זה בסדר להיות עצובה לפעמים. כמה מילים על עצב ושמחה

זה בסדר להיות עצובה לפעמים?

חגית רימון

פירות מביאים שימחה

 

כמה מילים על עצב ושמחה
ישנם המון יתרונות להיותנו בשמחה, וכבר אמר רבי נחמן מברסלב: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד".
השימחה נותנת לנו הרגשה טובה, מחזקת אותנו וגורמת לגוף להתרפא ולהיות בריא יותר.
אבל האם ניתן להיות כל הזמן בשמחה?
אם את מחשב, כנראה שאת יכולה. פשוט ללחוץ על מתג ובמקום העצב שיש לך בלב את תרגישי שימחה.
אבל האם זה מעשי?
תסתכלו על הנזירים בטיבט. לא ביקרתי שם אבל צפיתי בסרטים. כל היום הם עושים מדיטציות , לומדים תורות רוחניות ומסתפקים במועט. אוכלים מעט מאוד, ישנים על מזרון דק וחיים באופן סגפני.
האם הם שמחים? הרי כל היום הם בתירגול רוחני. איני בטוחה שהם יותר שמחים מכם. לא ראיתי מהם הרבה חיוכים.
יכול להיות שהמוטו שלהם שם במנזרים לא קשור דווקא בשימחה.

צפיתי בכל מיני סרטונים באינטרנט שממליצים להרגיש שימחה כעת, להרגיש עוצמה כעת, הצלחה וכו'. בתור תיאוריה זה נחמד מאוד. אבל זה לא כל כך מעשי להרגיש ברגע הזה כך מה שאני רוצה. לפעמים צריך לחכות שעה שעתיים יום או יומיים כדי להרגיש ככה.
הגעתי למסקנה שזה 'בסדר' לא להרגיש שימחה בכל רגע ורגע.
ולמה?
סיבה אחת, כדי שנעריך את הרגשת השימחה ואת האנשים שאנו שמחים לידם.
סיבה שנייה היא הבריאות. כן, הבריאות.
ישנם אנשים שמספרים לעצמם שהכל בסדר, והם מדחיקים רגשות. הם לא מרשים לעצמם להרגיש עצב, הם לא מרשים לעצמם להיסחף באהבה, הם חיים חיים של 'שליטה'.
אבל זוהי שליטה מדומה. הם לא באמת שולטים על הרגשות שלהם. זה רק נדמה להם. הרגשות שלהם מבעבעים כמו לבה רותחת ורוצים לצאת, אבל האדם הזה כולא אותם בפנים.
הוא דורש מהעצב לשתוק. הוא מורה לאהבה להיעלם. הוא שופך מים על אש הגעגוע.
ומה קורה? הרגשות הללו נשארים אצלו בבטן. גועשים. הם לא ייעלמו. הגעגוע לא ייעלם. העצב לא באמת מתפוגג. האדם או האישה הזו מדחיקים רגשות!
הם לא מוכנים להתמודד עם הרגשות שלהם ואומרים לעצמם שהכל בסדר.
אבל לא. לא הכל בסדר.
יש בך כאב מבעבע. יש בך עצב מודחק שרוצה שתרגישי איתו. שתתמודדי איתו. שתתני לו מקום.
האנשים הללו לעיתים סוחבים שנים רבות עצב מהילדות. הם מספרים לעצמם סיפור שהם שמחים והכל בסדר אבל זה שקר. האמת רוצה כבר לצאת. תרגישי אותה. את רוצה להמשיך לברוח ממנה… אבל היא שם. היא לא נגדך. היא בעדך.
ברגע שתתמודדי עם האמת, את תרגישי שיחרור. ושימחה אמיתית ורוגע ייכנסו אל חייך.

לכל מי שעצוב כעת או שיהיה עצוב – זה בסדר. זה טוב.
אם את מרגישה עצב זה אומר שאת אנושית. שאת נותנת לו מקום. תדברי עליו עם מי שאת סומכת עליו, תרקדי בבית עם מוסיקה מרוממת, תקראי ספרים, תאכלי פירות, תפגשי חברות, תשתפי פסיכולוגית או מטפלת, תעבדי על עצמך ותלמדי לחיות עם עצב שמופיע לפעמים ועם שימחה גדולה בלב.

Leave a Comment

^ TOP