בעיות רגשיות והתנהגותיות אצל ילדים ובני נוער ואיך ניתן לפתור אותן? הפסיכולוגית רותי פרגר-מאור משיבה - אתר אישה - אתר נשים מוביל
Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /var/www/u0172710/data/www/isha2isha.co.il/wp-includes/class.wp-dependencies.php on line 98

בעיות רגשיות והתנהגותיות אצל ילדים ובני נוער ואיך ניתן לפתור אותן? הפסיכולוגית רותי פרגר-מאור משיבה

בעיות רגשיות והתנהגותיות אצל ילדים – ילדי גן, יסודי ובגיל ההתבגרות ואיך ניתן לפתור אותן? הפסיכולוגית רותי פרגר שופכת אור על הנושא

מאת: חגית רימון hrimon@gmail.con

רותי פרגר מאור – פסיכולוגית חינוכית מומחית

מהן הבעיות הרגשיות וההתנהגותיות אצל ילדי הגן?

לילדים בגיל הגן עשויים להיות קשיי שינה מכל מיני סוגים – קושי להירדם בלילות, התעוררויות מספר פעמים בלילה, ילדים שמתעוררים ומגיעים למיטת ההורים ואף הרטבת לילה.

יש ילדים עם פחדים וחרדות במהלך כל היום, יש ילדים שמרביצים בגן לילדים אחרים ולפעמים גם לצוות, יש ילדים מאוד בררניים באוכל.

יש ילדים שמגיבים בבכי לעיתים קרובות כשסף התסכול מאוד נמוך, הם זקוקים לסיפוק מיידי של צרכים ובקשות שלהם.

איך מתמודדים עם הבעיות שהעלית?

קודם כל, בעיות שונות נובעות מסיבות שונות. יש ילדים עם קושי בוויסות רגשי – צריך לראות איך נותנים להם את הכלים להגיב בצורה יותר מתאימה בסיטואציות השונות.

יש ילדים עם התפרצויות זעם, שהרבה פעמים מה שהכי נכון זה להתעלם מההתפרצות כדרך להגיד לילד: בדרך הזו לא תשיג את מה שאתה מבקש.

יש ילדים עם קושי חברתי – ילדים שמתקשים ליצור קשר עם ילדים אחרים בגן, ואז נוגעים בילדים אחרים באופן שלא נעים לילד האחר או מרביצים או שלא מצליחים ליצור תקשורת נכונה עם הילדים בגן או עם הגננת והסייעת שלה.

אז מה עושים עם הילדים האלה?

אם אנו מדברות על ילדים שמתפרצים בבכי – אם אנו נתייחס לבכי כל הזמן, רק נחזק את התופעה, כך שתמיד הצעד הראשון זה להתעלם מהבכי. צריך להסביר לילד שזה שהוא בוכה כי לא מקבל מה שרוצה, לא ישנה את ההחלטה שלנו והוא לא יקבל על כך תשומת לב חיובית. צריך להסביר לילד שהוא צריך לדבר על מה שהוא מרגיש, למשל אם הוא מאוכזב, ושהבכי לא תורם לשיפור המצב.

וזה מספיק כדי למגר את ההתנהגות הזו?

מה שצריך זה לא להתייחס לבכי ולא להיכנע לבכי של הילד. אם למשל קר בחוץ ויורד גשם והילד רוצה לרדת לגינה לשחק, זה לא נכון לאפשר לו זאת, אף אם הוא בוכה.

הילדים הצעירים לאט לאט לומדים מההתנהגות שלנו כהורים, שבכי לא עוזר להם. הילדים צריכים להסביר מה הם מרגישים ובהתאם לזה הם יקבלו תשומת לב חיובית.

אז אין צורך בטיפול במקרה כזה?

בקרב ילדים אין סוכן בריאות הנפש יותר טוב מההורים. כשההורים לא מצליחים להתמודד ולשנות את ההתנהגויות השליליות של הילד, אז אולי כדאי, בעיקר אצל ילדים בגיל הרך, שההורים יפנו להדרכת הורים.

בעיות שינה אצל ילדים

חלק ניכר מבעיות השינה אצל ילדים צעירים נובע מפחדים וחרדות. ישנם כל מיני סוגים של בעיות שינה: ילד אחד מתקשה ללכת לישון, לא רוצה לישון בשעה שצריך, ילד אחר יירדם ואח"כ יתעורר ויסרב להישאר במיטה, ילדים שמתעקשים לישון במיטה עם ההורים, ואז הלילות קשים לילד ולהורים, ובבוקר הילד קם עייף וכתוצאה מכך בגן יהיה פחות מרוכז, יותר עצבני, יגיב בצורה אימפולסיבית, שלא לדבר על כך שחוסר שינה אצל ילדים גורם גם לבעיות בריאותיות בסופו של דבר.

מה עושים עם בעיות שינה?

צריך לייצר בבית שיגרה של שעת שינה, מקום שינה וכו'. כשילדים מתעוררים ומגיעים למיטה של ההורים צריך להחזיר אותם למיטה שלהם, כמה פעמים שצריך בכל לילה, כמה ימים שצריך. בסופו של דבר, אם ההורים עקביים – הילד יפתח הרגלי שינה יותר בריאים.

התפרצויות זעם אצל ילדים

יש גם התפרצויות זעם אצל ילדים. עם התפרצויות זעם, צריך שלא לתת לגיטימציה לילד לנהוג כך ולהתעלם עד כמה שאפשר. אם הוא מתחיל לצעוק או אם בסופר הוא רוצה שיקנו לו משהו והאמא לא מסכימה והוא זורק עצמו לרצפה ועושה סקנדל…

מה עושים במקרה כזה?

ברור שקודם כל לא לקנות מה שהוא דורש שנקנה. צריך להתעלם מההתפרצות, להמשיך עם הקניות בסופר ולהתחיל ללמד את הילד לאט לאט שיש דרכים יותר יעילות להבין מה הוא רוצה, וכשאפשר או כשזה נכון, כן למלא את הצרכים שלו כפי שהוא מבקש.

ילדים שמכים

יש ילדים שמרביצים. גם בבית לאחים, גם לחברים בגן ולפעמים אפילו לצוות הגן.

מה רצוי לעשות?

צריך להסביר לילד שוב ושוב שיש כללי התנהגות ולהקנות לו אסטרטגיות למשמעת יותר נכונה.

ומה לגבי ההורים? יש להם אחריות או אשמה?

ילד צריך גבולות. כשילד חוצה את הגבולות, למשל מרביץ לאחותו או לחבר בגן – קודם כל צריך לראות ספציפית איך מתייחסים לסיטואציה בלי לאפשר שימשיך להרביץ. כשלא ברור למה ההתנהגות האלימה, מדוע ההתנהגות חסרת איפוק, הרבה פעמים צריך לפנות לאבחון. יש לקחת בחשבון שחלק מהילדים אימפולסיביים כי יש להם בעיות קשב וריכוז.

וגם אולי כי ההורים כאלה, אולי אפילו אלימים?

יכול להיות שהילד בעצמו קורבן לגילויי אלימות, והגננת יכולה לחוש מה עובר על הילד. לרוב זה יותר קושי בסמכות ההורית וקושי להציב לילד גבולות, ואז הוא מתנהג כך בבית וממשיך להתנהג כך בגן.

ואם בכל זאת, למרות ניסיונות ההורים להציב גבולות ברורים, הילד ממשיך להתנהל בצורה אלימה – ההורים יכולים לפנות להדרכת הורים. יכול להיות שיפנו אותם לאבחון כדי להבין למשל אם קרה לילד משהו שבעקבותיו הוא התחיל להגיב בצורה תוקפנית ואלימה, או שיש בעיות קשב וריכוז או בעיה אחרת, פסיכולוגית, תחושתית וכו'.

מהם הקשיים של הילדים בבית הספר?

לילדי בית הספר יש קשיים דומים ויש גם בעיות שרוב ההורים מציינים היום, כמו התמכרות למסכים. יש גם בעיות אכילה, התנהגות תוקפנית בבית הספר ו/או בבית, יש ילדים שנוהגים בחוסר כבוד כלפי המורות וכלפי ההורים. יש ילדים שמשקרים.

מה עושים עם זה?

שוב, הפתרון הכי טוב הוא תמיד להציב גבולות ברורים ועקביים גם בבית וגם בבית הספר. עם זאת, הרבה פעמים יש סיבות נסתרות ויש צורך באבחון מסודר, פסיכולוגי או פסיכודידקטי, כדי להבין מה מקור ההתנהגות של הילד.

יש גם הורים שמפחדים מהילדים שלהם

בגילאים צעירים פחות, בגיל ההתבגרות כבר כן. אז ברגע שילד עושה מה שהוא רוצה הוא מפתח רמת חרדה יותר גבוהה, כי הוא "מסובב על האצבע הקטנה" את כל המבוגרים, אבל התהליך הזה גורם להתעצמות החרדות. ברגע ש"כולם חלשים ואני יכול לעשות מה שאני רוצה, בעולם שהוא גדול ומלא סכנות, אין מי שיגן עליי כי כולם חלשים", וזה רק מכניס את הילד לחרדה יותר גבוהה ולהתנהגות בעוצמות עזות יותר.

נעבור לילד שמשקר – לרוב הוא רוצה לקבל תשומת לב או רוצה להימנע מלהסתבך על משהו שעשה או קרה, או להיפך, משהו שלא עשה והיה צריך לעשות. בהתאם לזה, גם יותר קל לקבוע באיזו דרך להתמודד עם הבעיה.

למה?

כי לפעמים ילד משקר כי לא הכין שיעורי בית, אבל לפעמים לא ברור למה הוא צריך לבוא ולשקר. למשל, לספר משהו שלא קרה, אבל זה חלק ממשאלות הלב שלו, כי הוא היה רוצה שזה יקרה. אז הדרך להתייחס לשקרים אינה אחידה ומה שצריך להדגיש לילדים כל הזמן זה להגיד את האמת תמיד כי היא הדרך הכי טובה לקבל מאיתנו עזרה כהורים.

ילד שאמו מבקשת ממנו כמה פעמים לאסוף את הצעצועים שלו ולבוא לאכול – הוא לא בא וממשיך לעשות בשלו – פעם אחת צריך להזהיר אותו שאם לא יבוא, לא יוכל לראות טלוויזיה לפני השינה. השינוי יבוא רק אם כהורים נפעל בצורה עקבית והילד לאט לאט ילמד להקשיב כבר בפעם הראשונה שנבקש ממנו.

ושוב, הכי חשוב בכל הקשור ל-בעיות התנהגות או משמעת זה להיות עקביים. שני ההורים צריכים לשתף פעולה ביניהם כדי הילד לא ימצא את הסדק בין שניהם, שהורה אחד חושב שצריך להעניש והשני חושב שצריך לשכוח וזהו.

אם לא תהיה עקביות בהחלטות – הילד ימשיך בשלו. אם הבעיות אינן נפתרות – תמיד אפשר לפנות לייעוץ פסיכולוגי או להדרכת הורים. אם זה לא ממצה ולא עוזר להורים להביא לשינוי, אז אולי הילד צריך טיפול או אבחון להבין למה אין שינוי.

אם ילד משפר את ההתנהגות ומידי פעם "נופל", אז יכול להיות שכדאי שנבליג ונראה מה קורה הלאה. אם בכל זאת לא מצליחים לגרום לשינוי – כדאי להתייעץ עם איש או אשת מקצוע. קודם כל, לברר עם איש המקצוע האם ההתנהגויות הן חריגות. ושנית, שנבין האם  אנו ההורים עושים משהו לא נכון, או שאולי יש קשיים שאינם בשליטת הילד.

ספרי בבקשה מהניסיון המקצועי שלך

יש הורים שמגיעים אליי כי הילד מוצף חרדות, וזה יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, כולל סרבנות ללכת לבית הספר או לגן או קשיי פרידה גדולים בבקרים. במקרים כאלה  כדאי לפנות לאבחון ולהבין את התמונה, כי יש ילדים שלא שולטים בהתנהגות שלהם, בעיקר ילדים עם הפרעת קשב. אני רואה את זה ביומיום, לא בהכרח עם ילדי גן אלא גם בגיל יסודי או מתבגרים.

לא כל קושי רגשי גורם לקושי התנהגותי. יש ילדים למשל עם קשיים חברתיים משמעותיים שיכולים לנבוע מסיבות שונות – אם זה ילד מחונן שלא מוצא מכנה משותף עם הילדים מסביבו, אם זה ילד עם הפרעת קשב – לילדים עם הפרעת קשב יש לעתים קרובות קשיים בהבנה חברתית, כי הרבה פעמים מתקשים להבין הבעות פנים ושפת גוף, כי לא תמיד הם קשובים.

יש ילדים שבגיל לא כל כך צעיר מאובחנים על הרצף האוטיסטי ויש להם קשיים חברתיים. אז הסיבות שונות, ואם צריך לעשות בירור מה מקור הקשיים של הילדים – פעמים רבות צריך לערוך אבחון מסודר כדי לדעת איך לעזור לו.

אתן לך דוגמא – לפני מספר שבועות היה אצלי ילד בן כמעט 4, שהופנה ע"י הגננת לאבחון בשל חשד לבעיות קשר ותקשורת, מה שיכול להיות תסמונת אספרגר, אוטיזם, PDD, שהן הפרעות על הרצף האוטיסטי. מסתבר שההבנה החברתית של הילד מאוד גבוהה, הוא מחונן וזה ילד שעד גיל 3 פלוס ישב בבית בחינוך ביתי, אימו הביאה אותו לחוגים ולפעילויות עם הילדים אבל ברוב היום היה לבד. התברר שלא רק שהילד אינו סובל מקשיים בתקשורת, אלא שהוא מאוד אינטליגנט ואף אחד לא שם לב לכך בגן.

ברגע שהגננת קיבלה את חוות הדעת, ההתייחסות לילד השתנתה לגמרי. היא התחילה לתת לו חוברות והושיבה אותו ליד ילד נוסף שגם עובד על חוברות מתקדמות. מצד אחד, הילד היה יותר מאותגר ומצד שני הוא החל ליצור קשר עם הילד שישב לידו ועבד איתו על החוברת.

אנו רואים שהרבה פעמים אבחון פסיכולוגי או פסיכודידקטי מאפשר להבין מה בדיוק הבעיה, אם בכלל יש בעיה, ומה ההתייחסות הנכונה, שלא תמיד צריכה להיות טיפול רגשי לילד או הדרכה להורים.

 

רותי פרגרמאור – פסיכולוגית חינוכית מומחית-בכירה, מנהלת מכון דרור בגבעתיים. בעלת ניסיון של 35 שנים במגזר הציבורי והפרטי. מתמחה באבחון, טיפול וייעוץ בתחום ליקויי למידה וקשיי קשב וריכוז, קשיים רגשיים, הדרכת הורים ואנשי חינוך, עבודה עם תלמידים מחוננים, הוריהם וצוותי בתי הספר, אבחון, ייעוץ וטיפול בתחום הגיל הרך, ילדים, מתבגרים וסטודנטים.

 

ילדים מחוננים – מהן דרכי האבחון ומה כדאי להורים לעשות כשלדעתם הילד מחונן?

Please follow and like us:

השאירו תגובה

^ TOP


Warning: in_array() expects parameter 2 to be array, null given in /var/www/u0172710/data/www/isha2isha.co.il/wp-includes/class.wp-dependencies.php on line 150

Warning: in_array() expects parameter 2 to be array, null given in /var/www/u0172710/data/www/isha2isha.co.il/wp-includes/class.wp-dependencies.php on line 150

Warning: Invalid argument supplied for foreach() in /var/www/u0172710/data/www/isha2isha.co.il/wp-includes/class.wp-dependencies.php on line 98