שולי נתן מול ריטה – ביצוע השיר "ירושלים של זהב" – האם ישנו אובדן ערכים?

מאת: חגית רימון hrimon@gmail.com

לפני כמה ימים קיבלתי למייל שלי "הודעה לעיתונות" שבה נאמר שהזמרת שולי נתן נפגעה מכך שבטקס הדלקת המשואות בהר הרצל בירושלים, היא התבקשה לשיר רק בית אחד מהשיר הכל כך מזוהה עימה: "ירושלים של זהב", ושאת יתר השיר תמשיך הזמרת ריטה, בהופעה "מפוצצת".

אמרתי לעצמי – למה שולי נתן עושה מזה עניין? שתשיר בית אחד. זה עדיף על כלום. וחוץ מזה שריטה היא זמרת אהובה וטובה.

זו הייתה המחשבה הראשונה שלי.

אתמול צפיתי בטקס – וראיתי שטעיתי בגדול!!

לא יעזור לאף אחד – "ירושלים של זהב" הוא השיר של שולי נתן. יש לה קול פעמונים יפהפה ועדין, ואין על הביצוע שלה.

העציב אותי מאוד שמפיקי האירוע וגם שרת התרבות מירי רגב לא השכילו להגיע לפיתרון יותר חכם, מאשר לסלק את שולי נתן מלשיר בטקס הדלקת המשואות, שהנושא שלו הוא ירושלים. מה יותר מזוהה עם העיר ירושלים אם לא השיר הזה, בשירתה הצלולה של שולי נתן?

הקשבתי לביצוע השיר של ריטה אתמול בטקס הדלקת המשואות, ובכלל לא התרגשתי!

נכון ריטה שרה טוב, והכל היה מהוקצע, והייתה לה שמלה ענקית, אבל זה לא נגע בי. בדיוק בגלל כל אלה. חוסר האותנטיות והענווה.

טקס הדלקת המשואות, שבו צפיתי במלואו לראשונה בחיי, ריגש אותי. פתאום זלגו לי דמעות. במיוחד כאשר הדליקה את המשואה הנערה העיוורת. היא הייתה כל כך מרגשת!

יום אחרי הטקס עולים בי הרהורים על הביצועים של ריטה ושולי נתן לשיר "ירושלים של זהב", כמשל למדינה.

תקשיבו לביצוע של שולי נתן. יש בו עדינות, רוך, רגישות, צניעות. היא והגיטרה והקול הנפלא שלה. וצליל החליל ברקע. וזהו. לא צריך יותר.

 

 

שולי נתן משקפת את הערכים של פעם במדינה – צניעות, ענווה, חוסר ראווה, הסתפקות במה שיש, אי ניקור עיניים, אותנטיות.

הביטו בפניה הקורנות. אני מקשיבה לשיר ומתרגשת.

לאחר ששולי נתן נפגעה ממפיקי מופע הדלקת המשואות, היא הוזמנה לשיר בבית הנשיא. והנה הביצוע המקסים שלה – רק היא והגיטרה. קולה צלול ונעים

לעומת זאת ההופעה של ריטה אתמול משקפת את הערכים של היום במדינה – פומפוזיות, ראוותנות, "שופוני", רמיסת ערכים של יושרה – הרי השיר הוא של שולי נתן! נעמי שמר המוכשרת בחרה אותה במיוחד לשיר את השיר ובמשך כל השנים לא קם ביצוע יפה יותר לשיר.

הנה הביצוע של ריטה לשיר "ירושלים של זהב"

איך ריטה הייתה מרגישה אילו זמרת כלשהי, נניח צעירה ממנה,  הייתה שרה במקומה בטקס חשוב את השיר "שרה ברחובות", או את השיר "מחכה"?? ("יום אחד זה יקרה, בלי שנרגיש משהו משתנה…")

יש בבחירה הזו בריטה על פני שולי נתן רמיסה של ערך נוסף – הערך של לתת כבוד למבוגרים.
שולי נתן כבר לא כל כך צעירה, אינה נראית סקסית, אז למה שתשיר בטקס? עדיף לקחת זמרת צעירה וסקסית יותר…

נכון, ריטה זמרת אהובה ופרפורמרית טובה, אבל זה לא השיר "שלה".
כל הפומפוזיות הזו של השמלה עם החמשת אלפים מטר, עומדת ביחס עקום לכל מה שנאמר ע"י מדליקי המשואה – הם דיברו על ערכים אחרים.
אהבתי למשל את מה שאורי מלמיליאן אמר, שהשכונה שבהם גרו בירושלים הייתה עולם ומלואו, והם נהנו מאוד עם הצניעות הזאת.

לאחר הטקס התברר שהשמלה הכילה 5000 נורות לד, ועלתה למעלה מ- 150,000 ש"ח!! לא ייאמן, נכון? שיא הענווה והצניעות… איזה בזבוז של כסף…

אני בעד טקסים יפים, אבל הפירוטכניקה בשיר הזה לא הייתה במקום. הייתי בהרבה יותר שמחה לראות את פניה הקורנות של שולי נתן, להרגיש את השימחה שלה, לגעת בירושלים של פעם, להקשיב לקולה הזך. אם הייתה איזו בעיה עם הקול שלה יכלו לצרף לה למשל מקהלה של ילדים ברקע. יכלו למצוא פתרון אם רק רצו. אבל התעסקו בעניין הזה ברגל גסה. פשוט העיפו את שולי נתן מהבמה.

אני בטוחה שרובינו היינו מתרגשים יותר לשמוע את שולי נתן מבצעת את השיר הנפלא הזה.

 

1 Comment

  1. adina oron הגיב:

    מתחברת לכל מילה שכתבת

השאירו תגובה

^ TOP