חגית רימון: "הדברים שאת הכי אוהבת לעשות, נמצאים לפעמים בילדות שלך"

מאת: חגית רימון 17/5/2013

הביטי הילדות שלך ותגלי דברים

הביטי הילדות שלך ותגלי דברים

 

זה מדהים
כעת הבנתי
שהדברים שהכי אהבתי לעשות בילדותי
נגינה בפסנתר
וכתיבה
והזנחתי אותם זמן רב
הם בעצם
הדברים שמשמחים אותי
ומחברים אותי אל עצמי ואל השמחה שלי
וגורמים לי סיפוק.

כעת קצת כואב לי הלב על הנגינה בפסנתר
שהזנחתי כל כך הרבה שנים.
ידעתי לנגן כל כך יפה… יצירות של שופן ובטהובן ובאך
אצבעותיי נעו על הקלידים במהירות ובעדינות
ואת נשמתי שפכתי בנגינתי
ניגנתי בקונצרטים, וקיבלתי הרבה מחיאות כפיים ומחמאות
עשיתי בגרות בפסנתר וקיבלתי מאה עגול
התקבלתי לתלמה ילין, ולא הלכתי ללמוד שם
בילדותי אמי הכריחה אותי לנגן. ולאחר מכן האימון הפך להרגל.
כיום אני מודה לה בליבי על ההשקעה העצומה.

בגיל שמונה עשרה הפסקתי לנגן
אבל הפסנתר הלך איתי. לכל הדירות בהן גרתי
הוא עומד אצלי בסלון. יפהפה כמו לפני הרבה שנים .
שותק. דומם. אפילו לא מבקש שאנגן עליו.
והיום פתחתיו וניגנתי מעט
אחרי שהופיעה לי בחלום פסנתרנית
אפילו גבי החל לכאוב מהפוזה של הישיבה
התבגרתי.
אצבעותיי ניגנו בצורה די קלילה. תו ועוד תו ועוד תו…
התחלתי ללמוד נוקטורנו מדהים של שופן.
לאט. לאט.
וכמעט בכיתי. על כך שפעם ניגנתי את היצירה בקלילות
ושלפני שנים רבות מאצבעותיי זרמו עוד יצירות רבות ומורכבות
וכמעט בכיתי על כך שכל כך הרבה שנים לא ניגנתי.
ושנים רבות רק מעט כתבתי.
והבנתי.
שמה שאהבתי לעשות בילדותי.
שם. שם נמצא המפתח לשמחה.

 

השאירו תגובה

^ TOP