הפרת הבטחת נישואין עשוייה להיחשב כהפרת חוזה

מאת: עו"ד ציפי המרמן

זהירות! הבטחת נישואין אשר לא תמומש עלולה להוביל לפסיקת פיצויים.

הפרת הבטחת נישואין היא סוגיה חברתית בינאישית אך גם סוגיה משפטית המגיעה מעת לעת לפתחם של בתי המשפט. המשפט הישראלי מכיר בהבטחת נישואין כחוזה מחייב וב- "הפרת הבטחת נישואין " כעילת תביעה על רקע הפרת חוזה. לפיכך: הבטחת נישואין, אשר קורמת עור וגידים לכדי חוזה מחייב, אשר הוביל להסתמכות, לשינוי מצב לרעה, לפעולות והוצאות אשר הפכו לנזקים – חשופה בישראל לתביעה בגין הפרת חוזה, והוכחתה לפסיקת סעד כספי לניזוק.

במדינות רבות בוטלה האפשרות להגיש תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין. בישראל עילת תביעה זו שרירה וקיימת, אם כי בתי המשפט מביעים מורת רוחם מהסוגיה ומציינים כי אלה ממין התביעות אשר אינן אהודות. "עילה זו שנויה במחלוקת, בעיקרמאחר והיא נתפסת כניסיון לכפות את דיני החוזים על סיטואציה שספק אם הם ערוכים לטפל בה. לפיכך, יש הקוראים לביטול עילה זו, או לחילופין להגבילה באמצעות חקיקה" (כב' הש' סיוון בתמ"ש 51591/05 א.ר., ש.ל. נ' ש.ר.). "חרף כל ההסתייגויות הכרוכות בכך, הוכרה עילת התביעה בגין הפרת הבטחת נישואין כעילה לתביעה בגין הפרת חוזה" (ראו למשל: ע"א 647/89 שיפברג נ' אבטליון, פ"ד מו(2) 169; ע"א 416/91 ממן נ' טריקי, פ"ד מז(2) 652;ע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 209) (תק 6619-01-10 פלונ' נ' פלוני).

התביעות מבוססות על הטענה כי נכרת חוזה, אשר הופר ע"י צד אחד שלא עקב פגמים המוכרים בחוק, ובעקבות ההפרה נגרמו נזקים המזכים בפיצוי. תרופת האכיפה אינה מוכרת במקרים כגון אלה אך במקרה שמוכח כי נכרת חוזה נבחנים הסתמכות, שינוי מצב לרעה, נזקים ממוניים ונזקים שאינם ממוניים ואף נפסקים פיצויים. סמכות הדיון בתביעות בגין הפרת הבטחת נישואין נתונה לכמה ערכאות: לבית המשפט לענייני משפחה כאשר הצדדים לסכסוך הם בני זוג כהגדרתם בחוק ( בד"כ ידועים בציבור), לבית המשפט האזרחי הכללי בתביעה להפרת חוזה, ונדונה גם בבית משפט לתביעות קטנות (ת-ק 6619-01-10).

בבע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני, אשר ניתן בבית המשפט העליון בתאריך 14.07.2004 ע"י כב' הנשיא ברק (כתוארו אז), כב' הש' ריבלין וכב' הש' פרוקצ'יה, התקבלה בדעת רוב תביעה בגין הפרת הבטחת נישואין, והושבו על כנם הפיצויים אשר נקבעו בבית משפט השלום, ולפיהם נפסק לתובעת תשלום חד פעמי של 35,000 ₪ וסך 1,000 ₪ מידי חודש עד לנישואיה, בגין הפרת הבטחת נישואין. התובענה סבה סביב מערכת יחסים ארוכת שנים בין גבר נשוי ואב לילדים לבין בחורה רווקה צעירה שפגש במקום עבודתו, עימה ניהל מערכת יחסים אינטימית וקרובה. התובעת אף נישאה במהלך השנים והתגרשה לאחר שהבטיח לה להתגרש ולהינשא לה. הנתבע חזר בו מהבטחתו להינשא לתובעת לאחר שסירבה להפסיק הריון משותף וילדה את בתם המשותפת. בית המשפט החזיר על כנו את פסק הדין של הערכאה הראשונה לפיו ישלם הנתבע לתובעת סכום חד פעמי של 35,000 ₪ ותשלום חודשי קבוע של 1,000 ₪ עד שתינשא בגין הפרת ההבטחה וקבע כי בין השניים נכרת חוזה עליו הסתמכה התובעת, שינתה מצבה לרעה עקב הציפייה לקיומו ונגרמו לה נזקים. עוד נקבע כי אין בכך שהחוזה נכרת בין צד רווק לצד נשוי כדי לבטל את החוזה בטענת היותו נוגד את תקנת הציבור . תביעות רבות הוגשו בעילה זו במשך השנים בערכאות השונות כולן עוסקות בנזקים הממוניים והלא ממוניים עקב הפרת הבטחת הנישואין אך בין השורות ניתן לקרוא את הסיפור האישי הכואב של שברון לב, בושה, השפלה ותחושת ההחמצה מהציפייה להקים משפחה וזוגיות אשר לא יצאה אל הפועל.

להלן תיאור כמה מפסקי הדין אשר ניתנו לאחר פסיקת בית המשפט העליון, כולם סיפורים אישיים אשר ספק אם היה בקבלת התביעה ופסיקת הפיצוי כדי לשקם ולהגליד את הפצע. אולי היה בו כדי להקהות מעט את הנזק הכלכלי ולספק תחושה של פירעון חלקי של החוב. התביעות הינן סיפורים בין רווקים, בין ידועים בציבור, בין נשוי/אה לרווק/ה, לחלקם נולדו ילדים משותפים, חלקם חוו הפסקות הריון יזומות, חלקם התגרשו מבן זוג קודם כדי לאפשר מימוש הקשר ואף שינו מקום עבודה ומגורים ונותרו מאוכזבים ושבורי לב . לא מן הנמנע כי חלק ניכר מהפגיעה היא חשיפת פרטיותם והפיכתם מקור ללהג, לעג, רחמים ושאר מרעין בישין בציבור.

ב- 16.03.2000 ב: ע"א 2572/04 קפטא גיא נ' חנה אברהם, בבית המשפט המחוזי בתל אביב ע"י כב' השופטים ברלינר, עמית וסוקול, נפסקו פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין . הצדדים, צעירים רווקים שהכירו בשנת 1995, קבעו מועד חתונה ל- 30.08.2000 וב- 3/2000 נפרד הגבר מהאישה עקב קשרים שניהל במקביל עם אשה אחרת אשר הרתה לו, ואשר לה נישא בסופו של עניין. נקבע כי הופר חוזה עליו הסתמכה האשה ונפסק פיצוי בגין נזק ממוני ושאינו ממוני.

ב- 13.3.2007 תא 5278/04 א.ס נ' ש.מ , דחה כב' הש' ערן נוה תביעתה של אשה בעלת משרד שידוכין כנגד גבר אשר פנה לשירותי שידוכין ובסופו של עניין קיים עימה קשר זוגי. במהלך הקשר הרתה וילדה ילד אשר נקבע כי הנתבע הוא אביו. התובעת טענה כי הופרה הבטחת הנתבע לשאתה לאשה אותה היא מנסה להוכיח ממכלול נסיבות. בית המשפט קבע כי הצדדים לא הגיעו לידי כריתת חוזה . לא התגוררו יחד מעולם, לא הגיעו לתכנון חתונה והנתבע לא יצר מצג לפיו יינשא לתובעת. משלא נכרת חוזה אין מקום לדון בהפרתו. והוסיף כב' הש': "אני בדעה, שאף אם ניתן היה ללמוד מהתנהגותו של הנתבע על הסכמה מכללא לנישואין, דבר שהוא דחוק ורחוק ביותר כשלעצמו כאמור לעיל, אין מקרה זה נופל בגדרם של המקרים בהם יטה בית המשפט לפסיקת פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין".

ב -8/2007 תמ"ש 17052/03 פ.א. נ' פ.נ. (נ.ר.) נדחתה ע"י כב' הש' גרמן תביעה של גבר מוסלמי כנגד בת זוגו היהודיה בגין הפרת הבטחת נישואין. השניים הכירו והיו בקשר זוגי ארוך במהלכו אף נולדה להם בת אשר גם לאחר לידתה המשיכו להתגורר יחדיו במשך כמה שנים. לפי דתו של התובע צריכה היתה הנתבעת להתאסלם כדי שיוכלו להינשא ולמנוע מהילדה מעמד בעייתי בעדה המוסלמית. ממכלול נסיבות חייהם נקבע כי פעילותה של הנתבעת מלמדת כי לא התכוונה להינשא לתובע ולא להתאסלם, כך גם לאחר לידת הילדה המשותפת. גם אם היתה ציפיה של התובע אין בכך כדי להוכיח שנכרת חוזה אלא, כפי דברי כב' הש' פרוקצ'יה בפרשת פלונית בע"א 5258/9 : " מקום שהנסיבות מצביעות בבירור על קיומה של התחייבות מעשית לקשר זוגי קבוע החורגת מגדרי צפייה או הבעת רצון גרידא".

ב- 4.11.2007 תמ"ש 59331/04 , דחתה כב' הש' סיוון תביעה של אשה לפיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין כנגד בן זוגה, שניהם גרושים מבני זוג קודמים. השניים ניהלו מערכת זוגית בת כ- 4 שנים. נקבע כי הדיבור על נישואין לא התגבש לאמירה מחייבת המצדיקה פיצויים, לא נרשמו ברבנות, לא הזמינו אולם, היתה כוונה משותפת ותכניות אך לא הבטחה ואמירה מחייבת. ב 6.9.2009 בתמ"ש 51591/05 א.ר וש.ל. נ' ש.ר. ,קיבלה ע"י כב' הש' סיוון תביעה לפיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין ופסקה פיצוי בגין נזק לא ממוני בגובה 50,000 ₪. כב' הש' קבעה כי ההבטחה לנישואין היא חוזה מחייב שהפרתו מזכה בפיצויים ממוניים ושאינם ממוניים. במקרה הנדון קיימו הצדדים קיימו מערכת יחסים זוגית בת 10 שנים במהלכה הנתבע היה נשוי לאחרת, הציע לתובעת נישואין ואף נולדה להם בת משותפת, עד שנטש סופית בשנת 2005. התובעת טענה כי איבדה את מיטב שנותיה בציפייה לנתבע כי יקיים הבטחתו לעתיד משותף, הסתמכה על הבטחתו, שינתה מצבה לרעה ונגרם לה נזק. כב' הש' קבעה כי התובעת אמנם פיתחה ציפיות אך הנתבע לא נפרד מאשתו בגירושים פורמליים וגר עם התובעת יחדיו פרק זמן קצר עד ששב להתגורר עם אשתו. לא הוכחו כל הרכיבים הנדרשים על פי הלכת פלונית (בע"מ 5258/98) "אך, לא ניתן להתעלם מרכיב של עוגמת הנפש, ואף חוסר תום לב מצד הנתבע, כלפי התובעת, כאשר נטש אותה לאחר קיום מערכת אינטימית ממושכת, אשר וודאי הייתה מלווה בהבטחות לעתיד משותף". "בנסיבות אלה, ולאור הפסיקה, ועקרון תום הלב, אני סבורה כי יש לזכות את התובעת באותו פיצוי על עגמת נפש, אשר אינו מצריך הוכחה, בנסיבות ענייננו, ובסך של 50,000 ₪" (ס' 5 לפסק הדין).

ב- 23.12.2009 תמ"ש 19680/07 פלונית נ' אלמוני, נדחתה ע"י כב' הש' טפרברג תובענה לפיצויים עקב הפרת הבטחת נישואין שהגישה אשה כנגד בן זוגה לשעבר לאחר 12 שנות חיים משותפים. כב' הש' סוקר את הפסיקה והכללים להכרה בהבטחה כחוזה מחייב וקובע כי לא הובאה ראיה על גמירות דעת להתחייב לנישואין ולא שינוי לרעה של התובעת. "גם אם היתה שיחה בין הצדדים או עם צד ג' על רצון או כוונה להנשא, אין בכך משום הבטחה מחייבת הגוררת אחריה חיוב משפטי". ב- 16.12.2010 ניתן פסק דין בבית המשפט לתביעות קטנות ע"י כב' הש' עדוי (תק 6619-01-10). נפסק פיצוי על סך 18,000 ₪ לתובעת בת העדה החרדית אשר נשתדכה לבחור עולה חדש מצרפת, נקבע מועד לחתונה ובעיצומן של ההכנות ביטל את החתונה. בית המשפט פסק לתובעת פיצויים בגין נזק ממוני להוצאות שנעשו עקב ההסתמכות על החתונה המתקרבת וסכום מסוים בגין נזק לא ממוני של עוגמת נפש.

ב- 22/05/2011 ת"א 15048-07 פלוני נ' פלונית, נדחתה תביעה לפיצויים אשר הגיש גבר כנגד אשה, בגין הפרת הבטחת נישואין. השניים הכירו, התארסו, קבעו להינשא, שכרו דירה, העבירו מתנות. תאריך החתונה נקבע ליום 18.5.2007. ביום 12.4.2007 או בסמוך לו ביטלה האשה את האירוסין ואת הסכמתה להינשא. בית המשפט קבע כי אין חולק כי בין הצדדים נכרת חוזה והוסכם להינשא. עם זאת התובע נגוע בחוסר תום לב בכך שהסתיר מהנתבעת את מצבו הכלכלי, את היותו שקוע בחובות כבדים, את תיקי ההוצל"פ הקיימים כנגדו ואת רישומיו הפליליים. כל אלה, קבע בית המשפט, הם עניינים הרלבנטיים לגיבוש הסכמת הנתבעת להינשא לתובע. לפיכך הפרת ההבטחה נעשתה כדין והתביעה לפיצויים נדחית. " לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי בדין ביטלה הנתבעת את האירוסין וחזרה בה מהסכמתה להינשא לתובע. הנתבעת הוטעתה על-ידי התובע בעניינים מעניינים שונים הרלוונטיים ביותר לגיבוש עמדתה האם להינשא עימו אם לאו ולו ידעה עליהם מבעוד מועד, היא היתה נמנעת להתארס עימו. למותר לציין כי התנהלותו של התובע כלפי הנתבעת מהווה גם כן הפרה חמורה ובוטה של חובת תום הלב בהתאם לסעיף 12 לחוק החוזים הכללי, וגם מטעם זה הדין עם הנתבעת" (ס' 19 לפסק הדין). ב- 06/06/2011 בת"א 60821-05 פלונית נ' פלוני, נדחתה, ע"י כב' הש' שריר, תביעה של תובעת בגין הפרת הבטחה להינשא. השניים הסכימו להינשא, קבעו מועד, נעשו כל ההכנות הנדרשות אך סמוך למועד הנישואין אירע אירוע אלים בין הצדדים. בעקבות אירוע זה ביקש החתן המיועד לדחות את החתונה כדי לבחון שוב את מערכת היחסים ביניהם. התובעת סירבה לדחיה בכל תוקף. בית המשפט קבע כי הנתבע ביקש ארכה ודחיה וכי מי שהפר את הנישואין היא דווקא התובעת ודחה את התובענה. הבטחת נישואין היא, אם כן, חוזה מחייב אשר הפרתו עלולה לגרור חיוב בפיצויים על גרם נזק ממוני ושאינו ממוני. עם זאת לא כל הבטחת נישואין היא חוזה מחייב. יש לבחון ולשקול את מכלול הנסיבות ,לבחון האם ניתנה הבטחה, האם לא היו אלה סתם אמירות בעלמא, האם ההבטחה התגבשה לכלל גמירות דעת להינשא, האם נעשו צעדים אופרטיביים המוכיחים בסיס להסתמכות, האם היתה הסתמכות, שינוי מצב, נזק ממוני ובלתי ממוני , האם היתה הפרה והאם אין בעצם כריתת החוזה פגמים המבטלים אותו ומתירים הפרתו.

"נוכח הצורך להסיק את דבר קיומה של הבטחה מחייבת מתוך כלל הנסיבות, ולאור החשש המובנה מפני תביעות בלתי מבוססות בתחום הקשור לחיי הרגש והאינטימיות של האדם, שהוא מטבעו רווי יצרים, נראה כי נדרש נטל שכנוע כבד על התובע לצורך הוכחת קיומה של הבטחת נישואין שהופרה, כנגזר מטיבו וממורכבותו של העניין. הגבול המפריד בין קשר זוגי הדוק אך נטול מחויבות של ממש, לבין התנהגות היוצרת הבטחה מחייבת לנישואין הוא לעתים מטושטש, ולפיכך נדרשת זהירות מיוחדת בטרם תוכר עילת תביעה חוזית בגין הפרת הבטחת נישואין. זהירות זו מחייבת הצבת רף הוכחה גבוה ובעל משקל מיוחד להוכחת הבטחה מחייבת, כנדרש בהתאם לאופי העניין." (כב' הש' פרוקציה בעניין פלונית בע"א 5258/98). מעבר לפן המשפטי יש להיזהר מהמדרון החלקלק בו כל אמירה אשר מרמזת על אפשרות להינשא תהפוך לתביעה משפטית. דומה הדבר לתביעות להכרה כידועים בציבור, לצורך הכרה בזכויות רכושיות וכספיות, בקרב בני זוג אשר חיו יחד , ולו גם פרק זמן לא מבוטל, אך תוך בחינת מערכת היחסים ללא הבטחה שתוביל בסופו של יום לזוגיות על כל הזכויות והחובות הנובעות ממנה. לא כל ציפיה של צד אחד היא בהכרח התחייבות של הצד השני. העובדה כי שיטות משפט רבות ביטלו או לא נתנו להפרת הבטחת נישואין כניסה לשערי התביעות החוזיות מלמדת כי אין אחדות דעים לגבי מקומה של מערכת המשפט בהסדרת הנושא וסכסוכים בו.

 

 

ציפי המרמן (דננברג), עורכת דין – מגשרת בתחום דיני המשפחה ירושות וצוואות
טלפון:  052-6848129 

 

השאירו תגובה

^ TOP