קטגוריה: סיפורים

ביום שלישי באמצע ספטמבר, הוא יצא לה מהלב.

מאת: חגית רימון

ביום שלישי באמצע ספטמבר, הוא יצא לה מהלב.
במשך שנתיים, מאז שיצא מחייה, היא התעוררה עם דמותו בבוקר, שתתה איתו נס קפה, לקחה אותו לעבודה, וישנה איתו לצידה בלילה.
מה היא לא עשתה כדי להתנתק… דיברה שעות עם חברות, הלכה למתקשרות, לקוראת בקפה, וגם לאסטרולוגית שאמרה לה שבראש השנה תהיה לה התחלה חדשה.
בעקבות צערה היא ירדה במשקל שלושה קילו, ובעקבות געגועיה היא עלתה עשרה. קרואסונים בבוקר, ובגט בערב וחמאה ומיני מאפים, כל אלה לא השכיחו מליבה אותו. ואולי היא לא רצתה לשכוח. כי חששה שתשכח גם את עצמה.
אך ביום שלישי, כאמור, זה קרה. היא התעוררה וליטפה את הכלב שלה, והעירה בשמחה את הילדים, ורצה לעבודה ולא ראתה את דמותו. ונותרה בחיים. והגיע הערב, בלי קרואסון או בגט, רק סלט גדול ושיחה עם חברה. בלי לדבר עליו. האהוב שהלך, שלא שב, ואת מי הוא מעניין עכשיו?

ברוכה הבאה למסע שעומד לשנות את חייך! האם את מרגישה קריאה?

שושנה – סיפור קצר / חגית רימון

בכל ערב בשעה 18:00 הולך שמוליק לחנות הירקות וקונה שני מלפפונים, שתי עגבניות, בצל קטן וכוסברה. היא אהבה כוסברה. הוא מברך את המוכר לשלום. לעיתים מוסיף לתיק הקניות כמה תפוחים ירוקים או אדומים, מנגו עסיסי וכמה לימונים שיהיו לו בשביל התה.
הוא חוזר לביתו באותה הדרך וממלמל "תודה". "תודה אלוהים שזה קרה". ודימעה מבצבצת בעינו.
עם פתיחת דלת ביתו קופצים עליו שני הכלבים הקטנים שאישתו הביאה מהכלבייה לפני כמה שנים, שמחים לקראתו, והוא מחייך ואומר – הנה, קחו ממתק. ומכבד אותם במה שהם אוהבים.
הוא נוטל את ידיו ושוטף את המלפפונים, העגבניות, הלימון, הבצל הקטן ועלי הכוסברה ומתחיל לחתוך את הסלט. הוא מזמזם בראשו שיר צרפתי, נה מה קיטה פה, אל תעזבי אותי, ומהרהר בערבים בהם ישב עם שושנה, אישתו, בשולחן האוכל. הארוחות איתה כה ערבו לחיכו. סלט חתוך דק עם מגוון של ירקות, וטחינה עם פפריקה אדומה למעלה וכל מיני תבשילים שהכינה.
בכל ערב הם ישבו זה ליד זו, בשני הצדדים של פינת השולחן, ושיתפו איך עבר יומם. הילדים כבר עזבו את הבית, לעיתים הם שוחחו עליהם, בודקים איך ניתן לעזור להם ולחסוך עבורם כסף.
שושנה הכירה כל דבר בעבודתו של שמוליק. החל מהמנכ"ל חמור הסבר ועד למזכירות והצוות המקצועי. היא ידעה את מי שמוליק מחבב, כלפי איזו עובדת יש לשמוליק קצת חולשה ומשיכה ומי גורם לו להגיע הביתה עצבני. עד שהיא מרגיעה אותו במילותיה הנעימות, ברוחה השליווה, בעיצותיה הנבונות. שושנה שיתפה אותו בלחץ המתרחש במשרדה כל יום. כעורכת דין העוסקת בדיני משפחה, היא כל הזמן הייתה עדה למריבות, צעקות, מועקה, אכזבות של בני זוג שפעם אהבו והיום רוצים לפגוע האחת בשנייה.
הוא לעס את הסלט בשקט. מרגיש יד עדינה נוגעת בעורפו. מעסה אותו בנעימות. חום וכמיהה מתפשטים בגופו. הוא היה נותן הכל כדי להרגיש שוב את ידיה העדינות של שושנה. היה מוכן לגור באוהל שלושים שנה כדי שתחזור. הוא עצם את עיניו וראה את דמותה הנאה, חש את ידיה מלטפות אותו, מנשקות את לחיו, וריח הבושם שלה נכנס לאפו. הוא התענג על הרגעים הללו. הרגיש שהיא ממש כאן. לידו. הוא דיבר אליה כמעט כל ערב, מספר לה שהוא מתגעגע אליה, לשיחות, לליטוף, לחום שנתנה לו. כמה להתקשר אליה ולשתף אותו ברגשותיו, אבל יודע שאין אף אחד על הקו…

• איך הייתם רוצים שהשנה הקרובה שלכם תיראה? יומן שנתי לתכנון והשראה
• "האישה" – בקורת סרט – גלן קלוז מושלמת גם בלי הארנב