פרק ו' – אחרי הלידה – מיומנה של אישה נשואה

מאת: Desire

 

womannice

ללא ספק, זו היתה לידה קשה. אחרי שעות רבות לא היתה ברירה. התינוקת היתה במצוקה ולכן נאלצו להיעזר בוואקום. אני הייתי רדומה בחצי גוף תחתון באדיבות האפידורל. אחרי שהכל נגמר הכניסו את בעלי ואת הוריי כשאני חובקת בזרועותיי את הקטנטונת המקסימה. ביקשתי מבעלי את הנייד שלי והתקשרתי אליה. סיפרתי לה בהתרגשות על הלידה ועל הפצפונת החדשה. ראיתי מזווית העין מבט חושד של בעלי והזדרזתי לסיים את השיחה. כאשר כולם עזבו את בית החולים ואותי העבירו למחלקה, השעה היתה קרוב לאחת בלילה. שלפתי מהתיק שלי את הנייד והתקשרתי אליה שוב. דיברנו, סופסוף כמו שאנחנו רגילות סיפרתי על כל תלאות הלידה. סיימנו את השיחה כשהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ואף אני הצהרתי על אהבתי אליה. העייפות הכריעה אותי ותרדמה נפלה עליי. ואז קול צווחני של אחות העיר אותי ובכי של עוללים בני יומם גרם לי לפקוח את עיניי. התברר לי שעדיין לא אקבל את התינוקת להנקה עד שיעברו מספר שעות מהלידה. חזרתי לישון וכעבור 4 שעות הרגשתי ליטוף בלחיים. פקחתי את עיניי והנה אני רואה את בעלי עם עציץ קטן של רקפות יפיפיות. הוא הדיף ריח בושם, נראה רענן ומאושר. הוא דאג לי כל כך, אחז בידי ועזר לי לקום להתקלח, חיכה בחוץ שאסיים ומידי פעם קרא לי בשמי ושאל אם הכל בסדר. כשיצאתי מהמקלחת, שמעתי קול של בחור: מי זאת *** ***??? עניתי שזאת אני. הוא התקרב לעברי ומסר לי זר פרחים ע נ ק ויפיפה.
הסתכלתי בכרטיס ברכה וראיתי שהזר ממנה. היא כתבה לי ברכה סטנדרטית כדי לא להחשיד אף אחת. הנחנו אני ובעלי את הזר לצידי ראשי, התקשרתי להודות לה מקרב ליבי. זה היה מרגש ומשמח.

בבית חולים נתקעתי 3 ימים כולל סופשבוע כשכל הזמן מגיעים בני משפחה, ילדיי המדהימים ובעלי. במהלך האשפוז שוחחתי איתה רבות מהנייד וביקשתי שתבוא לבקר אותי. היא די התלבטה כי לא רצתה לפגוש את בעלי. לבסוף תיכננו שבמוצ"ש אני אהיה פנויה בערב, וזה זמן מצוין שהיא תגיע לביקור. שתינו חיכינו בציפייה שתעבור השבת וסוף סוף ניפגש.

כשהגיע הערב נכנסתי להתקלח והשתדלתי לעטות על עצמי מראה אנושי ומטופח. שמעתי את הנייד שלי מצלצל, הייתי בטוחה שזאת היא מתקשרת מהדרך אבל זאת הייתה אחותי הגדולה שהחליטה לקפוץ לביקור ולהביא לי ארוחת ערב. הזמנתי את אחותי למרות שרציתי מאוד להיות עם אהובתי לבד לפחות בזמן הקצוב של הביקור.

אחותי הגיעה ראשונה לבית החולים, אחריה ב-5 דקות היא נכנסה. הייתי מאופקת, הרי לא אתנפל עליה בנשיקות!?
בתוך תוכי הייתי מבואסת אבל כלפי חוץ הפגנתי מצב רוח, אחותי הפליאה בסיפורים מצחיקים ממקום עבודתה, ואני שיתפתי איתה פעולה תוך כדי ניסיון לשתף את אהובתי בשיחה.
כך עברה לה כחצי שעה, השומר נכנס לחדר וביקש מכולם לצאת החוצה. הביקור הסתיים.

היא רצתה להיות איתי עוד, אני לא יכולתי להקדיש לה כי הייתה לי הנקה מיד אחרי הביקור. ליוויתי אותה לכניסה למחלקה, נישקתי אותה ולחשתי באוזנה: אני אוהבת אותך, תודה שבאת.

הרגשתי שהיא עצובה, זה ניכר על פניה. מיד בסיום ההנקה התקשרתי אליה, היא לא ענתה פשוט התעלמה מהשיחות שלי. דאגתי, אולי משהו קרה לה בדרך? התקשרתי ללא הרף והיא המשיכה בהתעלמות בוטה.
נרדמתי…הייתי עייפה מהכל, מהמבקרים, מהכאבים שבתפרים, מההתעוררויות הבלתי פוסקת…

בבוקר התעוררתי מוקדם, הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר אליה בתקווה שתענה.
היא ענתה בצלצול הראשון. בקולה היא נשמעה מאוד מסויגת.
שאלתי מדוע לא ענתה לשיחות שלי אמש? סיפרתי לה שמאוד דאגתי לה… היא בתגובה סיפרה שמאוד נעלבה ממני במהלך הביקור בבית חולים, היא טענה שהתעלמתי ממנה בהפגנתיות, שבקושי הסתכלתי עליה, היא הרגישה "בצד", מושפלת (לטענתה) ואף אמרה שחבל שעשתה מאמץ בנסיעה ארוכה כל כך כדי לזכות ביחס כזה.

נדהמתי… לא שיערתי שזו היתה הסיבה לכעס ולהתעלמות שלה. בפירוש לא הרגשתי שעשיתי לה משהו רע. חשבתי לעצמי גם אם כן עשיתי, לא היתה לי כל כוונה לפגוע בה. אני הרי אוהבת אותה. דאגתי להבהיר את עמדתי בעניין בצורה חד משמעית, אני לא התנצלתי כי לא הרגשתי צורך לעשות כן.

היא מאוד נעלבה וטרחה להזכיר לי זאת גם בשיחות הבאות שלנו. אני עייפתי מלהצטדק ולכן זנחתי את הנושא והשתדלתי לא לשקוע בזה. בנוסף לכך הייתי מאוד עסוקה בתינוקת החדשה, בלילות ללא שינה ובדאגה לילדיי הגדולים שאף הם זקוקים לתשומת לב.

כך עבר לו כמעט חודש שבו די התרחקנו…אני הייתי עסוקה בענייני, לה "נולד" חבר חדש. אני השתדלתי לעודד אותה בעניין החבר, היא שיתפה אותי בכל תחושותיה ולבטיה. בסתר ליבי קינאתי בו אך בשום אופן לא הרשיתי לעצמי להפגין זאת.
בכל התקופה הזו שמרנו על קשר טוב, דיברנו בכל יום, היתה "אהבה באוויר " אך שונה ממה שהכרנו, מתונה יותר ורגועה…
חשבתי לעצמי: זה טבעו של עולם הרי בלתי אפשרי להיות רק "למעלה"? שתינו ידענו שתהיה לנו תקופה קשה ובלית ברירה התמודדנו איתה… רק מי ידע אז שיש רע יותר מזה??

כל הפרקים נמצאים במדור – מיומנה של אישה נשואה

 

השאירו תגובה

^ TOP