציבור נגרר צפונה ודרומה, דורך במסלולים המקובלים, אני בחרתי לעלות על אוטובוס שאף אחד לא מדבר בו שפה חוץ מתאילנדית, שנסע עד לכפר פאק צ'ונג ושם התאחרתי בבית של גרמני שהתחתן עם תאילנדית. הוא היפנה אותי לסיורים בשמורה ולעוד דברים מדהימים בסביבה, כמו מה שאני מתארת בספר – מערת העטלפים, שמטפסים אליה עם כבלים להר ורואים לפנות שקיעה מיליון עטלפים מגיחים ממנה.

מאוד סקרן אותי למשל במונגוליה האמונות שלהם, המפגש עם המשפחות המקומיות והסיפור של כל משפחה ומשפחה שהוא שונה. למשל הטכניקה הייתה להסתכל על השידה שיש להם באוהל ועליה יש תמיד לוח עם תמונות משפחתיות. הייתי מסתכלת בעיון ורואה פרטים כמו מדליה, והייתי שואלת על מה, וכך הייתי מגיעה לסיפור המשפחתי. או משפחה אחרת שראש המשפחה מתאמן בהיאבקות המקומית שלהם, שהיא מאוד מיוחדת. אז שאלתי פרטים כמו מה התזונה וצורת התחרות. כל משפחה הייתה סיפור בפני עצמו. הרבה מהמסלולים שלי היו לפעמים פשוט אקראיים וזה הביא אותי למקומות שבחלק מהם הייתי כנראה הזרה הראשונה שראו.

מהן התובנות שלך מהטיולים?

קודם כל פתיחות. להיות פתוח לאנשים. אני ממש פתוחה והלב שלי רחב. ואנשים נפתחים. זה מדהים. הגעתי בהודו לבתים, והם לא כ"כ נוהגים לארח בהודו ומהר מאוד נפתחו הלבבות.

פתיחות, ישירות, כנות, אני אוהבת אנשים ואוהבת ילדים. כשאני נוסעת אני תמיד לוקחת שק של מתנות ומזכרות, דברים מיוחדים שאני מחלקת לילדים, כמו הולוגרמות וגימיקים, וככה להתחיל לשבור את הקרח.

איפה הכי אהבת לטייל?

מהפן הרגשי – מונגוליה. כולל החוויה של השאמניזם שם, שהייתה העוצמתית ביותר שחוויתי. מבחינת נופים – דרום אמריקה כנוף פתוח והקצוות המחודדים בצ'ילה. עם האפשרות האינסופית להסתובב שם, לראות קונדורים (הציפור הכי גדולה שיש), קרחונים מתנפצים, התחושה של האדם הקטן מול הטבע הענק.

מבחינת משהו עירוני – ריו דה ז'נרו עשתה לי את זה – עם השילוב בין הבנוי לבין הפסגות שבלב העיר והחופים הנפלאים

מה הטיול ששינה לך את התודעה?

כל אחד מהם עשה לי משהו. מכל מקום נשארה לי חוויה ייחודית, לפעמים המפגש עם האנשים. למשל אני מספרת בספר על שמורת דנה בירדן, שהתארחנו שם בבית היערן ובלילה רקדנו ריקודי בטן. הקשר הבילתי אמצעי בכל מקום הוא בעיניי החשוב. ברור שגם שימור הסביבה והתרבויות. אבל הקשר האנושי הוא זה שעושה את העניין.

איך נסיים?

בריאות ואושר.

הרעיון לספר היה קשור לאחי, הפתעתי אותו כשחזר מארה"ב עם ההתחלה של הספר. זה אדם שקורא רק כדורגל ורפואה, הוא דפדף קלות בספר הראשוני עצר באיזשהו עמוד ושאל כמה יעלה להוציא את זה.

יש לי רשימה של חלומות, בייחוד לאור הנסיבות, כי גם השנה התגלה בי סרטן.

מאוד רציתי שאחי יזכה לראות את הוצאת הספר לאור. הוא מאוד שמח שהוצאת רסלינג הוציאה אותו, הוא נאבק במחלה קשה מאבק הירואי אבל נפטר בהפתעה לגמרי אחרי ניתוח פשוט. הוא אמר לי משפט אחד – חנה אנחנו צריכים להשאיר משהו אחרינו. ולצערי כשהספר ירד לדפוס, אחי נפטר בגיל 63 ויום. עצרתי את הירידה לדפוס והקדשתי את הספר לזכרו.

האם להאמין לכל התמונות השמחות באינסטגרם? ספר חדש: "החיים ה(לא כל כך) מושלמים שלי"

האם להאמין לכל התמונות השמחות באינסטגרם? ספר חדש: "החיים ה(לא כל כך) מושלמים שלי"

אל תאמינו לכל מה שנדמה לכם

לכל מקום שאליו קייטי ברנר מביטה, מישהו אחר חי את החיים שהיא הייתה רוצה לחיות. חייה של קייטי, לעומת זאת, הם מאבק יומיומי; היא גרה בדירה לונדונית מעופשת וקטנטנה, מנסה להשתלב חברתית במקום העבודה שלה, וגם התחום הרומנטי מסרב להאיר לה פנים. את הנחמה שלה היא מוצאת בהעלאת תמונות מלבבות (ולא כל כך מציאותיות) של חייה לאינסטגרם, במטרה להשיב מעט מכבודה העצמי האבוד.

אך בדיוק ברגע בו נדמה שקייטי מתחילה למצוא את מקומה, הגרוע מכל קורה. הבוסית שלה – דמטר פרלו המושלמת, שגרה בדירה מושלמת, לובשת בגדים מושלמים, נשואה לבעל מושלם ואמא לילדים מושלמים – מחליטה לפטר אותה. קייטי השבורה חוזרת לגור בחווה של אביה בסומרסט וחייה בלונדון נדמים כזכרון רחוק, עד שמפגש מחודש ומקרי עם דמטר ועם הסודות שהסתירה גורם לה להבין שהיא חייבת לבחון מחדש את ההנחות שלה לגבי מהם באמת חיים בעלי משמעות.

בכתיבה סוחפת ומלאת הומור, "החיים שלא כל כך מושלמים שלי" מציע מבט ביקורתי ושנון על האופן שבו אנו שופטים את המציאות בעולם האובססיבי של הרשתות החברתיות.

מחברת: סופי קינסלה

בקורת ספר אתר אישה:

ספר חמוד, לא יצירת מופת, כייף לקרוא אותו, קליל וזורם עם תובנות שתמיד שווה לזכור. אם בא לך לברוח למיטה עם ספר שיעשה לך מצב רוח נעים.