סודות, שקרים ואמת בחיים הזוגיים  

מאת: ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי

love3

עוד בילדותנו למדנו את מלאכת הזיוף וההסתרה של מחשבותינו האמיתיות. למדנו לא לספר לאבא ולאימא שאנחנו מאוד כועסים. למדנו להסתיר מֵהם עלבונות שספגנו מילדים אחרים בבית הספר. למדנו לשקר ביודעין על מקרים חמורים בהרבה של חרמות והתעללויות חברתיות. כן, מחמת הבושה. וגם לא ממש סמכנו עליהם שיֵדעו לחלץ אותנו מצרות מסוג זה.

בנעורינו השתכללה לה מלאכת ההסתרה והזיופים. למדנו להחמיא לחברה גם כשלא התכוונו, למדנו לשקר למורות. למדנו, ועוד איך, לשקר להורינו. למדנו וגם נהנינו יותר ויותר להסתיר ולצפון את מאוויינו האמיתיים, גם המיניים. זו למידה של הישרדות. הצווים החברתיים על "מותר" ואסור" הם לעיתים כל כך מחמירים ובלתי אפשריים לנפש שלנו עד שאין לנו ברירה – אנחנו לומדים לזייף ולהסתיר.

אכן. האם מישהו יכול לחיות ללא עזרת הדמיון? הדמיון שלנו חייב להיות סודי לגמרי אחרת הוא אינו שלנו. הנפש שלנו זקוקה לאותה פינה ברורה של פרטיות מלאה וסודית – כדי לשרוד. כדי לדעת אל נכון את הזהות האישית הניזונה לעיתים מהדמיון יותר מאשר מתפקידים ונכסים חומריים המולבשים על זהותנו השברירית עד שלא נדע מיהו האני האמיתי – "פה" – במציאות, או "שם" – בדמיוננו, בסודותינו.

אך טבענו האנושי הוא כזה שדמיוננו מוזן גם מסודות אפלים, דברים שנרצה לשכוח, אירועים שנרצה להסתיר מחמת הבושה או סכנת הענישה. סודות מֵעבָרנו, סודות מהווה הנוצר עכשיו – התאהבות, השתוקקות, מחשבות רעות, אלימות מוסתרת, בגידות של ממש.

כדי לשמור על הסודות הללו שלא יתגלו חלילה, עלינו לייצר מציאות העוקפת אותם. הפחד פן יתגלו הוא כל כך מאיים (כך אנו מאמינים) שנעשה הכול, הכול! כדי לנצור אותם בתוך הכספת הפרטית שלנו.

טיבם של סודות גדולים הוא הרסני. אדם מתהלך בין כותלי ביתו עטוף ומוסתר ונשמר וזהיר עד שלא יוכל להיות נוכח באמת בתוך חייו הזוגיים. וכאשר מתגלה הסוד הגדול – שוד ושבר לשני בני הזוג.
אך יש, כאמור, גם סודות קטנים בחיינו, אלו השייכים לחלקת אלוהים הקטנה שלנו, הפינה הפרטית שלנו שלא נרצה לחלוק אותה עם איש. סודות קטנים השייכים לממלכת הדמיון שלנו. מחשבות שלא נרצה לחלוק אותן. פנטזיות פרטיות כמו גם רגשות חולפים. גם אלו שייכים לפעמים לאירועי עבר שאנו בוחרים לשמור אותם לעצמנו.

כל אדם זקוק לפינה קטנה ופרטית לשם לא יכניס איש או אישה – כדי להזכיר לעצמו מיהו. אדם עם חלומות ומחשבות שאולי לא יממשם לעולם אך זקוק הוא "למשש" אותם בתוך עצמו – כך ישמור על ייחודיותו, על עצמיותו. אני מאמינה שאנשים הנותנים לגיטימציה לעצמם להחזיק בפינה פרטית מעין זו חשים טוב יותר עם עצמם. יש להם המקום הקטן שלהם שאליו יוכלו לברוח בשעת מצוקה.

סודות, אם כן, נמצאים על רצף בין שקרים "לבנים" ושמירה על פרטיותנו לבין צביעות, זיוף, שקרים גדולים, הסתרות ובגידות.

כולנו זקוקים למנת צביעות יומיומית (כלומר הרבה שקרים לבנים) כדי לשרוד בחברה. אוי לנו אם כל רגע ורגע נאמר בדיוק את אשר על לבנו. אנחנו זקוקים לזה גם בזוגיות. אם בני זוג (ויש כאלו) היו אומרים בכל רגע נתון את אשר על לבם חיי הנישואים היו מתפרקים עוד לפני שהחלו. לרוב האנשים יש תחושות אמביוולנטיות ביחס לקשר הזוגי. לפעמים רוצים מאוד ומרגישים הכי נפלא ולפעמים ממש הפוך. ובין לבין יש תחושות עמומות לא ברורות של "לא יודעים". רוצים להיות במקום אחר, אבל לא ממש. לא יודעים. שיתוף אינטנסיבי של תחושות פרטיות אלו עם בני זוגנו עלול להוביל לאבדון. עם זאת אי שיתוף מוחלט הוא אסון אמיתי. הוא מביא את הדבר הנורא ביותר שיכול להתרחש בין שניים – ניכור.

מה נעשה, אם כן, עם סודותינו? אם נחלוק הכול וכל הזמן עם בן או בת זוגנו, בשאיפה תמימה להיות איתו, איתה, בסימביוזה מלאה – אחדות המנצחת את פחד המוות, לכאורה – נאבד עצמנו בתוכו, בתוכה. כך אירע לנעמה שחלקה הכול עם בן זוגה, אביר נעוריה. בוקר אחד גילתה את בגידתו המתמשכת. והוא, שסודותיו שמורים היטב בכספת, עזב מבלי שתדע למה.

ומה יקרה לנו אם ננצור הכול בתוכנו ונשמור בחירוף נפש על נפרדותנו? הבדידות והניכור מחכים לנו בפתח. כך התנהלו חייה של דורה, גיבורת ספרי "זר יקר שלי" שחיה בעולם מקביל, דמיוני, הזוי, וחלקה את סודותיה ותשוקותיה עם זר דמיוני שהתכתבה איתו ובשמו השיבה לעצמה…

כמו בכל מצב אנושי אנחנו נזקקים למה גדושה של אינטליגנציה רגשית. אם נסתיר יותר מידי, או אם נבחר איש או אישה אחרים לחלוק איתם את סודותינו, פחדינו, מאוויינו, ונשאיר את בן/בת זוגנו מאחור – הזוגיות שלנו בסכנה. עם זאת, אף על פי שיש הרבה יופי ושחרור בשיתוף ברגשות, גם רגשות שליליים ומפחידים, יש גם קווים אדומים. עד כמה נרחיק לכת בגילוי עצמי? אין צורך לומר בבוטות ו"ביושר" לבן או לבת זוג מה אנחנו חושבים על המראה שלו או המשקל שלו או על ביצועיו המיניים ועוד כיוצא באלה נקודות תורפה. אך יש צורך באמירת אמת כאשר חשים רגשות קשים שנובעים מיחס רע.

חשוב לשתף בתחושות של בדידות, אכזבות, פחדים, התלבטויות קיומיות ועוד. זה שיתוף מקרב. גם לשיתוף המקרב הזה גבולות דקים, כמעט נסתרים מהעין. הכמיהה לאינטימיות מבלבלת אותנו לפעמים. למענה נוותר (לא ביודעין) על המינון הנחוץ כל כך לשמירה על המרחב האירוטי ביחסינו הזוגיים (בלשונה של אסתר פרל, מחברת הספר "אינטליגנציה אירוטית"). כן, אותו מרחב אירוטי מתעתע הניזון ממסתורין, מחידתיות, מאי וודאות – תחושות המאיימות על הביטחון והאינטימיות. הפינה הפרטית, חלקת אלוהים הקטנה שבנפשנו, לשָׁם לא נזמין איש, אף לא את בן או בת זוגנו, נחוצים לנו לא רק למען שמירה על זהותנו האינדיבידואלית אלא, כמה מפתיע, למען שמירה על אש הזוגיות.

פרק 3 מתוך הספר "שיחה זוגית" מאת ד"ר רבקה נרדי וד"ר חן נרדי, הוצאת הדים, 2010

הצטרפו לדף הפייסבוק של אתר אישה!

 

1 Comment

  1. Gerri הגיב:

    Exlemerty helpful article, please write more.

השאירו תגובה

^ TOP