לצאת מהארון – במה זה כרוך? ואיך ניתן לעבור את זה יותר בקלות?

לצאת מהארון – במה זה כרוך? ואיך ניתן לעבור את זה יותר בקלות?

האם קל להיות לסבית?

תשובות לשאלות אלה ואחרות…

מאת: חגית רימון hrimon@gmail.com

לצאת מהארון - האם זה פשוט? התמונה להמחשה בלבד

לצאת מהארון – האם זה פשוט? התמונה להמחשה בלבד

אמנם אנחנו חיים במאה ה- 21, וב"מדינת תל אביב" כל אדם שמיני בערך הוא הומו או לסבית, אבל בכל זאת – לא תמיד זה פשוט לצאת מהארון. עובדה שהמוני אנשים, כולל שרה בממשלה וזמרת מפורסמת – נמצאים עמוק בארון.

גם אם זה נראה לכן פשוט לצאת מהארון – זה לא תמיד ככה. בעצם – לפעמים זה יותר פשוט ממה שנדמה וחוששים ממנו… כל מקרה לגופו.

יש לי חברה שמעולם לא הייתה בארון – היא תמיד הייתה גאה במי שהיא, אבל בתקופת נעוריה, אבא שלה התנגד לכך שתהיה בקשר רומנטי עם אישה, הצר את צעדיה ואסר עליה להיפגש עם נשים. זוהי דוגמא מלפני שלושים שנה.

אתן לכן דוגמא מימים אלו – אני מכירה נערה בת 19, נקרא לה רונית. הזהות המינית של רונית אינה מגובשת עדיין. היא לא יודעת בדיוק למי היא נמשכת – נשים או גברים, או גם וגם.
רונית התאהבה בנערה בת גילה והחלה עימה קשר רומנטי. כשאימה גילתה זאת, היא הביעה התנגדות נחרצת – העליבה את בתה ודיברה בגנות המשיכה לנשים, עד כדי כך שרונית הלכה כל הזמן לישון אצל חברותיה, כי היה לה קשה עם נזיפותיה של האם.

כיום רונית נמצאת בזוגיות עם בחור צעיר. אין לי מושג האם היא באמת מאוהבת בו והאם משיכתה לנשים התפוגגה. יש להניח שהלחץ של אמה השפיע, וכמו כן שבעקבות גישתה של האם, רונית מרגישה כיום בושה להיות עם צעירה אחרת. מה יהיה בעתיד עם רונית? נחיה ונראה.

האם זה פשוט לצאת מהארון?

לפעמים זה די פשוט ולפעמים בכלל לא. שמעתי על אישה שלאחר שסיפרה למשפחתה שהיא לסבית, חלק מבני משפחתה נידו אותה למשך שנים רבות.
היא לא היחידה. ישנם הורים שתלטניים שחושבים שהם יודעים יותר טוב עבור בתם (או בנם) למי היא אמורה להימשך. ואם בתם או בנם הוא לסבית או הומו – הם עושים עליה (או עליו) חרם ומנדים אותו מהמשפחה.

לעומת זאת, ישנם הורים שמה שהכי חשוב להם זה שהבן או הבת שלהם יהיו מאושרים. הם נותנים לילדיהם את החופש להיות מי שהם, לממש את עצמם.

אז האם זה פשוט לצאת מהארון? זה תלוי…

נשים רבות מסתירות ממשפחתן ומסביבתן את העובדה שהן נמשכות לבנות מינן. הן מרגישות בושה. לא פשוט להיות מיעוט. הרי רוב הזוגות שאנו רואים מסביבנו הם זוגות של גבר ואישה, נכון?
אז להיות יוצא דופן, שונה, לא כמו כולם – דורש מידה של אומץ. להכריז – זה מה שאני, ומי שרוצה שיישאר איתי בקשר ומי שלא – לא, נדרשת לכך מידה של ביטחון עצמי והעזה.

לפעמים היציאה מהארון מביאה אחריה עימות עם ההורים ובני המשפחה, בושה, חששות ופחדים לגבי העתיד ולגבי יחס הסביבה אלייך.
האם הם "יקבלו" אותי? האם הם יביטו בי באותם עיניים כמו בעבר? האם אחשב בשבילם כסוג ב'?

צריך לזכור שפעמים רבות היציאה מהארון היא תהליך שאורך שנים. לפעמים לוקח זמן על שהאישה מחליטה להצהיר בפני העולם שהיא רוצה קשר עם אישה ולא עם גבר.
אגב, קודם כל ישנו תהליך שבו האישה מצהירה בפני עצמה. היא מגבשת את הזהות המינית והאישית שלה במהלך השנים. לא תמיד ברור לה מגיל צעיר מי היא ולמי היא נמשכת ואילו חיים היא בוחרת לעצמה.
הרי מגיל צעיר מספרים לנו את סיפורי סינדרלה שבו הנסיך מתאהב בצעירה, ומסביבנו אנו רואים המוני זוגות של גבר ואישה.
לעיתים לוקח זמן עד שאת מבינה שאת לא "כמו כולם", שאת נמשכת בעצם לנשים… שאת מתרגשת כשאת עם אישה… שאת רוצה להתאהב באישה… שאת רוצה לחבק אישה, לגעת בה… ואז את עומדת מול המראה ומבינה שבעצם זה מה שאת רוצה. לא גבר אלא אישה.

זהו רגע מכונן שבו אחרי שנים של התלבטות וחששות וניסויים ותהיות – את מבינה מי את. את מרגישה ויודעת מה המהות האמיתית שלך.

כשאת בטוחה בעצמך, וכשאת מפסיקה להתבייש במי שאת, כי בעצם אין לך שום סיבה להתבייש בה – גם הסביבה תגיב אלייך אחרת.
במקום העלבות או ביקורת, את תשמעי נשים שאומרות לך שהלואי שהיו נמשכות לאישה, או שהלואי שהיה גם להן האומץ, וגברים יביטו בך בחלקם במבטים של התלהבות, וחלקם יעריכו את הבחירה שלך. כי הרי הם הכי יבינו את המשיכה שלך לאישה, כי גם הם נמשכים לנשים.
לאחר שתהיי בטוחה במי שאת, ובני משפחתך יראו שאת שלמה עם עצמך, לאחר זמן מה ככל הנראה הם "ירדו ממך" ויפסיקו לנסות לשדך לך גברים. הם יבינו שזו מי שאת, שאת גאה בכך ואת שלמה עם עצמך ואין טעם שהם יפריעו לך בדרכך, אלא רצוי שהם יקלו עלייך ויאהבו אותך כמו שאת.

חשוב שתצאי מהארון בקצב שלך…

אל תתני לאף אחד להאיץ בך. יש לך את הקצב שלך. זה יכול לקחת שנים, וזה גם בסדר. את לא חייבת לגלות לאף אחד מי שאת ולמי את נמשכת. אבל אני יכולה לספר לך שהגילוי קודם כל לעצמך ולאחר מכן לסביבה שלך – משחרר.

כשאת שומרת דברים בבטן, כשאת מסתירה, זה קודם כל שם אותך במקום של בדידות, ודבר שני זה לא מומלץ מבחינה פיזית ורגשית.

לדעתי בריאות מתקשרת עם חופש. כשיש לך את החופש להיות מי שאת, לעשות את מה שאת אוהבת – את יותר בריאה פיזית ונפשית.

מהן ההמלצות שלי?

  1. תקשיבי לעצמך. מה מתאים לך. תהיי עם מי שטוב לך איתו. גבר… אישה… מה זה משנה? העיקר שאם את רוצה אהבה – שזו תהיה אהבה טובה, שתרגישי תשוקה ושיהיה ביניכם כבוד הדדי.
  2. תלכי בדרך שלך – את לא חייבת דין וחשבון לאף אחד. רק לעצמך. הורייך עשויים להתנגד לעצם משיכתך לאישה, אבל זה לא עניינם, כי את תחיי את חייך בצורה המתאימה לך. וחוץ מזה, אם כך את מרגישה – אז זו את, והם לא יכולים לשנות אותך.
  3. תתחברי עם נשים לסביות נוספות – כך תרגישי שיש לכן שפה משותפת, תוכלי לפרוק את מה שעל ליבך, לשתף אותן בבעיות שיש לך, להתייעץ, להרגיש שאינך לבד. כמו כן, אני ממליצה לך, כשאת מרגישה חוסר ביטחון עצמי, ללכת למטפלת מעולה. אני למשל מתייעצת ונעזרת במיכל קידר לוי המצויינת.
  4. תהיי בעלת ביטחון עצמי. תתגאי בעצמך – זו את. ומי שלא מתאים לו – שיתרחק ממך. את כבר תמצאי אנשים אחרים להתחבר איתם, אנשים שיהיה לך נעים איתם.
  5. תזכרי שלפעמים הפחדים שלנו אינם מתממשים. לעמים כשאת משתפת אנשים במי שאת, במהות שלך, הם לאו דווקא יתרחקו ממך. לפעמים עצם השיתוף מקרב. וגם אם יהיו אנשים שיעדיפו להתרחק ממך בגלל זהותך (וזה נדיר מאוד) – אז לא צריך.
  6. תעשי את הדברים בקצב שלך. תלמדי על עצמך. תרכשי ביטחון. תדעי עם הזמן מה את מעדיפה, מי עושה לך טוב, עם מי נעים לך ומהי הדרך שאת רוצה לעצמך בחיים.

 

מהי אהבה טובה? מתי להישאר ומתי לעזוב? ראיון חובה על אהבה!! חגית רימון מראיינת את מיכל קידר לוי

 

 

 

 

השאירו תגובה

^ TOP