מָנִיפֶסְט מיומנה של אישה שלקתה ב"אמנזיה דיסוציאטיבית"  

מאת: ליאת בן דור

ליאת בן דור מתנדבת במרכז לנפגעי תקיפה מינית. הנה מונולוג מלפני שבועיים, של אחת הנשים במרכז.

אני לא בטוחה שאני מרגישה הקלה, עכשיו אחרי משפטו של קצב. כשהפרשה התחילה להתפרסם ולקבל תאוצה, הרגשתי מקומטת, כאילו תקעו לי סכין בבטן, הכל עלה לי מהעבר הרחוק, תמונות, תחושות,כעסים והרבה דמעות.
כיום אני במחצית חיי ואף יותר, כשהותקפתי מינית הייתי נערה, מאוד חששתי לספר על כך, ממילא לאמי היתה תחושה שאני מעט מופקרת, אם נהגתי להגיע הביתה אחרי השעה עשר בלילה, כל מה שעניין אותה היה שהשכנות לא תרכלנה עלי ואעשה לה בושות.

לא אחת אימא אף כינתה אותי בשמות גנאי משפילים, אז איך בכלל יכולתי לשתף אותה, לספר לה שהותקפתי ע"י אחד מקרובי משפחתי, ע"י בן הדוד שלה, כמעט בוודאות אף אחד לא היה מאמין לי, היו משתיקים זאת בכך שאני משקרת או שהיה נוצר ריב משפחתי גדול ומכוער, לכן העדפתי לשתוק.
בשיחות הסלון של אמא וחברותיה, שמעתי את דעת הנשים על בנות "זולות" כהגדרתן, כאילו שנחשבו "קלות להשגה". כולן היו תמימות דעים שהבנות הללו לא תמצאנה חתן או שבוודאות הן תכנסנה להריון ושמן יוכפש.
במשך השנים נישאתי והולדתי ילדים, עסקתי בעבודה משרדית במוסד ציבורי והשתדלתי להדחיק את עברי, את הכאב וההשפלה שעברתי, עד שההאשמות נגד הנשיא עלו לכותרות, פתאום הרגשתי קשה, מחנק קשה.
כשעוד ועוד נשים הצטרפו וסיפורן התפרסם, הבנתי שבעצם גם אני בצורה זו או אחרת נוצלתי מינית על ידי מי שהיה הבוס שלי, מה שנראה לי אז כחיבוקים ידידותיים, בעצם היה פחות תמים ממה שרציתי להאמין או חשבתי שזה.
פעם באחת מארוחת ליל שבת, אמרתי לבעלי שאותו בוס מתחכך בי
בכוונה ולפעמים מסתכל עלי או אומר כל מיני אמירות שלא נשמעות לי טוב ותמים, תגובתו היתה כה מעליבה ונחרצת שמאז שתקתי ולא העליתי שוב את הנושא בפניו, למרות שהבוס לא הפסיק להתנהג כך.
הוא אמר לי "נו באמת, יש כל כך הרבה צעירות במשרד, למה שהוא יסתכל בכלל עליך, ואל תשכחי שהוא נשוי אם ילדים, אז אם העבודה חשובה לך, רצוי שתשתקי ואל תעשי מזה עניין" ואני, אני שתקתי. אני זוכרת שמאוד נעלבתי, לא שקיוויתי שהוא ילך לדבר עם הבוס או יבקש ממני לבקש שיחדל מכך, אבל לרמוז שאני לא מספיק מושכת או צעירה מכדי שגבר יתעסק איתי, היה משפיל מאוד ופוגע, אלא שהעדפתי לשתוק לטובת שלום הבית.
היום אני אפילו כועסת עליו יותר, כי על סמך מה שאני קוראת סביב נושא המשפט והעדויות של הנשים, ברור לי שגם אני נפלתי קורבן להטרדות מיניות.

יותר מכעיסה אותי העובדה שהיום נשים לא חוששות משמן הטוב ולא שותקות, שאין להן בעיה לפתוח מול אמצעי התקשורת את סיפור ניצולן המיני. בתקופתי בכלל לא היו מאמינים לי ויותר מכך הבוס בטח היה מפטר אותי לאלתר וללא תשלום פיצויים, משום כשביכול העללתי עליו, היה מתרגם זאת כאקט שנועד לשרת אותי, אם ע"י בקשה להעלאת משכורתי או כסחיטה מתוכננת היטב, והיה כועס על הכפשת שמו , לכן מה הטעם, חוץ מזה שהייתי כל כך צעירה ותמימה, שלא חשבתי כמעט בכיוון.
אני זוכרת שחיפשתי את מי לשתף, הרגשתי כמה ימים חולה, הגוף כאב לי ולא יצאתי מהמיטה, לילדים לא יכולתי לספר ובעלי כבר סנילי כל כך וזה באמת לא מעניין אותו, אז כעכשיו, לכן התחלתי לחפש באינטרנט מקום שאוכל לשפוך בו את הלב, להוציא את כל הרעל הזה מתוכי וכך הגעתי לאיזה אתר שהציע עצות ורעיונות בנושא, התכתבתי שם וכל כמה שעות הייתי נכנסת לקרוא מה עונים לי וכשלא הגיבו התעצבתי, הפכתי למכורה, אפילו הייתי נעלבת כשהתעלמו מההודעות שלי, עד שפעם המליצו לי לצלצל לער"ן ועשיתי זאת.

לצערי לא הרגשתי שקשובים לי, הרגשתי שזה יותר לנערות ולא לאישה בגילי, הרווח היחידי שיצא לי מהפנייה אליהם היתה המלצתם שאלך לטיפול או שאפנה למרכז לנפגעות תקיפה מינית, שם לא שינה להם הגיל המבוגר שלי, הם הקשיבו לי, הזמינו לשיחה, צירפו אותי לקבוצת תמיכה ומאז אני יותר ויותר משתחררת מאותה מועקה בלב.
זה לא פשוט להעלות את זה לאחר יותר משלושים שנה, בראש ובראשונה שלאורך השנים כלל לא חשבתי על זה, לא זכרתי את זה, כמו שהכל נמחק כלא היה.
המטפלת שלי קוראת לזה "אמנזיה דיסוציאטיבית", כלומר שיכחה שהיא תוצאה של הטראומה שעברתי, שזה סוג של מנגנון הגנה שהמוח מפתח לטובת הנפש, שכחה זמנית שיכולה להעלם כשנכנסים שוב לטראומה דומה או זהה.
כנראה שהטריגר לזכרון העבר היה התנהגותו של קצב שניצל סמכותו, תפקידו וכפה עצמו על מזכירותיו, ואולי זה ריבוי מקרי האונס והשקיפות שהנושא העצוב הזה מקבל, כך או כך לפני עכשיו עבודה רבה, כעת עלי לרפא את נפשי מטראומה ותיקה. אני סבתא במשרה מלאה החרדה לביטחון נכדותיי, מבקרת במרכז לצד נשים שהיו בהחלט יכולות להיות נכדותיי.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הבהרות:
1. "מניפסט או מנשר בעברית הוא גילוי דעת או הצהרה פומבית, המתארת רעיונות, עקרונות, אמונות, ערכים ומטרות של אדם, תנועה או ארגון.
מניפסט בדרך כלל עוסק בתחום הפוליטי והחברתי או בתחום התרבותי."
2. פרסום המניפסט אושר לי לפרסום על ידי האישה שסיפרה לי אותו.
3. לבקשת המספרת, לא הוזכרו שמות ולא מקום מגוריה, על מנת לשמור מכל משמר על ילדיה ולמנוע את חשיפתם לסיפורה.

 

השאירו תגובה

^ TOP