מָנִיפֶסְט מיומנה של אישה נבגדת

מאת: ליאת בן דור

התמונה להמחשה בלבד

התמונה להמחשה בלבד



ליאת בן דור מתנדבת במרכז לנפגעי תקיפה מינית. להלן מונולוג של אחת הנשים מהמרכז.

מה בעצם אני מרגישה עם הבגידות של בעלי?
מצד אחד זה פוגע, מעליב ומצד שני מהרגע שהחלטתי ללכת ולטפל בעובדה שבעברי עברתי התעללות מינית, לפתוח את זה, לשתף, לספר, ממש לא אכפת לי, עכשיו אני נותנת לעצמי זמן עם פנימיותי.
אפילו לא סיפרתי לו שבעברי נאנסתי. אנחנו נשואים כבר עשרים שנה ואף פעם לא מצאתי לנכון לשתף אותו, אין לי אפילו תשובה מדוע לא.
עכשיו אולי זה מאוחר כבר, אני מניחה שהייתי צריכה לעשות זאת בתחילת הקשר שלנו, כחברים או כזוג נשוי.

האם אני מתביישת בעובדה ? האם אני מרגישה מחוללת?
אני מניחה שלמרות שלא טיפלתי מיד אחרי הארוע בנושא, הוא לא נעלם, הוא ישב שם וחיכה שאתן אור ירוק להוצאתו מנבכי נשמתי.
אני מניחה שאילו הייתי מטפלת בזה אז, היום זה לא היה רובץ עלי בכבדות ועוצמה כזו.
אני מניחה שאילו הייתי מרגישה מחוללת, לא הייתי ממשיכה להתראות ולקיים יחסי מין עם גברים ו/או מתחתנת.

ובכל זאת, איך זה שלא סיפרתי על זה לא לאמי, להורי, לבעלי רק בשנים האחרונות, בעקבות פתיחת הנושא על ידי חברה טובה מהעבודה, נפתחה גם אצלי תיבת פנדורה, התחלתי לשחרר מעט, לדבר על זה ועכשיו אני בשיחות במרכז לנפגעי תקיפה מינית.
בפעמים הראשונות ששוחחתי על זה, סבלתי מזכרון הגוף, כאב לי ממש כמו בעת שהאירוע קרה, אחר כך זה הלך ונחלש, תודה לאל, עם הזמן היה לי יותר ויותר קל לשוחח על זה ופה ועד המעבר לשיחות (חינם) במרכז לנפגעי תקיפה מינית היה קצר.
בהתחלה כשפתחתי את הנושא, היתה לי תחושה שאני מסגירה את עצמי, שכל מי שרואה אותי מרגיש שאני עוברת שינוי כלשהו, הפכתי למסוגרת יותר, מופנמת, אלא שזו היתה תחושה סובייקטיבית, אף אחד לא העיר, ציין זאת.
אני זוכרת שבתוך תוכי נעלבתי שאפילו בעלי לא שם לב שאני עוברת משהו, שאני שקטה יותר, לעיתים דומעת.
זוכרת שניסיתי בכל מיני דרכים להסב את תשומת לבו לעובדה שמצב רוחי ירוד מהרגיל, חשבתי לעצמי שזו אולי תהיה ההזדמנות לשתף אותי בסודי הגדול, אבל מיד חזרתי בי מהתוכנית, חששתי שזה יעורר ויכוח ואולי אף מעבר, הייתי בטוחה שיפריע לו שמעולם לא סיפרתי לו, שהוא עלול להרגיש שלא בטחתי בו מספיק כדי לשתף אותו בעברי הטראומטי, בדבר האירוע העגום הזה, לכן בחרתי לא להכניס את עצמי לסיטואציה הזו ופשוט כשהרגשתי שמצב רוחי הולך ומתקדר, מצאתי לי סיבות לא להימצא לידו, פעם זה היה מפגש דחוף מטעם העבודה ופעם חברה שמאוד זקוקה לי, פעם עייפות ופרישה מוקדמת למיטה… לישון ופעם משהו אחר.

כרגע, תוך כדי זה שאני כותבת את הדברים, אני חושבת לעצמי שזה אם כך לא פלא שהוא בחר לבגוד בי, לחפש לו מישהי אחרת שתעניק לו יותר חום וקירבה.
אני זוכרת כמה קשה היה לי כל מגע איתו, בתחילת פתיחת הנושא, כמה לא יכולתי לחשוב על גבר שנוגע בי, גם אם מדובר בבעלי, במי שאני אוהבת ובחרתי בו לחיות לצדי.
מעניין מה הוא יענה לי, יזרוק לי לפרצוף אם אומר לו שאני יודעת כבר כשנה שהוא בוגד בי, האם הוא יטיח בי האשמה של קרירות או שהוא יכחיש, יתפתל וינסה להפיל עלי את האשם.
נראה לי שאוותר לפי שעה על עימות איתו, על פתיחת הנושא, מצד שני מרגיש לי לא נוח עם זה שאני נותנת לו יד במרמה הזו, במרמה שלי, אולי פשוט אומר לו שאני יודעת וזהו, לא אבקש הסברים, רק אגיד שלא יחשוב שאני לא יודעת על חייו הכפולים, אולי כך לא ארגיש מטופש עם עצמי, לא אתן לו להמשיך להצמיח לי קרניים ולחיות בהרגשה שהוא כל כך מעולה עד כי הוא מצליח להסבות זאת כל כך טוב ושאני "המטומטמת" או "העיוורת" לא שמתי לב לזה.
השאלה מה זה ייתן לי, או שיצא מזה ריב גדול, אולי זה ייתן לו פתח טוב לקום ולעזוב את הבית ומה אז ?

אולי לא כדאי בכלל לפתוח את זה, להמשיך כאילו לא היה ולא נברא וליהנות מהיותי במסגרת משפחתית זוגית, תהיה שקרית ולא תקינה ככל שתהיה ?
קשה לי, אני בדילמה, במלחמה עצמית, לא יודעת מה להחליט.
בהתחלה כתבתי שזה לא מפריע לי, אבל תוך כדי כתיבה, הסתבר לי שיותר מפריע לי שהוא חושב שאני טיפשה וניתן לעבוד עלי ולבגוד בי מבלי שארגיש.
המטפלת שלי אמרה לי פעם שאני צריכה לברר עם עצמי מספר נקודות:

• למה לא שיתפתי אותו ?
• למה לא מפריע לי שהוא בוגד בי ?
• האם לא מתעוררת בי קנאה או רצון לנקום בו על כך ?

על שלוש השאלות לא ידעתי מה לענות.
עכשיו נראה לי שאני יכולה להבין למה הוא מחפש בשדות אחרים, יכולה לומר שבוודאות שעדיין זו לא סיבה טובה לבגוד באמון שלי, בזוגיות שלנו, יכולה לומר שעצם העובדה שלא שיתפתי אותו זה לא בגידה בו ובאמון שלי בו, וגם אם זה סוג של בגידה, זה לא משתווה מבחינה מוסרית לבגידה שלו בי.

ודבר אחרון,
אני בטוחה שאני צריכה לחשוב על אפשרות של התניה, או אני או היא, אין כל הצדקה לבגידה הזו, כי אם אני עשיתי הכל כדי לא לתת בפגיעה המינית בי להשפיע על יחסי איתו, עשיתי הכל כדי לאהוב אותו מכל לבי, עשיתי איתו ילדים ממקום של אהבה, אין הצדקה לבגידה הזו.

זהו.. החלטתי.

____________________________
הבהרות:

1. "מניפסט או מנשר בעברית הוא גילוי דעת או
הצהרה פומבית, המתארת רעיונות, עקרונות, אמונות, ערכים ומטרות של אדם, תנועה או ארגון. מניפסט בדרך כלל עוסק בתחום הפוליטי והחברתי או בתחום התרבותי."
2. פרסום המניפסט אושר לי על ידי האישה שכתבה אותו.

 

השאירו תגובה

^ TOP